בקשה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד הנתבע שכנגד הנתבעת שכנגד 1, (להלן - הנתבעת או החברה) הגישה כנגד התובע שכנגד (להלן- התובע), עובד שלה לשעבר, תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה על ידי התובע, בתביעה גם התבקש סעד הצהרתי לשלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מהתובע. התובע הגיש תביעה שכנגד, לתשלום פיצויי פיטורים, דמי חופשה, פיטורין שלא כדין, פנסיה, הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, שעות נוספות, דמי הבראה, ופיצויים מכוח תיקון 24 לחוק הגנת השכר, כנגד הנתבעים שכנגד (להלן- הנתבעים) שהם החברה והנתבע- בעליה. בבקשה לסילוק על הסף טוען הנתבע, כי לא עולה מכתב התביעה שכנגד כל טענה כנגדו אשר יש בה, ולו לכאורה, כדי להצדיק הרמת מסך כנגדו, וכי צירוף הנתבע כצד להליך, נעשה תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, ונועד אך ורק כדי ליצור עליו לחץ פסיכולוגי . במסגרת תגובתו לבקשה, טוען התובע כי יש ליחס אחריות אישית לנתבע, מפני שהנתבע הינו הבעלים היחיד של החברה ובבעלותו מלוא מניותיה, וכי הנתבע פעל בחוסר תום לב תוך התעלמות מזכויותיו, ועל כן על בית הדין לקבוע כי מסך ההתאגדות לא יעמוד לו כמגן. התובע גם טען, כי מצבה הכלכלי של החברה עובר לפיטוריו התדרדר עד כי הפך לקשה ביותר, וכי החברה נקלעה לקשיים כלכליים ולבעיית תזרים מזומנים. לאחר בחינת טענות הצדדים וכתב התביעה, הגעתי לכלל מסקנה כי כתב התביעה אינו מצביע על עילת תביעה נפרדת העומדת לתובע כנגד הנתבע ועל כן, דין הבקשה למחיקת התביעה נגד הנתבע להתקבל. תקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב -1991 קובעת כי בית הדין רשאי, לבקשת בעל דין או ביוזמתו, למחוק כתב טענות על הסף כאשר "אין הכתב מראה עילה". מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת היענות לתביעה (ע"א 6313/01 עיזבון המנוח אלעד X ז"ל נ. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, נ(1) 567). על כן, נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע, כאשר על בית הדין לבחון אם בהנחה שיוכיח את טענותיו יוכל לזכות בתביעתו. במסגרת בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת העדר עילה נדרש בית הדין ל"בחינה טכנית-פורמאלית של כתב התביעה" בלבד, במסגרתה די בכך שהתובע יראה כי על-פני כתב התביעה בידו עילה בת תביעה (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ. טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312). במקרה דנן, טענתיו של התובע בכתב התביעה אינן מגלות עילת תביעה אישית כנגד הנתבע. עילת תביעה אישית כנגד הנתבע צריכה להיות מבוססת, ואין להסתפק בטענה בעלמא, ללא נימוקים וללא הסברים כגון "הנתבעת לא הכחישה את מצבה הכלכלי הקשה והדבר עלה מס' פעמים בכתבי בי הדין שהוגשו וכן מעורבותו האישית ומחדליו החמורים של הנתבע 2 אינם מוטלים בספק ומשכך אין מנוס אלא לצרפו לתביעה דנן כנתבע לכל דבר ועניין" (סעיף 3 לכתב התביעה שכנגד). יוער כי בדיון המוקדם הפנה בית הדין את תשומת ליבו של ב"כ התובע, לכך שעל פניו ומתוך העולה מניסוח הטענות כלפי הנתבע, יש ממש בטענות הנתבע כי יש מקום לדחות את התביעה נגדו על הסף, וב"כ התובע אף ציין כי ישקול אם הוא עומד על הבקשה כמו שהיא. חרף זאת, לא תיקן התובע את כתב התביעה, ולא הצביע על נימוקים בכתב התביעה שבגינם יש מקום, ולו לכאורה, להרים את מסך ההתאגדות כנגד הנתבע. גם בתגובת התובע שהוכתרה כ"תגובה ובקשה להרמת מסד מטעם התובע שכנגד" אין נימוקים שאכן מצדיקים הרמת מסך כנגד הנתבע (וזאת בהתעלם מכך שככל שהיה בנימוקים אלו ממש, הרי שהיו צריכים להיכלל בכתב התביעה ואין די בהעלאתם במסגרת בקשה נפרדת). במסגרת תגובה זו חוזר וטוען התובע, כי לנוכח ההתנהלות חסרת תום הלב של הנתבע ובשים לב למצבה הכלכלי של הנתבעת, יש להרים מסך כנגד הנתבע. הפסיקה בעניין הרמת מסך ההתאגדות חזרה פעמים רבות על כך, שהכלל הוא כי יש ליתן תוקף לקיומה העצמאי והנפרד של החברה, על פי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, שהינו עקרון יסוד בדיני התאגידים. החריג לכלל הינו הרמת מסך, ונועד למקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם יש ניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית של החברה על ידי בעל מניות בה, כך שהוא מסתתר מאחורי מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מהתחייבויות שנטל על עצמו תוך מעשה תרמית או התנהגות בלתי נאותה (ע"ע 129/10 אופיר זוננשיין- G.S.S. ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ, ניתן ביום 31.10.11). בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, (להלן- סעיף 6) נקבע כי: "(א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה....". אכן "בהקשר של דיני עבודה, ניתן בפסיקתנו מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי מדובר בנושה מסוג מיוחד אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה [ראו עע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) - אילת בע"מ ואח' (לא פורסם, 17.12.2002)]. בכך הורחבה גדר הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שקילת עקרון תום הלב במקרים המתאימים" (עניין זוננשיין לעיל, בסע' 8). ואולם, ישומם של הוראות סעיף 6 בצירוף פרשנות הפסיקה על הנסיבות דנן מביאנו לכלל מסקנה כי על פני הדברים התובע לא גילה עילה להרמת מסך כנגד הנתבע: כך לא נטען בדבר מצב כלכלי קשה דבר מלבד אמירות שהובאו בשם הנתבע כגון "החברה עוברת שינויים וקשיים כלכליים", (סעיף 7 לתצהיר התובע שצורף לתגובתו, וראו גם סעיף 16 בכתב התביעה שכנגד). אמנם נטען כי נכסי החברה מעוקלים ו/או ממושכנים, וכי לא שולמה אגרת רשם החברות משנת 2007 ולענין זה צורף תדפיס מרשם החברות. אנו סבורים כי העולה מן התדפיס אינו מצביע על מצב כלכלי קשה ובוודאי אין בכך בכדי לקבוע כי החברה נתונה במצב כלכלי שבו יש סבירות כי החברה תתחמק משתלום חובותיה, לא כשלעצמו, ובוודאי לא אל מול מכלול התמונה העולה מאשר בפני בית הדין. כמו כן, ברי כי אין זה המקרה בו נעשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה " או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה". קיומן של מחלוקות בין הצדדים באשר לנסיבות הפסקת עבודת התובע, ומחלוקת בין הצדדים באשר לאי תשלום הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים וימי החופשה אין בהן כשלעצמן בכדי להצביע על נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולת הפרעון ואף לא על שימוש במסך ההתאגדות בחוסר תום לב, בכדי להונות את התובע. מדובר הרי במחלוקות עובדתיות ומשפטיות בין הצדדים, אך לא ניתן לומר כי התנהלות זו מצביעה על חוסר תום לב. בהקשר זה מקובלת עלינו טענת הנתבע, כי קבלת בקשתו של התובע להרמת מסך בנסיבות המקרה דנן, משמעה ביטול עקרון ההתאגדות כלא היה, והפיכת כל מחלוקת עניינית בין מעביד לעובד לתביעה אישית כנגד המעביד. לא למותר לציין כי הנתבעת עמדה בהתחייבותה שניתנה במסגרת ההליך לכך שתפקיד בקופת בית הדין סך של 31,605 ₪ להבטחת פיצויי הפיטורים לתובע, ככל שיפסקו - הצעת זו כשלעצמה, יש בה כדי לשמוט את הקרקע מן הטענה להעדר יכולת כלכלית כמו גם מן הטענה לנסיון להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות. כמו כן, אף התובע עצמו מציין בתצהירו כי הנתבעת שילמה לו את שכר העבודה האחרון, וכיוון ששיק שניתן לו לא כובד על ידי הבנק, בוצע התשלום באופן אחר(ראו סעיף 12 לתצהיר התובע). למעלה מן הצורך נציין, כי התובע אינו יכול להיבנות מפסקי הדין עליהם התבסס בתגובתו. בפסק הדין בעניין זוננשיין מדובר במקרה בו הועסק עובד בחברה משפחתית, מבלי ששולם שכרו במשך מספר חודשים, כאשר בעלי המניות מודעים לכך שאין באפשרות החברה לשלם לו. דובר איפוא במקרה שבו הגורמים שעמדו מאחורי החברה ידעו כי אין באפשרותם לשלם שכר לעובד ולמרות זאת המשיכו להעסיקו. פסקי הדין הנוספים עסקו במקרים בהם חברה מחקה עצמה מרשם החברות על מנת להתחמק מהגשת תביעות כנגדה לביטוח לאומי (ע"ע 1192/02 חברת סברס שירותי קייטרינג - יונסוף, ניתן ביום 27.7.03), וכן חברה שהתנהלה תוך ערבוב בין נכסיה לנכסי בעלי מניותיה (ע"ע 11700/00 פרידמן- יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ, פדע לח, 817). ברי כי מקרים אלו אינם דומים ולו במקצת לענייננו. אשר על כן, התביעה כנגד הנתבע שכנגד 2 נמחקת, וההליכים בתיק ימשכו ביחס לנתבעת שכנגד 1 בלבד. התובע ישלם לנתבע הוצאות בקשה זו בסך של 1,800 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. סילוק על הסףתביעה שכנגד