להלן פסק דין בנושא קשר סיבתי בין CMC ביד לבין פגיעה בעבודה של קלדנית: 1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 25.7.12 אשר קבעה כי לא חל שינוי בדרגת הנכות הצמיתה שהותאמה למערערת והותירה אותה עם 5% נכות. החלטת הוועדה ניתנה בעקבות פסק-דין הרשמת שלי וולך מיום 3.6.12 אשר החזיר את עניינה של המערערת לוועדה לבחון קשר סיבתי בין CMC בידיה לבין התאונה שהוכרה ותשקול הענקת נכות וכן תדון בטענה לענין החמרה של CTS יד שמאל והאם יש מקום להעניק נכות גבוהה יותר. 2. המערערת עבדה שנים רבות כקלדנית וכתוצאה מעיסוקה זה החלה סובלת מפגיעות בשורשי כף היד. התובעת הגישה הודעה על פגיעה בעבודה נוכח פגיעותיה והמשיב אישר כי פגיעותיה הן פגיעות מהעבודה. 3. המערערת טוענת לשתי טעויות משפטיות של הוועדה. האחת - לטענתה הוועדה טעתה כאשר קבעה כי לא מתקיים קשר סיבתי בין פגיעתה "שינויים ניווניים קשים שאובחנו בשתי כפות הידיים והאצבעות" לבין תנאי עבודתה כקלדנית. באשר לטעות זו מחלקת המערערת את טענותיה לשתיים: פקיד התביעות אישר ב- 2006 את תביעת התובעת ללא סייג, אין לוועדה הרפואית סמכות לשלול את הקשר הסיבתי בין הפגיעות שהוכרו לבין מצבה הרפואי (מפנה לפס"ד בן ישי). אמנם הוועדה טרם פסק-הדין ביקשה להתייעץ עם רופא המוסד על מנת לבחון את הקשר הסיבתי שבין הפגיעה CMC לבין תנאי העבודה, אך חלף התייעצות, שלחה שאלה לרופא המוסד, האם השינויים הניווניים הינם מחלת מקצוע ולאור התשובה השלילית קבעה את קביעתה שהיא שגויה. לטענת המערערת על הוועדה היה לדון ולקבוע קשר סיבתי בין הפגיעות לבין העבודה ואילו הוועדה כל שעשתה בחנה את הפגיעה ברשימת מחלת המקצוע ומשלא נמצאה בין מחלות המקצוע כמחלות של קלדנות, דחתה את הקשר הסיבתי. לדעת המערערת הוועדה התקבעה על תשובתו של רופא המוסד בניגוד לפסק הדין לפיו על הוועדה לבדוק האם שינויים ניווניים יש להם קשר סיבתי בין עבודה כקלדנית לבין הנזק בכפות הידיים. הטענה השניה - הייתה כנגד ההחלטה לקביעת אחוזי הנכות בעניין CTS. המערערת טוענת כי הוועדה טעתה כאשר התאימה למערערת נכות צמיתה לפי תקנה 31(4)12(I) של 5%, שכן אפילו היה מדובר בתסמונת קלה היה להתאים עבורה עפ"י סעיף קטן (II) לתקנה, 10% נכות. המערערת טוענת כי הוועדה לא מילאה אחר פסק-הדין ולא דנה מחדש ואף לא נתנה כל הסבר מדוע היא קובעת כי בגין הפגיעה הקלה לטענתה מדובר ב- 5%. 4. המשיב טען מנגד כי טענת המערערת כי לוועדה לא הייתה סמכות בעניין שלילת הקשר הסיבתי לאור החלטת פקיד התביעות, אינה ישימה במקרה זה שכן הפגימה שהוכרה בשנת 2006 על תאונה מ- 2004 היה CTS שמאל אצבעות הדק/דלקת בשתי אצבעות. המשיב טוען כי הוועדה פעלה על פי פסק הדין וקביעתה בדבר הממצא הקליני כי השינויים הניווניים של האגודל ואצבע הדק מנומקת ולכן פעלה כדין בענין זה. המשיב מפנה לפסק-דין עשת בו נקבע כי הסמכות לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין אירוע שהוכר כתאונת עבודה לבין ליקויים שהופיעו בשלבים מאוחרים יותר נתונה לוועדה הרפואית. המשיב טוען כי הוועדה קיימה את הוראות פסק-הדין ובחנה את הקשר הסיבתי בין ה- CMC לבין התאונה והחלטת הוועדה מפורשת ומנומקת. באשר