העובדות: 2. המערער יליד שנת 1965, קמעונאי בחנות למוצרי חשמל. 3. ביום 4.4.2011 נפגע המערער במסגרת עבודתו בקרסול שמאל. 4. ועדה רפואית אשר בדקה את המערער ביום 12.12.2011, קבעה כדלקמן: "הועדה עיינה בצילום קרסול שמאל מיום 11.10.11. דפורמציה של פטישון פנימי ושל השפה האחורית של טיבה דיסטאלית עם רושם לאי סדירות של מפרק טיבה טלרי. בבדיקה: היקף קרסול שמאל בגובה פטישון 30.3 ס"מ לעומת 28.5 מימין. הטיה דורסאלית, קרסול שמאל 10 מעלות, פלאנטרית 30 מעלות, תנועת סובטלרינת מוגבלות". בסיכום ומסקנות קבעה הועדה כדלקמן: "הוועדה מקבלת את ערר התובע וקובעת נכות זמנית בת 30% מ- 1.11.11 ועד 31.3.12. קיים רושם להתפתחות אטרוניס פוסט טראומית במפרק הטביה טלרי. הנכות משקפת הגבלה טביה טלרית וסוביה טלרית. לוועדה הבאה - הועדה מבקשת צילומים עדכניים ובמידה ותבוצענה, גם בדיקות דימות אחרות". 5. ביום 28.5.12, לאחר סיום תקופת הנכות הזמנית, התכנסה הועדה הרפואית וקבעה למערער נכות בשיעור 12.5% וזאת מיום 1.4.2012. 6. המערער הגיש ערעור על החלטת ועדה זו וביום 25.7.2012 התכנסה הועדה הרפואית לעררים (להלן: "הועדה") וקבעה: "הועדה עיינה במסמך דר' שפי אורטופד, 17.7.12, שמצאה בבדיקת אולטרה סאונד טינוסינוויטיס גיד טיבלי אחורי, כמו כן מכתבו של ד"ר לפידוס, אורטופד, 23.7.12 שמצא את אותם ממצאים שאיבחנה הועדה. כמו כן המציא מסמך שנשלח לפיזיותרפיה שוב. הועדה מקבלת את ערעורו וקובעת נכות 15% לפי סעיף 48(ד)א-ב מותאם". 7. בנוסף הפעילה הועדה את תקנה 15 בעניינו של המערער והגדילה את נכותו בשליש, מאחר והמערער לא חזר לעבודתו ומתקשה בעליה בסולמות ובמדרגות. 8. טענות המערער - א. בהתאם לבדיקת הועדה ולאור טווחי הכיפוף שתוארו בממצאי הבדיקה ובכאב עליו מתלונן המערער, הרי שהיה על הועדה לקבוע כי המערער סובל מקשיון נוח. ב. לאור ההלכה שנקבעה בפסק-דין שרון פז הוועדה אינה מוסמכת לקבוע דרגת נכות שאינה מופיעה לצד ליקוי קיים (עב"ל 1137/02 שרון פז - המל"ל פד"ע לט 433) . ג. טעתה הועדה בכך שלא נתנה דעתה לנכות הזמנית שניתנה למערער בשיעור של 30%, וזאת לאור העובדה כי אין שינוי משמעותי במצב הקרסול בין התקופה בה נקבעה הנכות הזמנית לבין מצבו של המערער כיום. ד. טעתה הועדה בכך שלא העניקה נכות בגין הממצא בגיד הטיביאלי. 9. לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה שמעה את המערער, ערכה לו בדיקה קלינית, התייחסה לצילומים, לבדיקת סי.טי ולמסמכים שהמציא מרופאיו. קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הן קביעות רפואיות מובהקות המצויות בתחום סמכותה של הועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן. עוד טוען המשיב כי בסמכות הועדה לקבוע סעיף ליקוי מותאם בהתאם לסעיף 14(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשי"ז-1956. דיון והכרעה - 10. על פי הדין, בערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים בית הדין מוסמך לדון רק בשאלות משפטיות. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלבנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, ( 22.6.2006)). 11. הוועדה הרפואית שהתכנסה ביום 25.7.2012 קבעה כדלקמן: "צילום 12.6.12 שבר דו פטישוני בקרסול שמאל. אין חיבור מלא של פטישון הפנימי, קיים חיבור עם תזוזה של הפטישון האחורי. סי.טי מ- 27.6.12, העדר חיבור מלא של פטישון הפנימי, רושם של אי סדירות הפטישון האחורי. המפרק סבטלארי שמור, מפרק קרסול שמור, בסי.טי שבר בפטישון האחורי מחובר היטב. דיסקים הוחזרו ללקוח. בבדיקה: היקף שוק שמאל קטן ב- 0.1 מ' מימין. היקף קרסול שמאל גדול ב- 1.5 ס"מ מימין. טווח תנועות: כיפוף גבי ימין 20 מעלות, שמאל אפס מעלות. כיפוף פפי ימין 40 מעלות, שמאל 20 מעלות, סטיה פנימית ימין 20 מעלות, שמאל 10 מעלות. סטיה חיצונית 10 מעלות, דו"צ. בכיפוף ברכיים - גבי ימין 40 מעלות, שמאל 30 מעלות. יציבות שמורה. רגישות בעיקר מעל פטישון פנימי, דפקיים היקפיים נמושו". 12. הוועדה התייחסה לכל הממצאים והעריכה את נכותו של המערער ב- 15% לפי סעיף מותאם 48 (3) א-ב. סעיף 48 (3)(א) עוסק בהגבלה ניכרת של התנועות בקרסול וקובע 10%. סעיף 48(3)(ב) מתאר מצב של קשיון נוח וקובע 20%. כאמור הוועדה העניקה אחוז נכות מותאם. 13. אני דוחה את טענות המערער כי הוועדה אינה מוסמכת לקבוע אחוז נכות מותאם. לאחר פסק הדין בעניין שרון פז תוקנה תקנה 14 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") . נקבע כי הוועדה מוסמכת לקבוע הן התאמה לליקוי המצוי בתוספת לתקנות והן של אחוזי הנכות. (עב"ל 78/03 אהרון אברהם - המל"ל (10.1.06)). 14. יחד עם זאת, משמצאה הוועדה כי מצבו של המערער עולה על הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול אך אינו מגיע לקשיון נוח, היה עליה לנמק את החלטתה כדי שניתן יהיה לעקוב אחר הלך מחשבתה. 15. המערער מוסיף כי הוועדה לא התייחסה לפגיעה בגיד טיביאליס אחורי כעולה מהמסמך של ד"ר שפי. תקנה 11 (ד) לתקנות קובעת: "בקביעת דרגת נכות של נפגע שנפגם בקשיון או בהגבלת תנועה של פרק - לא יבוא בחשבון נזק שנגרם לשרירים הפועלים באותו פרק". לא הובהר אם שריר הטיביאליס פועל על תנועות הקרסול. משהעניין מוחזר לוועדה הרפואית לעררים, תנמק הוועדה מדוע אין להעניק נכות נוספת בגין פגיעה בשריר הטיביאליס. 16. סוף דבר עניינו של המערער מוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת: א. שתבהיר במפורט ובמנומק מדוע אין מקום להעניק נכות בשיעור 20% לפי פריט 48 (3)(ב) בדבר קשיון נוח. ב. שתבהיר מדוע אין מקום להעניק נכות גם בשל פגיעה בשריר הטיבאליס. משהמערער מיוצג על ידי לשכת הסיוע המשפטי, אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה בתוך 30 יום מהמצאתו. רפואהנכותועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר