1. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר דחתה את ערר המערער. 2. הוועדה לעררים נשוא הערעור התכנסה מכוח פסק דין מיום 24.1.12, שניתן בהסכמה (תיק ב"ל 17439-12-11), ובו נקבע : ב"כ הצדדים: אנו מקבלים את המלצת בית הדין להשיב את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), על מנת שתסביר מדוע כתבה כי מנגנון החבלה שתיאר התובע לא מצביע על חבלה מסוג צליפת שוט. ככל שהוועדה תקבע שמדובר בצליפת שוט, עליה להתייחס למכתבו של ד"ר שפירא. הוועדה תסביר את קביעתה מאחר ומפרוטוקול הוועדה לא עולה לכאורה כי המערער תיאר את מנגנון הפגיעה כמו כן תתייחס הוועדה למסמך מיום 30.4.09 והאם יש במסמך זה כדי לשנות את קביעתה. המערער ובאת כוחו יוזמנו להופיע בפני הוועדה ויוכלו לטעון טענותיהם בעניינים דלעיל. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת. 3. עיקר טענות המערער: א. הועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין מיום 24/1/12. ב. הועדה טעתה עת קבעה כי המערער לא נפגע במנגנון פגיעה של "צליפת שוט". קביעת הועדה הינה בגדר מסקנה ולא הנמקה. הוועדה לא התמודדה עם תאור מנגנון הפגיעה שמסר המערער וכן עם הטענה כי צליפת שוט יכולה להופיע גם במועד מאוחר יותר לתאונה ולא מיד. ג. הועדה לא התיחסה למכתבו של ד"ר שפירא כפי שנדרשה בפסק הדין. 4. עיקר טענות המשיב: לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין.קביעת הוועדה כי אין מדובר בפגיעה מסוג של "צליפת שוט" מפורטת ומנומקת ונסמכת על דו"ח חדר מיון מתקופה של ארבעה ימים לאחר התאונה. בדו"ח נרשם שמספר ימים קודם לכן, החל המערער לסבול מכאב צוואר ופנה לחדר מיון בשל החמרת הכאבים. מדובר בקביעה רפואית אשר בסמכות הועדה ואין מקום להתערב בה. דיון והכרעה: 5. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין. 6. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראה: עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע לד' 213. היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. 7. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה ראה: דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 160. 8. מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה התכנסה בשני מועדים שונים . במועד התכנסותה הראשון ביום 27.3.12, הוועדה רשמה את תלונות המערער, וביקשה שיומצא לה דו"ח חדר מיון מבי"ח קפלן. ביום 5.6.12, לאחר קבלת המסמך, הוועדה התכנסה פעם שניה וקבעה בפרק "סיכום ומסקנות", כדלקמן: "בהמשך לפרוטוקול הוועדה לעררים מתאריך 27.3.12, בעקבות פס"ד מיום 24.1.12, הוועדה עיינה בדו"ח חדר המיון מתאריך 30.11.08 מביה"ח קפלן, מתברר כי אין מדובר בפגיעה מסוג "צליפת שוט", אלא צויין שמספר ימים קודם לכן החל לסבול מכאבי צוואר ופנה לחדר מיון בשל החמרת הכאבים. אי לכך, לדעת הוועדה אין שינוי בנכויות שנקבעו לתובע, ומאחר ומנגנון הפגיעות אינו "צליפת שוט", אין מקום לדון שוב בנושא א.א.ג, וכפי שנקבע ע"י ד"ר עילם - א.א.ג. בפרוטוקול מיום 25.9.11, אין קשר סיבתי בין תלונותיו בתחום א.א.ג לתאונה הנדונה. נכותו הינה כפי שנקבע בפרוטוקול הוועדה מ- 25.9.11, דהיינו: 30% זמנית מ- 25.2.09 - 2.5.09, 100% מ- 3.5.09 - 30.6.09, 50% מ- 1.7.09 - 30.11.09, וכן נכות צמיתה 30% לפי סעיף 37 (5) ג', בניכוי 15% לפי סעיף 37 (5) ג' במחציתו, וכן 100% לפי סעיף 31 (6) (א) II. הוועדה מפעילה התקנה במלואה כפי שנקבע בוועדות קודמות ובהתאם להמלצות וועדת הרשות מ- 12.6.11." 9. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפרוטוקול הוועדה, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור, ואפרט. המערער תיאר בפני הוועדה את מנגון הפגיעה, אולם הוועדה בהתכנסותה השניה כלל לא התייחסה למנגון הפגיעה שתואר. הועדה נסמכה על דו"ח חדר מיון ממועד שהינו ארבעה ימים לאחר התאונה. בדו"ח נרשם כי המערער החל לסבול מכאבי צוואר מספר ימים קודם לכן ופנה לחדר המיון בשל החמרת הכאבים. בשים לב כי פניית המערער לחדר מיון לא נעשתה ביום התאונה, אלא ארבעה ימים לאחר מכן, לא ברור האם כאבי הצוואר עליהם התלונן המערער החלו לפני מועד התאונה או ביום התאונה, ובנסיבות אלו קביעת הוועדה אינה בהירה ולא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה. כמו כן הוועדה לא נימקה מדוע מנגנון החבלה שתיאר המערער אינו מצביע על חבלה מסוג צליפת שוט. הועדה אף לא התייחסה לטענת המערער כי פגיעה מסוג "צליפת שוט" יכולה להופיע גם במועד מאוחר יותר כפי שנטען במכתבו של ד"ר שפירא. 10. לאור האמור לעיל, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שהוועדה תנמק החלטתה באופן שביה"ד יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה. הוועדה מתבקשת להתיחס לתאור המערער בדבר מנגנון הפגיעה. וכן להתייחס לטענת המערער כי פגיעה מסוג "צליפת שוט" יכולה להופיע גם במועד מאוחר יותר מיום התאונה כפי שנטען במכתבו של ד"ר שפירא. הוועדה מתבקשת להבהיר קביעתה בנוגע לדו"ח המיון בשים לב כי המערער פנה לחדר מיון מספר ימים לאחר התאונה ולא ברור עם תלונותיו על כאבי צוואר שנרשמו בדו"ח חדר המיון הינם ממועד קודם לתאונה. ככל שהטענה בדבר פגיעה מסוג חבלת שוט תתקבל הוועדה תבחן באם קיים קשר סיבתי בין תלונתיו של המערער בתחום א.א.ג לתאונה. המערער ובא כוחו יוזמנו בפני הוועדה ויוכלו להעלות את טענותיהם בעניינים דלעיל. 11. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא סכום זה ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 12. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך ע"י הנשיאה. רפואהערעורעררתאונת עבודהועדה רפואית (ערעור)ועדה רפואית