ערעור על תאונת דרכים בפגיעה מסוג "צליפת שוט"

רקע 1. המערער נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 10.12.09 ואשר הוכרה כפגיעה בעבודה. המערער נפגע בפגיעה מסוג "צליפת שוט". 2. המערער טוען, כי כתוצאה מאותה תאונת דרכים הוא סובל מסחרחורות, כאבי גב וצוואר ומכאבים בחזה. עוד טוען המערער, כי לאחר כחצי שנה הוא החל לשים לב לזמזום באוזניו אשר לא היה לפני התאונה. המסגרת הנורמטיבית 3. בפתח הדברים יש להדגיש, כי הוועדה הרפואית לעררים, היא גוף מעין שיפוטי עליה חלים כללי המשפט המינהלי; בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") "החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד...". מכאן שסמכותנו בעת בחינה, על פי כללי המשפט המנהלי את החלטת הוועדה, לקבוע האם נפלה טעות משפטית בהחלטתה. אין לבית הדין סמכות להתערב בשיקול דעתה הרפואי של הוועדה. 4. מצאתי לנכון להדגיש, מושכלות ראשונים, בעניין גדר סמכות בית הדין, כבר בפתח הדברים, זאת נוכח טענותיה של ב"כ המערער שבחלקן הניכר היא מנסה לתקוף את שיקול דעתה הרפואי של הוועדה. דיון והכרעה 5. הוועדה התכנסה בישיבתה הראשונה ביום 6.8.12 ובהרכבה ישבו שלושה רופאים מומחים בתחום האורטופדי, נוירולוגי וכירורגי. המערער התייצב בפני הוועדה יחד עם באת כוחו עו"ד ישראלה זטרמן ותלונותיו נרשמו בסעיף 20 לפרוטוקול הוועדה מיום 6.8.12 כדלקמן: "מאז התאונה כאבים חזקים כל הזמן באזור הצוואר, הצלעות, הכתפיים זה עולה לראש בעיקר במצב של ישיבה מול מחשב בקימה מהמיטה מתעורר מכאבים חזקים לא יכול להרים אפילו משקל קל. בהליכה, בעמידה לא יכול לעמוד יותר מדי. כל פעולה ותנועה של הצוואר כואב שינויים במזגנים משפיע מאוד. לפעמים מרגיש כאבים באזור הצלעות. מפי העו"ד - חוזרת על נימוקי הערעור ומדגישה את נושא הטנטון." המערער חתם על תלונותיו אלו בפרוטוקול הוועדה. 6. כעולה מפרוטוקול הוועדה, באותה ישיבה, בחנו חברי הוועדה הרפואית את תיקיו הרפואיים של המערער, תוך התייחסות: לצילום מיום 10.11.11 של עמוד שדרה צווארי בו נראות 6 חוליות ללא עדות לפגיעה גרמית; לבדיקת C.T של עמוד שדרה צווארי שהראתה לורדיזיס צווארית שמורה עם שינויים ניוונים קלים, כשלדעת חברי הוועדה היא לא מצאה עדות לפגיעות דיסקליות. הוועדה בדקה את המערער, בדיקה קלינית, תוך שהיא רושמת בפרוטוקול את ממצאיה לפיהם: טונוס שרירי הצוואר נמצא תקין, תנועות הצוואר כיפוף קדמי ואחורי סיבוב והטיה בטווח מלא ללא דלדול שרירים בגפים עליונות והתנועות עם הסנטר מגיעות עד בית החזה. הוועדה ציינה את טווחי התנועה של הצוואר ובאבחנותיה רשמה כי המערער סובל מרגישות בצוואר. 7. ביום 15.10.12 סיכמה הוועדה הרפואית לעררים מסקנותיה תוך שהיא מציינת, כי אינה מקבלת את מסקנותיו של חוות דעתו הרפואית של ד"ר רופמן, מיום 17.5.12, אשר הוגשה מטעמו של המערער, שכן הממצאים העולים מחוות דעתו לא נמצאו על ידי הוועדה. (ההדגשה שלי -א.ר.). 8. להודעת הערעור צרף המערער תצהיר בו הוא מלין על כך שפרוטוקול הוועדה מיום 6.8.12, אשר במהלכה נבדק המערער בדיקה קלינית על ידי חברי הוועדה, אינו משקף את שנעשה בוועדה כאשר הוא סבל מכאבים ולא הצליח להרים עוד את ידיו כלפי מעלה בעת הבדיקה הקלינית. 9. כפי שהובהר כבר בפתח הדברים, מצויים אנו בתחומו של המשפט המינהלי, לכן מלכתחילה לא היה כל מקום מחד להגשת תצהירו של המערער ומאידך להגשת מכתבי הסבר של מזכירת הוועדה ושל רופא הוועדה לגבי אופן רישום פרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 6.8.12. במסגרת הערעור בבית הדין, איננו שומעים הוכחות ולא מעמתים את רופאי הוועדה עם טענות של המערער שמנסות להעלות דופי במיומנות של רופאי הוועדה, או ביושרתם. 10. אשוב ואדגיש כי הוועדה היא גוף מעין שיפוטי; חבריה הם רופאים מומחים ללא כל אינטרס בתוצאה כזו או אחרת של הערר בין אם הוא מוגש על ידי המבוטח ובין אם הוא מוגש על ידי המוסד לביטוח לאומי. משכך, ההנחה היא כחזקה הקיימת בכללי המשפט המינהלי, לכשרות מעשה המינהל. לכן חזקה היא שהפרוטוקול של הוועדה הרפואית משקף באופן נאמן את הלך אותה ישיבה. 11. גם אם זה נכון שבמהלך הבדיקה הקלינית שבוצעה למערער בוועדה הוא סבל מכאבים, הרי שכאבים שלעצמם אינם מקנים נכות. 12. טענתה של ב"כ המערער לפיה הוועדה ציינה, כי המערער מסוגל לסובב ראשו לצדדים ב- 45 מעלות וממצא זה כשלעצמו מהווה הגבלה בגילו של המערער (יליד 1966) המקנה נכות, היא טענה רפואית מובהקת שאינה מצויה בתחום סמכותו של בית הדין. 13. כללם של דברים, לא מצאתי שנפל פגם בהחלטת הוועדה, אשר החלטתה ברורה ומתבססת הן על מיומנותם המקצועית של חבריה, והן על הבדיקות הקליניות שעשו למערער, והנמקה בהירה ומאשפרת גם למי שאינו מומחה רפואי לעקוב אחר הלך מחשבתה. הטענות בתחום א.א.ג. 14. הוועדה הפנתה את המערער לבדיקה של מומחה בתחום א.א.ג. וביום 19.8.12, נבדק המערער על ידי ד"ר ברוורמן ששמע את תלונותיו של המערער, רשם אותן על גבי הפרוטוקול, בדק את המערער תוך שהוא מציין את ממצאי בדיקתו על גבי הפרוטוקול. בסיכום מסקנותיו ציין ד"ר ברוורמן כי "טנטון שהופיע חצי שנה לאחר התאונה הנדונה אינו קשור לדעת היועץ באופן סיבתי לתאונה. עקומת השמיעה שהוצגה אינה תומכת בפגיעה עקב התאונה הנדונה. תיאורו בוועדה הינו של טנטון לא תמידי. היועץ עיין בחוות דעתו של ד"ר נכטיגל מיום 24.6.12 ואינה מקבלת (כך במקור - א.ר.) את מסקנותיו מאחר וטנטון בעקבות חבלה תאונתית גם אם צליפת שוט צריך להופיע סמוך לתאונה ולא כפי שתואר לעיל. " 15. טענותיו של המערער גם לגבי פרוטוקול הוועדה/בדיקה שהתקיימה ביום 19.8.12, בפני ד"ר ברוורמן, מומחה א.א.ג. דינן להדחות מאותם נימוקים שהן נדחו לגבי הפרוטוקול בתחום האורטופדי. 16. ניתן לראות, כי ד"ר ברוורמן שהינו מומחה א.א.ג. סבור שמבחינה רפואית לא ניתן לקשור בקשר סיבתי תלונה של טנטון בעקבות תאונה שארעה חצי שנה קודם להופעת התלונה. שוב המדובר במסקנה רפואית גרידא שמצויה בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה הרפואית לעררים ובית הדין לא מתערב בה. 17. זאת ועוד, לטענת המערער הוא החל לסבול מהטנטון רק כחצי שנה לאחר קרות אותה תאונה מיום 10.12.09. מקובלת עלי הבעייתיות שהעלתה ב"כ המשיב בטענתו זו של המערער שהרי את ההודעה על פגיעה בעבודה הגיש המערער למוסד לביטוח לאומי ביום 12.6.11, הווי אומר שנה וחצי אחרי התאונה, כאשר לשיטתו של המערער הוא סבל כבר אז מטנטון תמידי מזה כשנה, אך באותה הודעה על פגיעה בעבודה אין כל זכר לתלונת הטנטון. לא זו בלבד, גם בתביעה לקביעת דרגת נכות שהוגשה למוסד לביטוח לאומי ביום 15.9.11, לא נטען מאומה לגבי טנטון. 18. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי פגם משפטי כלשהו שנפל בהחלטת הוועדה המצריך התערבותו של בית הדין. 19. אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו. תאונת דרכיםערעורצליפת שוט (תאונת דרכים)