העוררים טוענים כי הם מבקשים 3 מרפסות תלויות על פי התקנות וללא כל חריגה, כי בקשות דומות אושרו בעשרות מבנים בסביבה וגם ברחוב שלהם; עוד טוענים העוררים כי כל בקשתם היא לשפר את איכות חייהם ואין זה הוגן להתנות לתנאים שאינם בשליטתם שכן לא ברור מתי יוכלו יתר הדיירים לאפשר לעצמם כלכלית תוספת כזו. הוועדה המקומית טוענת כי מדובר כיום בבניין מגורים משותף בעל חזית אחידה ואין זה ראוי לאשר פגיעה עיצובית ותכנונית הנראית להם כל; כי מדיניות הוועדה במשך השנים איננה שוללת עקרונית הקמת מרפסות לרווחת הדיירים, אולם היא אינה מקלה ראש בפן העיצובי ומאשרת אך ורק בניה במבנה שלם או במידה ומדובר במבנה רב אגפי, באגף בודד. הדברים נכונים שבעתיים, מקום בו המרפסות מוצעות בחזית המבנה לכיוון הרחוב. דיון והכרעה: סעיף 2(ב) להוראות המעבר שנקבעו עם ביטול תקנה 4 (ח) לתקנות התו"ב (חישוב שטחים ואחוזי בנייה בתכניות ובהיתרים התשנ"ב 1992) קובע כדלקמן: "בבניה לפי היתר שניתן או שהוחלט לתתו לפני יום התחילה, ובבניה על פי היתר מכוח תכנית שהופקדה או תופקד עד יום ט"ו בטבת התש"ע ( 1 בינואר 2010), יחולו על מרפסות הבולטות מקירותיו החיצוניים של הבניין (בתקנת משנה זו - גזוזטרה), הוראות מיוחדות אלה: גזוזטרה ששטחה עד 14 מטרים רבועים לא תבוא במניין השטח המותר לבניה, ובלבד ששטחן הכולל של כל הגזוזטרות בבניין לא יעלה על 12 מטרים רבועים כפול מספר הדירות בבניין; עלה שטחן של גזוזטרות כלשהן על האמור בפסקה (1), יבוא השטח העודף במניין השטח העיקרי המותר לבנייה; גג בלתי מקורה של קומה בבית מדורג או מרפסת בלתי מקורה בחצר שאליהם יש גישה ישירה מדירה, לא ייראו כמרפסת או גזוזטרה לעניין תקנה זו; לעניין תקנת משנה זו, "דירה" - כמשמעותה בסעיף 145 (א)(2) לחוק. בבסיס ההוראות הנ"ל הרצון וההנחיה לשלב מרפסות מקורות בבתים קיימים וזאת הן ע"מ למנוע את העיצוב שנבע מקיומן של מרפסות "קופצות" והן ע"מ לעודד את הציבור להשתמש במרפסת לצורך מיזוג הדירה, לתרום לציבור ע"מ לאפשר יציאה לאוויר הצח מתוך הדירות ועוד כהנה וכהנה נימוקים וסיבות חיוביות לצורך תמרוץ הקמת מרפסות כנ"ל. אף הוועדה המקומית מכירה בחשיבותן של מרפסות כאמור. במהלך הדיון שלפנינו הובהר כי המבקשים, הם העוררים, הגישו בקשה מתוקנת אשר כוללת חזית של 4 מרפסות בשתי הקומות הראשונה והשניה. במצב דברים זה, אנו סבורים כי גם הפן העיצובי מקבל מענה הולם שכן שתי קומות בשלמותן תכלולנה מרפסות כאמור ואילו הקומות שממעל תוכלנה להשלים זאת בשלב מאוחר יותר ככל שימצאו לנכון. אשר עלכן ולאור כל האמור ובכפוף לתיקון המבוקש, הערר מתקבל. ההחלטה ניתנה ביום 29.11.2012, פה אחד, ע"י מ"מ יו"ר הועדה עו"ד מיכל גלקין-גולן וחבריה: עו"ד חנה קציר, נציגת מחוז אורית חפר-רוגובין, מר שמחה אפק ומר יגאל נוייפלד ולנטינה גלמן עו"ד