בקע מפשעתי צד ימין

בקע מפשעתי צד ימין הרקע להגשת הערעור הנוכחי 1. ביום 12/9/07, התאמץ המערער בעבודתו מאמץ יוצא דופן, שבעקבותיו הוא חש בכאבים וכן בנפיחות בצד הימני של מפשעתו, ואובחן כסובל מבקש מפשעתי בצד ימין. 2. בעת ניתוח לתיקון הבקע האמור, נבדק גם הצד השמאלי של המפשעה, והתברר כי גם שם יש בקע. גם הבקע המפשעתי בצד השמאלי של המפשעה - תוקן בניתוח. 3. המערער פנה למשיב בתביעה להכיר בארוע מיום 12/9/07 כבתאונת עבודה. המשיב קיבל את התביעה והכיר בכך שביום 12/9/07, נפגע המערער בתאונת עבודה שגרמה לבקע מפשעתי מצד ימין. עקב כך - שילם המשיב למערער דמי פגיעה בגין התקופה שמלמחרת התאונה ועד יום 30/11/07. 4. המערער ביקש לקבוע לו דרגת נכות מעבודה. בשל כך הועמד המערער לבדיקה של ועדה פוסק רפואי שקבע כי מיום 1/12/07 ועד יום 29/2/08, היתה למערער דרגה זמנית של נכות מעבודה, וכי החל מיום 1/3/08 - דרגת הנכות היציבה של המערער היא בשיעור 0%, על פי פריט 19ב' למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "התקנות"). 5. המערער ערר על החלטת הפוסק הרפואי האמור. עניינו נדון בפני ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה הראשונה"). הועדה הראשונה החליטה ביום 25/11/08 לדחות את הערר, תוך שקבעה שהיא אינה מוסמכת לדון במצבו של המערער בענין הבקע המפשעתי בצד שמאל, מאחר שההכרה היתה רק בבקע מפשעתי מצד ימין. 6. המערער ערער לבית דין זה על החלטתה של הועדה הראשונה מיום 25/11/08. הערעור נדון בפני השופטת אורית יעקבס בתיק ב"ל 1293/09. בפסק דינה מיום 10/6/09, קיבלה השופטת יעקבס את הערעור האמור של המערער. בפסק הדין נאמר כי מאחר שהמערער לא גרס שהבקע המפשעתי משמאל נגרם לו בעת הפגיעה בעבודה ביום 12/9/07, אלא טען שאותו בקע נגרם מאוחר יותר, היה על הועדה הראשונה להתייחס לכך, ולבחון אם הבקע המפשעתי משמאל נגרם בעקבות הבקע המפשעתי מימין. 7. בהתאם לפסק הדין מיום 10/6/09, הוחזר עניינו של המערער אל הועדה הראשונה, שדנה מחדש בעניינו של המערער ביום 25/8/09. בהחלטתה מאותו יום, הביעה הועדה הראשונה את עמדתה שהבקע המפשעתי משמאל אינו תוצאה של הבקע המפשעתי מימין וכי לפיכך - אין היא משנה את עמדתה מיום 25/11/08. 8. המערער ערער לבית דין זה גם על החלטת הועדה הראשונה מיום 25/8/09. ערעורו נדון בְּפָנַי, בתיק ב"ל 2640/09. ביום 29/12/09 ניתן על ידי תוקף של פסק דין להסכמה בין הצדדים על כך שהערעור יתקבל ושעניינו של המערער יועבר להידון בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, שידון מחדש בערר על החלטת הפוסק הרפואי. 9. בהתאם לפסק הדין מיום 29/12/09, הועבר עניינו של המערער אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה (שייקרא להלן: "הועדה השניה"). הועדה השניה התכנסה לדון מחדש בערר ביום 10/2/10. במועד זה, המערער התלונן בפני הועדה השניה על כך שנאמר לו שיש לו "בקע חוזר" בצד השמאלי של המפשעה. הועדה השניה ציינה כי בבדיקה היא לא התרשמה שיש בקע חוזר, אך כדי להיות בטוחה - היא הפנתה את המערער לבדיקת אולטרא-סאונד של הצד השמאלי של המפשעה. המערער עבר את הבדיקה ביום 4/5/10, וביום 23/6/10 - הוחזר עניינו אל הועדה השניה. הועדה השניה הביעה את דעתה על כך שאין עדות לבקע חוזר, ולפיכך, דחתה את הערר. 10. המערער שב לבית דין זה, והפעם בערעור על החלטתה של הועדה השניה. ערעורו נדון בפני נשיאת בית הדין, הנשיאה ורד שפר, בתיק 39246-11-10. ביום 26/1/11, קיבל המערער את המלצת הנשיאה שפר, וחזר בו מערעורו, תוך שציין כי יפנה למשיב בבקשה לבדיקה מחדש, לפי תקנה 36 לתקנות. 11. אכן, ביום 24/7/11, אישר רופא שהוסמך לכך, כי במצבו של המערער חלה החמרה לעומת המצב שהיה ביום 23/6/10. האישור נסמך על מכתבו של כירורג שבדק את המערער ביום 21/6/11, וציין כי מצא עדות לבקע חוזר בצד שמאל של המפשעה. על סמך האישור האמור, ביקש המערער מהמשיב להעמיד אותו לבדיקה מחודשת, בהתאם לתקנה 36 לתקנות. 12. המשיב קיבל את הבקשה האמורה והעמיד את המערער לבדיקת פוסק רפואי, ביום 10/10/11. הפוסק הרפואי מצא כי יש בקע מפשעתי חוזר בצד שמאל וכי לפיכך, יש למערער דרגה זמנית של נכות מעבודה, בשיעור 10%, לתקופה שמיום 29/8/11 ועד יום 29/2/12. 13. המערער ערר על החלטת הפוסק הרפואי מיום 10/10/11. הערר הובא לדיון ועדה רפואית לעררים ביום 10/1/12 (לועדה זו ייקרא להלן: "הועדה השלישית"). במועד זה, טען ב"כ המערער בפני הועדה השלישית כי נפסק בהליך קודם (הכוונה, כנראה, לפסק הדין מיום 10/6/09), שיש לועדה הרפואית סמכות לדון בשאלת הנכות בגין הבקע המפשעתי מצד שמאל. הועדה השלישית קבעה כי הבקע בצד שמאל "אינו עומד בקריטריונים של הביטוח הלאומי", וכי הוא לא הוכר כתוצאה של פגיעה בעבודה. בשל כך, החליטה הועדה השלישית לעצור את הדיון, כדי שיהיה ניתן להתרות במערער על כוונתה של הועדה השלישית לבטל את דרגת הנכות הזמנית שנקבעה על ידי הפוסק הרפואי ביום 10/10/11. הדיון אכן "נעצר" וחודש על ידי הועדה השלישית בישיבתה ביום 28/2/12. במועד זה, קבעה הועדה השלישית כי אין קשר בין הבקע בצד ימין לבין זה שהיה בצד שמאל, וכן - כי אין קשר בין הרמת משא לבין היווצרות בקע מפשעתי. בשל כך, מימשה הועדה השלישית את כוונתה וביטלה את הדרגה הזמנית של נכות מעבודה שנקבעה על ידי הפוסק הרפואי ביום 10/10/11. 14. המערער ערער לבית דין זה גם על החלטתה של הועדה השלישית. הערעור נדון בפני מי שהיה אז רשם בית הדין, השופט מוסטפא קאסם, בתיק 31067-03-13. בעת הדיון ביום 28/5/12, הגיעו הצדדים להסכמה על כך שהערעור יתקבל, ועניינו של המערער יועבר להידון בפני ועדה לעררים בהרכב שונה. הסכמת הצדדים קיבלה באותו מועד תוקף של פסק דין. ההסכמה היתה מבוססת על כך שמהחלטתה של הועדה השלישית היה נראה שהיא שוללת לחלוטין אפשרות של קשר סיבתי בין מאמץ של הרמת משאות לבין היווצרות בקע מפשעתי. 15. בהתאם לפסק הדין מיום 28/5/12, הגיע עניינו של המערער להידון, ביום 17/7/12 בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה (הרכב שייקרא להלן: "הועדה הרביעית" או "הועדה"). במועד זה, בדקה הועדה הרביעית את המערער, ואבחנה כי יש לו מצב אחרי תיקון בקע מפשעתי מימין עם תוצאות טובות, ואחרי תיקון בקע מפשעתי משמאל, עם תוצאות "פחות טובות". גם הועדה הרביעית, בדומה לועדה השלישית, החליטה "לעצור את הדיון כדי להתרות במערער, בטרם הפחתת דרגת הנכות הזמנית שנקבעה על ידי הפוסק הרפואי. אכן, הדיון שוב "נעצר" ובעת ישיבה נוספת של הועדה, ביום 14/8/12, החליטה הועדה הרביעית לממש את כוונתה ולקבוע כי "אין החמרה" במצבו של המערער, אשר נובעת מתאונת העבודה שארעה לו ביום 12/9/07. 16. הערעור שבפני הוגש כנגד החלטתה האמורה של הועדה הרביעית. סקירת החלטת הועדה 17. החלטתה של הועדה הרביעית מיום 14/8/12, היתה מבוססת על הדברים שנכתבו על ידי הועדה הרביעית בישיבתה הקודמת, ביום 17/7/12. לפיכך, אסקור להלן את האמור בהחלטת הועדה מיום 17/7/12. 18. בסעיף 23 לפרוטוקול שערכה הועדה הרביעית ביום 17/7/12, נאמר כך: "בקע מפשעתי הינו פגם מולד בדופן הבטן. במקרים רבים הפגם הנ"ל בא לידי ביטוי אחרי פעולה פיזית או הרמת משא כבד. מאחר והנפגע התלונן על נפיחות בצד ימין, ובחדר ניתוח נמצא בקע ב-2 הצדדים, הדברים מתאימים לנאמר למעלה. אי לכך, נהוג להכיר באחריות של המקצוע בחצי מהנכות. מאחר וכך, הדברים מתאימים לשבר הנמוש מצד שמאל. המצב במפשעה ימין (זו שעליה התלונן במהלך עבודה ועליה הוכר מתאים לפי סעיף 19ב' - 0%). המצב משמאל (בקע עליו לא התלונן בזמן עבודתו וכפי שנאמר מדובר במצב מולד הבא לידי ביטוי כיום עם או בלי קשר לניתוח שעבר, מתאים ל-19א - 0%. הבקע משמאל נמצא באקראי וטופל בעת הניתוח הלפרוסקופי, כפי שרצוי לעשות, ואילו על הבקע מימין הינו באחריות העבודה במחצית כפי שמקובל. מאחר ומדובר בפגם מולד הבא לידי ביטוי אחרי מאמץ פיזי.". הכרעה בגורל הערעור תוך התייחסות לטענות ב"כ המערער 19. טענות ב"כ המערער נטענו במספר מישורים: המישור האחד - שאלת הקשר הסיבתי בין תאונת העבודה מיום 12/9/07 (או בין הבקע המפשעתי מצד ימין) לבין הבקע המפשעתי מצד שמאל, כבר הוכרעה בהחלטה חלוטה, והועדה לא היתה רשאית לקבוע שאין קשר כזה. המישור השני - אין הבדל עקרוני בין החלטת הועדה הרביעית לבין החלטת הועדה השלישית. שתיהן נובעות מאסכולה רפואית שאינה האסכולה המקובלת על ההלכה הפסוקה. כשם שהיה נכון לקבל את הערעור על החלטת הועדה השלישית, ולהעביר את הענין אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, כך נכון לעשות גם לגבי הועדה הרביעית. המישור השלישי - אם הועדה סבורה שיש לזקוף מחצית מהנכות לחובת העבודה ומחצית לחובת הפגם המולד, כך היא היתה אמורה להחליט גם בענין ההחמרה במצב. המישור הרביעי - הועדה לא ערכה השוואה בין המצב שלפני אישור ההחמרה לבין המצב שאחריו. 20. לדעתי, לא נפלה בהחלטת הועדה טעות משפטית, ולכן - נכון לדחות את הערעור. להלן, אסביר את עמדתי זו, תוך התייחסות לטענותיו של ב"כ המערער כפי שתומצתו לעיל. 21. אין זה נכון לקבוע שיש החלטה חלוטה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין תאונת העבודה לבין הבקע המפשעתי בצד שמאל (או בין הבקע המפשעתי מימין לבין זה משמאל). ככל שב"כ המערער מתכוון לפסק הדין מיום 10/6/09 (שנזכר בסעיף 6 לעיל), הרי שפסק דין זה לא קבע שיש קשר סיבתי לבקע שנצמא בצד שמאל של מפשעת המערער, אלא קבע שהועדה הראשונה לא היתה רשאית לפטור את עצמה מלבחון את שאלת הקשר האמור, רק מחמת העובדה שפקיד התביעות לא "הכיר" בכך שהבקע בצד שמאל נגרם עקב פגיעה בעבודה. ככל שב"כ המערער מתכוון לדיון שנערך בועדה השניה לגבי הבקע המפשעתי משמאל, הרי שגם דיון זה, אף שהתייחס לגופו של הבקע משמאל (כשנקבע שמבחינה רפואית אין שם בקע חוזר), לא כלל קביעה של הועדה השניה, שלפיה הבקע משמאל נובע מהבקע מימין (או מתאונת העבודה מיום 12/9/07). בוודאי שאין החלטה של הועדה הראשונה או השלישית על כך שיש קשר סיבתי כאמור. לפיכך, בהעדר החלטה חלוטה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין התאונה מיום 12/9/07 לבין הבקע משמאל (או בין הבקע מימין לבין הבקע משמאל), לא היתה הועדה הרביעית אמורה לראות את עצמה כמחוייבת לקביעה קודמת בדבר קיומו של קשר סיבתי כאמור, ולכן, לא היתה מניעה שהועדה הרביעית תשלול קיום כזה. משהיא שללה אותו - מדובר בשלילה רפואית שאין מקום לקבוע שיש בה טעות משפטית. 22. אין זה נכון שאין הבדל עקרוני בין החלטת הועדה השלישית לבין החלטת הועדה הרביעית. עמדתה של הועדה השלישית, כפי שהיא עלתה מהפרוטוקולים שהיא ערכה, היתה שלפי הידוע "היום", בקע מפשעתי כלל אינו קשור למאמצים של הרמת משאות, ולפיכך, לא ייתכן קשר סיבתי בין בקע מפשעתי לבין מאמץ כזה. לעומת זאת, הועדה הרביעית, הכירה בהבדל שבין "סיבתיות רפואית" לבין "סיבתיות משפטית". אמנם, גם הועדה הרביעית סבורה שהמקור לקיומו של בקע מפשעתי הוא פגם מולד. בכך, דומה עמדתה לעמדת הועדה השלישית. אולם, בניגוד לועדה השלישית, הועדה הרביעית מכירה בכך שבקע מפשעתי כזה יכול להיות בלתי סימפטומטי, עד אשר מאמץ (כולל מאמץ של הרמת משאות) גורם ל"הופעה" של אותו בקע. בשל התרומה של המאמץ הגופני