נטען כי היתה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של העובד, שהתבטאה בהפחתת שעות העבודה, בהפחתה בשכרו ובהטלת מטלות שאינן במסגרת תפקידו, וכי יש בהרעה זו כדי להצדיק חיוב המעבידה בתשלום פיצויי פיטורים. 5. הנתבעת טענה, מנגד, כי העובד לא פוטר וכי לא היתה כל הרעה בתנאי עבודתו ובשכרו, אלא להיפך - כי שכרו השעתי אף עלה בתקופה הנדונה, כי שעות העבודה הוגמשו והשתנו בהתאם לצרכי העובד ולבקשתו, וכי כל המטלות שהוטלו על העובד היו במסגרת הגדרת תפקידו. 6. מהראיות שהובאו בפני לא מצאתי לקבל את גרסת העובד כי פוטר מעבודתו. כאמור, גרסה זו הועלתה באופן רפה בלבד בכתב התביעה ובתצהיר, ללא כל פירוט של מי נתן את הודעת הפיטורים, מועד מסירתה וכיוצא באלה פרטים. גירסה זו בדבר מעשה פיטורים נזנחה כליל במסגרת הסיכומים. זאת ועוד, ב"כ העובד אף הבהיר במפורש במסגרת הדיון המוקדם כי הטענה לזכאות לפיצויי הפיטורים נובעת מהרעת תנאים מוחשית המצדיקה התפטרות בדין פיטורים. משכך, ועל אף שבמסגרת התצהיר עולה שוב גרסה זו, באופן רפה וכללי, הרי שלא הוכח בפני כי העובד פוטר וטענתו לפיטורים, ככל שלא נזנחה, נדחית. 7. מכאן, שהעובד סומך את טענתו בדבר זכאות לתשלום פיצויי פיטורים על הוראות סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 הקובע: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". לפיכך יש לבחון אם העובד עמד בנטל להראות כי אכן אירעה אותה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, כדרישת לשון החוק. 8. גירסתו של העובד בדבר הרעת תנאים מוחשית מושתת על מספר אדנים, והם: א. הפחתה בשכר העובד החל מסוף שנת 2010; ב. הטלת משימות על העובד שאינן במסגרת הגדרת תפקידו; ג. האשמת העובד בהאשמות שווא והשפלתו. 9. אקדים ואומר כי העובד לא עמד בנטל להראות כי אכן תנאי העסקתו הורעו באופן המצדיק חיוב המעבידה בפיצויי פיטורים. 10. באשר להפחתה בשכר - כאמור, במסגרת העובדות המוסכמות הוסכם כי החל מחודש 1/11 הועלה שכרו של העובד מ- 22 ₪ ל- 24 ₪ לשעה. העובד העיד כי השכר הועלה בין השאר שהחל ממועד זה החזיק בתעודה מטעם משרד הבריאות המאפשרת לו להפעיל בריכות שחייה (פרו: 7; ש: 22-23), וטען כי החל מהמועד בו עלה שכרו השעתי, לא איפשרה לו הנתבעת לבצע עבודה בשעות נוספות (סעיף 10 לתצהיר העובד). המעבידה טענה כי שעות העבודה של התובע אכן שונו בתום שנת 2010, וזאת משום שהעובד החל לעבוד בעבודה נוספת כמדריך כושר במרכז הספורט ליאו בק בחודש 11/10, וכי בעוד עד תום שנת 2010 עבד ביום עבודה מפוצל שכלל כ-4 שעות עבודה בבוקר וכ- 4 שעות עבודה בערב, הרי שלאחר שהחל לעבוד בעבודה נוספת ולבקשתו שונו שעות העבודה כך שביצע כ- 6 שעות עבודה בבוקר בלבד, שלאחריהם המשיך וביצע יום עבודה מלא במקום העבודה הנוסף. 11. העובד לא ציין כלל בתצהירו את העובדה כי החל לעבוד בשלב מסוים במקום עבודה נוסף ואת תנאי העבודה שם. במסגרת החקירה הנגדית הודה העובד כי אכן החל לעבוד במקום עבודה נוסף במהלך חודש 11/10 (כלומר למעלה משנה לפני סיום העבודה בנתבעת). העובד אף אישר בחקירתו הנגדית כי שעות העבודה במקום העבודה הנוסף הן מדי יום בין השעות 14:00 ועד 22:00 (פרו: 10; ש: 2-3, 10-11). העובד אישר עוד כי פנה לממונה עליו, דני, כדי לעבוד ב"שעות רצופות" (פרו: 10; ש: 20). במסגרת החקירה החוזרת עידן העובד את גירסתו באשר לשעות העבודה במקום העבודה הנוסף