ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים אשר קבעה את נכותו הצמיתה של המערער בשיעור 6.25% החל מיום 1.1.10 (להלן: "הוועדה"). רקע עובדתי 2. המערער הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום תגמול נכות בגין פגיעה מיום 16.12.09, אשר הוכרה כתאונת עבודה. 3. ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 6.6.11 קבעה למערער 100% נכות זמנית לתקופה שמיום 7.12.09 ועד ליום 13.12.09 ו- 6.25% נכות צמיתה החל מיום 1.1.10 לפי הפירוט כדלקמן: 10% לפי סעיף ליקוי 35 (1) (ב) בניכוי מצב קודם בשיעור 5% לפי סעיף ליקוי 35 (1) (א)- (ב) מותאם, והפעלת תקנה 15 ברבע. 4. המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון לוועדה רפואית לעררים. ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה לדון בערר ביום 21.7.11 ואשר סיכמה את דיוניה ביום 1.11.11 דחתה את הערר והותירה על כנה את החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. 5. על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 21.7.11 הגיש המערער ערעור לבית הדין בתיק ב.ל. 46086-12-11. 6. במסגרת הדיון אשר התקיים בתיק ב.ל. 46086-12-11, הגיעו הצדדים להסכמה, אשר מצאה ביטויה בפסק דין שניתן ביום 30.4.12, בו נקבע כדלקמן: "עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שהוועדה תפעל כדלקמן: א. תתייחס למכתבו של פרופ' עטר מיום 17/04/2011 אשר העניק למערער 10% נכות לפי סעיף 37 (7) (א). ב. הוועדה תקבע את נכותו של המערער בהתאם לממצאים שמצאה ולאחר מכן תערוך חשבון עובר ושב כמקובל בהתאם להלכת "מרגוליס" שם נקבע: "שעה שמחייבים את הנפגע בגין מצב קודם, יש להצביע על סמך נתונים מוכחים מה היה המצב הקודם וכיצד נוצר, דהיינו הוכחת המצב הקודם מותנית בתשובה לשאלה, אם היה נבדק המבוטח ע"י הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, בשים לב כי מדובר במחלת מקצוע אשר הוכרה בדרך המיקרוטראומה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק במידה והתשובה לשאלה זו הינה חיובית, ניתן לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע למערער בטרם התאונה משיעור נכותו הכולל. הוועדה תפרט ותנמק כדבעי במידה ותמצא, כי יש לנכות מצב קודם ותפרט על סמך מה יש לנכות מצב קודם בהתאם להוראות הלכת מרגוליס". ג. הוועדה תזמן את המערער ובאת כוחו לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בעניינים דלעיל". 7. בהתאם להנחיות שבפסק הדין מיום 30.4.12, התכנסה הוועדה לדון בעניינו של המערער ביום 20.5.12 וקבעה כי היא אינה משנה את החלטתה הקודמת. 8. על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 30.4.12 הגיש המערער ערעור לבית הדין בתיק ב.ל. 60622-07-12. במסגרת הדיון אשר התקיים בתיק ב.ל. 46086-12-11, ניתן ביום 14.1.13 פסק דין, בו נקבע כדלקמן: "עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לערערים (נפגעי עבודה) על מנת שתיתן דעתה כי התיעוד בוועדה מיום 1.11.11 עליו נסמכה, מתייחס לכאבי גב ממועד מאוחר לתאונה. הוועדה תשקול בשנית עמדתה בנוגע לניכוי מצב קודם תוך שתצביע על נתונים מוכחים ממועד קודם לתאונה. הוועדה תזמן את המערער ובא כוחו ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בנוגע לניכוי מצב קודם (ההדגשה במקור- א.