להופעה של הבקע שהיה יכול להמשיך כבלתי סימפטומטי, ציינה הועדה הרביעית ש"נהוג" לייחס לכל אחד מהגורמים (הפגם המולד והמאמץ בעבודה) - תרומה זהה, כך שבאופן יחסי נהוג, לדעת הועדה הרביעית, לראות את הנכות שנגרמת עקב הבקע המפשעתי ש"הופיע" עקב מאמץ בעבודה, אף ש"נגרם" בשל פגם מולד, ככזו שמחצית ממנה מיוחסת לעבודה. איני רואה כל טעות משפטית בקביעה כזו של הועדה הרביעית. 23. בשל האמור לעיל, אין לקבוע שיש לייחס לעבודה גם מחצית מההחמרה במצב. עמדתה של הועדה הרביעית, כאמור לעיל, היא שאף שהמקור לבקע מפשעתי הוא פגם מולד, ייתכן שמאמץ בעבודה גורם לכך שהבקע "יופיע" וייהפך לסימפטומטי. במקרה כזה, כאמור לעיל, הועדה סבורה שנכון לייחס לעבודה שיעור של מחצית מהנכות הכוללת בגין אותו בקע. עם זאת, כאשר הבקע מתגלה לא בעקבות מאמץ בעבודה אלא באופן אחר, אין הועדה סבורה שנכון לייחס לעבודה תרומה כלשהי לאותו בקע. הבקע המפשעתי משמאל, התגלה אצל המערער בבדיקה יזומה שנערכה לו בעקבות הבקע מימין (שהוא זה ש"הופיע" עקב מאמץ בעבודה). התיקון של אותו בקע נעשה במהלך הניתוח שממילא נעשה בשל הבקע מימין. הבקע משמאל לא הפך לסימפטומטי בעקבות מאמץ בעבודה. למעשה, בטרם הניתוח שהמערער עבר בשנת 2007, הבקע משמאל כלל לא היה סימפטומטי. על כן, ומאחר שכאמור כבר לעיל, בהעדר החלטה חלוטה בענין קיומו של קשר סיבתי בין העבודה לבין הבקע משמאל, לא היתה בפני הועדה מניעה מלשלול את קיומו של אותו קשר סיבתי, היתה הועדה הרביעית רשאית לקבוע לגבי הבקע משמאל קביעה שונה מאשר היתה נקבעת לגבי הבקע מימין, אילו היתה נמצאת בו החמרה המצדיקה קביעת דרגת נכות. כלומר, אף שמהחלטת הועדה עולה כי אילו היתה נמצאת החמרה במצב הבקע מימין, היה נכון לייחס מחצית מהנכות לתאונת העבודה מיום 12/9/07, הרי שלא היה הכרח שהועדה תנהג באופן דומה לגבי הבקע משמאל, שכלל לא "הופיע" בעקבות מאמץ בעבודה. 24. בשל עמדת הועדה הרביעית לגבי העדר קשר בין התאונה לבין הבקע משמאל, לא היה נכון לדרוש ממנה לבצע השוואה בין המצב שלפני בקשת ההחמרה לבין המצב שלאחריו. ממילא הועדה סברה שאותה החמרה אינה יכולה להיות קשורה לתאונה מיום 12/9/07. 25. לסיכום - לא מצאתי טעות משפטית בהחלטתה של הועדה הרביעית. החלטתה היתה מבוססת על עמדתה הרפואית, אשר אינה מנוגדת לאסכולה המקובלת בהלכה הפסוקה, באשר (בניגוד לקביעת הועדה השלישית) - היא מכירה בכך שמאמצים בעבודה יכולים להביא ל"הופעה" של בקע מפשעתי על רקע פגם מולד. החלטתה היתה מנומקת באופן שגם מי שאינו רופא יכול להבין את דרך מחשבתה, והיא לא היתה בניגוד להחלטה חלוטה אחרת בדבר קיומו של קשר סיבתי. 26. אשר על כן - אני דוחה את הערעור. 27. אין צו בדבר הוצאות משפט. 28. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. בקעבקע מפשעתי