1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער נכויות זמניות לתקופה שבין ה- 17/2/10 ועד 31/8/10 ו- 5% נכות צמיתה מיום 1/9/2010 (להלן: ההחלטה). 2 .טענות המערער: 2.1 על פי ממצאי הוועדה מצאה זו הגבלה ממשית בכיפוף לפנים ו- SLR דו צדדי 40 מעלות, כאשר ממצאים אלה מצדיקים העלאת נכות על פי סעיף 37 אולם הוועדה נמנעה מלהעניק נכות על פי האמור ונמנעה מלנמק קביעתה לעניין זה. 2.2 משקבעה הוועדה נכות על פי סעיף ביניים, היה על הוועדה להבהיר באם הנכות שקבעה הינה בגין הפגיעה ברגל או בגין הגב שהוכר כקשור סיבתית לתאונה שכן ללא הבהרה/קביעה זו לא יוכל המערער להגיש בקשה להחמרת מצב. 3. טענות המשיב: 3.1 הוועדה התכנסה בהתאם לפסק דין ופעלה על פיו. על פי פסק דין התבקשה הוועדה לבדוק הגבלות בתנועות עמוד שדרה מותני. הוועדה מצאה הגבלה אחת בתנועה בעוד שהתקנות דורשות הגבלה ביותר מתנועה אחת. 3.2 קביעת הנכות הייתה על פי ממצאי בדיקת הוועדה את המערער והתאמת פריט הליקוי הייתה בהתאם. 3.3 הוועדה לא העניקה למערער נכות בגב משני טעמים, האחד לאור ממצאי הבדיקה הקלינית לא נמצאה נכות, על פי ממצאי בדיקת הוועדה המערער ישב בגב זקוף וברכיים ישרות ועל כן ההגבלה שנטענה על ידו לא נמצאה על ידי הוועדה, כאשר בנוסף לא היה כל תיעוד על בעית גב בעקבות התאונה. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין. הלכה פסוקה היא כי: "משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162). 5. הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות פסק הדין שניתן בתיק בל 44172-10-11 בו נקבע כי: "לאור העובדה שבמכתב של פקיד התביעות מיום 5/8/10 הוכרו הפמות כתוצאה מהתאונה שהן חבלה בברך ימין וגב תחתון ואילו הוועדה משום מה לא התייחסה לפגימה זו שהוכרה - מוסכם עלינו כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתזמן את המערער גם באמצעות בא כוחו. תתייחס לפגימה בגב תחתון ולמסמכים שהגיש המערער המתייחסים לאמור, לרבות אישור חדר מיון מיום 17/12/09 ותעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה וכן לתיעוד הרפואי הנוסף שיציג לה המערער... ". 6. בהתאם לפסה"ד מכוחו התכנסה הוועדה היה עליה להתייחס לפגימה בגב תחתון שהוכרה ולמסמכים המתייחסים לפגימה זו שהוכרה בגב תחתון לרבות אישור חדר מיון ותעודה ראשונית לנפגע בעבודה. 7. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי היא אכן מילאה אחר הוראות פסק הדין. 8. במסגרת ישיבתה מיום ה- 8/7/12 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין כי הוא סובל ממוגבלות בהרמה, הליכה, עמידה המקרינים לרגל ימין. 9. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "איש כבד גוף ושמן הליכתו יציבה כולל על אצבעות ועקבים בכיפוף לפנים מבחן שובר 6.5 ס"מ ללא הגבלה של תנועות הגב בכיוונים אחרים, בבדיקה על המיטה מדגים SLR ל- 400 דו"צ עם זאת יושב זקוף (למרות בטנו הגדולה) עם שתי ברכיו ישרות. החזרים גידיים כוח השרירים והתחושה שווים ותקינים דו"צ" (ההדגשות הוספו א.ק). 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "הוועדה עינה בפסק דין מיום 5/6/12 ובדקה את גבו המותני של הנפגע ועברה על תיקו הרפואי מלבד הציון בתעודת חדר המיון מיום התאונה שבה נרשם כי נחבל בגב תחתון בברך ימין, אין שום עדות או מסמך או בדיקת הדמיה שיצביעו על תלונות או ממצאים כלשהם בע"ש המותני. גם הסיכון בתעודת חדר המיון מציינת רק חבלת אגן וברך. לאור ממצאי הבדיקה היום ולנוכח חוסר עדות שנבדק או סבל בגין בגבו בעקבות התאונה, הוועדה דוחה את הערר". (ההדגשות הוספו א.ק). 11. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 12. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 13. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). בענייננו נימקה הוועדה קביעתה מדוע סבורה היא כי אין להעניק נכות בגין הפגימה שהוכרה בגב תחתון. לדברי הוועדה בדיקתה את המערער נמצאה תקינה. הוועדה אומנם מצאה SLR דו"צ 40 מעלות אך מציינת בנוסף כי המערער יושב זקוף (למרות בטנו הגדולה) עם שתי ברכיו ישרות כאשר אין לנתק דבריה אלה של הוועדה לאורם קבעה כי אין כל הגבלה בתנועה. הוועדה בנוסף מציינת כי עיינה במסמכים הרפואיים אליהם נתבקשה להתייחס במסגרת פסק הדין ואין באלה כדי להעיד על תלונות או ממצאים בעמוד שדרה מותני - קביעות אלה של הוועדה הינן רפואיות וביה"ד לא יתערב בהן. 14. לציין, כי קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלות המבוטח, הינה בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהרת, שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה. בעניין האמור, הפנתה ב"כ המערער לפס"ד בל 12633-05-11 (הלכת פרנקל) העוסק בהתאמת פריט ליקוי 37 (7) א על פי הוראות פס"ד. אלא שאין כל רלבנטיות לפסה"ד ולעניינו של המערער במקרה דנא, אשר נידון מכוח פס"ד שהורה לוועדה לבחון באם קיימת למערער מגבלה בגב. פס"ד בעניין פרנקל אליו הפנתה ב"כ המערער יצא מנקודת הנחה כי אצל המערער באותו מקרה נמצאה מגבלה בגב כאשר בענייננו הוועדה נצטוותה לבדוק על פי פסה"ד קיומה של הגבלה בגב - כאשר בהקשר לאמור ולאחר ביצוע בדיקה קלינית ועיון במסמכים אליהם נתבקשה הוועדה להתייחס במסגרת פסה"ד - מציינת הוועדה כי לא נמצאה הגבלה בעת הבדיקה - ולא נמצא תיעוד לעניין הגבלה ועל כן אין רלבנטיות לפרשנות פריט הליקוי אליו הפנתה ב"כ המערער עת לא מצאה הוועדה מגבלה כלשהי בגב תחתון בעטייה נדרשה להעניק נכות. 15. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על הבדיקה הקלינית שבוצעה למערער שנמצאה תקינה במכלול - שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס לבדיקה שבוצעה בהשוואה להעדרם של מסמכים רפואיים המצביעים על הגבלה- מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה. 16. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - הערעור נדחה בזאת. 17. אין צו להוצאות. 18. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. נכות זמניתנכות