ס.)" (להלן: "פסק הדין"). 9. בהתאם להנחיות שבפסק הדין מיום 14.1.13, התכנסה הוועדה לדון בעניינו של המערער ביום 6.3.13. הוועדה קבעה כי היא חוזרת על קביעתה לפיה נכותו של המערער הינה בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 35 (1) (ב), בניכוי 5% מצב קודם לפי סעיף ליקוי 35 (1) בין (א) ל- (ב) מותאם והפעילה את תקנה 15 ברבע. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני. טענות הצדדים 10. עיקר טענות המערער א. הוועדה פעלה בניגוד לפסק הדין מיום 14.1.13. ב. הוועדה לא התייחסה לבדיקת מיפוי עצמות משנת 2004, בדיקה אשר קדמה לתאונה ואשר היתה תקינה. בשים לב לכך כי המערער נבדק ביום 3.2.04 (עובר לתאונה) ולא נמצאה הגבלה בתנועה, הוועדה טעתה משנכתה מצב קודם בשל ריבוי תלונות. ג. קיימת סתירה בקביעות הוועדה אשר קובעת מחד כי לא קיימת הגבלת תנועה בזמן הבדיקה ומאידך, מפחיתה מצב קודם. ד. הוועדה היתה נעולה בקביעתה ועל כן, יש להחזיר את עניינו לוועדה בהרכב חדש אשר לא יעמדו בפניה הפרוטוקולים של הוועדות הקודמות. 11. עיקר טענות המשיב א. הוועדה התכנסה על פי פסק הדין מיום 14.1.13 ומילאה אחר הוראותיו. ב. ניכוי המצב הקודם נעשה על פי ממצאים מוכחים ועל פי סעיפי ליקוי לפי ספר התקנות. ג. הוועדה התייחסה באופן מפורט למכלול המסמכים הרפואיים ולא חלה עליה חובה להתייחס לכל מסמך רפואי. פסק הדין מיום 14.1.13 אינו מחייב התייחסות מפורשת וספציפית לבדיקת מיפוי העצמות. ד. אין בקביעת הוועדה לפיה לא קיימת הגבלה בתנועה בזמן הבדיקה כדי לשלול את האפשרות לניכוי מצב קודם. ה. בנסיבות הענין, לא עולה טעות משפטית מההחלטה ודין הערעור להידחות. דיון והכרעה 12. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, פעלה משיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213). 13. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו דב"ע (ארצי) נא 29-0 פרנקל- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160). 14. הוועדה שמעה את ב"כ המערער ורשמה את נימוקי הערעור כהאי לישנא: "דרג I קבעו 10% וניכו 5%. דרג II נבדק שוב והיתה התייחסות למפשעה וזאת לאחר שבדיון קודם נדרש תיק רפואי קודם. היה דיון לאחר פניית ביה"ד להתייחס לאיבר נוסף ולפעול לפי הלכת מרגוליס. היה ניכוי על מצב קודם על הפרעה תפקודית. החלטת הוועדה התבססה על הנאמר בוועדה בו היתה התייחסות למפשעה. בכדי להוריד מצב קודם היה צורך למצוא תיעוד קודם על הגבלה בתנועות. היו טעויות קודמות בוועדות וההחלטה התבססה עליהן. הוגש ערעור על טעויות אלו. נקבעה נכות עפ"י סעיף 35 וביקשנו שינוי לסעיף 37 שהינו ספציפי למום ספציפי זה. צורפה E.M.G- לא הייתה התייחסות לכך. כמו כן, מבקשים התייחסות לתקנה 15. מבקשים הפעלה במלואה ולא 1/3 כפי שנקבע". 