2. נימוקי הבקשה א. המשיב הינו אזרח תאילנד, אינו נמצא בארץ מאז הגשת עדותו המוקדמת ואין לו חשבון בנק בישראל. ב. מאז הוגשה התביעה המקורית ביקש המשיב לתקן את תביעתו שלוש פעמים. התובע לא נכח בדיון האחרון שהתקיים בפני בית הדין וזאת, למיטב ידיעת המבקשים , מבלי שביקש פטור מהתייצבות. ג. עולה ספק כבד לגבי מעורבותו של המשיב עצמו בנעשה בתביעתו. בעוד שהתנהלותו הלקויה של המשיב גורמת למבקשים הוצאות כספיות בלתי מבוטלות. ד. קיים חשש רב כי המשיב לא יגיע לדיון ההוכחות ולא יוכל להוכיח את תביעתו. ה. לא הובאה עמדתו של המשיב לגבי הסכם פשרה שהושג עמו מכוחו שולם לו סכום של 1800 ₪ על ידי הנתבעת לסגירת התיק. 3. נימוקי ההתנגדות א. חיוב המשיב בהפקדת ערובה מהווה פגיעה בזכות הגישה לערכאות ותכביד על מימוש זכויותיו. ב. משאין מחלוקת שהמבקשת העסיקה את המשיב, לא ניתן לומר כי התביעה "מופרכת על פניה" וכי מדובר בתביעת סרק אשר סיכוייה קלושים. דיו והכרעה 4. בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן - תקנות בית הדין לעבודה) לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1983, (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי) הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי במקרים המתאימים, ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנה זו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 (דב"ע נד/189-9 דניאל סוסנוביק נ' מנחם מאור, (מיום 22.8.1994); דב"ע נה/218 - 3 עלי איוב אל הדיה נ' שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391). 5. בבואו של בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו. 6. ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה נקבעה בע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (ניתן ביום 16.7.03) להלן: "פרשת אבו נאסר"). שם נקבע, בהקשר הצריך לעניינו, כי עצם היותו של בעל דין תושב זר, אין בו, לכשעצמו, טעם לחייבו בהפקדת ערובה. במקרה שכזה, יש לברר תחילה האם העובד הזר נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג וככל שנמצא כי כך הדבר - יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל; במידה ואין הוא נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג- יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; יגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין. 7. עוד נקבע בפרשת אבו נאסר, כי השיקול העיקרי להטלת החיוב בערובה הוא סיכויי ההצלחה בתביעה, והשיקול המשני במעלה הוא יכולת גביית הוצאות הנתבעת מהתובע, וכי "אל מול אלה עומד השיקול כבד המשקל של ההיענות לבקשה להטלת ערובה, והוא, שמא, מפאת עוניו יידחה התובע משעריו של בית המשפט" (סעיף 4 לפסק הדין). 8. כמו כן, הזכיר בית הדין הארצי באותה פרשה את ההלכה לפיה בבואו של בית הדין לעבודה לדון בשאלת החיוב בהפקדת ערובה, יביא בחשבון את המיוחד במשפט העבודה (דב"ע נה/218-3 עלי איוב אל-הדיה נ' שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391). 9. ומן הכלל אל הפרט - כאמור, בהתאם להלכה הפסוקה, עובדת היותו של המשיב תושב זר, אין בה, לכשעצמה, כדי לחייבו בהפקדת ערובה. המשיב הינו תושב תאילנד, מדינה אשר אינה נמנית על המדינות החתומות על אמנת האג. בנסיבות אלה, מוטלת, כאמור, על המבקשים, החובה להוכיח אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדם מופרכת על פניה; יגרם להם נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; המשיב לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין. 13. לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בכתב ההגנה, בבקשה נשוא החלטה זו ובתגובה לה, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל. ראשית המשיב הגיש זה לא מכבר בקשה שלישית במספר לתיקון כתב תביעה. בקשה זו הוגשה לאחר שהעיד המשיב בעדות מוקדמת ולכן לא יוכל להיחקר בנוגע לרכיבי התביעה שהוספו. אף אם תתקבל הבקשה יש להניח כי יחויב המשיב בהוצאות. בנוסף לא ניתן להתעלם מטענת המבקשת על כך שהגיעה עם המשיב להסכם פשרה (לאחר הגשת כתב התביעה) במסגרתו שילמה לתובע סכום של 1,800 ₪. 14. המשיב הינו תושב תאילנד ומאז עדותו המוקדמת לא הגיע לארץ. יש הבדל רב בין עובד זר המגיש את תביעתו והוא נמצא בארץ לבין עובד זר שתביעתו הוגשה והוא עזב את הארץ. כמו כן- ספק רב באם ניתן יהיה לבצע הליכי גבייה מסודרים לתובע ( אם וככל שיפסקו הוצאות לחובתו). 15. בנוסף, בכתב התביעה טען המשיב, כי הגיע לארץ בחודש ינואר 2009 בהתאם לאשרת עבודה הרשומה על שם מעסיק בשם מתיתיהו אלעזר מעין יעקב ומייד עם הגעתו נויד למשקה של המבקשת, שם עבד כל תקופת שהותו בארץ ללא אשרה. המשיב טוען כי נעצר על ידי רשויות ההגירה והושם במשמורת בשל העדר ויזה בידיו ולפיכך לא יכול היה להמשיך ולהשלים תקופת עבודה של 63 חודשים ובכך ל"כסות" את דמי התיווך ששילם טרם הגעתו ארצה. לפיכך, ובשל מחדלי המבקשת לכאורה, תבע הוא בין יתר רכיבי התביעה פיצויי פיטורים, פיצוי בגין גרם כליאה והחזר בגין דמי תיווך. המשיב לא הביא ולו ראשית ראיה להוכחת טענותיו אלה. מנגד המבקשת הציגה חוזה העסקה מיום 19.1.09 שנחתם בין המשיב לבינה הכתוב בשפתו של המשיב. כמו כן הציגה דוח כללי למעסיק שהופק ביום 5.3.09 ובו מצוין שמו של המשיב כמי שנכנס לארץ ביום 18.1.09 תחת המעסיק " דוד יצחק ובניו בע"מ". כך שעל פניו, ובשלב ראשוני זה, עולה החשש כי עיקרה של התביעה חסר סיכוי של ממש. 16. לפיכך, לאור הנימוקים שהובאו לעיל, הגעתי למסקנה כי יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה. לאור עיקרון המידתיות ובשים לב לאיזון הנדרש בין זכויותיו של המעסיק מחד גיסא ומצד שני לאפשרות שמא החיוב בתשלום הערובה יפגע בזכותו החוקתית של העובד לממש את זכות הגישה לבית הדין, מאידך גיסא- הנני מחייב את המשיב בהפקדת ערובה בסך 1,500 ₪ אשר יופקדו במזומן בקופת בית הדין וזאת לא יאוחר מיום 1.1.14. ככל שלא יופקד הסכום במועד האמור, תימחק התביעה. ערובה להבטחת הוצאותערובה