מיכל גלקין-גולן מזכירת ועדת הערר מ"מ יו"ר ועדת הערר ועדת ערר מחוז חיפה - שד' פל-ים 2 בניין אורן, קומה 5 חיפה מיקוד 33095 טלפון: 04-8512345, פקס: 04-8522111 קבלת קהל: ימים א', ב', ג', ה' 14:00-08:00, יום ד' 08:00-16:00 ערר מס': 247/12+248/12 מקום הבניה: רח' החצב 1 נשר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מורדות הכרמל שמואלי שמואל וצביה העוררים בערר 247/12 בן שמחון דניאל ליאור שרון העוררים בערר 248/12 - נגד - ועדה מקומית לתכנון ובניה מורדות הכרמל סיגל ומנחם חן המשיבים החלטה עררים אלה הוגשו ע"י הוועדה המקומית לתכנון ובניה מורדות הכרמל (להלן: "הוועדה המקומית") לאשר בקשה להוספת עליית גג ומרפסת גג עם פרגולה לדירה קיימת לפי החלטת וועדת הערר במקרקעין הידועים כחלקה 44 מגרש 150 בגוש 12378 ברח' החצב 1 בנשר (להלן: "המקרקעין"). עסקינן בבקשה תואמת תכנית. אין חולק כי ההתנגדות של העורר הוגשה לפי תקנה 2 ב- ו -ג' לתקנות התו"ב (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל - 1970. והיא אינה התנגדות לפי סעיף 149 לחוק התו"ב. במצב דברים זה לא חל סעיף 152 לחוק ועל כן על דחיית התנגדות העורר אין זכות ערר לועדת הערר. (ר' ד"ר שמואל רויטל דיני התו"ב מהדורה 22, כרך ראשון עמ' 402 ) המקור והבסיס החוקי לזכות הערר לועדת הערר, על החלטה של הועדה המקומית בנושא היתרי בניה, מצוי בסעיף 152 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 בו נאמר: "(א) (1) הרואה עצמו נפגע מהחלטה של ועדה המקומית או של רשות רישוי מקומית לסרב לתת היתר לפי פרק זה או לדחות התנגדות לפי סעיף 149 (3) רשאי לערור בפני ועדת הערר תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו החלטה בדבר הסירוב או הדחייה." בבג"צ 594/89, מועצה אזורית ערבה תיכונה ואח' נ. המועצה הארצית לתכנון ולבניה ואח' פד"י מד (1) 565, מול האות ג', נאמר: "הלכה היא שכשמתכוון המחוקק להעניק זכות ערר, קובע הוא זאת בדבר חקיקה... בענייננו לא הוקנתה זכות כזו לגבי החלטות המועצה. באותם המקרים בחוק התכנון והבנייה, כשרצה המחוקק ליתן זכות להתנגד או לערור, קבע זאת במפורש, ומכאן שבאותם מקרים, כמו בענייננו, כשלא העניק זכות כזו - זכות זו אינה קיימת". לעניין היקפה של זכות הערר לפי סעיף 152 (א)(1) ראוי להפנות לפסק דינו של כב' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה דר' ביין, בעת"מ 136/00 צומת האלופים נ' ועדת הערר: "אינני חולק שזכות הערר ניתנת רק בנושאים שסעיף 149 דן בהם, דהיינו הקלה, שימוש חורג וחלוקה בסטייה מתכנית. כל מה שאני אומר הוא שסעיף 149(3) המדבר על החלטת הועדה בהתנגדות של בעל קרקע או בניין או מחזיק בהם כשהוא מאוזכר בסעיף 152 (א)(1), אינו יכול להתפרש פרשנות מילולית טכנית שאינה מתקבלת על הדעת, לפיה אם עמדה הועדה על המשמר וגילתה סטייה מתכנית ובהמשך מילאה חובתה ועשתה פרסום ובעקבות פרסום זה באה התנגדות ונדחתה, הרי רק אז תינתן לנפגע זכות ערר, ואילו אם הועדה טעתה או אולי הוטעתה לחשוב שאין סטייה כזו, או שהיא אמנם הייתה ערה לצורך בהקלה אך על אף זאת נמנעה מפרסום, או אז, "ייענש" הנפגע בכך שהוא יאלץ לפתוח בהליך בבית המשפט שהוא יקר, מסורבל, ממושך ופחות יעיל מאשר ההליך בפני ועדת ערר." וראה גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בעתירה מנהלית 8/97 קרבסי נעמי ואח' נ. ועדת הערר לתכנון ובנייה מחוז ירושלים ואח' בו נאמר: "למשיבים אין מעמד בהליכי מתן היתר שלא נלוות אליו בקשה לשימוש חורג, הקלה או סטייה, זולת על פי הוראות תקנה 2 ב' ו - ג' לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970 ואם לא קוימו הוראות תקנות אלו... זכותם לפנות במישרין לבית משפט זה..." כן נפסק בעניין עת"מ (חי) 391/08 תיאטרון הצפון מרכז אומניות הבמה בית העם נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה כדלקמן: "הכרה בזכות ערר על החלטה למתן היתר לוועדת הערר גם מעבר למסגרת הקבועה בסעיף 152 לחוק התכנון והבנייה, עלולה ליצור קשיים רבים. בהיעדר הוראה המקנה זכות ערר, ומגדירה את הזכאים, העילות וסדרי הדין, עלולות ועדות הערר להיות מוצפות על-ידי עוררים למיניהם המונָעים מאינטרסים שונים ולאו דווקא ענייניים. הקביעה כי סעיף 12ב(א)(2) לחוק התכנון והבנייה מקנה זכות ערר לכל המעוניין פותחת פתח רחב שעלול לפגוע בהליכי התכנון. יתרה מזו, ועדת הערר היא גוף מקצועי האמון על בדיקת טענות מקצועיות בתחום התכנון והבנייה ובירורן. ועדת הערר אינה אמונה על בירור זכויות להגשת ערר, על הגדרת היקף הנפגעים, על בירור טענות שיהוי, על איזון בין האינטרסים המנוגדים בשאלת זכות הערעור וכדומה. אלו שיקולים לבר-תכנוניים שראוי כי ייבחנו על-ידי בתי משפט ולא על-ידי ועדת הערר. 21.צריך לזכור כי כאשר שוללים את זכות הערר לוועדת הערר, אין פירושו של דבר כי נחסמת דרכו של מי שנפגע או של מי שטוען לאינטרס לגיטימי, לפנות לערכאות שיפוטיות. הדרך להגשת עתירה מינהלית פתוחה, ובית המשפט לעניינים מינהליים ידון בכל עתירה על-פי כללי המשפט המינהלי. 22.אוסיף גם כי הענקת זכות פנייה לוועדת הערר גם למי שאינו זכאי לכך מכוח הוראת סעיף 152 לחוק התכנון והבנייה יוצרת מצב אבסורדי שבו מי שנפגע ישירות מההחלטה, ועל כן עומדת לו זכות ערר על-פי חוק, חייב להגיש עת עררו בתוך המועד הקבוע בחוק (30 יום). לעומתו מי שאינו בין הנפגעים הישירים על-פי סעיף 152 לחוק, רשאי לפנות לוועדה ללא כל מגבלת זמן, ופנייתו כפופה רק למגבלות השיהוי המסורות לשיקול דעת הוועדה. הדבר מעניק לכאורה יתרון דיוני ניכר למי שאינו נמנה מפורשות עם הזכאים להגשת ערר, על פני הזכאים. איני סבור גם כי לשון סעיף 12ב לחוק מחייבת מסקנה שונה. אמנם סעיף 12ב(א)(1) לחוק קובע כי לוועדה סמכות לדון בכל עניין שבו הוענקה זכות על-פי חוק, ואילו סעיף 12ב(א)(2) אינו מפנה לזכות להגשת ערר נפרדת, אולם מכך אין להסיק הענקת זכות ערר רחבה ללא כל מגבלה. ייתכן שניסוח הסעיף אינו משביע רצון, ויש בהוראת סעיף 12ב(א)(2) משום חזרה מיותרת, אולם אין בכך כדי להעניק זכות כשהדבר אינו נאמר ברורות." זכות הערר למתנגד ניתנה בחוק רק על החלטה הדוחה התנגדות. אין זכות ערר על עצם ההחלטה לתת היתר, אלא אם מוכח כי אישור הבקשה להיתר כולל סטייה מהוראות התכנית. לא מכבר אושרה עמדה זו גם בפני כבוד בית המשפט העליון במסגרת עעמ 317/10 ‏ ‏ אהוד שפר נ' מורן סקאל יניב, שם נקבע כדלקמן: "ככל שעלי להכריע בין שני הכתובים המכחישים זה את זה, אני מעדיף את הגישה שהובעה בעניין צומת האלופים, המרחיבה את זכות הערר על כל מקרה בו מועלית טענה כי ההיתר ניתן בסטיה מתכנית. אנמק להלן את עמדתי. א.איני משוכנע כי בסעיף 152(א)(1) המחוקק דק פורתא בכוונת מכוון למנוע את האפשרות להגיש ערר על החלטה למתן היתר בניה. שאם כך נאמר, עלול להיווצר מצב בו מתן ההיתר יותקף בשני מסלולים שונים. במסלול אחד יגיש צד שנפגע ממתן ההיתר עתירה מנהלית,ובמסלול שני יגישו שני חברי ועדה מקומית ערר על ההחלטה לתת היתר כאמור בסעיף152(א)(2) (כפי שהיה בעניין צומת האלופים, שם הוגש ערר על ידי שני חברי ועדה שבהמשך משכו את הערר). ב. פעמים רבות נטען על ידי המתנגד להיתר, כי ההיתר ניתן בניגוד לתכנית החלה על המקרקעין או שהיא מהווה הקלה או היתר לשימוש חורג בסטיה מתוכנית. המדובר בשאלה מקצועית-תכנונית מובהקת המחייבת בדיקת תכניות ובחינה מדוקדקת של היתר הבניה, וראוי כי ועדת הערר כגוף המקצועי המיומן ובעל הניסיון תדון בה ולא בית המשפט. להבדיל מבית המשפט שביקורתו מוגבלת לחוקיות וסבירות ההחלטה למתן היתר, ועדת הערר היא "מוסד תכנון", וככזו היא בעלת סמכות מקורית ורשאית להפעיל שיקול דעת תכנוני ולהמיר את שיקול דעתה תחת שיקול הדעת של הועדה המקומית. הליכה בדרך זו מבטיחה כי ההיתר ייבחן בשתי ערכאות תכנוניות האמונות על שיקולים תכנוניים-מקצועיים. ג. לשיקול המקצועי-תכנוני יש להוסיף גם שיקולי יעילות ונגישות, באשר ההליך בפני ועדת הערר הוא זול ומהיר יותר מההליך בפני בית המשפט (על פי סעיף 152(ג) לחוק על ועדת הערר ליתן החלטתה תוך 30 יום מיום הגשת הערר). בכך גם תימנע התוצאה לפיה אם העלו המתנגדים להיתר טענה כי ההיתר מצריך הקלה או שימוש חורג, וכך נקבע לבסוף על ידי בית המשפט, אזי בדיעבד מתברר כי אילולא טעותה של הועדה המקומית הסמכות לדון במתן ההיתר הייתה נתונה לועדת הערר. כאמור, קשה להלום כי החלטה שגויה של הועדה המקומית או רשות הרישוי בשאלה אם הייתה סטיה מתכנית אם לאו, ועקיפת הוראות הדין בכך שלא קויים הליך של הקלה ושימוש חורג, תפגע בזכות הערר ותכתיב את הסמכות העניינית. ד. פרשנות מרחיבה, המאפשרת הגשת ערר גם במקרה של מתן היתר כאשר נטען על ידי המתנגד כי ההיתר סוטה מתכנית, הולמת את מגמת המחוקק בתיקון 43 לחוק במסגרתו הוקמו ועדות הערר. במקביל לכך פעל המחוקק להקל על מערכת בתי המשפט, ובמסגרת חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים (וקודם לכן במסגרת סעיפים 255א-255ו לחוק התכנון והבניה)העביר סמכויות רבות שהיו נתונות לבית המשפט העליון לבית המשפט לעניינים מינהליים. המצב לפיו יש גישה ישירה לבית המשפט לעניינים מינהליים טרם מיצוי ההליך במוסדות התכנון, נוגד מגמה זו ונוגד את עקרון מיצוי ההליכים במשפט המינהלי (ראו עת"מ(נצ') 1146/05 ח'אלד נ' מדינת ישראל-הועדה המחוזית לתכנון ולבניה צפון ( 17.1.2006); עניין נס הרים, בפסקה 20. ראו עוד: בג"צ 235/05הדרי נ' רשות הדואר( 9.1.2005); בג"צ1452/05 אחמד נ' משרד הפנים( 22.10.2006)). ה. ברגיל,הליך של היתר תואם תכנית לא כרוך בפרסום ובשמיעת התנגדויות. עם זאת, הפרוצדורה של מתן הודעה לבעלי הנכס לגביו מבוקש ההיתר, נועדה לאפשר להם להשמיע את התנגדותם למתן ההיתר. במצב בו נשמעות בפני הועדה המקומית התנגדויות למתן ההיתר, ניתן לפתור את האבסורד עליו הצביע השופט סוקול בעניין תיאטרון הצפון בדרך של פרשנות. מתנגד להיתר שניתן, אשר שטח התנגדותו בפני הועדה המקומית וזו נדחתה, או שידע על מתן ההיתר,צריך יהיה להגיש את הערר תוך 30 יום מיום שנודע לו על מתן ההיתר. לא למותר לציין כי סדרי הדין שנקבעו על ידי המחוקק מתאימים גם לערר המוגש על ידי מי שהתנגדותו למתן ההיתר נדחתה (סעיף 153 לחוק קובע כי לדיון בערר יוזמנו מבקש ההיתר, המתנגד ונציגי רשות הרישוי או הועדה המקומית. וראו גם ההגדרה הרחבה של "ערר" בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בועדות הערר), התשנ"ו- 1996)). במצב דברים בו מתן ההיתר נודע למתנגד רק עם תחילת העבודה או לאחר מכן, תינתן זכות ערר לועדת הערר מקום בו המתנגד מעלה טענה של סטיה מתכנית, אך לא יחול סעיף 152(ב)המורה על עיכוב אוטומטי במתן ההיתר, שהרי ההיתר כבר ניתן. ו. בגישה המצדדת בהרחבת זכות הערר, יש כדי להפחית את העומס המוטל על בתי המשפט. 15. ודוק: על מנת להסיר ספק אדגיש כי איני מצדד בגישה המרחיבה עוד יותר, שננקטה על ידי בתי המשפט בעניין דוידיאן, עניין נס הרים ועניין מדר ולפיה בכל מקרה של התנגדות להיתר בניה, יש להגיש ערר. לטעמי, מקום בו המתנגד למתן ההיתר לא מעלה טענה של סטיה מתכנית, אזי רואים את היתר הבניה כהיתר שניתן ב"מסלול הירוק"ותרופתו של המתנגד אינה בועדת הערר וממילא אין מקום לעיכוב במתן ההיתר. הרחבת סמכותה של ועדת הערר כמוצע לעיל - בנוסף למקרים המנויים במפורש בסעיף 152(א)(3) -היא באותם מקרים בהם