ל- CTS, החלטת הוועדה היא סבירה, מנומקת ומשיבה מדוע החליטה ליתן 5% נכות במקרה של המערערת בדיוק כפי שהתבקשה בפסק-הדין, לכן מבקש המשיב כי הערעור ידחה. 5. לאחר שבחנתי את כל טיעוני הצדדים וכן את הפרוטוקולים של הוועדה ופסק-הדין, אני קובעת כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי. באשר לטענות שעלו נגד החלטת הועדה CTS יד שמאל, דין הערעור להידחות שכן הועדה פעלה בהתאם לפסק-הדין באופן דווקני. יתרה מכך, הועדה הרפואית היא זו הסוברנית לקבוע את אחוזי הנכות הנקבעים למערערת וכל שעליה לעשות הוא לנמק מה הביא אותה לקביעתה הרפואית הזו. הועדה מסבירה בנימוקיה כי אחוזי הנכות שקבעה משקפים את הבדיקה הקלינית שבה נמצא "פגיעה תחושתית בלבד", פגיעה שלטענת הועדה נצפתה כבר ב- 2007. עוד מנמקת הועדה את קביעתה ואומרת כי הנכות נקבעת עפ"י הבדיקה הקלינית ולא בדיקת ה- EMG המשמשת בדיקת עזר בלבד. לאור קביעתה זו של הועדה, פעלה הועדה בדיוק על פי פסק-הדין, גם קבעה שאין החמרה מ- 2007 וגם נימקה את קביעתה. 6. בעניין טענתה העיקרית של המערערת באשר לשינויים הניווניים, על כך מוצדקת טענת המערערת. ראשית, מקבלת אני את טענת המערערת כי המוסד באמצעות פקיד התביעות הכיר בפגיעה של "טריגר פינגרים" כתאונת עבודה וזו הפגימה שאותה התבקשה הועדה לבדוק, להעריך ולקבוע עבורה נכות. כך משפקיד הקביעות קבע את הקשר הסיבתי בין העבודה לפגימה של השינויים הניווניים, אין סמכות לועדה לשלול כעת את הקשר הסיבתי והחלטתה היא VOID כפי שנטען ע"י המערערת. זאת ועוד, הועדה פותחת את קביעתה כך: "למיטב ידיעת הועדה ועפ"י ספרות רפואית, הפגיעה של CNC אינה ברשימת הפגיעות המוכחת כמחלקת מקצוע לקלדניות". הועדה לא התבקשה לבדוק זאת, לא על פי פסק-הדין ואף לא מלכתחילה ובעצם הועדה המשיכה בתלם הטעות של הועדות הקודמות עליהן כבר הוגש ערעור וניתן פסק-הדין. זאת ועוד, הועדה ננעלה בקביעתה על ידיעותיה בענין מחלת מקצוע אשר כלל אינן רלבנטיות. הועדה נדרשה לבחון הענקת נכות לפגימה זו כאשר בבסיס החלטתה העובדה שאינה שנויה במחלוקת כי פקיד התביעות קבע קשר סיבתי בין הפגימה לבין העבודה של התובעת (קלדנית). 7. לכן עניינה של המערערת בענין השינויים הניווניים יוחזר לועדה לעררים על מנת שתבחן ותדון מחדש בשאלת הקשר הסיבתי שבין השינויים הניווניים בכפות ידיה, ללא כל קשר לידיעותיה על מחלת מקצוע של קלדניות ובהתעלם ממסמך רופא המוסד, אלא רק בחינה של מצבה הקליני (בבדיקה הקלינית) כמו גם במסמכים הרפואיים, אל מול העובדה כי עבדה כקלדנית. 8. המערערת טענה כי יש להחזיר את ענינה בפני ועדה בהרכב אחר שכן דעתה של ועדה זו התקבעה. המשיב לא טען לעניין זה כלל בתשובתו. אכן מעיון בהחלטת הועדה האחרונה, עולה כי צודקת המערערת כי נדרשת עמדה אובייקטיבית. על כן עניינה של המערערת יוחזר לועדה בהרכב אחר, אשר תפעל כמפורט בסעיף 7 לפסק-דין זה. בפני הועדה יעמדו כל המסמכים הרלבנטיים מבלי שיועברו לידיה הפרוטוקולים של הועדות הקודמות וכן לא יוצג בפניה מכתב רופא המוסד. המשיב ישא בהוצאות המערערת בסך 4,000 ₪. בקשת רשות ערעור על פסק-דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה. ידייםקשר סיבתיתאונת עבודה