בקשה לתוספת בניה למבנה עליון במקרקעין הידועים כחלקה 22 בגושה 10756 רח' קדימה 26 חיפה (להלן: "המקרקעין"). הבקשה כללה הקלה כמותית של ניצול חלקם היחסי של המשיבים 2 ל6% משטח המגרש. העוררים הינם מתנגדים לבקשה ומתגוררים בבניין הסמוך ממערב. תמצית טענות העוררים: ההחלטה שהתקבלה בוועדה המקומית אינה מתייחסת להתנגדות. דירת העוררים חשוכה ממילא והמרפסת הפתוחה היא מקור השטח היחיד המאיר אותה מכיוון מזרח ודרום מזרח. אישור הבניה המבוקשת יביא ליצירת גוש מבונה רצוף באורך של 60 מ' ובגובה של עד 17 מ' , בעל בינוי צפוף במרחק של 4 מ' מגבול המגרש. גובה האגף המבונה הינו כ17 מ' מעל הרחוב וכתוצאה מכך נגרם גם כך מראה חריג ומזיק לרחוב. מדובר בתכנון מוזר וחריג ביחס לכל הכרמל המחשיך את דירת העוררים. תמצית עמדת המשיבים: התוספת מוצעת על חלק המרפסת הפרטית של המשיבים ובמסגרת זכויות הבניה. מדובר בבניין אחד על פי ההיתר בניה שקיים ברח' קדימה 26. המרפסת הינה חלק מהבניין והבניה עליה משלימה את המגרעת באותו בניין. בניית עליית גג מעל התוספת הכרחית כעיצוב ארכיטקטוני לשמירת המשכיות עליית גג קיימת. המרחק בין שני הבניינים הינו 8 מ' ויותר ומבחינה התכנון התקף ניתן היה לבנות שם באותו מיקום גם 3 קומות מגורים אילו זכויות הבניה היו מחולקות אחרת. עמדת הוועדה המקומי: מדובר בדירה של קומה ועליית גג, מבקשים לסגור חלק ממרפסת פתוחה במפלס העיקרי והגדלת עליית הגג ע"ג התוספת. התוספת הינה בתחום קווי הבניין, ובתחום הגובה המותר. דיון והכרעה: מקום בו מדובר בהקלה הבדיקה שנעשית ע"י גופי התכנון אמורה להיות דו שלבית: ראשית, יש להתחקות אחרי הסיבה לחרוג מהמשטר התכנוני התקף במקרקעין, ושנית, יש לבחון את תוצאותיה של החריגה ביחס למקרקעין ולסביבתם. מקום בו מדובר בהקלה כמותית, ההנחה היא כי אין צורך להוכיח סיבה לחרוג מהמשטר התכנוני התקף שכן בזכויות קניין מותרות עסקינן אשר ההצדקה לנצלן נובעת מהיותה של התכנית החלה במקרקעין תכנית "ישנה". נותר אם כן, לבחון את השפעותיה של ההקלה המבוקשת בסביבתה. כפי שהובהר לנו, כל דיירי הבניין עצמו הסכימו לבקשה וההתנגדות הגיעה מבניין המצוי ממערב במרחק של 8 מ'. על פי טענות העוררים דירתם גם כך חשוכה והשלמת הבניה במגרעת המבוקשת, הגם שאינה מגיעה כדי 3 קומות, אלא לשיעור של כ5 מ', תרע את המצב עוד יותר. העוררים אף הציגו תמונות לפיהן קיימים אלמנטים נוספים של הצללה על דירתם מאותו כיוון ובהם עצים מוגנים אשר לא ניתן לשנות את מקומם. במצב דברים זה ומשלא הוכח בפנינו נזק חריג באמצעות חוו"ד למשל, איננו סבורים כי יש למנוע מהעוררים ניצול זכויות קניין. בין הבתים קיים מרחק של כ-8 מ' שהינו מרחק מכובד, הבית במספר 26 הינו בית גבוה בהרבה מההשלמה המבוקשת כאן ובסה"כ מדובר בסגירתה של נישה קיימת. כמו כן, לא מצאנו ממש באפשרויות אלטרנטיות בניצול אותן זכויות, שכן קווי הבניין אינם מאפשרים לעשות זאת. לא זו אף זו, אנו סבורים כי מקום בו ניתן לבצע השלמות בתוך קווי הבניין הן עדיפות על חריגה מהן. לעניין זה יפים דבריו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת שכבר קבע כי : "אף תושב אינו יכול לצפות כי השכונה הקטנה והשקטה בה בחר לבנות את ביתו תישאר תמיד כך. ישנה התפתחות מתמדת. קיימים התרחבות גידול ושינויים. אל השכונה באים לגור תושבים חדשים ולא תמיד מאותו מרקם חברתי וסוציאלי של הוותיקים. אי אפשר לעצור את החיים ואת השינויים אלא בגבולות שהחוק מתיר." עת"מ 134/01 הרב שיק נ' הוועדה המקומית גליל מזרחי. כן השווה עת"מ (י-ם) 836/06 קופלר ואחר נ' וועדת הערר ואח', שם אישר ביהמ"ש את החלטת וועדת הערר שקבעה: כל הגר בעיר צריך וחייב לקחת בחשבון כי יתכן ויינתנו הקלות אשר תפגענה בנוף הקיים לבני ביתו". לאור כל האמור, הערר נדחה. בניהמקרקעיןתוספת בניהמבנה