העסקת עובדת זרה מסין

העסקת עובדת זרה מסין התובעת הינה מהגרת עבודה מסין ועבדה מיום 1.5.2009 ועד ליום 9.3.2012 בביתם של הנתבעים. הנתבעים הינם בני זוג הנשואים זה לזו. אין חולק, כי הנתבעת 1 העסיקה את התובעת והצדדים חלוקים בשאלה האם התובעת הועסקה על ידי שני הנתבעים, כמעסיקים במשותף. העסקת התובעת נעשתה בהתאם לאשרת עבודה שהונפקה על שם הנתבעת 1, שהינה כבדת ראייה ונושאת תעודת עיוור. יצוין, כי אף הנתבע הינו כבד ראייה. התובעת עבדה בפועל במשרה חלקית, 6 שעות שבועיות, יום אחד בשבוע. לטענת התובעת, לא שילמו לה הנתבעים מעולם תמורה עבור עבודתה. התובעת טוענת כי ה"תמורה" בגין העבודה הייתה הסדר המנוגד לחוק, לפיו שהתה בארץ באשרה חוקית על שם הנתבעת 1, דבר שאיפשר לה לעבוד בפועל בעבודות ניקיון אצל מעסיקים אחרים ביתר ימות השבוע. כן טוענת התובעת, כי מתווך בשם ניסים דרש ממנה תשלומי עמלות בגין חידוש אשרת השהייה ובתקופת נסיעתה לחופשה בחו"ל. התביעה הינה לתשלום שכר עבודה, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי נסיעות, פיצויי פיטורים ופיצוי חלף הודעה מוקדמת, שכן לטענת התובעת פוטרה מעבודתה. בסיכומים מטעם התובעת, ערך ב"כ התובעת השוואה מקיפה, בין נסיבות עניינה של התובעת לבין הנסיבות שנדונו במסגרת תיק עב (ירושלים) 2688/07 SANDA KHIN נ' עמוס אפרים ואח' (ניתן ביום 2.4.2009), שם התקבלה טענת התובעת לפיה הועסקה ללא שכר, יום בשבוע, ותמורת עבודתה היתה אשרת השהייה על שם הנתבע. לטענת ב"כ התובעת, יש לחייב את הנתבעים בתשלום הרכיבים הנתבעים, כפי שהתקבלה התביעה בפסק הדין האמור. הנתבעים מכחישים את טענות התובעת, ולעמדתם שולמו לתובעת שכרה וזכויותיה במלואם משך תקופת העבודה והתובעת אף אישרה בחתימתה קבלת הכספים. התובעת אף בוטחה בביטוח רפואי על חשבון הנתבעים משך תקופת ההעסקה. עוד נטען, כי לנתבעים לא ידוע על תשלומים שנדרשה התובעת לשלם למתווך. אשר לנסיבות סיום העבודה, טוענים הנתבעים כי התובעת התפטרה ביוזמתה ולפיכך אינה זכאית לפיצויי פיטורים ולפיצוי חלף הודעה מוקדמת. תביעתה של התובעת נתמכה בעדותה, אשר נשמעה במסגרת עדות מוקדמת, בדיון שנערך ביום 4.3.13. הנתבעים העידו שניהם לתמיכה בגרסתם, בישיבת הוכחות שנערכה ביום 10.12.13. האם שררו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לנתבע 2 הפלוגתא הראשונה הדורשת הכרעה, הינה האם שררו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבין הנתבע 2, והאם היו הנתבעים מעסיקים במשותף, כטענת התובעת. טוענת התובעת בתצהירה (סעיף 5), כי הועסקה על ידי שני הנתבעים במשותף בביתם בעבודות ניקיון, וכי הנתבע 2 היה שותף מלא בסידור העבודה שלה. הנתבעים טענו, כי התובעת 1 בלבד העסיקה את התובעת. טענה זו נסמכת על היתר העבודה של התובעת, שהוצא על שם התובעת. בעדותם של הנתבעים נטען, כי התובעת הועסקה על ידי הנתבעת 1 בלבד, ממנה קיבלה הנחיות במסגרת העבודה (סעיף 8 לתצהיר הנתבעת). אשר לתוכן עבודתה של התובעת, ציין הנתבע 2 בחקירתו כי התובעת טיפלה בניקיון, בישול וכביסה, ובלשונו של הנתבע 2, כאשר נשאל בנוגע לעבודת התובעת משך יום בשבוע בבית הנתבעים: "ביום הזה ריכזנו את כל מה שצריך, ניקיון ובישול, כביסה, וכל הדברים הספציפיים שהיו חשובים