המערער לקה ביום 30.11.01 באוטם שריר הלב שהוכר כפגיעה בעבודה, ואשר בעקבותיו קבעה וועדה רפואית ביום 3.11.05 כי למערער נותרו 50% נכות רפואית, אליה יש לצרף את הנכות הנובעת מהפעלת תקנה 15, וסה"כ 75% נכות. 3. בחודש 9/09 או בסמוך לכך הגיש המערער בקשה להחמרת מצב, ובעקבותיה קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי מצבו אכן הוחמר וכי יש לקבוע נכות רפואית בשיעור 75%, ולאחר הפעלת תקנה 15 - סך הכל 100% נכות. על החלטה זו הוגש ערר המוסד. מאז הגשת הערר ניתנו מספר החלטות של ועדות רפואיות לעררים והוגשו מספר ערעורים. 4. הוועדה נשוא הערעור כאן התכנסה בהתאם להוראות פסק-דינו של בית הדין הארצי בבר"ע 49608-02-12 מיום 8.8.12 (להלן -פסק הדין). פסק הדין נתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתדון בערר המוסד מתחילתו, תבדוק את המערער ותתייחס במנומק לכל המסמכים הרפואיים ובכללם חוות-דעת רפואיות שהגיש, לרבות זו של ד"ר בולוס מיום 16.8.09. בפסק-הדין צוטטו קטעים מתוך חוות-דעתו של ד"ר בולוס, בה מצביע המומחה על תפקוד ירוד במידה קשה של החדר השמאלי והדרדרות קלינית המתבטאת בקוצר נשימה חולשה, עייפות וסחרחורות אף במאמץ קל ביותר. במסגרת פסק-הדין (סעיף 3) חויבה הועדה אף להתייחס לעמדת בית הדין לפיה "בנסיבות המקרה אף יש קושי בקביעה כי אי-קבלת טיפול רפואי כפי שהמליץ ד"ר בולוס מלמד על היעדר החמרה במצב הרפואי". 5. הועדה התכנסה כאמור ביום 24.9.12. מפרוטוקול הוועדה עולה כי הועמדו בפניה חוות-הדעת של ד"ר בולוס, פרופ' רוגין ופרופ' קרן (סעיף 12 לפרוטוקול), כמו גם פסק-הדין (סעיף 18). עוד עולה כי הוועדה ערכה בדיקה קלינית, שממצאיה מתוארים בסעיף 21. הוועדה עיינה בממצאי בדיקת אקו-לב וקבעה כי על-פיו ניתן להעריך כי תפקוד הלב הינו 25%. לפיכך קבעה הועדה כי מצבו מתאים למתואר בפריט ליקוי 9(1)(ג)(4), המקביל לדרגה תפקודית 3, היינו אותה הנכות שנקבעה טרם ההחמרה. באשר לחוות-דעתו של ד"ר בולוס ציינה הועדה: "הוועדה עיינה גם הפעם בחוו"ד של ד"ר בולוס מ 16.8.09 שבו המליץ על השתלת CRTD שלא בוצע עד היום מחשש של התובע". הועדה סיכמה כי אין החמרה במצבו של המערער. מכאן הערעור שלפני. 6. המערער טוען כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-דין וכי לא התייחסה לחוות-דעתו של ד"ר בולוס התייחסות עניינית ומספקת. הוועדה אף לא התייחסה להערת בית-הדין הארצי בפסק-דינו בדבר הקושי בביסוס ההחלטה על עובדת היעדר טיפול רפואי. 7. מנגד טוען המשיב כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק-הדין, וכי התייחסה לחוות-הדעת של ד"ר בולוס והתמודדה עמה במסגרת הדיון בממצאי בדיקת אקו-לב. עוד טוען המשיב כי הוועדה "ניפתה" מכלל שיקוליה את העובדה שהמערער לא איפשר טיפול במצבו המדרדר והשתלת קוצב כהמלצת רופאו, ומכאן יש להסיק כי הוועדה פעלה אף בהתאם לאמור בסעיף 3 לפסק-הדין. 8. אקדים ואציין כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הערעור, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן. 9. כאמור, הועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-הדין, שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, שתדון בערר מחדש, לרבות התייחסות לחוות-הדעת השונות. מכאן, שמוטל על בית הדין לבחון אם הועדה אכן מילאה אחר הוראות פסק-הדין (דב"ע נה/01-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160). 10. התייחסות הוועדה לחוות-הדעת של ד"ר בולוס לוקה בחסר, שכן אין בה כל התמודדות עם הקביעות השונות בחוות-דעת, במיוחד לא עם אלה שצוטטו במסגרת פסק-הדין, במסגרתם מצביע המומחה על הבסיס הקליני לקביעתו בדבר התפקוד הירוד של הלב וההידרדרות הקלינית במצבו של המערער. אין בהתייחסות הקצרה של הוועדה לאמור בחוות-הדעת כדי לצאת ידי חובת התייחסות עניינית ומנומקת. עמדת ב"כ המשיב לפיה יש לראות בהתייחסות הוועדה לממצאי בדיקת אקו-לב משום התמודדות עם האמור בחוות-הדעת הינה בגדר פרשנות לדברים שלא צוינו מפי הוועדה. מהפרוטוקול אין רמז לכך שדיון בממצאי אקו-לב בא לצורך סתירת ממצאיו וקביעותיו של ד"ר בולוס, ואם אכן כך - היה על הוועדה לציין זאת במפורש. 11. בנסיבות אלה יש מקום לקבל את הערעור, ולהורות על השבת עניינו של המערער לדיון בפני וועדה בהרכב חדש, שתדון בערר מתחילתו. בפני הוועדה שתתכנס לא יעמדו פרוטוקולים קודמים של וועדות רפואיות לעררים שדנו בהחמרת המצב. נוכח תוצאת הערעור, ישא המשיב בהוצאות המערער בסך של 3,000 ₪. 12. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק הדין. הכרה בתאונת עבודההתקף לב / אוטם שריר הלב