לטענת המערער, טעתה הוועדה שעה שלא קבעה החמרה, לא עבור קישיון האצבעות ולא עבור הגבלת הקרסול. הוועדה לא התייחסה לממצא שהאצבעות התובע מצויות באוויר ולא משתתפות בדריכה דבר שלא היה קודם לכן. זאת ועוד, על הוועדה היה להעניק נכות בגין הצלקת הקלואידית והמכווצת בכף הרגל כשלעצמה, או לכל הפחות כגורם לנכות האורטופדית/הקשיון האורטופדי באצבעות. 3. עוד טוען המערער כי הוועדה טעתה בשני נושאים נוספים: האחד לעניין הקרסול - עקב התאונה וחוסר היציבות סבל המערער ביום 2.6.2011 משבר תלישה בקרסול, שהה במגף גבס חודשיים ובאי כושר של כ- 3 חודשים ועל הוועדה היה להתייחס לנושא זה - לפצות את המערער עבור 3 חודשי אי כושר מלא, לפצותו עבור אי כושר חלקי ולהתייחס לנכות עליה המליץ ד"ר קמחין 5% לצמיתות. ניתוח קיבוע עצמות המסרק ואי כושר זמני - ביום 3.1.2011 עבר המערער ניתוח קיבוע פרק מרוחק ומקורב 4 באצבע 2. הניתוח התבצע בין מועד התכנסות הוועדה מיום 19.12.2010 לבין מועד התכנסות הוועדה המסכמת ביום 6.2.2011. הוועדה נשוא ערעור זה לא דנה בנכויות זמניות בגין הניתוח בטיעון של "החלטה חלוטה". 4. במועד הדיון שנערך בפני כב' הרשם סילורה הדגיש ב"כ המערער את הפגמים המשפטיים שעלו בועדה: ראשית, הועדה מציינת שישנו ממצא חדש של צליעה קלה שלא הופיעה בבדיקות הקודמות וזה ממצא שנולד לאחר הניתוח שביצע המערער. הועדה כלל לא מתייחסת ולא מנמקת מדוע הממצא הזה אינו בגדר החמרה. הועדה בממצאיה מצאה שישנה צלקת ניתוחית נוספת שלטענת המערער כפי שהוסבר בפרוטוקול - הצלקת הזאת יש לה השפעה תפקודית בהיותה קלואידית ומכווצת. הועדה הסתפקה רק בציון הממצא הנוסף הזה ללא שהסבירה מדוע אין לתת לממצא זה נכות כשלעצמו. בנוסף, ב"כ המערער ביקש מהועדה להתייחס לאישור רפואי של ד"ר קמחין שהוגש בפניה שמסביר את ההחמרה במצבו הרפואי של המערער לאחר הניתוח שביצע ולאחר האירוע הנוסף שהוא שבר תלישה שארע למערער ב- 02/06/2011. הועדה כלל לא התייחסה לאישור הרפואי ולא נדרשה לאמור בו. אילו היתה הועדה מעיינת באישור רפואי של ד"ר קמחין, סביר להניח שהיתה משתכנעת בטענות הרפואיות שהועלו בו. בנוסף, טעתה הועדה טעות משפטית גם ביחס לעובדה שלא קבעה תקופות אי כושר לגבי שני נושאים, הראשונה לגבי שבר תלישה שארע למערער ב- 2.6.2011 שבעקבות השבר טופל באופן אינטנסיבי כל ידי גבס ושהה באי כושר למספר חודשים. הועדה נתבקשה מפורשות לדון בעניין זה, הן על ידי ב"כ המערער והן בצורה עקיפה באישור הרפואי של ד"ר קמחי שהונח בפניה. הועדה כלל לא נדרשה לנושא הזה ומשכך טעתה בכך טעות משפטית. טעות משפטית נוספת נוגעת לתקופת אי כושר של מספר חודשים כתוצאה מניתוח שביצע המערער בעקבות המצב הרפואי בתאונה, ניתוח שבוצע ביום 3.1.2011. הוסבר לועדה כי למעשה המערער נבדק על ידי ועדה מיום 07/11/2010, כאשר ועדה זו הפנתה את המערער לביצוע צילום. ביום 19/12/2010 סיכמה הועדה ללא נוכחות וקבעה למערער נכות, הועדה ביקשה לערוך למערער בדיקה של ירידה בהכנסות וביום 06/02/2011 סוכמה הועדה לעניין תקנה 15 בלבד, ללא נוכחות המערער. ביום 03/01/2011 עבר המערער, כאמור, ניתוח קיבוע פרק מרוחק ומקורב באצבעות כף הרגל, כך שהטענה של הניתוח באה לעולם אחרי שהמערער נבדק על ידי הועדה מיום 07/11/2010 ולא היתה למערער הזדמנות להביא טענתו זו בפני הועדה מיום 07/11/2010 שכן במועד ועדה זו טעם בוצע הניתוח. למעשה הוסבר לועדה כי במצב דברים זה נפל המערער בין הכסאות, כאשר מעולם לא דנה ועדה בעניין אי כושר זה. הועדה נתבקשה לדון בכך ויצאה ידי חובתה בכך שטענה כי מדובר בהחלטה חלוטה. יובהר ויצוין שנית, כי לא ניתנה כל החלטה ו/או כל התייחסות על ידי ועדה כלשהי לנושא זה ומשכך וכדי שלא לחסום המערער לענין טענתו זו מבוקש כי הועדה תתייחס גם לנושא זה. 5. בסיכומו של עניין, המערער מבקש כי עניינו יוחזר לועדה לעררים על מנת שתתיחס באופן מפורש הן לעניין טענותיו לגבי שתי תקופות אי הכושר, הן לגבי הממצאים החדשים שנמצאו בבדיקה שלא קיבלו כל התייחסות והן לגבי האישור הרפואי והאמור בו אשר הונח בפניה ואשר אף הוא לא קיבל שום התייחסות. 6. לטענת המשיב נפלה טעות משפטית בעבודת הוועדה לעניין אי התייחסות ראוייה לאישור של ד"ר קמחין מיום 19/11/2011 (כאשר באישור זה קובע הוא אף אחוזי נכות ללא כל התייחסות הועדה), ולעניין זה בלבד מסכים המשיב כי עניינו של המערער יוחזר לועדה. 7. באשר ליתר הטענות, סבור המשיב כי הועדה ביצעה את מלאכתה כראוי והטענות שמועלות במסגרת כתב הערעור הן טענות רפואיות היוצאות כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה. ב"כ המשיב מציין, בהקשר זה, כי הועדה דנה בעניינו של המערער במהלך שתי ישיבות, בישיבתה הראשונה מיום 24/06/2012 ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה. טענות המערער בכתב הערעור לעניין החמרה בקישיון האצבעות והגבלת הקרסול הן טענות רפואיות אשר נבדקו על ידי הועדה והועדה הסבירה ונתנה ממצאים. לגבי תנועת הקרסול, הועדה מציינת בפרוטוקול מיום 24/06/2012, כי תנועות הקרסול מלאות... כך גם יש בדיקה של האצבעות. הועדה ביקשה לקבל צילום כף רגל ימין ומציינת כי בצילום כף רגל ימין ישנה התחברות טובה. לעניין הצלקת עמדת המשיב היא כי - ישנה כבר קביעה חלוטה של ועדה לעררים מיום 06/02/2011 שהיא המשך של ועדה לעררים מיום 19/12/2010, שם נקבע שאין מקום להענקת נכות מאחר והצלקת אינה קולואידית ואינה מכערת. 8. לטענת המשיב, מכל האמור עולה כי למעט ההסכמה שניתנה לעיל, ביחס לשקילת חוות דעתו של ד"ר קמחין, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה ויש לדחות את הערעור. דיון והכרעה 9. אקדים ואציין כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל דעה כי דין הערעור להתקבל בחלקו. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי. 10. הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). 11. אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130). 12. בענייננו, קיימת, כאמור, הסכמה מצד המשיב להחזרת עניינו של המערער לוועדה לצורך דיון בחוות דעתו של ד"ר קמחין מיום 19/11/2011. על יסוד ההסכמה, ועל אף שהעתק מחוות הדעת / האישור האמור לא נסרקו לתיק ואינו לפני, אני מורה לוועדה ליתן דעתה למסמך ולנמק את עמדתה ביחס אליו. 13. בנוסף לאמור, אני מוצאת כי יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתשלים את מלאכתה ביחס לעניינים הבאים: הוועדה מציינת בממצאיה שקיימת "צליעה קלה" ואינה מתייחסת לכך במסקנותיה ו/או מסבירה האם יש/אין בממצא זה - שלא היה קיים קודם לכן - כדי להעניק למערער נכות, ועניין זה טעון השלמה. ביחס לניתוח מיום 3/1/11 - יובהר כי מדובר בניתוח שהתבצע ערב מתן החלטת ועדת ערר המקורית בעניינו של המערער, כאשר אין חולק על כך שהמערער הופיע בפני הוועדה זמן רב בטרם עבר את הניתוח, והסיכום בעניינו התעכב לצורך קבלת עמדת פקיד תביעות ביחס לתקנה 15. כך למעשה למערער לא היתה הזדמנות להביא את עניין הניתוח מחודש ינואר 11 בפני הוועדה המקורית שדנה בעניינו. לנוכח האמור, לדידי ראוי היה לדון בטענות התובע ביחס לניתוח מיום 3/1/11 במסגרת תביעת החמרה, הן ביחס לנכות הזמנית והן ביחס לטענה ביחס לצלקת ניתוחית. אשר לטענה בדבר תקופת אי כושר נוספת, שהחלה בחודש יוני 2011, בעקבות שבר תלישה שעל פי הנטען נגרם למערער ביום 2/6/11. עיון בפרוטוקול הועדה לא מבהיר האם ובאיזה אופן הועלתה בפני הוועדה טענה בהקשר זה, והאם נתמכה במסמכים רפואיים, ומכל מקום נדמה כי הוועדה לא נדרשה לעניין זה. בנסיבות העניין, מאחר שממילא מוחזר עניינו של התובע לדיון בפני הוועדה תבחן הועדה גם עניין זה. סוף דבר: 15. (א) הערעור מתקבל בחלקו. (ב) בהתאם להסכמת המשיב - עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (תחום נפגעי עבודה) על מנת שתתן דעתה המנומקת לאישור של ד"ר קמחין מיום 19/11/2011. בנוסף - הוועדה תשקול האם יש מקום לקבוע לתובע דרגת נכות בגין הצלקת מהניתוח שבוצע ביום 2/6/11 וכן בגין הממצא של "צליעה קלה". כמו כן תשקול הוועדה קביעת דרגת נכות זמנית בגין בגין תקופות אי הכושר לאחר הניתוח מיום 3.1.2011, ולאחר שבר תלישה מיום 2.6.2011, בכפוף למסמכים רפואיים שימציא המערער. המערער וב"כ יוזמנו לטעון בפני הוועדה. (ג) המשיב ישא בהוצאות המערער ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום. החמרת מצבאצבעותקרסול