תאונת עבודה של עובד עצמאי שלא היה רשום כעצמאי בביטוח לאומי

להלן פסק דין בנושא תאונת עבודה של עובד עצמאי שלא היה רשום כעצמאי בביטוח לאומי: 1. התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 10.7.11. תביעתו נדחתה על ידי פקיד התביעות מהסיבה שלא היה מבוטח בעת הפגיעה אצל הנתבע כעובד עצמאי בהתאם לאמור בסעיף 77 (א) לחוק הביטוח לאומי. 2. לטענת התובע, העובדה שלא היה רשום כעצמאי החל ביום 1.5.09 נובעת מטעות טכנית של הנתבע. לטענתו הוא פעל כדין ושילם את דמי הביטוח. לטענתו, החל משנת 2006 ועד לחודש מאי 2009 עבד כעצמאי, ניהל חשבונות ושילם את חובותיו כולל דמי ביטוח לנתבע, מע"מ ומס הכנסה. לטענתו בחודש מאי 2009 הפסיק לעבוד עקב מחלתו והגיש תביעה לנכות כללית שנדחתה על ידי הנתבע, והחליט לחזור לעבודתו כעצמאי החל מיום 1.7.10 והודיע על כך למנהל החשבונות אשר לטענתו התרשל ולא רשם אותו אצל הנתבע כעצמאי. התובע טען כי גם אם לא שולמו דמי הביטוח בשל אותה טעות, הם שולמו רטרואקטיבית מקצבת הילדים שהוא מקבל וחלק נוכה מחשבונו במהלך חודש נובמבר 2011 לכן יש לראות בו כמבוטח. 3. לטענת הנתבע, במועד הפגיעה, התובע לא היה רשום אצל הנתבע כעצמאי ולא עשה את המוטל עליו להירשם. התובע היה רשום אצל הנתבע החל מחודש אפריל 1978. בחודש אוגוסט 2009 הגיש תביעה לנכות כללית ובה הודיע הפסקת עבודתו החל מיום 19.5.09 לטענתו, נשלחו ביום 25.1.10 פנקס תשלומים במסגרתו נמסר שהינו רשום אצל הנתבע כמבוטל שאינו שכיר ואינו עצמאי. התובע לא פנה לנתבע ולא שינה את מעמדו. הנתבע טוען כי רק לאחר שפנה התובע בתביעתו לדמי פגיעה וציין מעמדו כעצמאי, פנו אליו נציגי הגבייה אצל הנתבע וביקשו מהתובע להסדיר מעמדו. העובדה שהתובע הסדיר את מעמדו בדיעבד ביום 11.10.11 ובטופס דין וחשבון טען כי החל מיום 1.7.10 הינו עצמאי, אינה מסייעת להכרת הפגיעה כפגיעה בעבודה של עצמאי מאחר שבמועד שבו טען שנפגע הוא לא היה מבוטח. 4. בתצהירו הצהיר התובע כי עבד כעצמאי החל משנת 2006 ועד למאי 2009 וחשבונותיו נוהלו ע"י מר עלי שאחדה. החל מיום 19.5.09 הפסיק את עבודתו ולכן ביום 23.8.09 הגיש תביעת נכות לנתבע. ביום 1.7.10 שב לעבודתו כעצמאי. ביום 10.7.11 עבר תאונה במהלך עבודתו ונפגע בכתפו, בחודש אוגוסט 2011 התבקש לשלוח העתק על ביצוע עבודות שונות וכן תצהיר על שעות העבודה עובר לתאונה. בפנינו העיד כי עבד כעצמאי ולאחר שחלה, פסק מלהיות עצמאי והודה כי חלק מהתקופה היה עצמאי וחלק לא. התובע אישר שלא פנה לנתבע באופן אישי על מנת להסדיר את מעמדו. התובע הודה בפנינו כי רק ביום 11.10.11 דיווח כי חזר להיות עצמאי החל מיום 1.7.10. כמו כן, התובע טען כי מנהל החשבונות שכח ואולי לא רשם את מעמדו אצל הנתבע. מנהל החשבונות של התובע, העיד בפנינו כי לא דווח על התובע כעצמאי והתשלומים קוזזו מקצבת הילדים וכן בנובמבר 2011 קוזז מחשבון התובע תשלום רטרואקטיבי עבור כל התקופה בה לא שולמו דמי הביטוח לאומי. מנהל החשבונות טען בפנינו כי אכן התובע לא עבד החל מחודש מאי 2009 ודווח לנתבע כי אינו עצמאי וכן אישר העד כי מועד הדיווח היה רק ביום 11.10.11. 7. סעיף 77 לחוק קובע כי: "(א) לגבי עובד עצמאי, תנאי לקבלת גמלה לפי פרק זה הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם." בעוקדן הביטחון הסוציאלי מאת מנחם גולדברג מהדורה 32 פרק 1.133 נכתב לגבי סעיף 77: "מטרת הצורך ברישום של עובד עצמאי לפי סעיף 77 לחוק, כתנאי מוקדם לקבל גמלה של נפגע בעבודה, היא: "למען תהא בידי המוסד תמונה שלמה, ככל האפשר, של ציבור המבוטחים המתווסף אליו, ולמען יוכל המוסד להבטיח כי דמי הביטוח ישולמו. אלמלא חובת הרישום צפוי המוסד להיתבע לשלם גמלאות נפגעי עבודה למי שלא שילם מעודו דמי ביטוח ואף דבר קיומו לא היה ידוע למוסד" (עב"ל 212/09 מיכאל כהן נ' המוסד מיום 23.3.10; דב"ע לד/0-268 אהרן פראד נ' המוסד, פד"ע ו 65, דב"ע מח/0-14 אריה שטרר נ' המוסד פד"ע כ 326)." 8. בדב"ע (ארצי) נה/184-0 אריה בדרה - המוסד לביטוח לאומי, ( 12.12.1995) קבע בית הדין הארצי: "המבחן בעניין רישום כחוק, אינו 'תום ליבו' של העובד העצמאי, אלא רישום בפועל ....... אפילו אם תתקבל טענת המערער, כי התכוון לשלם דמי ביטוח לאומי, שרואה החשבון התרשל באי דיווח למוסד ושהמערער לא שם לב להעדר תשלום דמי ביטוח לאומי משך כשנה - אין בכך לענות על תנאי החוק שהוא יעשה את המוטל עליו להרשם במוסד. למעשה, כלפי המוסד, לא עשה המערער דבר בעניין רישום או תשלום דמי ביטוח". 9. לא ניתן לקבל את הטענה שיש לראות את התובע כעצמאי לצורך ביטוח לאומי מאחר ששילם מס הכנסה ומע"מ. על מנת לבחון אם אדם עשה את המוטל עליו כדי להירשם, יש לבחון את מעשיו כדי להירשם במוסד דווקא ולא בפני רשויות אחרות (דב"ע לד/0-268 אהרון פואד- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 276). 10. התובע לא הוכיח כי עשה את המוטל עליו על מנת לדווח לנתבע על שינוי במעמדו. התובע טען כי בעדותו כי " אני יש לי מנהל חשבונות, אני דיווחתי לו, אני לא יודע אם הוא דיווח או לא דיווח" (ר' פרוטוקול מיום 2.7.13, עמוד 4, שורה 18) וכן העיד: " אני יש לי מנהל חשבונות הוא מדווח לי על הכל הוא משלם את הכל" (ר' פרוטוקול מיום 2.7.13, עמוד 4, שורה 21) וכן הוסיף: " יכול להיות שמנהל החשבונות שכח, אולי הוא לא רשם" (ר' פרוטוקול מיום 2.7.13, עמוד 5, שורה 14). כמו כן מנהל החשבונות, מר שאחדה העיד: " בזמן אמת לא דווח, יכול להיות נשכח..." (ר' פרוטוקול מיום 2.7.13, עמוד 6, שורה 28) "אני לא זוכר אם שלחתי מכתב או לא, אני לא מוצא את המכתב, יכול להיות שדווח ויכול להיות שלא דווח" (ר' פרוטוקול מיום 2.7.13, עמוד 7, שורות 1-2). העד אישר בפנינו כי לא שולמו דמי המוסד ביוזמתם אלא קוזזו מקצבת הילדים "לא דיווחנו ב-1 ליולי יכול להיות נכון...ודמי הביטוח נגבו דרך קצבת הילדים, מה עוד, אם אנחנו מסתכלים במצב החשבון בנובמבר 2011 חייבנו אותו רטרואקטיבית על כל התקופה גם שלא שילם" (ר' פרוטוקול מיום 2.7.13, עמוד 7, שורות 14-16). זאת ועוד כי מנהל החשבונות וגם התובע הודו בחקירתם כי רק ביום 11.10.11 דווח לראשונה לנתבע כי התובע עצמאי החל מיום 1.7.10 (ר' פרוטוקול מיום 2.7.13, עמוד 4, שורה 29, עמוד 7, שורה 30). בעב"ל 430/07 רונן הורביץ- המל"ל (מיום 7.7.08) קבע השופט רבינוביץ בסעיף 12 לפסק הדין: "הוכח שמערער השליך את יהבו על רואה החשבון, איש המקצוע, בכל נושא רישומיו כעובד עצמאי במס הכנסה ובמוסד לביטוח לאומי. רואה החשבון הוא שלוחו של המערער בעניינים אלה ושלוחו של אדם כמותו. מעשה או מחדל של רואה החשבון בכל נושא הרישומים, למעשה או מחדל של המערער יחשב, בכל הקשור ליחסים שבין המערער למוסד בנושא זה להבדיל מיחסיו עם רואה החשבון. העובדה היא, שהמערער לא נרשם כעובד עצמאי במוסד בטרם קרות התאונה, ולא עשה את המוטל עליו להירשם ככזה במוסד. כשם שידע להירשם כעצמאי במס הכנסה עוד בחודש פברואר, כך יכול היה להירשם בעת ובעונה אחת גם במוסד. לא עשה כן, מבלי שלכאורה היה דבר שמנע ממנו לפעול כך, תחול עליו הוראת סעיף 77(א) לחוק המונעת ממנו עם כל הצער את קבלת הגמלה." 10. לאור האמור, אנו קובעים כי התובע לא עומד בתנאים הקבועים בסעיף 77 (א) לחוק ומשכך אין להידרש לשאלה אם האירוע בו מדובר הוא בגדר תאונת עבודה. לפיכך, התביעה נדחית. 11 אין צו להוצאות. 12. זכות ערעור תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. עצמאיםתאונת עבודהביטוח לאומי