זכותו של התובע לקבל פיצוי בגין שימוע שלא כדין, זכותו לקבל פיצוי לדוגמא בגין תלושי שכר שנעדר מהם מספר ח.פ של הנתבעת בהתאם לסעיף 26 א לחוק הגנת השכר, זכותו לקבל פיצוי הלנה הואיל והפרש פיצוי פיטורים לא שולם במועד ושכר טרחת עוה"ד. בעניינים אלה אפוא נענה להלן. 3. הצדדים הסכימו שיערכו חקירות קצרות ביחס לעניינים שבמחלוקת כאמור ומיד לאחר החקירות, ביום 22.12.13 סיכמו ב"כ הצדדים . הכרעה שימוע שלא כדין 4. אין חולק כי מספר ימים קודם לסיום עבודתו, התובע ששימש כסייר עם רכב הנתבעת בין עמדות שמירה שונות במרחב ירושלים, שהה בביתו (בזמן שהיה צריך לסייר בין העמדות) במשך מספר שעות מבלי שדיווח על כך . התובע הסביר שלקה בקלקול קיבה. בכל אופן התובע לא דיווח בזמן אמת, על כי הוא שוהה בביתו חלף סיור בין עמדות השמירה, כפי שצריך היה לעשות. זו הייתה אפוא הסיבה העיקרית לפיטוריו. לאחר הדברים האלה, היה ויכוח בין התובע לבין הממונה עליו, שהתייחס לענין הופעה לא תקנית (ללא מכנסים מתאימות). 5. התובע נקרא למנהל הנתבעת בירושלים מר יעקב בונדרמן. בין התובע למר בונדרמן היה דין ודברים על העניינים הנזכרים בסעיף 4 הנ"ל. בתום אותם דברים הוצא לתובע מכתב הפיטורים. 6. לטענת התובע לא נערך שימוע כדין, כיוון שלא נמסר לו מראש אודות העניינים עליהם דובר עימו, בסופו של דבר בפגישה הנ"ל, עם מר בונדרמן. לדבריו החלה השיחה עם מר בונדרמן אודות הלבוש ואז הוטחו בו טענות בקשר לכך שימים ספורים קודם לכן, במקום להיות בסיור בין עמדות השמירה, היה עם הרכב, בביתו מספר שעות. טענות אלה, להם לא היה מוכן , הפתיעו אותו (פרוט' עמ' 7 ש' 18-25). מיד לאחר השיחה, נאמר לו שהוא מפוטר. הוא המתין זמן מה מחוץ לחדרו של מר בונדרמן ולאחר כ 20 דקות קיבל מכתב פיטורים (פרוט' עמ' 7 ש' 25-27). נציין כי מר בונדרמן טען שנמסר לתובע קודם לשיחה עימו, אודות העניינים עליהם ידובר בשיחה (פרוט' עמ' 11 ש' 4-5). בענין זה אנו מעדיפים את עדותו של התובע, על פני הדברים של מר בונדרמן. אנו קובעים אפוא כי לא נמסר לתובע קודם לשיחה אודות העניינים שיועלו בשיחה וכך לא נמסר לו כי שוקלים לפטרו ומה העניינים עליהם ישאל ותתבקש התייחסותו. 7. נציין כי ב"כ התובע העלה לראשונה בסיכומיו טענה לפיה סיבת הפיטורים של התובע היתה, מחמת רצונו של זה האחרון, שלא לעבוד בשבת . דברים אלו לא היה להם זכר בראיות, שהוצגו לנו. נהפוך הוא כעולה מטיעוני ב"כ הנתבע עבד התובע שבתות רבות, סמוך לסיום עבודתו. טענה זו חורגת ממסגרת כתבי הטענות ואף מהמסגרת שעליה הוסכם כאמור והיא נדחית אפוא ולו גם מטעם זה, מה גם, שמהדוחות והרישומים עולה שהתובע עבד בהרבה שבתות, בתקופה שבסמוך לסיום עבודתו. 8. חובת עריכת שימוע אף בגוף פרטי עוגנה בפסיקת בתי הדין זה מכבר ע"ע 300353/98 יוסף הרמן - סונול ישראל בע"מ מיום 29.12.02, וכן ע"ע 415/06 דני מלכה - שופרסל מיום 15.7.07 וכן ע"ע 516/09 מלכה אברהם - אגם מפעלי מתכת בע"מ מיום 17.12.09. חובה זו אין לה צורה אחידה והעיקר הינו לתת זכות אמיתית להשמיע את הטענות בזמן - בטרם קבלת החלטה - כאשר אלה נשמעות בנפש חפצה. כדי שהשימוע יהיה אפקטיבי יש להודיע אודותיו ולמסור את הטענות קודם לו ואף מסמכים מתאימים במידת הצורך. היקף השימוע נגזר מהעניינים שנדונו בו וכאמור אין לו צורה פורמלית אחידה ומחייבת . 