ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 19/7/12. להלן יפורט הרקע העובדתי ונימוקי הערעור: א. המערערת נפגעה בתאונת עבודה ביום 22/1/04. ב. ועדה רפואית קבעה למערערת 20% נכות בגין הגבלה בעמ"ש גבי מותני וכן 10% בגין צלקות. ג. על ההחלטה הוגש ערעור, בשל אי קביעת אחוזי נכות עבור שבר בחוליה D12. ד. על פי עמדת המל"ל שגובשה בחוזר 24/10/10, שעה שנכה סובל משבר בחוליה וכן ממגבלה בתנועות, יש לצרף את הנכויות בגין המגבלה בתנועות ובגין השבר. ה. הועדה בהחלטה מיום 14/4/11 קבעה שאין להעניק אחוזי נכות בגין השבר בחוליה. ו. על החלטת הועדה הוגש ערעור, במסגרתו ניתן פסק דין המחזיר את הדיון לועדה על מנת שתתייחס לטענת המערערת לפיה יש לקבוע נכות נוספת ונפרדת בגין שבר בגוף החוליה. ז. הועדה נמנעה מלקבוע אחוזי נכות בגין השבר בחוליה. הועדה קבעה שהקיבוע בחוליות L1 - D10, למעשה מבטל את החוליה שנשברה. בנוסף, הועדה החליפה את סעיף הליקוי כך שבמקום 35 (1) ב' שנקבע על ידי ועדה קודמת, קבעה אחוזי נכות לפי 37 (2) א - ב (מותאם). ח. נטען כי הועדה נתפסה לכלל טעות. הועדה אינה רשאית להחליף סעיף ליקוי על מנת להביא לידי כך שדרגת הנכות בעבודה תקטן, מקום שקיימים סעיפי ליקוי אחרים המתאימים לאותה פגיעה. ט. על פי סעיפי הליקוי, הגבלת תנועות בעמוד שידרה היא נפרדת מהפגימה של שבר בגוף חוליה. י. ההסברים שנתנה הועדה אינם מתיישבים עם הוראות החוק. יא. נטען שיש להחזיר הדיון לועדה בהרכב אחר ושונה, אשר תפסוק נכות בגין שבר בחוליה D12 והגבלה בינונית בתנועות עמ"ש מקיבוע בחוליות L1 - D10. 2. בישיבת 13/3/13 טענה ב"כ המשיב: א. הועדה מילאה את הוראות פסק הדין. ב. הועדה הסבירה כי לאור המצב הרפואי - קיבוע בחוליות L1 - D10, יש לשנות את סעיף הליקוי בהתאם למצבה הרפואי של המערערת. ג. הועדה הסבירה כי כאשר קיים קיבוע, הוא מבטל את החוליה השבורה ומתקן אותה ואז היא כבר לא משותפת בתנועות. ד. נטען שאין הצדקה להורות על שינוי בהרכב הועדה. 3. ב"כ המערערת ביקש לטעון בפני שופט. התיק הועבר לטיפולי. בדיון בפניי מיום 9/6/13 חזר על טענותיו וב"כ המשיבה חזרה על טענותיה. 4. במסגרת פסק הדין שניתן בתיק 23040-06-11 מיום 15/5/12, נקבע: "מוסכם כי עניינה של המערערת יוחזר לועדה הרפואית לעררים, על מנת לדון מחדש בעניינה בשים לב לחוזר המוסד לביטוח לאומי מיום 24.11.10 (אשר יוצג בפני הועדה על ידי ב"כ המערערת). הועדה התייחסה לטענת המערערת לפיה יש לקבוע נכות נוספת ונפרדת בגין השבר בגוף החוליה וככל שתקבל את הטענה - תקבע את סעיף הליקוי המתאים על סמך כל המסמכים הרפואיים וחוות הדעת. המערערת ובא כוחה יוזמנו להתייצב בפני הועדה ולטעון בפניה. הועדה תנמק את החלטתה". 5. בחוזר שאליו הופנתה הועדה (ואשר חלק ממנו צורף להודעת הערעור) נאמר: "(ב) דרגת נכותו של נפגע אשר נפגם מספר פגימות באותה פגיעה בעבודה, תהא שווה לסכום האחוזים הנקובים בתוספת לצד כל אחד מהפגימות האמורות בחישוב כמפורט להלן: (1) בעד הפגימה שנקבע לה האחוז הגבוה ביותר - יבוא בחשבון אחוז הנכות הנקוב בתוספת לצד אותה פגימה. (2) בעד הפגימה שנקבע לה האחוז השני בגובהו - יבוא בחשבון האחוז הנקוב לצד אותה פגימה כשהוא מוכפל בהפרש שבין האחוז האמור בפסקה (1) ובין 100%. (3) בעד הפגימה שנקבע לה האחוז השלישי בגובהו - יבוא בחשבון האחוז הנקוב לצד אותה פגימה כשהוא מוכפל בהפרש שבין סכום אחוזי הנכות שנקבעו לפי פסקאות (1) ו- (2) ובין 100%". 6. הועדה התכנסה בעקבות פסק הדין. כך נכתב: "הועדה עיינה בפסה"ד והמסמכים שהמציא בא הכוח .... לפי ממצאים שנמצאו בבדיקת הועדה בישיבתה הקודמת, מדובר בקיבוע בין חוליות L - D, אשר מהווה נכות של 20% לפי סעיף 37 (2) א - ב. סעיף זה מחליף את 35 (1) ג' שניתן בועדה הקודמת. ברגע שקיים קיבוע, הוא מבטל את החוליה השבורה, קרי, מתקן אותה, היות והחוליה כבר לא משתתפת בתנועות. לפיכך, שונה הסעיף בגין הקיבוע ...". 7. סעיף 37 לרשימת הליקויים עוסק בעמוד שידרה. סעיף 37 (2) עוסק בקיבוע עמוד שדרה גבי. הועדה בחרה להעניק אחוזי נכות לפי 37 (2) א - ב. ועדה קודמת, בישיבה מיום 14/4/11, העניקה אחוזי נכות לפי סעיף 35 (1) (ג) - ארטריטיס רב מטואידית, כאשר קיימת השפעה בינונית על כושר הפעולה. 8. לא ברור מדוע נקבעה נכות לפי סעיף 35 (1) ג', שעה שמדובר על קיבוע עמוד שדרה גבי שלגביו יש סעיף מפורש (סעיף 37 (ג)). 9. קביעת הועדה מיום 19/7/12 היא הקביעה הנכונה בעניינה של המערערת. אין מקום להתערב בהחלטת הועדה בענין זה. 10. לעניין קביעת אחוזי נכות בגין שבר בחוליה D12, אני סבורה שנפלה טעות בהחלטת הועדה. סעיף 37 (8) עוסק בשבר של חוליה שהתרפא. הסעיף מאפשר לקבוע אחוזי נכות במצב של הגבלה בתנועות ובמצב שלא קיימת הגבלה בתנועות. במקרה שבפנינו, אין חולק שלמערערת יש שבר בחוליה. לטענת הועדה, הקיבוע בחוליות L - D, "תיקן" את השבר בחוליה שכן "החוליה כבר לא משתתפת בתנועות". לכך בדיוק קיימים סעיפי המשנה של סעיף 37 (8). סעיף קטן (א) עוסק בשבר בלי תזוזה ניכרת ללא הגבלת התנועה, סעיף קטן (ב) עוסק בשבר עם תזוזה ניכרת וללא הגבלה בתנועה, וכן סעיף קטן (ג) וכו'. 11. שעה שקיים סעיף ליקוי ספציפי שעניינו שבר בחוליה ושעה שלמערערת נגרם שבר בחוליה, היה על הועדה לקבוע אחוזי נכות גם בגין השבר בחוליה, בנוסף על אחוזי נכות בגין קיבוע. ככל שהועדה סבורה שהשבר "תוקן" בעקבות קיבוע בחוליות אחרות כך שהחוליה לא משתתפת בתנועות, יכולה לקבוע סעיף שמדבר על אי הגבלה בתנועות. 12. לאור האמור, דין הערעור להתקבל. עניינה של המערערת מוחזר לועדה על מנת שתקבע את אחוזי הנכות בגין שבר בחוליה 12D, על פי שיקול דעתה הרפואי. 13. לאור מסקנתי זו, אין צורך להורות על החזרה לועדה בהרכב אחר. 14. המערערת ובא כוחה יוזמנו לטעון בפני הועדה. הצדדים רשאים לבקש רשות ערעור על פסק הדין, מבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. עמוד השדרהרפואהנכותאחוזי נכותועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתעררשברחוליות