ערעור על דרגת אי הכושר של המערער על 60% 2. יצוין כי החלטת הועדה ניתנה לאחר שעניינו של המערער הוחזר לועדה בעקבות הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין [ב"ל 39626-08-11 כעבייה סאלח נ' המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 27.3.2012]. במסגרת פרוטוקול הדיון מיום 27.3.2012 העלה ב"כ המערער את הנימוקים הבאים: א. הוועדה לא התייחסה למחלת הפרקים שבגינה נקבעה לו נכות בשיעור של 20% לפי פריט ליקוי 35(1)(ג) הקובע כי למחלה השפעה בינונית על כושר הפעולה. ב. הוועדה לא התייחסה למחלת הפסוריאזיס ממנה סובל המערער ושבגינה נקבעה לו 10% נכות לפי פריט ליקוי 80(2). ג. הוועדה לא התייחסה לפיגור הגבולי של המערער שבגינו נקבעה לו 20% נכות לפי פריט ליקוי 91(1). ד. סוגי העבודות שנקבעו על ידי הוועדה כעבודות מתאימות למערער אינן מתחשבות במחלת העור של המערער ומוגבלותו ביכולת התנועה והרמת משאות בשל מחלת הפרקים. ה. הוועדה לא התחשבה בתופעות הלוואי של התרופות הרבות אותן נוטל המערער הגורמות לו לעייפות וחולשה. ו. הוועדה לא שקלה אפשרות של מתן שיקום מקצועי וזאת לנוכח העדר השכלה והעדר מוחלט של עבר תעסוקתי. במהלך הדיון הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה כדלקמן: "..מוסכם עלינו כי עניינו של המערער יוחזר לועדה לאי כושר באותו הרכב, על מנת שתזמן את המערער גם באמצעות בא כוחו ותשוב ותשקול קביעתה בשים לב לנימוקי ב"כ המערער שהועלו במסגרת הפרוטוקול ותקבע האם יש בהם כדי לשנות מקביעתה והחלטת הועדה תהיה מפורטת ומנומקת." טענות הצדדים 3. לטענת המערער, הוועדה לא מילאה את הוראות פסק הדין בכך שהוועדה לא התייחסה לתופעות הלוואי של התרופות אותן נוטל המערער והשפעתן על תפקודו וכושרו לעבודה. כך גם, הוועדה לא שקלה את האפשרות של מתן שיקום מקצועי למערער. עוד נטען כי לנוכח הפחתת עבודת הניקיון מסוגי העבודה אותן יכול המערער לבצע לשיטת הוועדה וכן הגבלת עבודות האריזה וההרכבה לעבודות שאינן דורשות הרמת משאות, היה מקום להעלאת דרגת אי הכושר של המערער. לאור כל האמור לעיל, יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש. 4. לטענת המשיב, הוועדה כבולה לקביעת הנכות הרפואית של הוועדה הרפואית לעררים ולכן משעה שהוועדה הרפואית לעררים לא קבעה שהמערער סובל מקושי בערנות או תופעות לוואי אחרות, הוועדה לא נדרשה להתייחס לטענות אלו. המערער לא טען בפני הוועדה הרפואית לעררים בדבר תופעות לוואי של התרופות ואף לא הוצג תיעוד רפואי המתייחס למגבלות אלו. בדיון שנערך ביום 27.3.2012 טען ב"כ המשיב שהוועדה אינה צריכה להפנות את המערער לשיקום מקצועי שכן לנוכח שיעור הנכות שלו הוא רשאי לפנות בעצמו לשיקום. עצם ביטול האפשרות לעבודה בניקיון ואו התאמת עבודות האריזה וההרכבה למגבלות הרפואיות של המערער אינה מקימה חזקה בדבר העלאת דרגת אי כושר. דיון והכרעה - 5. הלכה פסוקה היא כי בית-הדין לא יתערב בהחלטותיה של הוועדה הרפואית, אלא אם נפלה טעות משפטית בהחלטתה [בר"ע (ארצי) 54163-05-12 ביתן - המל"ל (8.07.2012)]. במסגרת סמכותו של בית-הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית-הדין האם טענתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המל"ל, פד"ע לד 213, עמ' 218 (1999); וההפניות שם]. 6. כאמור, הוועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק הדין, שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית באותו הרכב על מנת שתדון בנימוקי ב"כ המערער, כפי שהועלו במסגרת הדיון מיום 27.3.2012. מכאן, שמוטל על בית הדין לבחון האם הוועדה אכן מילאה אחר הוראות פסק הדין [דב"ע נה/01-29 מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160]. 7. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה התייחסה למכלול הליקויים של המערער כפי שנקבעו על ידי הועדה הרפואית לעררים, לחוות דעת רופא מוסמך שקבעה כי המערער מסוגל לעבודה במשרה מלאה, עבודה פשוטה לא בגובה ולא ליד מכונות נעות, עבודה שלא תסכנו בזמן התקף אפילפטי. הוועדה התחשבה בנתוניו האישיים של המערער, גילו הצעיר, חוסר השכלתו והעדר רקע תעסוקתי ולכן קבעה כי חרף חוות דעתו של הרופא המוסמך כי המערער מסוגל לעבוד במשרה מלאה, המערער יכול לעבוד במשרה חלקית, בלבד בתנאים ובמגבלות שצוינו על ידי הרופא המוסמך ובעבודות פשוטות שאינן דורשות הכשרה מקצועית או לימוד מוקדם כגון: חרושת קלה או אריזה. הוועדה הוסיפה וציינה כי עבודות החרושת הקלה ועבודות מיון, אריזה והרכבה מתבצעות בשולחן עבודה במקום מוצל, ללא שמש, ללא תנאי חום קשים, ללא מאמץ פיזי חריג וללא הרמת משאות כבדים. לאור האמור לעיל, הוועדה קבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור של 60%. אין לקבל את טענת המערער לגבי שיקום מקצועי מאחר וכפי שצוין ע"י ב"כ המשיב בדיון מיום 27.3.2012, המערער אינו זקוק לוועדה לצורך פניה לשיקום מקצועי, והוא יכול להגיש תביעה לשיקום מקצועי. כך גם, לא מצאתי ממש בטענות המערער לפיהן הורדת עבודת הניקיון ממגוון העבודות המתאימות שנקבעו על ידי המערער ו/או הגבלתו מהרמת משאות, מהוות עילה להגדלת דרגת אי הכושר. עם זאת, הוועדה לא התייחסה כלל לתרופות אותן נוטל המערער ולהשפעת התרופות על כושר העבודה שלו כאמור בהנחיות פסק הדין. אמנם, ועדת אי כושר אינה ועדה רפואית ואין בידיה לקבוע ממצאים רפואיים ואולם לנוכח פסק הדין שניתן בהתאם להסכמת הצדדים היה על הוועדה להידרש גם לעניין זה. למרות שהוועדה לא דנה בהשפעת התרופות כאמור, לא שוכנעתי כי הוועדה נעולה בעמדתה וכי יש להעביר את הדיון בעניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר. 8. אשר על כן, עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב, על מנת שתבחן את השפעת התרופות שנוטל המערער על כושר עבודתו ולאור ממצאיה תשקול מחדש את דרגת אי הכושר של המערער. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת. 9. המשיב ישלם למערער סך של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד תוך 30 ימים מהיום. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלת פסק-הדין. אי כושר עבודהערעור