הוועדה קבעה, כי למערער נכות אורטופדית בשיעור 30%, נכות נוירולוגית בשיעור 5% ונכות נפשית בשיעור 20%, בגין אירוע שהוכר כתאונת עבודה מיום 1.3.08, במסגרתו נפגע בכתפו הימנית. למערער נקבעה נכות צמיתה בשיעור 71% לאחר הפעלת תקנה 15. טענות הצדדים 2. לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלו פגמים. טענותיו העיקריות של המערער, הינן כדלהלן: א. הוועדה לא התייחסה למסמכים הרפואיים ולממצאי בדיקת ד"ר שי שבת, כי הוא סובל מתסמונת CRPS, וכתוצאה ממנה נתון במצב תפקודי חמור ביותר. ב. בהקשר זה, היה על הוועדה להיוועץ עם מומחה מתחום הכאב, כפי שביקש המערער במסגרת הערר. מדובר בתסמונת מיוחדת וחדשה יחסית, בתחום הרפואה הנוירולוגית. ג. הוועדה יצאה מנקודת הנחה כי המערער ידע שעוקבים אחריו והוא מצולם. טענה זו מופרכת ומטרתה להתחמק מלתת הסבר רפואי מניח את הדעת. 3. המשיב התנגד לעמדת המערער, מן הנימוקים העיקריים הבאים: א. המערער לא הצביע על פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הטיעונים שהעלה הינם טיעונים רפואיים ולא משפטיים ובית הדין אנו מתערב בהם. ב. הוועדה בדקה את המערער ביסודיות, ופירטה את ממצאיה. על פי ממצאיה לא נמצאו במערער סימנים אופייניים ל CRPS. ג. החלטת הוועדה סבירה ועולה בקנה אחד עם ממצאיה. 4. ביום 24.4.13 נערך דיון מוקדם בתיק. פסק הדין ניתן בהסתמך על הטענות שנרשמו והחומר שהוגש על ידי הצדדים. דיון והכרעה 5. במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 (1999). עוד נפסק, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (ראו: עב"ל 217/06 יוסף בן צבי נ' המוסד לביטוח לאומי) מיום 22.6.06). הלכה פסוקה היא, כי אחת החובות המוטלת על הועדה הרפואית לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. ראו: דב"ע 1318/01 עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60. 6. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות. 7. תלונותיו של המערער הינן מן התחום האורטופדי, הנוירולוגי והנפשי ולפיכך הוועדה התכנסה בהרכב נכון, שכלל אורטופד ונוירולוג וכן פסיכיאטר. המערער לא הציג בפני הוועדה חוות דעת של מומחה לתחום הכאב. לפיכך, לא היתה מוטלת חובה על הוועדה להיוועץ עם נוירולוג, אשר תת התמחותו בתחום הכאב. 8. הוועדה נשוא הערעור התכנסה בשני מועדים, ביום 23.9.11 וביום 4.7.12. בהתכנסות הראשונה של הוועדה, המערער נבדק בדיקה קלינית מקיפה, והוועדה פירטה את ממצאיה. באותו מועד הביעה הוועדה תמיהה, כדלהלן: "הוועדה, לאחר שבדקה את התובע, מציינת שקיימת תמיהה לנוכח העובדה שקיימת טענה של שיתוק מלא של הגפה כולה מזה 3.5 שנים. כאשר, לא רק שלא נמדד דילדול, אלא יד דומיננטת זו מפותחת יותר בסנטימטר שלם מהשמאלית". 9. במועד השני בו התכנסה הוועדה, היא מפרטת את התייחסותה לצילומים של המערער מיום 9.11.12 שהובאו בפניה. הוועדה מסבירה, כי התרשמה שהמערער מודע לצילומים, באשר הוא הציץ מחלון ביתו מספר פעמים לאחר שנכנס לביתו ולא הניע כלל את הגפה הימנית. לאחר מכן, מנמקת הוועדה בפירוט רב, מדוע הינה דוחה את האבחנה של CRPS, על יסוד הבדיקה הגופנית שערכה למערער. בין היתר, הוועדה מציינת כי: "הוועדה מתייחסת לעובדה שהתובע אינו משתמש כלל בגפה כולה, לא רק הכתף אלא גם המרפק ופרק היד. בתיקו הרפואי אומנם אפשרות אבחנתית של CRPS ואולם אבחנה זו אינה עומדת במבחן המציאות של בדיקת התובע, שכן לא נמצאו כלל ממצאים אופייניים ל- CRPS מימין. נהפוך הוא, קיים שיעור ניכר, אין דלדול אופייני, אין הזעת יתר והפרשי טמפרטורה .... והיקף אמה ימין גדול ב- 1 ס"מ". 10. משמע, הוועדה מנמקת ומפרטת, מדוע מבחינה רפואית היא דוחה את האבחנה של CRPS ואת תלונות המערער לפיהן אינו משתמש כלל בגפה הימנית העליונה. הוועדה מוסיפה ומתייחסת בהקשר זה לפענוח בדיקת MRI, התומך בעמדתה, לפיו, לדבריה, נמצא עצב רציף ללא סימני לחץ. כן מציינת הוועדה את ממצאי הרופאה האורטופדית ד"ר הלנה גוכמן, אשר מצאה הגבלות בתנועה אך לא חוסר תנועתיות או כתף קפואה וממצאי האורטופד ד"ר רן עופר שמצא טווחי תנועה כמעט מלאים בכתף ימין. 11. הוועדה אף כותבת כי עיינה בחוות דעתו של ד"ר שי שבת, ואינה מסכימה עמו לאור ממצאיה. כן היא מציינת, כי לעמדתה אחוזי הנכות שהוענקו למערער בדרג ראשון ניתנו ברוח "בית הלל". 12. סיכומו של דבר, החלטת הוועדה הינה החלטה רפואית מובהקת. ההחלטה מנומקת ומפורטת בבהירות ובאריכות. הוועדה תומכת מסקנתה על ממצאים רפואיים, ומתייחסת למכלול המסמכים הרלוונטיים ולטענות המערער. 13. בנסיבות העניין לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הערעור נדחה. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו. נזק נפשי / נכות נפשיתהתחום הנפשינכותנוירולוגיה