ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים שקבעה כי למערער 10% נכות בגין הפגיעה בעבודה מיום 28.2.07. 2. עניינו של המערער הוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב שונה, בהתאם לפסק הדין של כב' השופט חיים ארמון (שאישר את הסכמת ב"כ הצדדים) מיום 13.4.11, בתיק בל 16011-12-10 (להלן: "פסק הדין"). 3. להלן עיקר טענות ב"כ המערער א. על אף שפסק הדין הורה על העברת העניין לוועדה בהרכב אחר, המערער נבדק שוב על ידי היועץ ד"ר בירן - מומחה בתחום העיניים, אשר בדק אותו במסגרת הדיון בוועדה בטרם פסק הדין. ב. לא ברור מדוע חרף ממצאיו של רופא העניים, לא נקבעה נכות בתחום זה. ג. לא ברור מדוע חרף קביעת הוועדה, לפיה הוא סובל מ"תסמונת אורגנית מוחית קלה", לא מצאה לנכון הוועדה להעניק למערער נכות בגין ממצא זה. ד. הוועדה התעלמה מבדיקת ה-CT בה מצוין כי התובע סובל מבלט דיסק אחורי קל בגובה 5-6C. ה. בקביעה של הוועדה לפיה כל הנכות בגין ההגבלה בגב התחתון שייכת לתאונה הקודמת, לא פעלה הוועדה בהתאם להלכת מרגוליס (דב"ע נה/01-29 מרגוליס - המוסד (פד"ע כט (1) 223, להלן : "הלכת מרגוליס"). בנוסף, הפגיעה הקודמת הייתה שבר בחוליה 12D ואין חפיפה בין הנכויות. ו. על הוועדה היה להתייחס לנכויות הזמניות, כפי שביקש ב"כ המערער בערר. 4. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב א. פסק הדין פסל את הרכב הוועדה, אך לא את היועצים לוועדה. לכן, אין פגם בכך שד"ר בירן נתן חוות דעת לוועדה. ב. לאחר עיון בדו"ח הקוגניטיבי, ביקשה הוועדה להתייעץ עם מומחה פסיכיאטרי לעניין הקשר הסיבתי לפגיעה בעבודה. המערער נבדק על ידי פסיכיאטר, שמצא תסמונת אורגנית מוחית קלה וקבע שמדובר בנכות בשיעור 0% לפי סעיף 34 א לתקנות. ג. ב"כ המשיב הסכים שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית, על מנת שהיא תתייחס לנכות המערער כתוצאה מירידה בחדות הראיה ותבחן והאם היא תוצאה של הפגיעה בעבודה. ד. באשר לטענות בתחום האורתופדי (צוואר וגב), הוועדה הייתה מודעת היטב לממצאים העולים מבדיקת ה CT של הצוואר והיא ערכה בדיקה קלינית. הוועדה ציינה שלא מצאה נכות בצוואר ולגבי הגב, לא היה מקום לעשות חשבון עובר ושב, הואיל וברור שכל המצב היום קשור למצב קודם, שאף חלה בו הטבה. ה. לעניין הנכות הזמנית, לא היו טענות כלשהן בעניין זה בפני הוועדה או בערר שהוגש. 5. דיון והכרעה בהתאם להוראות פסק הדין, התכנסה ועדת עררים בהרכב חדש ביום 2.6.2011. המערער הופיע בליווי בא כוחו, נשמעו טענותיו ונערכה לו בדיקה קלינית. בסעיף 19 לפרוטוקול הוועדה נרשם מפורשות כי ב"כ המערער ביקש להתייחס לנכויות זמניות. הוועדה התייחסה לבדיקות הדמיה של המערער וביניהן CT צוואר מ-25.3.09 המראה בלט דיסק אחורי 6-5C. הוועדה ערכה בדיקה קלינית של הצוואר ומצאה כי התנועות חופשיות לחלוטין. באשר לגב, מצאה הוועדה "תנועות עם הגבלה קלה" - תוך שהיא מציינת כי בגין אותה הגבלה קיבל המערער נכות בשיעור 20% (עבור פגיעה קודמת). הוועדה ציינה שהיא עיינה באישור של ד"ר וולר מ-17.11.08, בו הוא מציין שאין עדות לנזק נוירולוגי אך יש להתייחס לתסמונת שלאחר חבלת ראש. לאחר עיון בדו"ח הקוגניטיבי, המציין קשיים בשיתוף פעולה שעשויים לנבוע מגורמים שונים כגון רווח משני, הפרעה במוטיבציה או מצב דיכאוני, ביקשה הוועדה התייעצות עם רופא פסיכיאטרי. הוועדה ביקשה גם חוות דעת של רופא עיניים ורופא אף אוזן גרון. לאחר קבלת חוות דעת כבקשתה, התכנסה הוועדה שוב, ביום 28.6.12, אימצה את מסקנות חוות הדעת הנ"ל וקבעה למערער 10% נכות בגין טנטון תמידי, כתוצאה מהפגיעה בעבודה. בתחום אף אוזן גרון, בו נקבעה נכות למערער, אין טענות בערעור. בחוות הדעת מטעם ד"ר בירן - רופא עיניים, נקבע כי למערער ליקוי ראיה מבלי להסביר ולנמק אם קיים קשר כלשהו לתאונה הנדונה. בנקודה זו הסכים ב"כ המשיב, בהגינותו, להחזיר את העניין לוועדה. בתחום הנוירולוגי - פסיכיאטרי, עיינה הוועדה בחוות דעתו של ד"ר רומוב (פסיכיאטר) וקיבלה מסקנותיו, לפיהן סובל המערער מ"תסמונת מוחית קלה", המסקנה 0% נכות לפי סעיף 34 א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956. לפי המסמך הרפואי, של ד"ר וולר, יועץ נוירולוגי, שהוגש מטעם המערער "הבדיקה הנוירולוגית תקינה פרט להפרעה קלה בזיכרון לטווח קצר". אין בהחלטת הוועדה התייחסות ספציפית לאמור במסמך רפואי של ד"ר וולר, וכן אין הסבר מטעם הוועדה לאחוזי הנכות שנקבעו בגין ההפרעה הנוירולוגית ו/או הפסיכיאטרית. נראה לי שבעניין זה ישנה טעות משפטית אשר מצדיקה התערבות בית הדין. באשר לנכות האורתופדית, הוועדה קבעה כי תנועות הצוואר חופשיות ולכן לא קיימת נכות. בנוסף, הוועדה מצאה הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני, כאשר למערער הוכרה נכות בשיעור 20% בגין תאונה קודמת. אין מדובר בניכוי בגין מצב קודם, אשר מצדיק להחיל את הלכת מרגוליס, אלא הוועדה סברה שכל ההגבלה היא תוצאה מן הפגיעה הקודמת ואין כל קשר בינה לבין הפגיעה הנדונה. כפי שנאמר לעיל, ב"כ המערער טען מפורשות בפני הוועדה לעררים לגבי הנכות הזמנית, אך עניין זה לא מצא כל התייחסות על ידי הוועדה. יש בכך פגם משפטי נוסף שמצדיק התערבות בית הדין. 6. לאור האמור לעיל, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שהיא תפעל כדלקמן: א. הוועדה תתייחס לנכות המערער כתוצאה מירידה בחדות הראיה, כפי שנקבעה על ידי היועץ ד"ר בירן, ויבחן האם היא תוצאה מהפגיעה בעבודה. במידה והוועדה תשלול קשר סיבתי בין הנכות לבין הפגיעה, עליה לנמק החלטתה. ב. הוועדה תדון בנכות הזמנית כתוצאה מהפגיעה בעבודה. ג. הוועדה תסביר ותנמק את נכות המערער בתחום הנוירולוגי ו/או הפסיכיאטרי, תוך התייחסות מפורשת למסמך הרפואי מטעם ד"ר וולר מיום 17.11.08. על המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. רפואהנכותועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר