סעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה: איש ואישה הידועים בציבור ייחשבו כבני זוג

"על פי סעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה תשמ"א-1980, ייחשבו כבני זוג 'לרבות איש ואישה הידועים בציבור כבני זוג המתגוררים יחדיו'. אין שינוי במצבך". 3. בעקבות ההחלטה הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה. בתביעה טענה התובעת, כי היא ילידת 1968 ובעת הגשת התביעה לנתבע בספטמבר 2012, היא גרושה. לתביעה צרפה התובעת הסכם גירושין ותעודת גירושין ופסק דין של בית הדין השרעי למזונות. בנסיבות אלה התבקש בית הדין לקבוע כי על הנתבע לבחון את תביעתה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה כנפרדת. 4. לטענת הנתבע דין התביעה להידחות מנימוקיו של פקיד התביעות. 5. את הדיון בפסק הדין אפתח בעובדות שאינן במחלוקת והן כדלקמן. 6. התובעת ובן הזוג ניהלו משק בית משותף, וזאת עד למחצית הראשונה של שנת 2010 לפחות (ראה: נ/7). במהלך החיים המשותפים לתובעת ולבן הזוג נולדו 12 ילדים. 7. בתקופת הקשר ולאחריה התגוררה התובעת באותו מקום מגורים (ראה: עדות התובעת בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 3.7.2013 שם נשאלה התובעת והשיבה: "ש. איפה את גרה? ת. בין דימונה לבאר שבע. ש. כמה שנים את גרה במקום הזה? ת. מאז שהתחתנו אנחנו במקום הזה"). 7. בסמיכות לתובעת מתגוררת אישה נוספת של בן הזוג (ראה: עדות התובעת עמ' 3 לפרוטוקול מיום 3.7.2013 שם נשאלה התובעת והשיבה: "ש. יש עוד נשים לבן הזוג שלך? ת. עוד אחת. ש. איפה היא גרה? ת. 100 מ' בינינו"). 8. מעדותה של התובעת עולה עוד, כי במהלך תקופת הקשר היו תקופות שבהן בן הזוג "בא והלך". כך סיפרה התובעת בעדותה: "ש. בחודש 8/2011 את אומרת שהוא חזר, מאיפה הוא חזר? ת. לפני התאריך הזה, לפני ה-8/2011 הוא היה בבית. אחרי התאריך הזה הוא עזב את הבית. ש. מאיפה הוא חזר בחודש 8/2011? ת. היה הולך ובא, לא יודעת. ש. אז כל הזמן הוא הולך ובא? ת. כל הזמן, כן. ש. גם ב-2009 הוא הלך? ת. כן. ש. וחזר? ת. כן." עמ' 4 לפרוטוקול מיום 3.7.2013 שורות 14-26. 9. לתובעת ולבן הזוג חשבון בנק משותף. לחשבון הבנק המשותף מופקדים הכספים של קצבת הילדים לה זכאית התובעת (ראה: עדות התובעת עמ' 5 לפרוטוקול מיום 3.7.2013, שם לשאלת הנתבע משיבה התובעת: "ש. את מקבלת את קצבת הילדים לחשבון המשותף? ת. כן"). 10. טענתה העובדתית של התובעת היא כי בן הזוג עזב את הבית המשותף במחצית השניה של שנת 2010. על פי אותה גרסה כשנה לאחר שעזב בן הזוג את הבית התגרשו השניים, גירושים הבאים לביטוי בתעודת הגירושין מספטמבר 2011; ובמסגרתם חויב בן הזוג לחייב לקטינים (שישה במספר, נכון למועד הגירושין), 100 ₪ מזונות לחודש לקטין. על סמך טענה זו טוענת התובעת, כי יש לבחון את זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה כנפרדת. 11. אין בידי לקבל את עמדת התובעת, משאין בעובדות כל ביטוי לשינוי כלשהו באורח החיים של התובעת, לרבות בקשר בין התובעת לבן הזוג, לפני ואחרי הגירושין הנטענים. כך יש לציין את העובדות הבאות. 12. כמצוין לעיל טוענת הנתבעת כי נפרדה מבן הזוג במחצית השניה של שנת 2010 והגירושין הם שנה לאחר מכן (ראה: הצהרת התובעת נ/7: "אני גרה בשבט אלעסאם ליד בית הספר בצריף, כל הזמן גרתי באותו מקום בעלי עזב את הבית שנה לפני שהתגרשנו, הגירושים היו ב-8.9.2011"). על אף האמור צעיר בנים של התובעת ובן הזוג הוא יליד אפריל 2012. דהיינו, כי הקשר בין התובעת לבן הזוג נמשך אף במהלך התקופה שבה כביכול היו השניים פרודים. העובדה כי התובעת טוענת כי במהלך התקופה שבה נפרדו השניים חזר בן הזוג לתקופה קצרה, אין בה כדי לשנות מתמונת הקשר שבין הצדדים, שהרי לטענת התובעת גם לפני הפרידה הנטענת, היה בן הזוג "בא והולך". 13. כמצוין בעובדות שאינן במחלוקת, התובעת מתגוררת וממשיכה להתגורר באותו מבנה בו גרה לפני הפרידה הנטענת מבן הזוג. 14. כאמור לעיל, קצבת הילדים לה זכאית התובעת משולמת לחשבון המשותף של בן הזוג, למרות שבידי התובעת הכוח להורות למוסד לביטוח לאומי להעביר את התשלום לחשבון אחר. 15. בדיון ההוכחות טענה התובעת, כי ברשותה חשבון בנק נפרד בבנק הדואר. בהחלטת בית הדין בסיום ההוכחות, התבקשה התובעת להגיש מסמך מבנק הדואר המתייחס למועד פתיחת החשבון בבנק הדואר, כך שיוכל בית הדין ללמוד ממועד פתיחת החשבון, על רצון לפרק את משק הבית המשותף - אישור כאמור שעניינו מועד פתיחת החשבון בבנק הדואר, לא הוגש. 16. טוענת התובעת כי במסגרת הגירושין התחייב בן הזוג לשלם מזונות. הוכחה לתשלום מזונות בפועל על ידי בן הזוג - אין. זאת ועוד. סכום המזונות שנפסק לתובעת בסך של 100 ₪ בלבד לקטין, נפסק לבקשת התובעת ומלמד על פסיקת מזונות למראית עין - משאין בסכום האמור כדי לבטא את חובת תשלום המזונות של אב לילדו הקטין. כך גם העובדה כי עם פירוק הקשר לא דאגה התובעת להסדיר את הסוגיות הכספיות שבין הצדדים (חוב נטען לבנק במסגרת החשבון המשותף), יש בו כדי ללמד שהגירושין אינם ביטוי לרצון בני הזוג לפרק את הקשר ביניהם. 17. מהמקובץ עולה כי אין מקום להתערב בהחלטת פקיד התביעות, האומרת כי לא הוכח שינוי באורח החיים של התובעת בעקבות הגירושין הנטענים מאוגוסט 2011, שינוי שיש בו כדי ללמד על פירוק השיתוף בין התובעת לבן הזוג. 18. סוף דבר התביעה נדחית, בנסיבות העניין אין צו להוצאות. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. פסק הדין ניתן בדן יחיד, בהתאם להחלטת בית הדין בפתח דיון ההוכחות מיום 3.7.2013. ידועים בציבורבני זוגהבטחת הכנסה