וציין כי לא כל השבוע עבד 8 שעות במקום העבודה הנוסף בלאו-בק, אלא יתכן שעבד בין 6 ל- 7 שעות. גירסתו של העובד לפיה רצה להמשיך ולעבוד שעות ארוכות ושעות נוספות מעבר למשרה מלאה אצל המעבידה במהלך שנת 2011 אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו כי עבד מדי יום כ- 8 שעות (או 7 שעות) במקום עבודה אחר. גם העובדה כי לא טרח לציין כלל בתצהירו כי עבד במקום עבודה נוסף, על אף שמדובר בעובדה רלוונטית לעניין היכולת להמשיך ולבצע עבודה בשעות נוספות, מן הראוי שתיזקף לחובתו של העובד. 12. שינוי במסגרת שעות העבודה, אם אכן בוצע בניגוד לעמדת העובד, הרי שבוצע כבר בסוף שנת 2010 או ראשית שנת 2011. מכאן - שאם העובד בחר להמשיך ולעבוד בתנאים אלה במשך שנה תמימה וסיים את עבודתו רק בתום חודש 1/12 - לא ניתן לומר כי היה בשינוי תנאים זה כדי להביא להתפטרותו בדין מפוטר. 13. לאור האמור - לא מצאתי ממש בגירסת העובד כי החל מסוף שנת 2010 הופחת שכרו הכולל והופחתו שעות העבודה בניגוד לרצונו, וכי היה בשינוי זה כדי להצדיק התפטרות בגין פיטורים. 14. באשר להטלת משימות החורגות מתפקידו של העובד - העובד העיד כי נכפה עליו להפעיל את בריכת הזרמים גם כשלא היתה תקינה, וכן התחילה להעסיק אותו בעבודות תחזוקה, ניקיון ושיפוצים שלא היו חלק מתפקידו כמדריך כושר וכמפעיל בריכת הזרמים. מנגד, טענה המעבידה כי תחזוקת בריכת הזרמים היא חלק מתפקידו של העובד כמפעיל הבריכה, וכי הסכימה להעלות את שכרו של העובד בחודש 1/11 ולשנות את שעות העבודה לבקשתו בהתחשב בכך שמשימות אלה יבוצעו על-ידי העובד. 15. כתמיכה בטענתו באשר לתפקידים שהוטלו עליו מחוץ למסגרת תפקידו, צרף העובד לתצהירו תכתובת דוא"ל בינו לבין הגב' קטיה זץ שבו היא דורשת מהעובד לבצע עבודות כמו ניקוי בריכת הזרמים, שטיפת אריחים, צביעה והחזרתם למקום, שפשוף האמבט בברזלית, צביעת הספא ועוד. עוד ביקש העובד ללמוד מדבריה של הגב' זץ בדוא"ל זה לפיהם "צר לה" שהיא נאלצת לבקש מהעובד לבצע משימות אלה - כי אכן מדובר בעבודות שאינן חלק מהגדרת תפקידו. עיון בתכתובת דוא"ל זו מעלה כי מדובר בתכתובת מחודש 3/11 (כפי שהעובד אישר בחקירתו הנגדית, פרו: 9; ש: 13-14), היינו כ -11 חודשים לפני סיום עבודתו של העובד אצל המעבידה. משמע כי שינוי בהגדרת עבודתו ותפקידו של העובד, אם אכן בוצע שלא בהסכמת העובד, הרי שבוצע לכל הפחות החל מחודש 3/11. מכאן - שאם העובד בחר להמשיך ולעבוד בתנאים אלה במשך כ- 11 חודשים וסיים את עבודתו רק בתום חודש 1/12 - לא ניתן לומר כי היה בשינוי תנאים זה כדי להצדיק התפטרות בדין פיטורים. 16. באשר ליחס מזלזל או משפיל - העובד ציין בתצהירו כי המעבידה החלה להתייחס אליו "בזלזול ובחוסר כבוד והחלה להעסיק אותו בעבודות ניקיון ושיפוצים..." (סעיף 11), וכן החלה להשמיץ "את שמי הטוב בקרב עובדי המלון והלקוחות...". באשר להעסקת העובד בעבודות ניקיון או שיפוצים, הרי שכפי שקבענו לעיל - העובד נדרש לבצע עבודות תחזוקה שונות לכל הפחות 11 חודשים לפני מועד סיום העבודה ולא בסמוך למועד סיום עבודתו, ומשכך לא ניתן לומר כי מדובר בהרעה שהיא שהביאה להתפטרותו. באשר להשמצתו של העובד בפני עובדים אחרים ולקוחות - העובד לא סיפק כל גירסה מפורטת באשר לטענה זו, לא ציין מהם אותם דברים שנאמרו אודותיו ועל-ידי מי, באוזני מי הושמעו הדברים לרבות שמות, ומועדי הדברים שנאמרו. בהעדר כל פירוט ולו מינימלי של טענה כללית זו - לא ניתן לקבלה כמצביעה על הרעת תנאים או נסיבות חריגות שמצדיקות התפטרותו של העובד בדין מפוטר. 17. כסיכום ביניים יצוין כי לא ראיתי בנסיבות האמורות שהועלו על-ידי העובד כנסיבות המצדיקות, באופן אובייקטיבי, התפטרות בדין פיטורים. 18. הלכה כי כאשר מדובר בנסיבות המצדיקות לגישת העובד התפטרות בדין פיטורים ואשר בידי המעביד לשנותן, מוטלת חובה על העובד העומד להתפטר בגינן להעמיד את המעביד על כוונתו להתפטר, ורק אם לא פעל המעביד לסילוקן של נסיבות אלה - יראו בכך הצדקה לתשלום הפיצויים (בין השאר בדב"ע מח/3-174 טלסיס בע"מ - רוגל, פד"ע כ 421; דב"ע תש"ן/3-10 כהן - הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כ"א 238, וכן דב"ע נג/3-210 רביוב - נאקו שיווק בע"מ, פד"ע כו 514). 19. בתצהירו של העובד לא צוין כלל כי התריא כי יש בשינוי תנאי העסקתו או בכל נסיבה אחרת הנוגעת לתנאי העסקתו כדי להוביל להתפטרותו בדין פיטורים. במסגרת חקירתו הנגדית ציין כי פנה בעל-פה לדני ולאביו, אך לא ציין את מועד הפניה ואת תוכנה (פרו: 9; ש:9). במסגרת חקירתו הנגדית של עד המעבידה עלה כי בין ב"כ העובד לבין המעבידה התנהלה תכתובת בסמוך למועד סיום העבודה (פרו: 16; ש: 29 ואילך). הצדדים לא הגישו העתק מתכתובות זו, אשר תוכנה לא הובא בפני בית הדין, ולא ברור אם בוצעה לאחר מועד ההתפטרות או לפניה. בנסיבות אלה יש להניח כי תכתובת זו לא הצביעה על מתן התראה כדרישת הדין, שאם לא כן - חזקה על העובד שהיה מציגה במסגרת ראיותיו. 20. מכאן שיש לקבוע כי העובד לא עמדה בנטל להראות כי מסר התראה בדבר כוונתה להתפטר, ומכאן - שגם אם היה בשינוי תנאי עבודתו או בנסיבות אחרות כדי להצדיק תשלום פיצויי פיטורים, הרי משלא נערכה פניה כאמור - אין העובד זכאית לתשלום פיצויי פיטורים. 21. לאור האמור לעיל - תביעתו של העובד לתשלום פיצויי פיטורים נדחית. הודעה מוקדמת 22. משנקבע כאמור לעיל כי העובד לא פוטר, וכי התפטרותו לא באה על רקע של הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות אחרות המצדיקות התפטרות בדין פיטורים - הרי שלא קמה כל זכאות למתן הודעה מוקדמת או לתשלום פיצוי מצד המעבידה בגין אי מתן הודעה מוקדמת, ודין תביעתו של העובד בעניין זה להידחות. פדיון חופשה 23. כאמור, במסגרת העובדות המוסכמות נקבע כי במהלך תקופת העבודה נצברו לזכות העובד 39 ימי חופשה. לטענת העובד שולמו לו בפועל בגין 254 שעות חופשה, שהם 31.75 ימי חופשה (וזאת בחודשים 8/09, 4/10, 11/10, 4/11 ו- 1/12), ומכאן שנותרה יתרה לתשלום בגין 13.25 ימי חופשה או 106 שעות. 24. מנגד, טענה המעבידה כי שילמה לעובד פדיון או תמורת ימי חופשה בגין כל ימי החופשה שנצברו בתקופת העבודה, ובין השאר 1,152 ₪ עם שכר החודש האחרון לסילוק יתרת ימי החופשה שנצברו. 25. בעניין זה יש לקבל את גירסת העובד, הנתמכת בתלושי השכר שהוגשו על-ידו ובתחשיב שצורף לתצהירו. 26. גירסת המעבידה נדחית בין השאר מהנימוקים הבאים: א. המעבידה לא הציגה גירסה נגדית או תחשיב נגדי לתחשיב שהוצג על-ידי העובד. ב. עיון בתלוש השכר לחודש 1/12 מעלה כי חישוב פדיון ימי החופשה בתלוש 1/12 אינו תואם את שכרו המוסכם של העובד. על-פי תלוש שכר זה שולם לעובד עבור 8 ימי חופשה סך של 1,152 ₪ לפי תעריך של 144 ₪ ליום. תשלום לפי תעריף זה פירושו תשלום לפי תעריף של 18 ₪ לשעה, הרחוק משכרו המוסכם של העובד. ג. אין לקבל טענת המעבידה (שהועלתה במסגרת החקירה הנגדית של העובד, פרו: 12; ש:3-4) כי בניגוד לתלוש השכר לחודש 4/10 שהוצג על-ידי העובד, הרי שבפועל תלוש שכר זה תוקן ובמסגרתו שולמו לעובד סכומים נוספים. התלוש המתוקן לא הוגש במסגרת ראיותיה של המעבידה, והמעבידה לא סתרה את נכונות תלושי השכר שהוגשו במסגרת תצהירו של העובד. 