1.התובע הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להכיר באירוע מיום 14.11.2010 כתאונת עבודה ומשנדחתה תביעתו, הגיש הוא תביעה לבית הדין. 2.בתיק זה העידו, מטעם התביעה, התובע בעצמו, מר יעקב שוורץ ומר סמיר אבו עמרה. הנתבע לא הביא עדים מטעמו. 3. מתצהיר התובע עולות העובדות כלהלן – א.התובע עובד, כעובד קבלן, בתפקיד חשמלאי תעשיה במפעלי ים המלח ובמקומות נוספים. ב.ביום 14.11.10, עת עסק התובע בפריקת פרופילי מתכת ממשאית במפעלי ים המלח, חש כאב חד בצידו הימני. באירוע נכחו עובדים נוספים. ג. הפרופילים המדוברים הינם פרופילי U80 במשקל של כ- 50 ק"ג ובאורך 6 מטרים למוט. כל מוט נישא בידי שני עובדים לפחות. ד. כפי הנראה, עשה התובע תנועה לא נכונה וחש את כל משקלו של המוט. התובע חש כאבים עזים בצד ימין באזור המותן, הניח את המוט ונח מספר דקות. ה. התובע, שלא יכול היה להרשות לעצמו להפסיק את עבודתו מאחר והיתה מוטלת עליו אחריות לפרוק את המשאית ולשחרר אותה, המשיך בעבודתו למרות הכאב שכן סבר שמדובר במתיחת שריר וכי הכאב יחלוף. ו. בימים הבאים חש התובע כאבים אולם לא ייחס לכך חשיבות והמשיך בעבודתו כרגיל. התובע הסתפק בתרופות לשיכוך כאבים ובמשחות שכן הוא אינו נוהג להתלונן על כל כאב ולהתחמק מעבודתו. ז. ביום שישי, 3.12.10, בעת שהתובע שהה בביתו, חש כאבים חריפים ובלחץ של רעייתו, פנה למיון בבית החולים סורוקה. בשל מיקום הכאבים, באזור האשך הימני, לא קישר התובע את הכאב לאירוע מיום 14.11.10 ואף אמר לרופאים כי הוא סבור שמדובר בבעיה בכליות, זאת בשל היסטוריה משפחתית. ח. התובע נבדק על ידי אורולוג ואורטופד והופנה לסדרה של בדיקות ובירורים רפואיים בחשד לבעיה בכליות, בלוטת הערמונית ואבנים בדרכי השתן. כן נבחנו הסיבות לכאבים שהוקרנו לרגליים. ט. רק בחודש מאי 2011, לאחר חודשים ארוכים של בירורים רפואיים אשר לא העלו דבר וכאבים עזים מהם סבל התובע, אובחן התובע כסובל מבלט דיסק בעמוד השדרה. י. ביום 11.5.11 בעת שעבד במפעל, חש התובע כאבים בלתי נסבלים, עזב את עבודתו ופנה לרופאו, ד"ר רדוצקי. יא. ד"ר רדוצקי שלח את הדיסק של בדיקת ה- CT שביצע התובע ביום 13.12.10 לפענוח מיוחד בתל אביב וביום 16.5.11 נתקבלו תוצאות הפענוח לפיהן הוא סובל מפריצת דיסק. יב. הואיל והכאבים הקרינו לאשך, לרגל ולמותן ימין, התובע, כמו גם רופאיו, לא קישרו בין הכאבים והנזק לגב לבין האירוע מיום 14.11.10. במשפחתו של התובע נפוצה מחלת כליות ולפיכך, התובע היה סמוך ובטוח כי הכאבים הינם תוצאה של התפרצות המחלה המשפחתית. יג. רק משאובחן שהתובע סובל מפריצת דיסק, קישר התובע בין הפגיעה לאירוע שהתרחש ביום 14.11.10 והגיש את התביעה למוסד לביטוח לאומי. התובע הינו עובד קבלן ואלה אינם ממהרים להגיש תביעות על תאונות עבודה מאחר והם מאוימים בהפסקת העבודה במפעל. יד. לתובע נקבעו 90 ימי אי כושר והמשך טיפול כתוצאה מפגיעתו והומלץ לו לא לבצע עבודה פיזית. 4. התובע פנה, לראשונה, לטיפול רפואי רק ביום 3.12.10, למעלה משבועיים לאחר האירוע הנטען. במכתב השחרור מבית החולים "סורוקה" (נספח א' לכתב התביעה) נכתב כי התובע פנה למיון - "כאב בגב תחתון המקרין לאשך" ובהמלצות הרופאים נכתב - "מתרשם כי הבעיה הינה אורטופדית, מופנה לבדיקת אורטופד לאחר צילום". בסיכום הביקור אצל אורולוג מיום 20.12.10 נכתב (בתרגום מאנגלית) כי התובע סובל מכאבים באשך ימין וכי לדעתו הכאבים נובעים מעמוד השדרה. לאור הממצאים, הפנה האורולוג את התובע לבדיקת אורטופד. 5. התובע המציא מכתב מאת רופא המשפחה שלו (נספח ג' לכתב התביעה) בו נכתב - "הנ"ל לראשונה פנה עקב כאבי מותניים ובטן תחתונה. בהתחלה 12/2010 נבדק במיון בשל כאבים חזקים ודם בשתן והחל בבירור בחשד לRC . עבר בירור כולל US, CT ללא ממצאים. נבדק אצל אורולוג. יש לציין עקבות דם בשתן גם לפני זה לפני שנים בכל בדיקה. עם התגברות חוזרת של כאבים ב-5/2011 התעורר חשד לבעיה של ע"ש. לאחר עיון נוסף בצילומי CT, על ידי רנטגנולוג של מרכז דימות מכבי הודגמו שינויים משמעותיים בע"ש מותני. נבדק ע"י אורטופד ואורטופד מנתח. עבר MRI הומלץ טיפול ניתוחי. סיכום: קרוב לוודאי תלונות ב - 12/10 גם כנראה היו קשורות לבעיות ע"ש מתני בעקבות דם בשתן גרם לצורך לבירור אורולוגי שלא הדגים דבר." 6. בחקירתו הנגדית נשאל התובע האם פריקת משאיות עם מטען של פרופילים הינה דבר שגרתי במהלך עבודתו והשיב - "כן. בדרך כלל מי שעושה את רוב העבודות האלה זה העובדים אבל אני גם עוזר להם כי מחובתי בתור אחראי לעזור להם ואני גם מפרק איתם". התובע נשאל, בחקירתו הנגדית, האם יום האירוע הנטען היה יום עבודה רגיל והשיב בחיוב - "יום עבודה רגיל. סליחה. מה זה יום עבודה רגיל?" כאשר הקשתה ב"כ הנתבע ושאלה כיצד ידע לקשר בין האירוע הנטען לבין מצבו הרפואי כחצי שנה לאחר האירוע הנטען, התחמק התובע מלהשיב לשאלה ישירות ותשובתו - "הרי מאותו אירוע הרגשתי כאבים במותן הימנית שהלכו והתגברו לכיוון האשך הימני ולגפיים. חשבנו כל הזמן שזה כליות. לשאלתך, כי בחודש חמישי אחרי כל החודשים האלה שהמשכתי לעבוד רגיל ופיזית, עשיתי את כל הבדיקות שהרופא שלח אותי והיה שלב שהייתי במפעל אחר פה ברמת חובב והתפוצצתי מכאבים ואיבדתי את ההכרה ונתנו לי מים לשתות ויצאתי באמצע היום מהעבודה. זאת התשובה". 7. בהודעתו לפני חוקר הנתבע (נ/6) מסר התובע - "העובד שהיה איתי למטה קוראים לו יעקב שוורץ. אחרי שהורדתי מס' מוטות של U ותוך כדי הרמה נוספת של פרופילים הרגשתי כאב במותן בצד ימין. לא ייחסתי לזה חשיבות והמשכתי לעבוד רגיל, לא התלוננתי בפני אף אחד ולא סיפרתי לאף אחד שם בזמן הפירוק... אני רשמתי 2 עדים למקרה, הם היו איתי בזמן הפריקה ולא סיפרתי להם ולא התלוננתי על המקרה, רק אחרי חצי שנה, שנה שגילו שזה גב אז קשרתי את זה לפריקת המשאית". גם במסגרת חקירתו הנגדית השיב התובע כי לא סיפר לאף אחד, במועד האירוע הנטען, על הפגיעה. 