15. בפרק סיכום ומסקנות קבעה הוועדה כדלקמן: "הוועדה עיינה בפס"ד מיום- 14.1.13 ופועלת לפיו. הוועדה הקשיבה לנפגע ולבא כוחו שטענה כי הוועדה התייחסה בטעות לבעיית מפשעה בסיכום הדיון בוועדה מיום 1.11.11. הוועדה עיינה בשנית בפרוטוקול ועדה זה מ- 1.11.11 ומבקשת להבהיר כי הוועדה ציינה כי הפסקת עבודת המערער אירעה בעקבות חבלה אחרת שאינה קשורה לתאונה הנדונה, במפשעה, ולא כתוצאה מחבלה בגב תחתון שנגרמה בתאונה הנדונה. החבלה במפשעה היתה רק לציון הסיבה להפסקת העבודה ולא לעניין קביעת הנכות הקשורה לתאונה הנדונה. כפי שצוין בפרוטוקולים הקודמים, הוועדה העניקה נכות בשיעור 10% לפי סעיף 35 בגין הפרעה תפקודית וזאת למרות שלא נמצאה הגבלה בתנועות בבדיקתה. הוועדה חזרה ועיינה בתיק רפואי מקופ"ח בו רשום- 5.1.98- כאבי ע"ש מותני מוגבל בתנועה- נוירולוגית תקין. צילום ע"ש-תקין. 9.3.98-כחודשיים וחצי כאבי גב תחתון לאחר התהפכות עם אופנוע. 19.12.03-כאבים בגב תחתון. בבדיקה רגישות בשרירים פרוורטברלים, במותן תנועות מלאות. 3.2.04- ללא הגבלה בתנועה. רגישות בגב תחתון, קיבל פיזיוטרפיה, משככי כאבים, 27.4.98- עבר בדיקת CT גב תחתון עם בלט דיסק L5-L4. חשד למלאות בגב שמאלי באזור S1-L5. ב 7.1.1998 נבדק ע"י פרופ' עטר שהמליץ על ביצוע מיפוי עקב כאבי גב תחתון ללא חבלה. 21.12.03- עבר תאונת דרכים עם מנגנון צליפת שוט ב-19.12.03 וכאבי גב תחתון. 1.1.04-עדיין כאבי גב תחתון. לא חזר להתאמן בקבוצה. כל המקרים האלו מלמדים שקיימת הפרעה בתפקוד הרגיל. כמו כן, קיימים עוד רישומים מתאריכים: 16.8.05. לאור זאת הוועדה חוזרת על קביעתה נכותו 10% לפי סעיף 35(1)(ב) ומזה מנכה 5% לפי סעיף 35 (1) א-ב מותאם. 100% לתקופה 7.12.09 עד 13.12.09. הוועדה מפעילה תקנה 15 ברבע מאחר והנכות משפיעה חלקית על כושר עבודתו". 16. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפסק הדין ובהחלטת הוועדה, מצאתי כי דין הערעור להידחות. הוועדה הסבירה כי היא העניקה למערער נכות בשיעור 10% לפי סעיף 35 בגין הפרעה תפקודית וזאת למרות שלא מצאה הגבלה בתנועות בבדיקתה. הוועדה הפנתה למסמכים הרפואיים בתיקו הרפואי של המערער (הקודמים למועד התאונה מיום 1.1.10) ואשר לפיהם היא קבעה כי הייתה קיימת הפרעה בתפקוד הכללי עובר לתאונה. משנתונים מוכחים אלה היו בפניה, קבעה הוועדה, כי המערער סבל מהפרעה בתפקוד הכללי ערב התאונה. קביעתה זו של הוועדה מעוגנת בנתונים מוכחים שהיו בפניה ובהערכתה הרפואית המקצועית ועל כן, אין מקום להתערבות בית הדין בהחלטתה. בנסיבות אלה, טענת המערער לפיה משעה שהוועדה קבעה כי לא נמצאה הגבלה בתנועות בזמן הבדיקה, לא היה מקום לנכות מצב קודם, דינה להידחות. לעניין זה יובהר כי הוועדה פירטה והסבירה כי המצב הקודם אותו ניכתה לא היה בגין הגבלה בתנועה אלא בגין "הפרעה בתפקוד הכללי", כאשר בגין הפרעה זו הוענקו אחוזי הנכות. 17. אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה הוועדה שגתה משלא התייחסה לבדיקת מיפוי העצמות משנת 2004. בהתאם לפסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה, הוועדה לא התבקשה להתייחס לבדיקת מיפוי העצמות כמו גם לא נטען כדבר הזה ע"י ב"כ המערער בפני הוועדה נשוא ערעור זה, ולכן לא נפל פגם משפטי בכך שהוועדה לא התייחסה לבדיקה זו. 18. לאור האמור, משלא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה דין הערעור להידחות. 19. אין צו להוצאות. 20. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה. רפואהנכותועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר