ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים אשר קבעה למערער 0% נכות מיום 1.12.11 2. טענות המערער: 2.1 הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים שהוצגו לה המציינים את מידת ההגבלה בתנועות המערערת וכן על טווח התנועה ביישור, לרבות המסמך של ד"ר דורון נויימן ואלה לא צויינו בפרוטוקול הוועדה. 2.2 הוועדה מציינת כי טווח התנועות של המרפק הימני הן בטווח התפקודי - אין התייחסות להגבלה או העדר הגבלה. המונח תפקודי אינו עולה מהתקנות ולא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה בהקשר לקביעתה. 2.3 הוועדה לא מבהירה מה פשר הפער בין ממצאי בדיקתה לממצאי בדיקתו של ד"ר קרת באשר לכיפוף מרפק ובהתייחס לצד הבריא. 2.4 על הוועדה היה להתאים פריט ליקוי 41 (8) לתקנות או לשקול יישום פריט ליקוי 35 (1) (א). 3. טענות המשיב: 3.1 המדובר בהחזרה לאחר פסק דין מיום 15/7/12 בו הוחזר עניינה של המערערת לאותו הרכב על מנת שתשוב ותשקול עמדתה ביחס לנימוקי הערר שהגיש המשיב הוא המל"ל, עוד נקבע כי המערערת תוכל להציג מסמכים רפואיים. עם זאת, אין חובת רישום של כל מסמך ומסמך אלא רק מסמכים מהותיים. 3.2 באשר לטענה כי הועדה התעלמה ממסמכים ולא התייחסה באופן מספק לחוות דעתו של ד"ר קרת, הוועדה ערכה בדיקה קלינית בה מצאה כי טווח התנועות במעלות ביד ימין זהה לטווח התנועות שנמצא בבדיקתה הקודמת מיום 12/1/12 שהינו יישור -5 מעלות, כיפוף 140 מעלות. הועדה פעלה בהתאם לפסק הדין והשוותה את טווח התנועות שמצאה עם יד שמאל בו מצאה כיפוף 140 מעלות, יישור מלא, פרונציה וסופינציה מלאים. לצורך הערכת מגבלה בטווח התנועות יש להשוות בין הצד הבריא לבין הצד הפגוע כך גם מסביר ד"ר קרת בחוות דעתו, היינו, הועדה מצאה רק מגבלה קלה מאוד ביישור בלבד, לפיכך, אין מקום לקבוע נכות בהתאם לתקנות גם לא לפי פריט ליקוי 41(8). יודגש כי חוות דעתו של ד"ר קרת מתבססת על מגבלה ניכרת ביישור -25 מעלות, כאשר הועדה כאמור מצאה רק -5 מעלות. בנוסף, מצא ד"ר קרת גם מגבלה בכיפוף 140 מול 150 מעלות ביד הבריאה כאשר הועדה כאמור מצאה כי אין מגבלה בכיפוף. הועדה מסבירה כי לאור השוני בין ממצאיה לבין ממצאי ד"ר קרת לא קיבלה את קביעותיו בחוות הדעת ומוסיפה ומבהירה כי טווח התנועות הינו תפקודי ולכן אין מקום לקבוע נכות. 3.3 יש לשים לב למסמך מאת ד"ר דורון נוימן מיום 15/8/11 שניתן 3 חודשים לאחר הפגיעה שמצא יישור מלא כמו הועדה, חוות דעתו של ד"ר קרת שמצאה כאמור מגבלה ביישור של 25 מעלות היא העומדת בניגוד למסמכים רפואיים. 3.4 באשר לטענה בדבר יישומו של סעיף 35 וליתר הטענות, הלכה היא כי משמוחזר עניינו של מבוטח ע"י בית הדין לועדה רפואית לעררים בפסק דין הוראות על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. משמצאה הועדה ממצאים שונים נימקה החלטתה והתייחסה למסמכים הרלוונטיים הרי שלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה. בשל כך מבוקש לדחות את הערעור. להוסיף, כי פסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה לא חייב את הוועדה להסביר את טווח התנועות שמצאה ביד שמאל אלא להשוות בין הטווחים שנמצאו ביד ימין ושמאל בלבד. דיון והכרעה: 4. השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין. הלכה פסוקה היא כי: "משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162). 5. הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות פסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת מיכל נעים דיבנר ביום 15.7.12 בו נקבע כי: "...בהסכמת הצדדים יוחזר עניינה של המערערת לוועדה הרפואית על מנת שזו תשקול ותנמק עמדתה ביחס לנימוקי הערר שהגיש המשיב (המל"ל). הוועדה תאפשר למערערת להציג בפניה כל מסמך רפואי לרבות חוות דעת רפואית ותתייחס למסמכים אלו במסגרת החלטתה המנומקת. אין באמור משום חובה להתייחסות לכל מסמך ומסמך שיוגש". (ההדגשה הוספה א.ק). 6. פסק הדין כאמור הפנה לערר שהגיש המשיב ביום 21.12.11 במסגרתו התבקשה הוועדה לערוך השוואה של הצד הנגדי (השמאלי) על מנת לקבוע אם ההגבלה במרפק הימני אכן נובעת מהפגיעה הנידונה, והאם ובאיזו מידה נותרה נכות כתוצאה מהתאונה. כמו כן, חייב פסק הדין את הוועדה להתייחס למסמכים רפואיים מהותיים שיוגשו לה כלשון פסק הדין. 7. במסגרת ישיבתה מיום ה- 23/8/12 שמעה הוועדה את תלונות המערערת (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציינה, כי היא סובלת מכאבים והגבלה בתנועה ביד ימין שהיא היד הדומיננטית ומצריבה ביד, לאחר מאמץ מתקשה בעבודות בית מבחינת חיתוך לרבות קושי בהקלדה. היד מתעייפת ומתקשה לבצע פעולה לאורך זמן. מתקשה בהרמות משקל, כבעבר. מתקשה בחפיפת שיער ובשטיפת פנים. 8. הוועדה ביצעה למערערת בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "בבדיקה חוזרת: טווח התנועות מצד ימין במעלות זהים לבדיקה שנרשמו בוועדה הקודמת מיום 12/1/12. בבדיקת מרפק שמאל מגיעה לכיפוף של °140, יישור מלא, פרונציה וסופינציה מלאות". (ההדגשה הוספה א.ק). 9. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "הוועדה עיינה בפסק דין מיום 15/7/12 ובחו"ד של ד"ר קרת מיום 13/8/12, נבדק הצד הנגדי - (שמאל). הוועדה לא מצאה את הטווח בזמן יישור כמתואר בחו"ד של ד"ר קרת. טווח התנועות של המרפק הימני הן בטווח התפקודי. ולכן אין נכות המקנה אחוזי נכות. לאור האמור לעיל, הוועדה אינה מקבלת את חוות דעתו של ד"ר קרת ודוחה את הערר..." 10. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 11. בלשון אחר; משהועדה הרפואית היא המוסמכת על פי הדין להחליט בעניינים שברפואה במסגרת זו נתונה לה הסמכות הבלעדית להחליט איזו בדיקה לבצע למבוטח. ויודגש; עצם עריכת בדיקה מסוימת ע"י מומחה כזה או אחר לא מחייבת את הועדה לבצע את אותה הבדיקה על מנת להגיע למסקנותיה שלה הועדה הינה בת חורין לבצע איזו בדיקה שהיא מוצאת לנכון על מנת להגיע להחלטה. 12. בהתאם לפסק הדין חוייבה הוועדה לערוך השוואה בין שתי הידיים, הוועדה אכן ביצעה למערערת בדיקה בשתי הידיים ומציינת כי ביחס לצד ימין נמצאו אותם ממצאים כמו בפעם הקודמת שצויינו בפרוטוקול ישיבתה הקודמת וכי בהתייחס לצד שמאל ציינה ממצאיה שנמצאו תקינים לפרוטוקול כדברי הוועדה. 13. אין לקבל את טענת המערערת בכל הקשור להחלטתה לדחיית האמור בחוות הדעת של ד"ר קרת, שכן החלטה זו נתנה לאור העובדה כי הממצאים הקליניים שנמצאו ע"י הוועדה לא תאמו את ממצאיו של ד"ר קרת, וכי מצבה כיום של המערערת אינו מצדיק קביעת אחוזי נכות כלשהם. הוועדה מפרטת השוני בממצאים בין ממצאיה לממצאיו של ד"ר קרת. 14. לעניין זה נקבע כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה שונים מאלה ששימוש תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות". מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת (דב"ע נא / 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 169). 15. באשר לטענת המערער, לפיה הועדה לא התייחסה למסמכים הרפואיים שהונחו בפניה - אזי כעולה מהוראות פסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה, הוועדה לא חוייבה להתייחס לכל מסמך ומסמך שיוגש בפניה ואף לא נדרשה לציין קיומם של אלה לפרוטוקול. הוועדה פעלה על פי ההלכה הפסוקה ואין היא מחויבת להתייחס אלא למסמכים מהותיים בלבד. במקרה דנן אבחנה הוועדה בין ממצאיה לבין ממצאיו של ד"ר קרת העולים מחוות דעתו. 16. באשר לטענת המערערת לפיה היה על הוועדה להתאים בעניינה של המערערת פריט ליקוי אחר מזו שבחרה - אזי הלכה פסוקה היא כי קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלות המבוטח הינם בתחום סמכותה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהקת שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה. 17. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם השוואת ממצאיה לממצאיו של ד"ר קרת ועמידה על השוני בממצאים - שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס לשוני ובהשוואה אל מול ממצאי ד"ר קרת והבהרה מדוע הממצאים שמצאה אינם מצביעים על מגבלה כלשהי - מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה. העובדה כי הוועדה משתמשת בביטוי "היעדר מגבלה תפקודית" אינה גורעת ממהות קביעתה לפיה לא נותרה למערערת מגבלה המקנה לה נכות כאשר קביעתה זו הינה ברורה ומאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה. 18. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - הערעור נדחה בזאת. 19. אין צו להוצאות. 20. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. רפואהנכותועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר