1. לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק) על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן: הוועדה) מיום 14.8.12. 2. להלן העובדות הרלוונטיות לעניין: א. המערערת, ילידת שנת 1972, נפגעה תאונת דרכים, אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה. המערערת נפגעה בפגיעה מסוג "צליפת שוט", והאיברים שהוכרו הינם גבה וצווארה. ב. בישיבתה מיום 2.10.11 דנה הוועדה (בהרכב אורטופד, נוירולוג וכירורג) בנכותה של המערערת, לאחר שבדקה אותה ועיינה בממצאי הבדיקות ובתיקה הרפואי. הוועדה קבעה כי אינה מקבלת את ממצאי חוות הדעת שהוגשה מטעם המערערת וכי לטעמה "קיימת האדרה ניכרת ובלתי פרופורציונאלית של הממצאים", כאשר "ממצאי ההדמיה הינם מינימליים מלבד מגע קל בשק" וכאשר "אין עירוב של מבנים עצביים". לאור זאת, קבעה הוועדה כי לא נותרה למערערת נכות יציבה בגין התאונה, ואישרה את הנכויות הזמניות כפי שנקבעו על ידי הדרג הראשון, כדלקמן: מיום 22.11.09 עד ליום 31.1.10 - 37% (יצוין בהקשר זה כי עד ליום 22.11.09 קיבלה המערערת דמי פגיעה); מיום 1.2.10 עד ליום 31.3.10 - 20%; מיום 1.4.10 ועד ליום 31.7.10 - 10%. ג. על החלטת הוועדה מיום 2.10.11 הוגש ערעור לבית דין זה (תיק בל' 23594-12-11), ובפסק דין מיום 3.4.12 שניתן בהסכמה (להלן: פסק הדין הקודם) נקבע כדלקמן: "עניינה של המערערת יוחזר לועדה לעררים (נפגעי עבודה), על מנת שתדון במועדי תחולת הנכות הזמנית ותסביר את מועד סיום הנכות הזמנית שתיקבע על ידה. כמו כן, ומאחר ובידי המערערת תעודות אי כושר, לרבות אי כושר חלקי לתקופות שונות לאחר ה - 1.8.10 ועד 31.1.11, אשר לכולם הפנתה המערערת במכתב הערר תידרש הועדה להתייחס לאישורים אלו ולשקול קביעת נכות זמנית עד ליום 31.1.11. הועדה תנמק החלטתה. המערערת תוזמן לטעון בפני הועדה". ד. ביום 14.8.12 ובעקבות פסק הדין הקודם, התכנסה הוועדה פעם נוספת, שמעה את המערערת וקבעה כדלקמן: "הועדה עיינה בפסק הדין ומתייחסת לעניין תעודות אי הכושר הזמניות. לדעת הועדה בהתחשב בממצאיה בזמן הועדה הרפואית שנערכה בתאריך 2.10.11 ובהתחשב בממצאי ההדמיה מדובר בפגיעה שבמהותה ובחומרתה אינה מצדיקה תקופת אי כושר כה ארוכה. בהתחשב בתקופה בה קיבלה דמי פגיעה שהייתה קצרה מאוד הועדה בכל זאת ומחמת הספק מאריכה את נכותה הזמנית: מ - 22/11/09 עד 31/12/09 - 100% מ - 1/1/10 עד 31/1/10 - 50% מ - 1/2/10 עד 31/3/10 - 30% מ - 1/4/10 עד 31/7/10 - 10%. מ - 1.8.10 לא נותרה נכות, ראה נימוק לעיל". מכאן הערעור. 3. המערערת טוענת כי הוועדה לא נימקה בצורה מספקת מדוע החליטה להעניק לה אחוזי נכות זמנית חלקיים בלבד, ולא לגבי כל התקופה בגינה הציגה אישורי אי כושר. הוועדה אף לא נימקה מדוע קבעה את מועד תום הנכות הזמנית ליום 1.8.10 - וקביעה זו שרירותית. המערערת הדגישה כי סבלה מכאבי גב חזקים ומגבלות תפקודיות משמעותיות בתקופה הרלוונטית (במהלכה הייתה גם בהריון), ובשל כך ניתנו לה אישורי מחלה (שהמשיב הסכים לראות בהם אישורי אי כושר) על ידי האורטופד המטפל; לגישתה, אין זה סביר כי ועדה שבדקה אותה שנה וחצי לאחר מכן תגיע למסקנות שונות. המערערת ביקשה לפיכך להעביר את עניינה לוועדה בהרכב חדש. 4. המשיב טוען כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה וטיעוני המערערת יוצאים כנגד שיקול דעתה הרפואי; הוועדה מילאה באופן מלא אחר הוראות פסק הדין הקודם, עיינה פעם נוספת בתעודות אי הכושר ואף החליטה להגדיל את שיעורי הנכות הזמנית; ולאור זאת יש לדחות את הערעור. דיון והכרעה 5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות. להלן יפורטו הטעמים לכך. 6. סעיף 123 לחוק קובע כי "החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי". בית הדין לא יתערב, לפיכך, בממצאיה הרפואיים של הוועדה - אלא אם יתברר כי חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, התעלמה מהוראה המחייבת אותה וכיוצ"ב (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד 213 (1999)). 7. כאשר מוחזר עניינו של מבוטח לדיון מחדש בפני ועדה לעררים מכוח פסק דין, עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין. במקרה כזה, הביקורת השיפוטית של בית הדין על החלטת הוועדה תוגבל לבחינת השאלה, האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין (דב"ע נא/01-29 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 (1997); עב"ל 114/07 עורקבי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.1.08). 8. בעניין שלפניי, עניינה של המערערת הוחזר לוועדה מכוח פסק הדין הקודם לצורך התייחסות לנושא אחד בלבד - הנכות הזמנית שנקבעה על ידה. הוועדה התבקשה לעיין פעם נוספת באישורי אי הכושר המצויים בידי המערערת ולבחון לאורם פעם נוספת את הנכות הזמנית שנקבעה, לרבות מועד סיומה. עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי הוועדה ביצעה את שנדרש ממנה. הוועדה שמעה את דברי המערערת, עיינה בתעודות אי הכושר, שקלה פעם נוספת את נושא הנכויות הזמניות - ואף הגדילה את שיעורי הנכות שנקבעו בישיבתה הקודמת, והסבירה כי לאחר יום 1.8.10 לא נותרה נכות כלשהי כתוצאה מהתאונה. הוועדה נימקה זאת בממצאיה הקליניים בבדיקה שנערכה ביום 2.10.11, בממצאי ההדמיה, ובעובדה כי "מדובר בפגיעה שבמהותה ובחומרתה אינה מצדיקה תקופת אי כושר כה ארוכה". היינו, הוועדה למעשה קבעה - בהתבסס על שיקול דעתה הרפואי-מקצועי וניסיונה - כי פגיעה מסוג הפגיעה בה נפגעה המערערת, בהתחשב בממצאים האובייקטיבים, אינה מצדיקה נכות זמנית מעבר לתשעת החודשים שלאחר התאונה, וזאת גם לאחר עיון באישורי המחלה שניתנו למערערת לגבי תקופה מאוחרת יותר. עניין זה הינו עניין רפואי-מקצועי המצוי בשיקול דעתה של הוועדה, ואין הצדקה להתערב בו. 9. סוף דבר - משלא הוכח פגם משפטי בעבודת הוועדה, הערעור נדחה. כמקובל בתיקי ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. תאונת דרכיםהכרה בתאונת עבודהצליפת שוט (תאונת דרכים)תאונת עבודה