לנו יותר. הכל רוכז למשך השבוע". (עמוד 12 שורות 26 - 27). בחקירתה של הנתבעת 1, היא פירטה כי התובעת סייעה לה בבישול, בגיהוץ ובכביסה, וכן סייעה לה להתאים בגדים ולהתקלח (עמוד 17 שורות 9 - 10). לאחר שקילת טענות הצדדים, מצאתי כי התובעת ביססה את טענותיה בדבר העסקה במשותף, על ידי שני הנתבעים. מן העדויות עולה, כי אין חולק למעשה על כך שעיקר עבודתה של התובעת היתה בעבודות משק בית וניקיון בביתם של הנתבעים, ולא בעבודות סיעוד. אף אם סייעה התובעת לנתבעת 1, סיוע הנדרש כתוצאה מעיוורונה, הרי שלא לכך הוקדש עיקר זמנה. לא נטען מפי התובעת, ואף לא מפי הנתבעים, כי התובעת נדרשה לכבס, ולגהץ את בגדי התובעת 1 בלבד. כמו כן, ברור כי מעבודת הניקיון בבית הנתבעים נהנו שני הנתבעים. הנתבע 2, בעדותו דלעיל, ציין בלשון רבים "ריכזנו את כל מה שצריך". משמע, הנתבע 2 היה שותף לתכנון העבודות שהתובעת נדרשה לבצע. אף בהתייחס לתשלומים עבור ביטוח רפואי לתובעת נקט הנתבע 2 בעדותו בלשון רבים, כדלהלן: "מי שילם לביטוח רפואי? ת. אנו. לא ניסים שילם. תתפלא!" (עמוד 16 שורות 2 - 3). בנסיבות אלה, יש לראות את הנתבעים כמעסיקים במשותף של התובעת. התביעה לשכר עבודה המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה בשאלה, האם בתקופת עבודתה של התובעת שולם לה שכרה אם לאו, וכפועל יוצא, האם זכאית התובעת לתשלום שכר עבודה. לעמדת התובעת, מעולם לא קיבלה שכר עבודתה עבור עבודתה בבית הנתבעים, וכלשונה, בחקירתה החוזרת: "אני לא יודעת כמה משכורת אני מרוויחה אצל מזל עבור שש שעות עבודה בשבוע, כי אף פעם לא קיבלתי שכר ממזל". (עמוד 8 שורות 11 - 12). התובעת טוענת, כי גרסתם של הנתבעים לוקה בחוסר עקביות ומהימנות, ולפיכך יש להעדיף את גרסתה העובדתית. הנתבעים הכחישו מכל וכל את גרסתה של התובעת ולעמדתם שולם לתובעת שכר חודשי בסך 700 ₪. גרסתם של הנתבעים נתמכה בעדותם, כמו גם בשני מסמכים בחתימת הנתבעת והתובעת שהוגשו (נספחים ב1 - ב2 לתצהירי הנתבעים), הנושאים את התאריכים 21.12.10 ו - 2.3.12, שכותרתם "מסמך העדר תביעות". במסמך הנושא את התאריך 31.12.10 (נספח ב1) נרשם כדלהלן, באנגלית ובעברית: "קיבלתי תשלום חודשי על סך של 700 שקל, עלות שנתית של 12,600 שקל. עבדתי בין התאריכים 1.5.2009 - 31.12.2010. קיבלתי החזרי נסיעות. כל שבוע קיבלתי סכום של 70 ₪. שילמו עבורי את ביטוח הבריאות קיבלתי את זכויותי הסוציאליות בתור עובדת וניתנו לי חופשות בחגים בהתאם לדתי 1,000 שקל ...". המסמך הנושא את התאריך 2.3.12 (נספח ב2) זהה בלשונו, פרט לסכומים ולתאריכים. במסמך זה נרשם אישור לקבלת תשלום חודשי של 700 ₪, עלות שנתית 9,800 ₪, ועבודה בתאריכים 1.1.2011 - 2.3.2012. במסגרת חקירתו הנגדית של הנתבע 2 , העיד כי נכח ליד אשתו במועדי התשלום לתובעת, והסביר את הצורך בכך בשל עיוורונה של הנתבעת 1, וכלשונו: " ש. שאתה כותב בס' 8 לתצהירך "אשתי היא שהיתה משלמת..." - למה היה צריך את הנוכחות שלך ליד אשתך? ת. אשתי לא רואה. היא לא רואה שטרות. אני צריך לראות את השטרות. אני גם בקושי רואה אותם אך רואה אותם. ש. שטרות לא צריך להקריא לך? ת. לא. אני עוד רואה שטרות. ש. אתה אומר שצריך את הנוכחות שלך כדי לראות את השטרות שאשתך משלמת? ת. נכון. ש. כמה שטרות נתתם לעובדת? ת. היינו משלמים לה 700 ₪ בחודש לפי ההסכם, ו-70 ₪ כל שבוע. ... ש. כל חודש ראית שאשתך נתנה 700 ₪ לעובדת? ת. נכון." (עמוד 13 שורות 5 - 18). לאחר שמיעת ראיות הצדדים, מצאתי כי יש להעדיף את גרסת הנתבעים, בהקשר זה. גרסתה של התובעת נתמכת, למעשה, בעדותה בלבד וסותרת מסמכים בכתב. התובעת לא הכחישה כי חתמה על המסמכים המאשרים קבלת שכר (נספחים ב1 - ב2 האמורים). ההסבר שסיפקה התובעת במסגרת עדותה באשר למסמכים עליהם הוחתמה, כפי שפורטה בסעיף 18 לתצהירה, הינו כי: "נספחים ב(1) ו- ב(2) לכתב ההגנה הם ניירות עליהם החתים אותי "ניסים" במכוניתו, בפגישות בינינו לקראת חידושי האשרה שלי. מעולם לא חתמתי על בפני מזל ו/או הרצל על מסמך כלשהו. כאשר חתמתי על הניירות ש"ניסים" אמר לי לחתום עליהם לא היה לי מושג על מה אני חותמת, שכן הם היו כתובים באנגלית ובעברית, שפות שאינני קוראת, ו"ניסים" לא סיפק לי הסברים לגבי תוכן המסמכים".(ההדגשה אינה במקור). לעומת גרסה זו, העידה התובעת במסגרת חקירתה הנגדית כדלהלן: "ש. את רגילה לחתום על מסמכים גם אם אינך מבינה אותם? ת. לא נכון. רק שוב כמו שהסברתי רק שהסבירו לי שצריך לתת לי ויזה וביטוח רפואי, אז חתמתי". (עמוד 5 שורות 19 - 21). משמע, בתצהירה טענה התובעת כי חתמה על המסמכים ללא כל הסבר בדבר תוכנם ואילו בחקירתה העלתה טענה שונה, לפיה ניתן לה הסבר שיקרי ביחס לתוכן המסמכים. מעבר לסתירה האמורה, הרי שקשה להניח כי התובעת אינה מזהה ספרות ומספרים, כפי שהופיעו במסמכים עליהם חתמה. התובעת הגישה הקלטת שיחה שערכה עם הנתבעים סמוך למועד סיום עבודתה, ביום 2.3.12 (נספח ה' לתצהיר התובעת). במסגרת שיחה זו, מתקיים דין ודברים ביחס לסיום העבודה, אליו נתייחס בהמשך הדברים. כמו כן, מבקשת התובעת תשלום פיצויים. התובעת לא ביקשה את משכורתה בשיחה שהקליטה, טרם סיום עבודתה. כאשר נשאלה התובעת מדוע לא ביקשה באותה שיחה גם את תשלום שכרה, השיבה: "אני לא מכירה טוב את החוק של ישראל, מה שאני יודעת שבסוף העבודה מגיע לי פיצויים וביקשתי פיצויים". (עמוד 7 שורות 30- 31). גרסה זו, לפיה לא ידעה התובעת כי קיימת לה זכאות לשכר, אינה מהימנה בעיני. זאת, בפרט כאשר התובעת עבדה אצל הנתבעים כשלוש שנים ושהתה בישראל מספר שנים קודם לכן. אין חולק כי התובעת אף הועסקה אצל מעסיקים אחרים, קודם לנתבעים ובמקביל אליהם (עמוד 5 שורות 26 - 27). יצוין, כי התובעת העידה במסגרת חקירתה הנגדית (עמוד 7 שורות 25 - 26), כי הקליטה את שיחות הטלפון עם המתווך "ניסים" החל משנת עבודתה השנייה. משמע, בידי התובעת מספר הקלטות של שיחות טלפון הנוגעות לעבודתה אצל הנתבעים. עם זאת, לא הוגש לבית הדין כל תמליל נוסף של שיחות טלפון, שיש בו כדי לתמוך בטענותיה הרבות והקשות של התובעת נגד הנתבעים והמתווך הנטען ניסים. בפרט, לא הוצגה כל ראיה לכך שהתובעת דרשה תשלום שכר מהנתבעים או מגורם אחר או הלינה על אי תשלום שכרה. דלות הראיות מטעם התובעת בתיק מקשה על קבלת טענותיה הקשות של התובעת כלפי הנתבעים. טענות המייחסות לנתבעים מעשים הגובלים בפלילים ומעשים שבגדר הפלילי. אשר לפסק הדין בעניין SANDA KHIN (להלן: "סנדה"), עליו סמך ב"כ התובעת יתדותיו בסיכומיו, ואליו השווה את ענייננו- לא מצאתי כי נסיבות ענייננו דומות ומקבילות לנסיבות שתוארו בפסק הדין בעניין סנדה. כעולה מפסק הדין בעניין סנדה, נמצאו שם סתירות של ממש בגרסאות הנתבעים בהליך, סתירות שלא נמצאו בעדויות הנתבעים בפני. זו אף זו, בעניין סנדה לא הוצגה כל ראיה בכתב לתמיכה בטענת תשלום השכר לתובעת, מה שאין כן בענייננו. התובעת סנדה אף לא בוטחה בביטוח רפואי בתקופת עבודתה ואילו הנתבעים שבפני הציגו ראיות לביטוחה של התובעת בביטוח רפואי. די בהבדלים מהותיים אלה, כדי לשמוט את הבסיס להשוואה שנערכה בין נסיבות שני המקרים, שכן אין הנדון דומה לראיה. בנסיבות אלה, נדחית התביעה לשכר עבודה. נסיבות סיום עבודתה של התובעת הצדדים חלוקים בשאלה האם פוטרה התובעת, או שמא התפטרה. לטענת התובעת, סמוך למועד סיום עבודתה עמד לפוג תוקף אשרת העבודה לפיה הועסקה, והיא נדרשה לשלם עמלה לניסים תמורת חידושה. לגרסתה, לא היה בידה הסכום שנדרש והיא ניסתה לבקש הפחתת הסכום אולם נדחתה. לפיכך, תמה עבודתה אצל הנתבעים (סעיף 13 לתצהיר התובעת). טענת הנתבעים הינה כי התובעת יזמה את סיום עבודתה, בנימוק שאמו של בעלה, אותה התובעת מכנה "אמא", חלתה וכי העבודה קשה לה. הנתבעים משערים, כי התובעת העדיפה לעבוד במקומות עבודה אחרים, בימים שקדמו לחג הפסח (תצהיר הנתבעת, סעיפים 29- 32). הראיה המרכזית שהוצגה במסגרת מחלוקת זו, פרט לעדויות הצדדים, הינה הקלטת שיחה טלפונית שנערכה בין הצדדים ביום 2.3.12, שהקליטה התובעת. אף פרשנות הנאמר בשיחה שנויה במחלוקת בין הצדדים. הנתבעים הסתמכו, בין היתר, על דברי התובעת בתמליל, לפיהם "קשה לי" (עמוד 5 לתמליל, שורה 19) וכן על דבריה כי היא מבקשת לנסוע לסין לראות את אמה (עמוד 9 לתמליל, שורה 19). בהקשר זה הנתבעים הפנו גם למכתב דרישה מאת קו לעובד שנשלח אליהם ביום 18.7.12, טרם הגשת התביעה בתיק זה. במסגרת מכתב זה נדרשו הנתבעים לשלם את זכויותיה של התובעת, שכר עבודה, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים והפרשות לפנסיה. המכתב לא כלל דרישה לתשלום פיצויי פיטורים או פיצוי חלף הודעה מוקדמת. בחקירתה, אישרה התובעת כי ביקשה מהנתבעים לנסוע לסין באותה עת שכן אמו של בעלה, שכונתה בחקירה ובתמליל השיחה "אמא", חלתה. התובעת מסבירה, כי כוונתה היתה לנסוע לביקור בסין, ולא לשוב לביתה לצמיתות (עמוד 7 שורה 5). כמו כן, מסבירה התובעת כי חוותה קושי כלכלי בשל היעדר די כספים לשלם עבור אשרת העבודה, ולא קושי בעבודה עצמה (עמוד 7 שורות 1 - 3). התובעת מבהירה, כי סיום עבודתה היה לאחר שהנתבעת לא הסכימה לכך שלא תשלם לניסים עבור הוויזה, תיסע לסין לתקופה ותשוב לעבודה (עמוד 7 שורות 16 - 17). בנסיבות העניין, לאור הראיות שהוצגו, לא מצאתי כי התובעת ביססה את התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי חלף הודעה מוקדמת. גם לגרסתה של התובעת, לפיה סיום עבודתה היה על רקע קושי כלכלי לשלם עמלה שנדרשה על ידי מתווך, הרי שלמעשה ברור, כי הפסקת העבודה לא נעשתה ביוזמת הנתבעים. התובעת אינה טוענת כי הנתבעים ביקשו, מעילות התלויות בהן, לפטרה. כמו כן, לא נטען כי הנתבעים דרשו תשלום עמלה מהתובעת וזו היתה העילה לסיום העבודה. מתמליל השיחה מיום 2.3.12 עולה, כי התובעת אמרה בפירוש כי אינה יכולה להמשיך את עבודתה אצל הנתבעים ובלשונה: "...