ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים כי לא חלה החמרה במצב המערער

ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים כי לא חלה החמרה במצבו של המערער. טענות הצדדים 1. לטענת המערער, קבעה הוועדה עמדתה בהתעלם מכל העובדות שהיו בפניה ואין הנמקתה עומדת בדרישות הדין. לטענתו, ביתר פירוט - א. הוועדה לא התייחסה כדבעי לחוות דעתו של ד"ר ששון. מדובר בחוות הדעת מעמיקה הנסמכת על בדיקות הדמייה, ועל מכתבים וממצאים מתיקו של המערער. הוועדה לא התמודדה כנדרש עם האמור בחוות הדעת. ב. מדובר בתביעה להחמרה ועל הוועדה היה להתייחס למצב הקודם ולפערים בבדיקות ההדמייה. הוועדה לא התייחסה למצב הקודם אל מול המצב הנוכחי. ג. ממצאי בדיקות ההדמייה הם חמורים, ועל כן אין לקבל את הנמקת הוועדה כי מימצאי בדיקת ההדמייה אינם באים לידי ביטוי בבדיקה הקלינית. ד. הוועדה לא נימקה מדוע לא העניקה למערער נכות נוירולוגית לאור המימצאים הנוירולוגיים שצוינו בפרוטוקול. 2. לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית וכן התייחסה לבדיקות הדמייה שעמדו בפניה ולחוות הדעת מאת ד"ר ששון. הוועדה קבעה כי מימצאיה שונים מממצאיו של ד"ר ששון ודי בכך כדי לצאת חובת ההנמקה. החלטת הוועדה היא החלטה רפואית, מפורטת ומנומקת. הכרעה 3. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין. 4. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד, פד"ע לד' 213). היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. 5. מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה בדקה את המערער ורשמה את ממצאיה כדלקמן: "בבדיקה אורטופדית בע"ש מותני ללא ישור הלורדוזיס, ללא ספזם שרירים פרהורטברלים. טווח תנועות בכיפוף מגיע עם קצות האצבעות עד שליש מקורב של השוקיים, ישור 10 מעלות, הטייה 20 מעלות כל צד.SLR בישיבה 90 מעלות דו"צ. בדיקת CT ע"ש מותני מ-08/08/2011 בקע דיסק מרכזי עם סימני לחץ משמעותי על השק הטיקאלי בגבהים 1S-L5-L4. בדיקתEMG מחטים בלבד סימני רדיקולופתיה L2-L3-L4-L5 דו"צ. בבדיקה נוירולוגית כח גס מיישרי ומכופפי האצבעות שרירי סובך קודריספס ופרונאליים 5/5. לסג תקין דו"צ, החזרים בברכיים ובאכילס הופקו בקושי אבל סימטריים. מדווח על ירידה בתחושה בגפה שמאלית תחתונה בפיזור של מס' שורשים". 6. בסיכום הדיון סיכמה הוועדה את מסקנותיה בהאי לישנא: "מבחינה אורטופדית הוועדה דוחה את הערר וקובעת כי לא חלה החמרה בנכותו. מבחינה נוירולוגית אין החמרה. הבדיקה הקלינית תקינה והפרעת התחושה שנצפתה איננה גורמת לבעיה תיפקודית וללא פיזור שורשי מדויק והמימצאים בבדיקת ה-EMG אינם באים לידי ביטוי קליני בבדיקת הוועדה. הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר ששון מ-07/11/2011 ואינה מקבלת מסקנותיו מאחר וממצאי בדיקת הוועדה אינם תואמים לממצאיו ולעניין טווחי התנועה בגב וכן הוועדה לא מצאה ליקוי נוירולוגי המקנה אחוזי נכות". 7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפרוטוקול הוועדה, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור, ואפרט. בפרק סיכום ומסקנות קבעה הוועדה, כי לא חלה החמרה מבחינה אורטופדית, אולם לא נימקה החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה. לפיכך, יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שהוועדה תנמק החלטתה כי לא חלה החמרה מבחינה אורטופדית. באשר ליתר הטענות שהעלתה ב"כ המערער - לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. בתחום הנוירולוגי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, והתייחסה לבדיקות הדמייה שעמדו בפניה. הוועדה ציינה כי הבדיקה הקלינית תקינה, וכי הפרעה בתחושה שנצפתה אינה גורמת לבעיה תפקודית. מדובר בקביעה רפואית של הוועדה שאין מקום להתערב בה. באשר לחוות הדעת מאת ד"ר ששון - הוועדה ציינה כי עיינה בחוות הדעת ואינה מקבלת את מסקנותיו של ד"ר ששון שכן ממצאיה אינם תואמים את ממצאיו הן בעניין טווחי התנועה בגב והן בעניין הנוירולוגי. בהתאם להלכה הפסוקה שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה שונים מאלה ששימשו כתשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם המימצאים יהיו שונות. מכאן, כי קביעה בדבר שוני בממצאים די בה כדי לצאת לידי חובת הנמקה עניינית ומנומקת. וכך נקבע בפרשת ריזלר - "משמצאה הוועדה כי התשתית העובדתית שעמדה לפני המומחה, היינו הממצאים העובדתיים, שונים מאלה שנמצאו בבדיקתה היא, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות ממצאים אלה יהיו שונות. מכאן כי קביעה נחרצת בדבר השוני בממצאים די בה כדי לצאת ידי חובת ההנמקה העניינית והמנומקת". (דיון מס' נא/122-99 חיים ריזלר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג(1) 167, 170). 8. לאור האמור, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), על מנת שהוועדה תנמק החלטתה שלפיה לא חלה החמרה במצבו של המערער בתחום האורטופדי. הוועדה תזמן את המערער ובאת כוחו לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בעניין זה. הוועדה תפרט ותנמק החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה. 9. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא סכום זה ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך ע"י הנשיאה. עררועדה רפואיתערעורועדה רפואית (ערעור)החמרת מצברפואה