לטענתו, פוטר ואין כל בסיס לטענת הנתבעת כי יש לשלול את זכויותיו בשל עבירת משמעת מנגד טוענת הנתבעת, כי התובע פוטר מעבודתו לאחר שביצע עבירות משמעת חמורות ולפיכך, לעמדת הנתבעת, התובע לא זכאי לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת ודין התביעה להידחות. 2. עדים ראיות: בתיק זה הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו. הנתבעת הגישה תצהירים של שמוליק לוי, מנהל מחלקת סביבה (להלן: שמוליק); בצלאל כהן, מנהל סניפים ראשון לציון ורחובות (להלן: בצלאל); מרדכי חי נאמן, יועץ בכיר להנהלה (להלן: מרדכי); שאול כהן, קצין ביטחון שדה בבסיס חיל האוויר בחצור (להלן: שאול). 3. ואלו העובדות הרלבנטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות, כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לעדותם: א. הנתבעת עוסקת בתחום שירותי בקרת איכות לענף הבנייה והסלילה. ב. התובע הועסק כבודק בטון, החל מיום 12.12.10 ועד ליום 7.5.12. תפקידו כלל, בין היתר, נטילת דגימות בטון באתרי באתרי בניה וסיוע במעבדה בבדיקות ההתאמה לתקן של המדגמים. ג. התובע הועסק במשרה מלאה והשכר החודשי האחרון עמד על סך 4,500 ₪ ברוטו (ראה: תלוש שכר של חודש 3/12). ד. ביום 30.4.12, התבקש התובע לבצע בשעות הבוקר דגימת בטון בבסיס חיל האוויר בחצור. בשל עימות בין התובע לחיילים בכניסה לבסיס, עזב התובע את המקום ולא ביצע את העבודה. התנהגות והתנהלות התובע עם הגיעו לבסיס שנויה במחלוקת ולכך נשוב בהמשך. ה. ביום 3.5.12 נקרא התובע לשיחה/שימוע עם בצלאל, בעקבות התנהלותו בבסיס חיל האוויר (נספח א' לכתב ההגנה). ו. ביום 7.5.12 נמסר לתובע מכתב פיטורים, וזה לשונו: "הנדון: הפסקת עבודה בהמשך לרצף אירועים אשר השיא שלהם במחנה צה"ל בחצור, נערך שימוע לברור תלונות אשר נתקבלו מצד גורמים שונים לרבות בטחון שדה צה"ל. בשימוע אישרת את האירועים כפי שתארו המתלוננים. התנהגותך האלימה הינה הפרה יסודית של הסכם העבודה האישי שלך ולפיכך הריני להודיעך על הפסקת עבודת בחברת איזוטופ לאלתר. סיום יחסי עובד מעביד מיידי עם מסירת מכתב זה" (נספח ג' לכתב התביעה). דיון והכרעה זכאות התובע לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת 4. השאלה העומדת במחלוקת לפנינו, האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת כטענתו, או שמא יש לשללם נוכח נסיבות סיום העסקתו, כטענת הנתבעת. לטענת התובע, הוא נשלח לביצוע נטילה של מדגם בטון טרי בבסיס חצור. התובע הגיע לאתר עם בנו הקטן אותו עמד להסיע לגן הילדים, אך בשל התקלות עם השומר בכניסה עזב את המקום ולא ביצע את העבודה. לטענתו, הוא נקלע לרצף אירועים מלחיץ מבחינתו והעיכוב שנגרם בכניסה לבסיס היה בלתי סביר וגרם לחילופי דברים קשים בינו לבין השומר בשער הבסיס, שבסיומם טרק השומר את חלון כניסה בפני התובע וגרם לו חבלה באפו. לטענתו, הוא לא ביצע עבירת משמעת שיש בה כדי לשלול את זכאותו לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. מנגד טוענת הנתבעת, כי התובע ביצע שורת עבירות משמעת חמורות. התובע ניסה להכניס פעוט בן שנתיים לאתר בנייה מסוכן בו בוצעו בדיקות על ידי הנתבעת, התובע הותיר את בנו הפעוט ברכב הנתבעת, בעת שניסה להסדיר את אישור הכניסה לבסיס ובנוסף, נקט התובע באלימות מילולית ופיזית כלפי חיילי צה"ל במילוי תפקידם. התנהלות זו של התובע חשפה את הנתבעת לאישום בעבירות פליליות ולסיכון כי תתחייב בעוולות חמורות בנזיקין. כמו כן, להתנהגות התובע עלולות להיות השלכות קשות ובין היתר, פגיעה בסיכויי הצלחתה של הנתבעת במכרזים של מערכת הביטחון, סרבול הליכים של אישורי כניסה לבסיסי צה"ל ולמתקנים אחרים של מערכת הביטחון ופגיעה במוניטין של הנתבעת. נוכח עבירות המשמעת החמורות שביצע התובע, יש לשלול מהתובע תשלום בגין הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. 5. המסגרת הנורמטיבית בהתאם לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים) וחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א -2011 (להלן: חוק הודעה מוקדמת) קיימת חובה לשלם לעובד פיצויי פיטורים וליתן הודעה מוקדמת, וניתן לשללם רק אם התקיימו הנסיבות המפורטות בחוק. סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים קובעים כי לבית הדין מוקנית הסמכות, בנסיבות מתאימות, לשלול או להפחית תשלום פיצויי פיטורים. וכך נקבע: "לא יהיה עובד זכאי לפיצויי פיטורים או יהיה זכאי לפיצויי חלקיים בלבד, הכל לפני הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על מעביד והעובד- ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד" בבואנו לבחון את שאלת שלילת פיצויי הפיטורים יש לזכור כי פיצויי הפיטורים הם זכות סוציאלית המשולמת לעובד שפוטר ואין לפגוע בזכות זו אלא במקרים בהם מתמלאים התנאים הקבועים בסעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים וכי כבר נפסק כי עצם הפיטורים הם עונש חמור לכשעצמו, גם אם נלווה אליהם תשלום פיצויי פיטורים. לעניין התכלית שבשלילת פיצויי פיטורים נקבע בע"ע (ארצי) אלוניאל - צ'רניאקוב, 31.5.07, כך: "התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים שני פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פיצויי פיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו מהתנהלות פסולה של העובד" [ע"ע 60/06 תמר מייזר (בביליוביץ) - צק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, 30/10/06] בהמשך פסק הדין פירט בית הדין הארצי את השיקולים לחומרה ולקולא בהפעלת הסנקציה של שלילת פיצויי הפיטורים, בהתאם לנסיבות המקרה הנדון בפניו. וכך נפסק: "השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המועצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא - אופן ביצוע העבודה במהלך עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה- עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו" (וראו במסגרת השיקולים הללו גם ע"ע 3000/96 אבלין (מימון) אליה נ' קליין בן ציון, ניתן ביום 2/7/019 במקרה שלפנינו, משלא נטען, כי חל על הצדדים הסכם קיבוצי, חלות הוראות ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים בענף- תקנון העבודה בענף התעשייה. סעיפים 51-53 לתקנון, הם הרלוונטיים לעניינו. מן הכלל אל הפרט 6. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי הנתבעת הוכיחה ברמת ההוכחה הנדרשת כי נסיבות פיטוריו של התובע מהוות עבירת משמעת המצדיקה שלילת ההודעה המוקדמת ותשלום פיצויי פיטורים חלקיים בשיעור 80%, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן. 7. מרדכי העיד בתצהירו (ס' 5), כי ביום 30.4.13 התקבלה תלונה במשדרי הנתבעת כנגד התובע לפיה התובע התפרע בבסיס חצור תוך שהוא מאיים להכות עובד במקום. מרדכי שוחח עם הקצין עמו התעמת התובע וזה סיפר לו שהתובע הגיע לדלפק וביקש להיכנס למחנה עם רכב החברה ושבמושב הקדמי לצד הנהג ישב תינוק כבן שנתיים ללא כיסא ריתוק וללא כל אמצעי הגנה. לתובע לא היה אישור כניסה לבסיס ולכן התבקש להמתין עד להשלמת הבירור. בתגובה התובע קילל וצעק על החיילים במקום תוך שהוא מאיים להכות אחד מהם, דבר שהוביל את בטחון השדה במקום לנעול את הדלת ולסגור את החלונות. עדות זו לא נסתרה, שכן ב"כ התובע בחר שלא לחקור את העד בחקירה נגדית (עמ' 15 לפרו', ש' 15). יתרה מכך, עדות זו קיבלה חיזוק בעדותו העקבית והמהימנה של שאול, קצין הביטחון. בשל חשיבות הדברים נביא אותם כאן כלשונם: "ש. אתה יכול לפרט איך בא לידי ביטוי ענין חוסר הסבלנות וקוצר הרוח של התובע? ת. אני בתור קצין בצבא ובתור מפקד לחיילים לא יכול לראות ארוע של אלימות מילולית או פיזית. אני בסוף דואג גם לבריאותם של החיילים שלי שיחזרו הביתה בשלום. התובע הגיע ולא היה לו אישור כניסה. אני בתור המפקד של המקום מגיע בד"כ לטפל בארועים שהם קצת יותר מורכבים, ארועים שצריך לעשות אישור במיידי כדי שאותו אדם לא ימתין, אני מגיע ורואה את התובע כבר חסר סבלנות וקוצר רוח, מתחיל להתרגז, אמרתי לו מה אני יכול לעזור לך. הדבר הראשון שאני מקבל בפניי, זה מי אתה בכלל , אני לא סופר אותך, אם אתה חושב שאם אתה קצין.... וכו', וקללות. התפרעות מסויימת, דיבור עם הידיים. אני מבין שהוא היה נרגז באותו זמן אך להגיע למצב של אלימות מילולית, שיכול להיות שאם לא היה מפריד בינינו חוצץ קיר יכול להיות שזה היה מגיע לאלימות פיזית. אני משחזר זאת וזה ממש ... הגיע הנגד שלי באותו רגע. המפקד של החיילים. ביקש מאריאל לעזוב את המקום סגר את החלון, התובע גם התעצבן טרק את החלון ועזב, באותו רגע הזמנו את המשטרה, אני מייד הוצאתי דו"ח למפקדי היחידות ליידע את כולם על הארוע וזה גם עובר למפקדי היחידות של כל הבסיסים וארועים כאלה מגיעים למח"א. ש. מי סגר את החלון ? ת. הנגד שלי סגר את החלון. החלון לא נסגר עם קליפס אלא צריך לסגור בעדינות והוא חצי נפתח. התובע טרק את החלון בעצמו. " (עמ' 13 לפרו', ש' 28-33 ועמ' 14, ש' 1-11). 8. התובע העיד בתצהירו כי בכניסה לבסיס היתה לו התקלות עם השומר מה שגרם לו לעזוב את המקום ולא לבצע את העבודה (ס' 9) ואף טען כי היה זה "אירוע חריג" (ס' 8). בחקירתו הנגדית לא הכחיש כי דיבר "לא יפה" אך ניסה לתרץ את התנהגותו בכך, שהחיילים דיברו בצורה לא מכובדת וסגרו את החלון ופגעו בפניו. מצאנו את עדות התובע חסרה פרטים מהותיים ולא שוכנענו כי החיילים הם שתקפו את התובע. נוסיף, כי גם אם היינו מקבלים את טענת התובע בסיכומים, כי העיכוב בכניסה היה בבחינת עיכוב בלתי סביר, אין בכך כדי להצדיק את התנהגותו וראוי היה שהתובע יתנהג בצורה מכובדת וימנע מכל מעשה אלימות, מילולית או פיזית. 9. הנה כי כן, מעדויות שבפנינו עולה כי עם הגיעו של התובע לבסיס התברר שאין לתובע אישור כניסה תקף ולפיכך התבקש התובע להסדיר את אישור כניסה. התובע התרגז והתעמת עם השומרים במקום, קילל וגידף ונהג באלימות מילולית לא מכובדת ובשל כך לא הורשה להיכנס לבסיס ולא ביצע את עבודתו. לטעמנו, יש לראות בחומרה את התנהגות התובע אשר נקט באלימות מילולית כלפי החיילים שביצעו את עבודתם. התנהגות התובע פגעה במהלך התקין של העבודה, גם בשל העובדה שהתובע לא הורשה להיכנס לבסיס ולבצע את עבודתו ועלולה לפגוע במוניטין ובקשר העסקי של הנתבעת מול לקוחותיה. 10. זאת ועוד, אין מחלוקת כי התובע הגיע לעבודתו בבסיס חצור, בליווי בנו כבן השנתיים. אף אם היינו מקבלים את טענת התובע כי הוא נדרש לבצע "נטילה על ידי המזמין", קרי נטילת דלי בטון לצורך דגימתו במעבדות החברה, אנו סבורים כי הכנסת פעוט כבן שנתיים לאתר בנייה הרווי סכנות ומכשולים, עלולה היתה להסב לנתבעת נזקים חמורים ולחשוף את הנתבעת לתביעות ולפיכך מדובר בעבירת משמעת. נדחית אף טענת התובע כי שוחח עם הסדרן לפני שהגיע בסיס וזה אישר שיגיע עם בנו לעבודה (עמ' 5 לפרו', ש' 1-4). טענה זו של התובע לא מתיישבת עם דברי התובע בדיון שהתקיים ביום 2.5.13 (עמ' 1 לפרו', ש' 10-12). מעבר לכך, התובע לא פירט טענה זו בתצהירו ולפיכך מדובר בעדות כבושה שלא מצאנו אותה כמהימנה. 11. סיכומו של דבר, במקרה דנן, הוכח כי התובע ביצע עבירות משמעת ולאחר ששקלנו את מכלול השיקולים שנקבעו בפסיקה וכן את העובדה שמדובר באירוע חד פעמי ושלתובע לא היו בעיות משמעת נוספות במהלך עבודתו (עמ' 9, ש' 12-19, עדות בצלאל), הגענו למסקנה כי מעשיו של התובע, כפי שהוכחו בפנינו, מצדיקים שלילה של ההודעה המוקדמת וכן שלילה של -20% מפיצויי הפיטורים. 12. חישוב פיצויי פיטורים כאמור, התובע הועסק מיום 12.12.10 ועד ליום 7.5.12 במשרה מלאה ושכרו החודשי האחרון בחודש עמד על סך 4,500 ₪ ברוטו. אשר על כן, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 5,056 ₪ [6,320 X80%]. 13. פיצוי בגין עוגת נפש התובע זנח בסיכומיו את התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש, ולפיכך התביעה נדחית. סוף דבר 14. הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 5,056 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.12 ועד לתשלום בפועל. 15. לאור תוצאת פסק הדין תישא הנתבעת בשכ"ט ב"כ התובע בסך 1,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. עבירות משמעת