הסדרת חניה כתנאי להיתר בניה עסקינן בבקשת המשיב להכשרת מצב קיים ("התאמה למציאות+ עליות גג + שינוי פיתוח + פרגולות"), במקרקעין הידועים כחלקה 809 בגוש 8274, ברחוב ז'ילבר פייר 21 בנתניה (להלן: "המקרקעין"). בין הצדדים קיים סכסוך ארוך שנים והליכים אשר חלקו נוגע לביתו של העורר מר ורדי ואילו חלקו האחר נוגע לביתו של המשיב מר בוארון. לאחרונה ביקרו הצדדים בוועדת הערר בחודש 12/2011 אז נדון ערר קודם של העורר כנגד החלטת הועדה המקומית לדחות את התנגדותו לבקשת המשיב, כאשר נטענו טענות מספר, ובתגובה הודיעה הועדה המקומית כי נפלה טעות בהחלטתה, שכן זו אשררה חריגה בקו בניין קדמי, דבר אשר עלול להוות סטייה ניכרת, ואילו המשיב טען כי קו הבניין הקדמי דומה לקו הבניין בכל הבתים באותה שורה, וכי תכנן חניות בכמות מספקת, לפיכך הושב הדיון לוועדה המקומית, שנדרשה להתייחס לנושא החריגה מקו הבניין הקדמי, נדרשה לקבל דו"ח פיקוח עדכני, גם בנוגע לפלישה "הנטענת" בין הבתים. הועדה המקומית נדרשה ליתן דעתה על מספר היחידות המבוקש בתקן החניה ומילויו ולהתייחס לנושא המחסנים המבוקשים וגודלם. בסופו של דבר התקבלה החלטה נשוא ערר זה. לאחר ברירת הבר מהתבן, דומה כי עיקר טענותיו של העורר מתמצות כדלקמן: תמצית טענות העורר: העדר מקומות חניה במקרקעין, בעוד התכנית החלה בהם מחייבת לשיטתו של העורר 4 מקומות חניה. חדירת הפרגולה של המשיב לחלקת העורר. עשיית שימוש חורג שלא כדין במקרקעין (לדברי העורר נפתח בהם מעון לזקנים, נכים, ובעלי פיגור שכלי - כך במקור). לאורך הערר שזורות אי אלו טענות במישורים שונים, לרבות המישור הפלילי כנגד המשיב, כמו גם נזכרים הליכים משפטיים בין העורר לבין הועדה המקומית, בין העורר לבין המשיב, בין המשיב לבין מדינת ישראל ועוד כהנה וכהנה. תמצית תגובת המשיבים הפתרון המוצע בהחלטתה של הועדה המקומית תואמת את הוראות חוק התכנון והבניה, שכן מדובר בשטח פרטי פתוח המשותף לדיירי הבתים הצמודים אליו, ותכנונית ניתן לאשר בו חניה. החלטת המשיבה כוללת תנאים למתן ההיתר ואי מילויים ימנע את מתן ההיתר המבוקש. ככל שלא תהיה הסכמה של הבעלים לא יינתן היתר. לעניין הפרגולה - הוחלט כי בניית פרגולה בקו 0 טעונה הסכמת שכן ולכן בהעדרה יש לסגת מקו הבניין וכמו כן החליטה המשיבה 1 על שינויים שיש לערוך בפרגולה. דיון והכרעה ועדת הערר דנה בערר, שמעה את טענות הצדדים, ואף יצאה לשטח על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענות הצדדים ומצאה כדלקמן: הכניסה למתחם בית העורר והמשיב מרח' זילבר 21 - סמטת הקונגרס הציוני. רוחב הסמטה כ - 5.5 מ'. לאורך הסמטה חונות מכוניות. הכניסה לחניון בית העורר המצוי במרתף ברוחב כ - 2.7 מ'. מול בית העורר קיים מגרש ריק. בבית המשיב קיימת פרגולה המקורה לוחות עץ עד קו 0. עומק החניה הקיימת קטן מ - 5 מ'. החניה המוצעת מצויה במקביל לסמטה במפלס מוגבה. קיימת חצר אנגלית בצמוד לקיר המבנה ובתחום החניה המוצעת. במבנה פועל כנראה בית מחסה. בדיון לפנינו הסכימה הועדה המקומית כי משמעות החלטתה להתנות את ההיתר בין היתר בהסכמת הבעלים הגובלים בדרך הפרטית, במצב הדברים הנוכחי בו מתנגד העורר, שהינו אחד מאותם הבעלים, משמעה סירוב לבקשה. כך גם, לעניין הרשאת הפרגולה בקו בניין צדדי 0.00 (המותנית אף היא בהרשאתו של השכן - הוא העורר). על מנת להסיר ספק אנו מבהירים כי למעשה החליטה הועדה המקומית שלא לאשר הבקשה להיתר, וחבל שלא ניסחה כך את החלטתה. כך או אחרת, ברי כי זו היתה הכוונה ואנו סבורים כי היא מוצדקת בנסיבות העניין, שכן במצב הדברים הנוכחי בין הצדדים אין כל סיכוי ריאלי לקבל את הסכמת השכן לתנאים האמורים. לפיכך על מנת לקדם את ההיתר על המשיב לסמן את גג הפרגולה להריסה בכדי מטר אחד לפחות מגבול המגרש ולהמציא פתרון חניה חוקי לשלוש יחידות דיור, בתחום המגרש ו/או על פי כן דין ובהתאם לתקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה) התשמ"ג - 1983. זאת ועוד, לא ברור לאיזה ייעוד משמש המבנה כיום, ולא ברור אם הוא נכנס בגדר מעונות לחוסים כהגדרתם בחוק. ולעניין זה על המשיב והועדה המקומית לנקוט בהליכים הנדרשים ככל שנדרשים. סיכומם של דברים, אנו רואים לקבל הערר במובן זה שאין להוציא ההיתר במצב הדברים הנוכחי. היה ותשתנה הבקשה ו/או פתרון החניה תוגש תכנית מתאימה לועדה המקומית אשר תדון בה ותקבל החלטתה. שמורה זכות ערר על כל החלטה חדשה. בניההיתר בניהחניה