9. מתצהיריהם של מר יעקב שוורץ (להלן - שוורץ) ומר סמיר אבו עמרה (להלן - אבו עמרה), שהינם זהים בעיקרם, עולות העובדות כלהלן - א. שוורץ ואבו עמרה עובדים יחד עם התובע כעובדי קבלן בחב' האחים שוקרון ואף עבדו עימו בזמנים הרלוונטיים לתביעה. ב. ביום 14.11.10, בעת שעבדו יחד בסדום, הגיעה משאית עם אספקת ברזל והיה עליהם לפרוק אותה. התאריך ידוע לשוורץ ולאבו עמרה כיוון שרק אחת למספר חודשים מגיע משלוח כזה לסדום. ג. באותו יום הם היו ארבעה עובדים וכולם החלו לפרוק את המשאית במהירות. שני עובדים היו על המשאית ומסרו לשניים האחרים את המוטות והם הניחו אותם במקום. מדי פעם התחלפו בתפקידים כיוון שלמטה העבודה קשה יותר. ד. בזמן הפריקה, התובע ושוורץ היו למטה וקיבלו את המוטות מאבו עמרה ועובד נוסף שהיו על המשאית. בשלב מסוים התובע הניח את המוט על הרצפה והתיישב. שוורץ שאל את התובע מה קרה והוא אמר כלום, סתם כאב. העבודה הופסקה לכמה דקות ולאחר מכן התובע קם והמשיך לעבוד כרגיל. ה. לדברי שוורץ אין המדובר באירוע חריג שכן מעת לעת העובדים מניחים את המוטות עקב אחיזה לא נוחה, חשש להחלקה או כל סיבה אחרת. ו. בתקופה שלאחר מכן, שוורץ שמע מפי התובע מספר פעמים שהוא סובל מכאבים ושכנראה יש לו בעיה בכליות. אבו עמרה ידע שהתובע מרגיש לא טוב אבל לא ידע שיש לכך קשר לאירוע המתואר. 9. בחקירתו הנגדית נשאל שוורץ כיצד זכר את התאריך המדויק בו אירעה לתובע התאונה הנטענת והשיב - "תאריכים האלה זה אספקת ברזל וזה פעם בכמה חודשים. יש קבלות, יש תעודות משלוח ועשיתי גם אישור כניסה לנהג ולרכב אספקה. זה פעם ב... לא כל יום ולא כל שבוע". כאשר נתבקש להציג את המסמכים המפורטים, השיב כי אין בידו את המסמכים כעת, אולם בעת שחתם על התצהיר אצל עורכת הדין במשרד, היו המסמכים. כאשר הקשתה ב"כ הנתבע ושאלה כיצד זכר את התאריך השיב - "לא זכרתי תאריך אלא חודש. החומר הגיע פעם בחודשיים שלושה. בפריקות האלה אני עבדתי עם הצוות שלי. ורק פעם אחת התובע היה בפריקה במשך חצי שנה". באשר למסמכים שהזכיר שוורץ בעדותו ושלטענתו היו בידי באת כוחו - מסמכים אלה לא הוצגו במסגרת ההליכים המקדמיים ואף לא בשלב כלשהו אחר של הדיון. יצויין כי ב"כ הנתבע ביקשה כי ב"כ התובע תתייחס, במסגרת סיכומיה, למסמכים הנטענים, אולם היא לא עשתה כן. 10. לשאלת ב"כ הנתבע מדוע כתב, בסעיף 5 לתצהירו, כי התאונה הנטענת אינה אירוע חריג השיב שוורץ - "לאחר שאני קורא את סעיף 5 לתצהיר אני משיב זה לא היה מקרה חריג. לפעמים בזמן הפריקה מקבלים מכות קטנות או לא תופסים טוב עם היד. או עוצרים להפסקת סיגריה. במקרה הזה אני עבדתי איתו בזוג והוא עזב את הפרופיל שפרקנו, אמר אוי ועצר את העבודה. אנחנו עצרנו להפסקת סיגריה ואחר כך המשכנו לעבוד. לא היה חיתוך ולא היה דם". ולשאלה מדוע לא כתוב בתצהירו כי התובע אמר "אוי" השיב - "כי אולי לא כתבו". 11. בהודעתו לפני חוקר הנתבע (נ/8) סיפר אבו עמרה כי התובע - "עובד איתנו בשטח כמו כולם אבל אחראי עלינו" וכי במועד האירוע הנטען - "באמצע פריקת המשאית מסרתי ברזל U לויקטור וכנראה שהיה עליו יותר מדי משקל ואז שמעתי "איי" מויקטור. שאלתי אותו מה קרה והוא אמר שאולי נתפס לו משהו בצד של הבטן והפסקנו קצת עשינו הפסקה עישנו סיגריה והמשכנו לעבוד, ויקטור גם כן המשיך אתנו לעבוד". בחקירתו הנגדית העיד אבו עמרה כי ביום 14.11.10 בעת שעבדו יחד - "היה משהו כזה שהבן אדם צעק איי ונחנו. אחר כך המשכנו לעבוד". כאשר עומת עם עדותו של התובע לפיה כלל לא התלונן בעת האירוע הנטען ולא סיפר לעובדים עמו את אשר אירע השיב - "אני לא אמרתי שהוא סיפר לי... מה שאני ראיתי זה מה שאני אומר". בהמשך חקירתו הנגדית כאשר נשאל אבו עמרה כיצד ידע בעת שחתם על התצהיר, כשנתיים אחרי מועד האירוע הנטען, שהאירוע הנטען אירע בחודש נובמבר 2010 השיב - "נזכרתי במה שהיה... אני יודע מתי עזבתי את ים המלח" אך לשאלה מתי עזב את ים המלח השיב שאינו זוכר בדיוק. דיון והכרעה - 12. על פי הפסיקה, "תאונה" מורכבת משני יסודות חיוניים - גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא (דב"ע נג/0-153 פארג' עוד גאבר - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כז 50; דב"ע נב/0-52 המוסד לביטוח לאומי- עמרם אמיר פד"ע כד 395). יסוד הכרחי לקיום תאונת עבודה הוא קיום תאונה. הנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובע (בג"צ 3523/04 גבריאל למברגר נ' בית הדין הארצי, פ"ד נח (5) 104). על התובע נטל הראייה להוכיח כי תוך כדי עבודתו ארע לו "אירוע תאונתי" ועליו להביא, בשלב ראשון, ראשית ראייה שאכן קרה "אירוע תאונתי" בעבודה הקושר את הפגיעה לעבודה (דב"ע מד/0-90 צבי שפיר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז 93). 13. לאחר ששמענו את העדים והתרשמנו מהם ומעדותם, לאור החומר בתיק בית הדין ולאור המסמכים הרפואיים הננו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי אירעה לו תאונת עבודה ונפרט - 14. העדר רישום במסמכים רפואיים - א. התובע לא פנה לטיפול רפואי ביום האירוע הנטען ולא דיווח על התאונה הנטענת לאיש אלא פנה, לראשונה, לטיפול רפואי רק ביום 3.12.10 - כשלושה שבועות לאחר האירוע הנטען. ב. גם כאשר פנה התובע לראשונה לטיפול רפואי לא ציין את דבר האירוע הנטען. אין בידינו לקבל את גרסת התובע לפיה סבר כי הכאבים מהם סובל מקורם במחלת כליות משפחתית וכי רק בחודש 5/11 הבין שמדובר בבעיה אורטופדית, שכן מהמסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק עולה בבירור כי רופאיו סברו כי הבעיה ממנה סובל התובע היא בעיה אורטופדית. כך למשל, במכתב השחרור ממיון נכתב כי הרושם המתקבל הוא שמדובר בבעיה אוטרופדית והתובע אף הופנה להמשך בירור אורטופדי. גם בסיכום חוות דעתו של האורולוג, אצלו ביקר התובע עוד ביום 20.12.10, נכתב כי הרושם הוא שמדובר בבעיה אורטופדית והתובע הופנה לאורטופד. ג. מתיקו הרפואי של התובע עולה כי סבל בעבר מכאבים בגב ואף מכאבים במותניים עם הקרנה לאשכים ופנה מספר פעמים לרופא המשפחה בעניין זה (למשל בתאריכים 18.4.1994, 13.6.2000, 12.7.2001, 18.7.2002 ועוד). 15. מהימנות עדי התביעה - א. בעדויות עדי התביעה נפלו סתירות וניכר בהן כי הינן מגמתיות. תצהיריהם של כל העדים נסתרו באופן כזה או אחר במסגרת החקירה הנגדית ולא מצאנו כי מי מן העדויות מהימנה ומשכנעת. ניסיונותיהם של העדים ושל התובע ליישב את הסתירות בין עדויותיהם ותצהיריהם לבין הודעותיהם לחוקר הנתבע לא היו משכנעים. ב. כך למשל, על אף שהתובע מסר לחוקר הנתבע (נ/6) כי בעת האירוע הנטען לא סיפר לאיש מהעובדים עמו על האירוע הנטען, הובאו לפני בית הדין תצהירים של שניים מן העובדים אשר לטענתו של התובע עבדו עמו במועד האירוע הנטען. העד שוורץ העיד לפנינו כי במועד האירוע הנטען ובעת שהרימו את הפרופיל שפרקו אמר התובע "אוי" ועצר את העבודה, דבר שלא נכתב בתצהירו וזאת אף בניגוד לגרסתו של התובע אשר ציין כי לא אמר דבר לחבריו בעת האירוע. גם בעדותו של אבו עמרה נתגלו סתירות - לחוקר הנתבע מסר כי התובע אמר "אוי" בעת האירוע הנטען ועצר את עבודתו ואילו בתצהיר כתב שבשלב מסוים של מסירת המוטות התובע נראה שסובל מכאב ועזב את המוטות, ואין כל איזכור לאמירת "אוי" או תלונה כלשהי מצידו. ההפך - בהמשך התצהיר כתב אבו עמרה - "הפסקנו את העבודה לכמה דקות ואחר כך המשכנו. חשבתי שכרגיל הוא נתפס קצת אבל זה לא רציני" (ההדגשה הוספה - א.ס.). ג. ב"כ הנתבע שאלה את אבו עמרה כיצד זה יתכן שהצליח לזכור את התאריך המדויק בו אירע האירוע הנטען, כאשר התובע כלל לא סיפר לאיש מן העובדים עמו באותה עת על הפגיעה ותשובתו - שהוא זוכר את מועד האירוע הנטען, שכן אז עזב את ים המלח. אולם לשאלה מתי סיים את עבודתו במפעלי ים המלח השיב - "לא זוכר בדיוק. אחרי חודשיים שלושה". תמוה הדבר, כיצד זה זוכר אבו עמרה אירוע כה זניח הקשור לתובע, אך אינו זוכר מועד אירוע חשוב יותר הקשור אליו כגון מועד עזיבתו את עבודתו בים המלח לאחר 6 שנות עבודה. לזאת נחזור ונציין שבתצהיר (בסעיף 5) כתב אבו עמרה שהם חשבו שכרגיל הוא נתפס קצת אבל זה לא רציני. ד. תמוה כיצד העדים זכרו במדויק את מועד האירוע כאשר מהתצהירים עולה שלא מדובר באירוע חריג, שכן מעת לעת העובדים מניחים את המוטות עקב אחיזה לא נוחה, חשש להחלקה או כל סיבה אחרת. ה. בעוד בתצהיר כתב התובע - "כפי הנראה עשיתי תנועה לא נכונה, וחשתי את כל משקל המוט", בעדותו אמר - "תוך כדי שהתכופפתי להניח את המוט, הרגשתי כאב במותן הימנית". ו. יצויין כי במועד הרלוונטי לתביעה היה התובע אחראי על אבו עמרה וגם כיום הם עובדים יחד. העובדה שאבו עמרה הינו עובד התובע יכולה להסביר מדוע ביקש אבו עמרה להיטיב עם התובע במסגרת עדותו. לזאת נוסיף כי במהלך חקירתו הנגדית של אבו עמרה, ניסה התובע להנחותו ולעשות לו סימנים ובית הדין, כפי שאף עולה מהפרוטוקול, העיר לתובע להפסיק לעשות כן והדברים מדברים בעד עצמם ככל הנוגע למהימנותו של העד. 16. לאור החומר שבתיק בית הדין, לאור העדויות, נוכח המסמכים הרפואיים ולאור הסתירות הרבות כפי שפורטו, בין היתר, לעיל הננו קובעים כי התובע לא הביא ולו ראשית ראיה לקיומו של אירוע תאונתי בעבודה. 17. סוף דבר - התביעה נדחית. 18. אין צו להוצאות. מתכתמשאיתתאונת משאיתתאונת עבודה