9. במקרה דנן טענה היתה לה לנתבעת כנגד התובע בשל כך שחלף סיור עם הרכב בין עמדות השמירה שהה בביתו במשך מספר שעות. טענה זו הוטחה בפני התובע באותה ישיבה עם מר בונדרמן. התובע התייחס אליה. אכן ראוי היה שינתן לתובע קודם לאותה ישיבה המידע שיש לנתבעת ושאליו התבקש להתייחס. יחד עם זאת התרשמנו שהתובע העלה את תשובותיו באותו מעמד והתנהל דוח שיח, בינו לבין מר בונדרמן. כאמור נכון היה שהנתבעת תמסור לתובע מלכתחילה את הטענות, כדי שזה יערך בצורה מתאימה, מה שנשלל ממנו לנוכח ההפתעה שהופתע כאמור. בכך מוצאים אנו פגם בשימוע שנערך. 10. כאשר יש פגם בשימוע ניתן לפסוק פיצוי על הפרת החובה לערוך שימוע כדין. במקרה זה לא הוכיח התובע את זכאותו לפיצוי בגין נזק ממוני. לא הוכח מתי החל התובע לעבוד במקום אחר, מה היה שכרו במקום האחר, האם קיבל דמי אבטלה וכיוצ"ב. באשר לפיצוי בגין נזק לא ממוני הרי שזה עשוי להגזר ממשתנים רבים. בעיקר יש לבחון את היקף ועוצמת ההפרה של חובת השימוע ,כמו גם את הנזק הנטען והפגיעה שהיתה הלכה למעשה בזכות השימוע. כמובן שהפרה של חובת השימוע, שיש עימה גם פגיעה בזכויות חוקיות וחוקתיות כמו הזכות לשיוויון תצדיק הגדלת שיעור הפיצוי באופן ממשי ומשמעותי כפי שמציין כב' השופט אילן איטח ע"ע 16117/07/10 ישראלה חסון רביקוביץ - M3 ישראל בע"מ מיום 19.12.13 וראה שם סעיף 60 לפסק הדין. במקרה דנן כאמור, אכן היה פגם בשימוע. יחד עם זאת התרשמנו בסופו של דבר שהוצגו בפני התובע הטענות שהביאו לפיטוריו והוא השיב עליהם אף שהופתע. הפגם בשימוע היה מצומצם אפוא. הטענות היו ברורות ולא צריך היה מסמכים כדי לשלול אותם. לנוכח כל זאת אנו סבורים שיש להעמיד את הפיצוי בנסיבות אלה על סך של 5,000 ₪. פיצויים לדוגמא לפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר. 11. לטענת התובע בתלושי השכר היה צריך לכלול את מספר הח.פ של החברה וזאת לנוכח הוראת סעיף 24 (ב) לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 (להלן החוק) הקובע כי תלוש השכר יכלול את הפרטים המנוים בתוספת לחוק. בסעיף 1 ב לתוספת נרשם כי הפרטים שיש לכלול הינם "שם המעביד מספר הזיהוי או מספר התאגיד..." . מעיון בתלושי השכר של הנתבעת עולה כי לא נרשם בהם מספר התאגיד. העובדה שמספר התאגיד נרשם בטופס "ההודעה לעובד" עליו חתם זה האחרון אינה פותרת את הנתבעת מרישום הפרטים הנדרשים בתלוש השכר כאמור בהוראות הנ"ל. לנוכח זאת אכן יש לומר כי הנתבעת לא מילאה אחר חובתה כעולה מהסעיפים המפורטים לעיל. לנוכח זאת ניתן לפסוק פיצוי לדוגמא כאמור בסעיף 26 (א)(3) לחוק. כאמור בסעיף זה הפיצוי יהיה בסכום שלא יעלה על 5,000 ₪. במקרה זה אכן מדובר בהפרה של החובה החוקית כאמור. יחד עם זאת הנתבעת לא הסתירה במכוון את מספר הח.פ שלה. מספר זה הופיע בטופס ההודעה לעובד. לתובע לא נגרם כל נזק בשל אי רישום מספר הח.פ של הנתבעת. יש גם לזכור כי התיקונים בחוק הגנת השכר נכנסו לתוקף זמן קצר, לפני תחילת עבודתו של התובע וככל הנראה טרם הופנמו וטרם יושמו על ידי הנתבעת אותה שעה. אין מקום לחייב את הנתבעת במלוא הסכום האמור, אלא יש להסתפק בסכום של 3,000 ₪. אנו מאמינים שהנתבעת, כחברה שומרת חוק, תוודא שאכן התלושים שמוצעים על ידה יכללו את כל הפרטים המחויבים על פי דין. פיצוי הלנה 12. לטענת התובע נמסרו לו מכתבי השחרור של הכספים שהופרשו על חשבון פיצוי פיטורים רק בחודש אפריל 2013. כן נמסר לו השיק שכולל את ההפרשים בין הסכומים שהופרשו לסכום לו היה זכאי כפיצוי פיטורים, רק בשלב מאוחר והוא זכאי לפיצוי הלנה. לטענת הנתבעת נמסרו לו מסמכים רלבנטים הנוגעים בדבר כולל השיק שהוכן עבורו בסמוך לסיום עבודתו . בענין זה העיד מר בונדרמן כי הוכן עבור התובע שיק וניסו ליצור עימו קשר פעמים רבות כדי שיקח את השיק אך הוא לא ענה לטלפונים של מזכירתו גב' סיוון (פרוט' עמ' 9 ש' 1 -5). בענין זה סבורים אנו כי היה על הנתבעת לפעול בצורה נחושה כדי להעביר לתובע את יתרת פיצוי הפיטורים. ככל שלא הצליחו ליצור עימו קשר טלפוני הרי שהיה עליהם להעביר לו את הכספים באמצעות העברה בנקאית כפי שנעשה ביחס למשכורתו מידי חודש בחודשו במהלך עבודתו. באשר למכתב שחרור הכספים טען מר בונדרמן כי זה נמסר לתובע מיד לאחר פיטוריו (פרוט' עמ' 8 ש' 23-26). התובע העיד כי לא קיבל את מכתב השחרור עם סיום עבודתו אלא רק לאחר הדיון המוקדם שהיה בבית הדין (פרוט' עמ' 8 ש' 6-8). אף בענין זה אנו מעדיפים את עדותו של התובע על פני עדותו של מר בונדרמן. כעולה מהשתלשלות הדברים לאחר השיחה בין מר בונדרמן לבין התובע קיבל התובע, באותו מעמד מכתב פיטורים. לאחר הדברים האלה לא הועבר אליו שיק ואף לא מכתב שחרור הכספים. אף אם אלה הוכנו על ידי הנתבעת שהיתה נכונה למוסרם, הרי שהם לא נמסרו לתובע. על הנתבעת החובה, על פי דין, לשלם את פיצוי הפיטורים וככל שהיא מבקשת שישוחררו הכספים שהופרשו על חשבון פיצוי פיטורים כנגד תשלום זה היה עליה להראות שמסרה מכתב שחרור, כמו גם את ההפרשים, ככל שיש כאלה. הנתבעת לא הוכיחה שאכן עשתה כן במועד. אף אם התובע לא פעל כדי לקבל את פיצוי הפיטורים הרי שהיה על הנתבעת לפעול כדי למסור לו אותם והיא לא עשתה כן. בנסיבות אלה יש מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי הלנה. אף כאן יש להתחשב בעובדה שהתובעת היתה נכונה לשלם והכינה שיק הפרש כמו גם מכתב שחרור. לנוכח זאת ובשים לב לסכום פיצוי הפיטורים אנו מעמידים את פיצוי ההלנה על סך של 2,000 ₪. שכר טרחה 13. כתב התביעה עמד על סך של כ 73,000 ₪. בסופו של דבר הסכום שנמצא כי התובע זכאי לו עמד על כ 7,000 ₪ ועוד הסכומים האמורים לעיל שעומדים במצטבר על סך של כ 17,000 ₪. לנוכח זאת אנו מעמידים את שכר הטרחה על סכום של 1,000 ₪. סוף דבר 14. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין שימוע שלא כדין בסך 5,000 ₪. ב. פיצוי לדוגמא בשל תלוש חסר פרטים בסך 3,000 ₪. ג. פיצוי הלנה בסך 2,000 ₪. ד. שכר טרחת עורך דין בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. ניתן להגיש ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה. פיצוייםשימוע