התקף לב: התנהל ויכוח קולני לאחר האירוע חש כאבים בחזה ביום 14.7.05 פנה המערער לרופאת המשפחה ונשלח על ידה לביצוע צינתור בבית חולים. המערער פנה לבית החולים אך ביום ראשון ה- 17.7.05, שם אובחן כי הוא סובל מאוטם שריר הלב. 3. בטופס התביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי ביום 27.7.05, ציין המערער כי מועד הפגיעה הוא 13.7.05 ופירט את נסיבות האירוע, כדלקמן: "בשעות הבוקר חשתי לחצים בחזה, בעבודה המשכתי לעבוד עד 18:00 למחרת פניתי לרופאת משפחה נשלחתי לבית חולים לעבור צינטור". בטופס התביעה שהגיש המערער למוסד כחודש לאחר מכן, ביום 29.8.05, ציין כי תאריך הפגיעה הוא 14.7.05, ותיאר את נסיבות האירוע, כך: "ויכוח קשה עם מהנדס פרוייקטים, גרם לכאב בבחזה [כך במקור, ר.ר.] למחרת היום בבוקר הייתי בקופת חולים והופניתי לבית חולים חיכיתי סוף שבוע למנוחה אבל יום ראשון לא יכולתי והגעתי לבית חולים נהריה ואובחן אוטם בשריר הלב". 4. בסיכום ביקור אצל רופאת המשפחה דר' נטליה רישין מיום 14.7.05 פורטו תלונות המערער, כדלקמן: "שילשום בלילה בסביבות שעה 3 התאורר [כך במקור, ר.ר.] מתחושת מועקה בקידמת בית חזה שנמשכה כחצי שעה, לא היו הקאות, ללא קוצר נשימה. אתמול בצהריים שבו כל אותם סימנים בעוצמה יותר חזקה מלווים בסחרחורת והזעת יתר שהיו במשך מספר שניות, מעז [כך במקור, ר.ר.] ועד עכשיו נשארה תחושה של אי נוחות בבית חזה משמאל. החולה מציין שלאחרונה היה לחץ בעבודה". יצוין כי למערער הוצאו שתי תעודות ראשונות לנפגע בעבודה. בתעודה הראשונה שהוצאה ביום 25.7.05 נכתב כי מועד האירוע הוא 14.7.05 בשעה 12:00, ובסעיף 'תיאור התאונה' צוין "בזמן עבודה הרגיש כאבים בחזה פונה לבית חולים ובוצע צינתור". בתעודה ראשונה לנפגע בעבודה שהוצאה ביום 13.3.06 תוקן בכתב יד מועד האירוע ליום 13.7.05 ושעת הפגיעה לשעה 09:00 ובסעיף 'תיאור התאונה' צוין "עקב ויכוח קשה עם מהנדס". יצוין כי בתיעוד הרפואי הרלוונטי מקבלת המערער בחדר המיון אין התייחסות לאירוע שאירע לו בעבודתו. פסק הדין של בית הדין האזורי 5. בפסק דינו עמד בית הדין האזורי על סתירות שנתגלעו בין גרסאות המערער כפי שפורטו בשני טפסי התביעה למוסד. בעדותו לפני בית הדין הסביר המערער כי את טופס התביעה הראשון מילא בעצמו ואת טופס התביעה השני מילא משרד המסייע בהגשת תביעות למוסד לביטוח לאומי. אשר לסתירה במועד האירוע ציין בית הדין, כי בהודעתו לחוקר המוסד ובתצהירו התייחס המערער ליום 13.7.05 כיום האירוע. בסעיף 'הצהרת המעביד' בטופס התביעה הראשון אישרה חשבת השכר אצל המעסיקה כי המערער נעדר מעבודתו החל ממועד זה. על פי רישומי קופת חולים נכח המערער ביום 14.7.05 בקופת חולים ונעדר מעבודתו. לפיכך, רישום יום ה-14.7.05 בטופס התביעה השני כמועד האירוע, אינו מתיישב עם העובדות. בית הדין האזורי ציין עוד, כי בטופס התביעה הראשון, כמו גם בטופס בל/250 שמילאה הגב' לאה נדלר מטעם המעסיקה, אין אזכור של ויכוח או הרמת קול, או כל דבר מה אחר המעיד על התרחשות אירוע חריג בעבודה. לעומת זאת, בהודעתו לחוקר המוסד וכן בתצהירו טען המערער, כי פרץ ויכוח קולני בינו ובין מהנדס מר מאיר X, לעיני צוות העובדים, במסגרתו התבקש, לפי דבריו, לבצע עבודה לא בטיחותית, בניגוד לנהלים, על מנת לסיים את העבודה בפרויקט מסוים. בית הדין התייחס לעדותו של מר סאמר זיבק, שלפי האמור בטופס התביעה הראשון נכח במקום והיה עד לאירועים בעבודה מיום 13.7.05. בית הדין ציין כי מר זיבק נשאל על ידי חוקר המוסד האם היה עד לויכוח בין מר X ובין המערער, וכי מר זיבק השיב כי אינו זוכר ויכוח מיוחד מיום האירוע. בתצהירו שינה מר זיבק את גרסתו וסיפר כי ביום 13.7.05 "אירע ויכוח קשה, צעקות קולניות ולאחר מכן החל ישראל לחוש שלא בטוב והתלונן על כאבים בחזה...". בעדותו לפני בית הדין נשאל מר זיבק מדוע בתצהירו העיד באופן שונה מהודעתו לחוקר המוסד. מר זיבק השיב כי "יכול להיות שלא זכרתי בדיוק. ... בזמן שעבדתי איתו היו צעקות, כי העבודה מרעישה ולא ניתן לשמוע האחד את השני. לעבוד עם קבלן זה עבודה לחוצה כל הזמן" וכי הויכוח היה "על מועד סיום העבודה". עוד ציין מר זיבק בעדותו כי חתם על התצהיר לאחר שפוטר מן החברה. בית הדין קבע, כי נתגלעו סתירות בעדותו של מר זיבק, שאף אינה עולה בקנה אחד עם גרסת המערער. על פי עדות זו עבודת המערער מבוצעת תחת לחץ באופן רגיל, והצעקות בעבודה בין מר X ובין המערער התרחשו על מנת שהשניים יוכלו לשמוע אחד את השני על רקע רעש מכשירי העבודה, ולא עקב ויכוח קולני. בית הדין התייחס עוד לעדות מנהלו של המערער, מר אשר בן נעים, שעל פי טופס התביעה הראשון נכח והיה עד לאירוע. בהודעתו לחוקר המוסד ציין מר בן נעים כי אינו יודע על ויכוח שהיה בין המערער ובין מר X "וויכוחים תמיד יש בעבודה לגבי אופי העבודה וההתקדמות שלה וזה דבר רגיל". מר בן נעים חזר על גרסתו זו בעדותו לפני בית הדין. משכך קבע בית הדין, כי תיאוריו של המערער והעד מר זיבק אודות ויכוח קולני בין המערער ובין מר X ביום 13.7.05 לוקים בהגזמה רבה. המערער ערך "מקצה שיפורים" במסגרת התצהירים שהוגשו מטעמו בהשוואה לגרסתו בטופס התביעה הראשון, בו אין כל אזכור של אירוע חריג בעבודה. כך גם מר זיבק דיווח לחוקר המוסד על יום עבודה שגרתי ללא כל אזכור של ויכוח קולני חריג, ואילו בתצהירו תיאר ויכוח קשה וצעקות קולניות חריגות ביחס ליום עבודה רגיל של המערער. נוכח כלל האמור קבע בית הדין כי בשל הצטברות אי דיוקים ושינוי גרסאות המערער והעד מטעמו, אין לקבל את גרסתו לעניין קרות אירוע חריג בעבודתו ביום 13.7.05. 6. נוסף על כך פירט בית הדין, כי במסמכים הרפואיים שהוצגו לפניו אין זכר לתיעוד תלונות המערער על ויכוח קולני וקשה בעבודה בעקבותיו חש כאבים בחזה וחולשה. עיון בתיקו הרפואי של המערער העלה כי ביום 14.7.05 התלונן שהחל לסבול מכאבים בחזה ביום 12.7.05 בלילה, וכי הכאבים בחזה חזרו ביום 13.7.05 במהלך העבודה. זאת, כפי שנרשם בטופס התביעה הראשון ובטופס בל/250. לפי האמור במסמכים אלה סבל המערער ממחושים בחזה וחולשה במהלך העבודה, מבלי שקדם לכך אירוע חריג כלשהו. 7. נוכח כלל האמור קבע בית הדין האזורי, כי לא הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודתו של המערער ביום 13.7.05, וכי הויכוחים שהיו למערער בעבודתו, אם אכן היו, לא היו ויכוחים חריגים ויוצאי דופן שהמערער אינו רגיל בהם. משכך, נדחתה התביעה. הערעור 8. במסגרת דיון "קדם ערעור" הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמתם, כי הטיעון שבכתב הערעור וכן הטיעונים שנרשמו לפרוטוקול ישמשו כסיכומים בכתב לפני המותב שייתן את פסק הדין. עיקר טענות הצדדים 9. לטענת המערער, ההבדל בין מועד האירוע כפי שצוין בטופס התביעה הראשון שהוגש, ובין מועד האירוע בטופס התביעה השני, נובע מטעות סופר, לה נתן המערער הסבר הגיוני וסביר בעדותו. לא מדובר בסתירה חמורה או מהותית ולפיכך לא היה מקום לתת לכך משקל בהכרעה. כמו כן, לא היה מקום להסתמך על כך שבטופס בל/250 לא צוין כי התרחש ויכוח או הרמת קול. טופס זה הוא טופס סטנדרטי שהמערער נכח באותו יום בעבודה, ואינו מהווה גביית עדות מן המעסיק. הפרטים בטופס מולאו ביום 24.7.05, במהלך אשפוזו של המערער עקב הצנתור, ולכן לא היה יכול לקרוא מה נכתב ולא ידע על כך. המערער מבהיר, כי העדויות ששמע בית הדין האזורי מצביעות על כך שהתרחש ויכוח קולני ורועש בינו לבין מר X על רקע רצון המעסיקה לבצע עבודה דחופה בפרויקט ולסיימה, ועל הקשר הישיר בין אותו אירוע חריג של ויכוח, לחץ, העלבות וטענות שהוטחו במערער ביום האירוע, לבין הכאבים בחזה מהם החל לסבול מיד לאחר מכן. לפיכך, לא היה מקום להעדיף את הפרטים בטופס בל/250 על האמור בעדויות אלה, ו"בימ"ש נתפס למילה כזו או אחרת שנרשמה ביומן של הרופא או פקיד של המלל ובמקרה כזה צריך בימ"ש לראות את התמונה בכללותה ולא בפרטים הקטנים וחסרי המשמעות, כאשר אנשים מגדירים מאורע מסוים במילה זו או אחרת". כך גם לא היה מקום לתת משקל לסתירות שנפלו לכאורה, בין הודעתו של מר זיבק ובין תצהירו. הודעתו של העד לא הוקראה לו, והיא ניתנה כאשר עבד במעסיקה והיה תחת מרותה, והייתה ציפייה כי יגבה את המעסיקה בתביעת המערער נגדה. לעומת זאת, תצהירו של מר זיבק ניתן כאשר היה חופשי מכל תלות במעסיקה וחופשי ממרותה, ועל כן היה מקום להעדיף את האמור בו. המערער מדגיש כי אין לו היסטוריה רפואית של מחלות לב, ומלין כנגד המוסד שנמנע מלהזמינו לבדיקה רפואית. עוד מציין המערער, כי הגיש תביעה כנגד החברה בגין האירוע. בהליך זה הגיעו הצדדים להסכם פשרה במסגרתו שולם למערער פיצוי, "ואין ספק שאותו מעסיק למעשה בתשלום הפיצוי למערער הודה למעשה בפועל בקרות האירוע שאם לא כך לא היה מסכים לשלם וזו הראיה על כך שהמערער לא שיקר". 10. המוסד לביטוח לאומי טוען כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו. על כן מבקש המוסד כי הערעור ידחה. דיון והכרעה 11. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. מסקנותיו של בית הדין האזורי מעוגנות היטב בתשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו. על כן אנו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. על האמור נוסיף אך הערות אחדות. 12. בטענותיו מבקש המערער את התערבותנו כערכאת ערעור בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, המבוססות על ראיות ועדויות שנשמעו לפניו. בית הדין האזורי קבע כי המערער לא הוכיח שהתרחש ויכוח ביום האירוע. בית הדין האזורי אף קבע, כי גם אם אכן היה ויכוח כנטען על ידי המערער, ויכוח זה אינו חריג ויוצא דופן נוכח עבודתו של המערער, שויכוחים על אופי העבודה והתקדמותה הם דבר שבשגרה בה. בקשר לכך לא למותר הוא להדגיש את התרשמותו של בית הדין האזורי מעדות המערער והעד מטעמו, שלא נמצאו מהימנות בעיניו, וזאת בלשון המעטה. בקביעות מעין אלה ערכאת הערעור לא תתערב אלא במקרים חריגים (ראו ע"ע 299/03 חנן גרין - מילאון בע"מ, מיום 25.12.2005, בפסקה 4ח' וההפניות שם; ע"ע 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי, מיום 2.8.2007, בפסקה 4, דברי השופטת ארד (כתוארה אז) וההפניות שם). מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המחייבים התערבות ערכאת הערעור. 13. מתוך כלל קביעות בית הדין האזורי, המקובלות עלינו, אנו מוצאים מקום להדגיש, כי מסיכום הביקור אצל רופאת המשפחה דר' נטליה רישין מיום 14.7.05, יום לאחר האירוע הנטען, עולה כי הכאבים מהם סבל המערער החלו עוד בשעות הלילה שלפני מועד האירוע הנטען. חרף תיאורו המפורט של המערער בתצהירו אודות הכאבים מהם סבל בחזהו בסמוך לאירוע החריג הנטען, הוא לא מצא לנכון להזכיר כי הכאבים החלו עוד קודם לכן, וללא כל זיקה לאותו אירוע. לא למותר לציין בהקשר זה, כי בית דין זה קבע לא פעם כי יש לתת משקל מיוחד לאנמנזה הרפואית ולדברים כפי שנרשמים במסמכים הרפואיים מפי הנפגע בזמן אמת. זאת בהתבסס על ההנחה, שהנפגע ימסור לגורמים המטפלים את העובדות הנכונות כדי לזכות בטיפול רפואי המתאים למצבו (ראו עב"ל 3592-07-12 יצחק עזרן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 29.11.12 בפסקה 13 וההפניות שם). על כך יש עוד להוסיף כי גרסת המערער אודות ויכוח שאירע בעבודה מופיעה רק במסמכים ממועד מאוחר, לאחר שעל פי עדותו לפני בית הדין האזורי החל לקבל יעוץ משפטי, ככל הנראה בחודש אוגוסט 2005 (עמ' 12 שורות 4-6 לפרוטוקול הדיון מיום 17.2.11). בכל אלה ודאי יש להשליך על מהימנות גרסתו של המערער כפי שנפרשה לפני בית הדין האזורי. 14. אשר לטענת המערער כי המעסיקה שילמה לו פיצוי בגין האירוע ובכך הודתה בקרות אירוע חריג של ויכוח בעבודה - מעיון ב"הודעה על הסכם פשרה" שהגיש המערער עולה כי שולם לו סך 11,500 ש"ח בגין פיצויי פיטורים והוצאות משפט. בהודעה זו צוין כי "למען הסר ספק מוצהר בין הצדדים כי הסכם הפשרה הזה אין בו שום קשר עם התביעה שהגיש התובע [המערער, ר.ר.] נגד המל"ל בפרשת התאונה נשוא פרשה זו". נראה איפוא כי אין בהסכם הפשרה כדי לבסס את טענת המערער בדבר קרות לו אירוע חריג בעבודה. 15. למען הסר ספק נוסיף ונציין כי לא מצאנו ממש בטענות המערער כנגד המוסד, שנמנע מלהזמינו לבדיקה רפואית. בקשר לכך לא למותר הוא להזכיר כי כל עוד לא הוכח קיומו של אירוע חריג למבוטח בעבודה, לא עומדת לבירור השאלה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המבוטח לבין האירוע. 16. הנה כי כן, בשים לב לכלל האמור, לא מצאנו מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי לפיה לא עלה בידי המערער להוכיח קרות לו אירוע חריג בעבודה כטענתו. משכך, בדין נדחתה תביעתו. 17. סוף דבר הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ויכוחהתקף לב / אוטם שריר הלב