אני לא יכולה עבדה פה, אני יודעת..." (עמוד 7 שורה 15) כן עולה, כי התובעת ביקשה במהלך השיחה תשלום פיצויים, והנתבעים הבהירו לה כי מאחר שהפסקת העבודה נעשתה ביוזמתה, לא קמה זכאות לתשלום פיצויים. כך, בין היתר, נאמר על ידי הנתבעת 1: "אין פיצויים אבל גם אם מישהו עובד אצל מישהו, את עובדת אצל מישהו אחר ואת רוצה לצאת, אין פיצויים, הוא לא אמר לך ללכת. את הלכת לבד". (עמוד 7 לתימלול, שורות 24 - 26). בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את הטענה כאילו פוטרה התובעת. התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי חלף הודעה מוקדמת נדחית. התביעה לפדיון חופשה, דמי הבראה ודמי נסיעות התובעת מבקשת בתביעתה פדיון חופשה בסך 545 ₪; דמי הבראה בסך 600 ₪ ודמי נסיעות בסך 1,829 ₪. בהקשר זה, רובץ נטל ההוכחה על הנתבעים, להראות כי התובעת שהתה בחופשה בתשלום וכי דמי ההבראה שולמו לה כדין. ראו, בין היתר, את שנקבע כבר בדב"ע לא/ 3-22 ציק ליפט נ' חיים קסטנר פד"ע ג 215. אף שהתובעת דיווחה בעדותה על חופשה בתקופת עבודתה, הרי שהנתבעים לא הציגו פנקס חופשה או פירוט כלשהו ביחס לימי החופשה בהם שהתה התובעת ולתשלומים בגינם. כמו כן, לא הוצג כל חישוב מסודר ביחס לתשלום דמי הבראה לתובעת. בעדותו של הנתבע 2, הוא נשאל ביחס לנספחים ב1 - ב2, שם נרשם: "קיבלתי את זכויותי הסוציאליות בתור עובדת וניתנו לי חופשות חג בהתאם לדתי 1000 שקל". הנתבע 2 השיב תחילה כי מדובר בתשלום פיצויים ולאחר מכן הוסיף כי התשלום הינו בגין הבראה וחופשה (עמוד 14 שורה 28). עם זאת, גרסה זו של הנתבעים אינה נתמכת בתחשיב או בנתונים מוכחים, בפרט כאשר המסמך עצמו אינו מפרט תשלום ספציפי בגין חופשה והבראה אלא מתייחס לשכר ולדמי חגים בלבד. בנסיבות אלה, לא הרימו הנתבעים את הנטל המוטל עליהם להוכחת תשלום דמי חופשה ודמי הבראה לתובעת ומתקבלת תביעתה ביחס לרכיבים אלה. גם באשר לדמי נסיעות, טענת התובעת בדבר ההזדקקות לתחבורה ציבורית (סעיף 9 לתצהיר התובעת) לא הוכחשה ולא נסתרה. לא הוצגה גרסה נגדית סדורה, בדבר תשלום דמי נסיעות לתובעת. נספחים ב1- ב2 לתצהירי הנתבעים כוללים אמנם משפט, לפיו התובעת מאשרת קבלת החזרי נסיעות, אולם בצידו של משפט זה לא צוין כל סכום כסף ששולם בגין הרכיב, להבדיל מסכומי השכר, שצוינו ברמה החודשית וביחס לכל התקופה. לפיכך, מתקבלת התביעה לתשלום פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי נסיעות לתובעת, בהתאם לכתב התביעה. סיכום סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד. הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים: פדיון חופשה בסך 545 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.4.12 ועד לתשלום בפועל. דמי הבראה בסך 600 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.4.12 ועד לתשלום בפועל. דמי נסיעות בסך 1,829 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.4.12 ועד לתשלום בפועל. בנסיבות העניין, בהן נדחו מרבית רכיבי התביעה וסכומיה, אין צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה הוא ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 יום מיום שפסק הדין יומצא לצד המבקש לערער. העסקת עובדים זריםעובדים זריםסין