27. לאור האמור, תביעתו של העובד לתשלום הפרשים בגין פדיון חופשה בסך 2,544 ₪ מתקבלת. הפרשות מעביד לקופת ביטוח/ קרן פנסיה 28. כאמור, במסגרת העובדות המוסכמות הוסכם כי המעבידה החלה בביצוע הפרשות לקופת הביטוח רק החל מחודש החל מחודש 4/10, ועל חשבון חלק המעביד שולם הסך של 2,197 ₪ בכל תקופת העבודה. 29. בעניין זה יש לקבל את גירסת העובד, הנתמכת בתלושי השכר שהוגשו על-ידו ובתחשיב שצורף לתצהירו. גירסתו של העובד בעניין זה לא נסתרה, העובד לא נשאל כל שאלה בעניין זה, והמעבידה לא הגישה כל תחשיב נגדי. גם בסיכומי המעבידה לא נטענה כל טענה בעניין זה. 30. לאור האמור, תביעתו של העובד לתשלום חלק המעביד בהפרשות לקופת הביטוח בסך 3,604 ₪ מתקבלת. חגים/ גמול בגין עבודה בחג 31. בכתב התביעה טען העובד כי הוא זכאי "בגין ימי חג שלא נוצלו" ל- 4,800 ₪. בדיון המוקדם שהתקיים ביום 27.12.12 ציין העובד כי בימי החג בהם לא בוצע תשלום ימי חג על-פי התלושים הוא עבד בפועל (פרו: 1; ש: 18). לאור דברי העובד וב"כ בדיון המוקדם הוגדרה הפלוגתא בנושא זה כ"זכאות התובע לימי חגים שבהם התובע עבד ומגיעה לו תוספת שכר" (פרו: 3; ש: 6). 32. מכאן שהיה על העובד להוכיח את היקף זכאותו לגמול בגין עבודה בחג, בימי החג בהם עבד בפועל. בעניין זה לא צוין דבר בתצהירו של העובד. לתצהיר צורף תחשיב אשר לפיו נטען כי העובד זכאי לתשלום בגין 300 ימי חג בכל תקופת העבודה (לפי 10 ימי חג בשנה), וכי מתוכם שולם עבור 100 שעות חג. 33. אין לקבל את גירסתו של העובד באשר לזכאותו לתשלום גמול בגין עבודה בחג. התחשיב שצורף לתצהיר העובד (ואשר בודק את התשלום בגין ימי החג שבהם לא עבד העובד ומתעלם מימי החג בהם עבד והגמול ששולם בגינם) כלל לא תואם את הפלוגתא שהוגדרה לדיון, שכן הצדדים הסכימו כי העובד עבד בחלק מימי החג, כי שעות החג שצוינו בתלושי השכר הן עבור שעות/ ימי חג שבהן העובד לא עבד וקיבל תמורה בגינן, וכי השאלה שנותרה לדיון היא אם העובד קיבל את מלוא השכר המגיע בגין עבודה בימי החג בהם אכן ביצע עבודה בפועל. 33. לפיכך יש לקבוע כי העובד לא עמד בנטל להראות כי בימי החג בהם עבד לא שולם לו גמול מתאים עבור עבודה זו, ולא הוצגה מטעמו כל גירסה באשר לתאריכים בהם בוצעה עבודה בחג, התמורה ששולמה בגינם וקיומו של תשלום בחסר במועדים אלה. סוף דבר 34. תביעות העובד בגין פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ותשלום גמול בגין עבודה בחג - נדחות. 35. התובע זכאי לסכומים הבאים: א. בגין חלק המעביד בהפרשות לקופת הביטוח - סך של 3,604 ₪. ב. בגין פדיון חופשה שנתית - סך של 2,544 ₪. הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.12, הוא המועד בו היה אמור להיות משולם השכר האחרון, ועד התשלום המלא בפועל, וישולמו לידי התובע תוך 30 ימים מהיום. 36. בהתחשב בתוצאות התביעה, כמו גם בהתחשב בכך שמרבית טענות התביעה נדחו, תישא הנתבעת בהוצאות התובעת ושכ"ט ב"כ בסך כולל של 1,500 ₪. הסכום האמור ישולם לתובע תוך 30 ימים מהיום. צמצום שעות העבודההרעת תנאיםשעות עבודה ומנוחה