ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים כי נכותה הצמיתה של המערערת עומדת על 28% טענות הצדדים 2. טענותיה העיקריות של המערערת במסגרת נימוקי הערעור והדיון שנערך בפניי הינן כדלקמן: 2.1 הוועדה לא התייחסה לנכות של המערערת בעמוד השדרה המותני למרות שהמערערת התלוננה על כאבים ורגישות בעמוד השדרה המותני לרבות כאבים המקרינים לרגל שמאל ולמרות שממצאי בדיקות ההדמייה הצביעו על שבר בחוליה L1 וכן ב- L1 - 4L. 2.2 לנוכח העובדה שהוועדה קבעה כי המערערת סובלת משברים בחוליות בעמוד השדרה החזי וכן ממגבלה בתנועות, היה על הוועדה לקבוע למערערת 10% נכות בגין כל שבר. 2.3 הוועדה לא הזהירה את המערערת בטרם הפחיתה את הנכות בגין השבר בחוליה 8D, ובטרם שינתה את הנכות הנפשית של המערערת מנכות צמיתה לנכות זמנית. הוועדה לא התעמקה במצבה הנפשי של המערערת ודרישתה לרציפות הטיפול הנפשי אינה מציאותית. 2.4 הוועדה לא התייחסה למכלול הנתונים והמסמכים שעמדו בפניה בנוגע למצבה של המערערת. 3. המשיב התנגד לעמדת המערערת מן הנימוקים הבאים: 3.1 הוועדה קבעה את הנכויות של המערערת לאחר שערכה למערערת בדיקה קלינית ועיינה במסמכים הרלוונטיים לרבות בממצאי בדיקות ההדמייה. הוועדה קבעה את שיעור הנכויות של המערערת בהסתמך על ממצאי בדיקות ההדמייה ועל הבדיקה הקלינית. זאת, הן בהתייחס לעמוד השדרה החזי והן בהתייחס לעמוד השדרה המותני. 3.2 בהתייחס לטענות המערערת בנוגע להגבלה בתנועות, הרי שבבדיקה הקלינית הוועדה לא מצאה הגבלה בתנועות של עמוד השדרה המותני ואילו בגין ההגבלה בתנועות עמוד השדרה החזי נקבעה למערערת נכות בשיעור של 10%. יתר על כן, גם בחוות הדעת שהוגשה מטעם המערערת לא נקבעה נכות בגין הגבלה בתנועות. בהתאם להלכה הפסוקה גובה הנכות ובחירת פריט הליקוי מהווה קביעה רפואית מובהקת שבית הדין לא מתערב בה. 3.3 אין צורך באזהרת המערערת בנוגע להפחתת הנכות בגין חוליה D8 משעה שמדובר בנכות מנופה. כך גם, אין צורך באזהרת המערערת בשינוי נכות הנפשית לנכות זמנית וזאת מאחר שבתום תקופת הזמניות נכות הנפשית תבחן מחדש ותינתן למערערת הזדמנות לטעון את טענותיה ולהציג מסמכים מטעמה. 3.4 בהיעדר פגם משפטי בהחלטת הוועדה יש לדחות את הערעור. דיון והכרעה 4. לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי. 5. הלכה פסוקה היא כי בית-הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית-הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המל"ל, פד"ע לד 213 (1999)]. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלבנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית-הדין אינו מוסמך להתערב בהן [עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המל"ל (22.06.2006)]. 6. ביום 20.08.2012 התכנסה הוועדה בעניינה של המערערת. הוועדה שמעה את תלונות המערערת וערכה לה בדיקה קלינית במסגרתה נקבעו הממצאים הבאים: "בבדיקה: בהכרה מלאה. דיבור ספונטני תקין. רוב התלונות קשורות לבעיות גופניות. אפקט תואם לבוש. בתוכן ללא סימני דיכאון ומחשבות שווא. כעת אינה מגלה סימני תגובה פוסט טראומטית. בעבר הייתה בטיפול במסגרת פסיכיאטרית, עם דיכאון לאחר לידה. הפסיקה הטיפול על דעת עצמה בטענה שהטיפול לא היה יעיל. הוועדה משנה הנכות לזמנית עד 31.07.13. אין תלונות ואין נכות נוירולוגית. בע"ש חזי: קיימת רגישות דיפוזית מעל ע"ש חזי בשכיבה מבחן הרמת רגל ישרה. אפשרי ל-70 מעלות דו"צ. עוברת משכיבה עם ברכיים ישרות לישיבה מלאה. תנועות הסיבוב והטייה לצדדים של ע"ש מותני חופשיות ומלאות. קיימת הגבלה בכפיפה לפנים שנובעת בגין הגבלה בינונית, התנועות ע"ש חזי לורדוזה מותנית שמורה ללא ספזם בשרירי הגב. הוועדה מוסיפה נכות בשיעור 10% לפי 37(6)ב בגין 'הגבלה בינונית' בתנועות ע"ש חזי. לגבי החוליות- הוועדה תעיין בבדיקת C.T שבוצעה לדברי התובעת שתוצג בפני הוועדה ובדיקת M.R.I. בדיקות אלו יעזרו בקביעת הנכות עבור השברים בחוליות השונות. בפניי הוועדה עמדה חוות דעת פרופ' אדרי מ-3.03.06 מטעם בית משפט". 7. לאחר קבלת תוצאות בדיקת ההדמייה הוועדה התכנסה שוב ביום 15/10/12 לצורך עיון בממצאי ההדמייה וקבלת מסקנות. הוועדה קבעה כי: "הוועדה עיינה בתוצאות M.R.I 2/1/10 אשר מהם לא ניתן בבירור להגיע למסקנה שאכן היו שברים בחוליות המתוארות. בעיון בסיכום אשפוז ובעיון ב-C.T של ע"ש 3/3/08 ניתן לסכם שקיימים שברי דחיסה של חוליות D9, D10, D11, D12 ו-L1 ללא תזוזה. הוועדה דוחה את הערעור מפחיתה את הנכות בגין D8. הוועדה חוזרת ומציינת שבעיון נוסף בחוות דעת פרופ' סודרי מיום 3.03.06, מקבלת באופן חלקי את מסקנותיו ואינה מקבלת מסקנתו בקשר לתזוזת החוליות אשר לא נראית ב-C.T ולא נראות בבדיקת ה-M.R.I". 8. מעיון בפרוטוקול כמתואר לעיל עולה כי הוועדה התייחסה לתלונות המערערת בנוגע לעמוד השדרה המותני, כאשר לפי ממצאי הבדיקה הקלינית למערערת אין מגבלה בתנועות של עמוד השדרה המותני ולפי ממצאי בדיקות ההדמיה יש שבר דחיסה של חוליה L1 ללא תזוזה בגינו ניתנה נכות בשיעור של 5% לפי פריט ליקוי 37(8)(א). כך גם, השברים בעמוד השדרה בחוליות D9, D10, D11, D12 אובחנו בבדיקות ההדמיה כשברים ללא תזוזה ועל כן נקבעה בגינם נכות בשיעור של 5% או 10% לפי פריט ליקוי 37(8)(א) או 37(8)(ב) בהתאמה. בגין ההגבלה הבינונית בעמוד השדרה החזי שאובחנה בבדיקה הקלינית נקבעה נכות בשיעור של 10% לפי פריט ליקוי 37(א)(6). ההחלטה בדבר יישום פריט ליקוי כזה או אחר הינה קביעה רפואית ולא מצאתי שקביעת הוועדה אינה מתיישבת עם הממצאים הרפואיים. 9. בהתייחס לטענות המערערת בדבר אי מתן אזהרה טרם הפחתת נכות בגין השבר בחוליה D8 - הוועדה בדרג ראשון קבעה למערערת נכות בשיעור של 5% בגין השבר בחוליה D8 לפי פריט ליקוי 37(8)(א), כאשר הוועדה הרפואית לעררים הפחיתה את שיעור הנכות בגין חוליה זו וקבעה כי למערערת אין נכות בגין חוליה זו. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה לא הזהירה את המערערת טרם הפחתת הנכות ולא אפשרה לה להשמיע את גרסתה כראוי ו/או להציג מסמכים רפואיים טרם ההפחתה ו/או לשקול לחזור בה מהערר. אין בידי לקבל את טענת המשיב לפיה משעה שמדובר בסעיף ליקוי 37(8)(א) אשר מנופה בנכות כללית כאמור בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(קביעת אחוז נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד - 1984, אין צורך באזהרת המערערת טרם ההפחתה. בהתאם להלכה הפסוקה, מקום שהועדה הרפואית רואה לנכון להפחית את אחוזי הנכות שנקבעו למערער, עליה להתריע בפניו על כך ולתת לו הזדמנות נאותה להתייחס לאפשרות זו ולהתגונן מפניה. חובה זו מקורה בעקרון תום הלב וההגינות החל על הועדה בפעולתה [ע"ע 300/03 מסעודה יוסף מלול נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 10/1/2006)]. מכאן, שחובת הוועדה להזהיר את המערערת טרם הפחתת אחוזי הנכות חלה על הוועדה ללא קשר לשיעור שנקבע לאותה נכות ו/או לכך שמדובר בנכות מנופה. זאת, בפרט שהוועדה אינה יכולה לדעת מהן ההשלכות של קביעתה על המערערת, מעבר לתביעתה בענף נכות כללית. כך גם, באשר לטענת המערערת לפיה היא לא הוזהרה טרם שינוי נכות הנפשית מנכות צמיתה לנכות זמנית - אמנם, הוועדה מדרג ראשון לא שינתה את שיעור הנכות הנפשית של המערערת ולכאורה, אין בשינוי זה כדי להרע את מצבה של המערערת ואולם, שינוי שיעור הנכות הזמנית מטיל על הוועדה חובות שונות מאלו החלות עליה בנוגע לשינוי של נכות צמיתה ולפיכך, המערערת עשויה להיפגע בעתיד מהשינוי ויש לאפשר לה לשקול את צעדיה ו/או לאפשר לה לטעון את טענותיה בפני הוועדה לרבות הצגת מסמכים רפואיים רלוונטיים. 10. סוף דבר - עניינה של המערערת יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתאפשר למערערת לטעון בפניה ולהביא בפניה מסמכים רפואיים כדי לנסות ולשכנע את הוועדה שלא להפחית את דרגת הנכות שנקבעה לה בגין שבר חוליה D8 ולא לשנות את הנכות הנפשית שנקבעה לה כנכות יציבה לנכות זמנית. המערערת ובא כוחה יוזמנו לדיון בפני הוועדה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת. 11. המשיב ישא בהוצאות המערערת בגין הליך זה בסך של 2,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום. 12. הצדדים רשאים לפנות לבית-הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק-הדין בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק-הדין. רפואהנכותועדה רפואית (ערעור)נכות צמיתהערעורועדה רפואיתערר