המתנגד למתן ההיתר מעלה טענה כי ההיתר סוטה מתכנית. או-אז תבחן ועדת הערר את הטענה. היה ותמצא כי ההיתר סוטה מתכנית, תדון ועדת הערר לגופה של התנגדות. היה ותמצא ועדת הערר כי ההיתר תואם את התכנית החלה על האזור, הרי שבכך יסתיים הדיון. סיכומו של דבר, ומבלי להתעלם מהקשיים העיוניים והמעשיים הכרוכים בהרחבת הזכות להגשת ערר, אני סבור כי טעמים של יעילות ומדיניות משפטית מטים את הכף לכיוון זה. דרך המלך לתקוף את החלטת הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית ליתן היתר בניה כאשר עולה טענה של סטיה מתכנית צריכה להיות בהגשת ערר לועדת הערר. זאת, להבדיל ממחלוקות בשאלות קנייניות או בשאלות של שימוש וחזקה הנדונות בערכאות האזרחיות הרגילות, ולהבדיל מטענות לגבי פגמים מינהליים שאינם קשורים בנושאים תכנוניים, כמו טענה לניגוד עניינים, שיידונו בבית המשפט לעניינים מינהליים. מכל מקום, טוב יעשה המחוקק אם יסדיר את הנושא ויסיר את הספקות לעניין גדר סמכותה של ועדת הערר." במקרה דנן לא נטען וממילא גם לא הוכח כי המדובר בסטיה מהוראות התכניות התקפות. היפוכם של דברים מדובר בבקשה שתואמת ומנצלת את יתרת הזכויות הקיימות במקרקעין. במצב דברים זה, אין לנו אלא לדחות את העררים. ולנטינה גלמן עו"ד מיכל גלקין-גולן מזכירת ועדת הערר מ"מ יו"ר ועדת הערר ועדת ערר מחוז חיפה - שד' פל-ים 2 בניין אורן, קומה 5 חיפה מיקוד 33095 טלפון: 04-8512345, פקס: 04-8522111 קבלת קהל: ימים א', ב', ג', ה' 14:00-08:00, יום ד' 08:00-16:00 ערר מס' 258/12 כתובת בניה: באקה אל ג'רבייה ישיבת ועדת ערר מס': 052 מיום: 29.11.2012 סאמי מוחמד אבו חוסין סעיד אחמד אבו חוסין העוררים - נגד - ועדה מקומית לתכנון ובניה עירון אבו חוסין סמייה המשיבים חברים נוכחים: עו"ד מיכל גלקין-גולן - מ"מ יו"ר ועדת הערר אדריכל שמחה אפק - נציג לשכת האדריכלים עו"ד חנה קציר - נציגת ציבור עו"ד יגאל נויפלד - נציג ציבור נוכחים נוספים: עו"ד באידסה סעיד - ב"כ העוררים מוחמד אבו חוסין - העורר סעיד אבו חוסין - העורר עו"ד רסמי דקה - ב"כ הוועדה המקומית אבו חוסין ג'מיל - משיב 2 אדר' אנבוסי - עורך התכנית פרוטוקול דיון מר אנבוסי: ערכתי את התכנית נשוא הערר. מדובר בתכנית חלוקה ללא הסכמה. החלוקה נערכה על פי נוסח רשום בטאבו, יש טבלת הקצאות. מהתכנית נערכה חלוקה מבחינת השטחים וטבלאות איזון. אנו מתייחסים אך ורק לאנשים שרשומים בטאבו. כל מי שרשום בטאבו קיבל את החלק שלו בהתאם. התכנית אושרה להפקדה ע"י הוועדה המקומית והופקדה. הוגשה התנגדות שהושמעה בוועדה המקומית והוועדה החליטה לחזור ולדון בהתנגדות שני, כי המתנגדים לא הגיעו לדיון. בישיבה אחרת נוספת הוועדה דנה, המתנגדים לא הופיעו לדיון זה. עו"ד ביאדסה: העוררים לא קיבלו כל זימון להתנגדות. הם קיבלו רק מכתב שהתכנית אושרה. עו"ד דקה: יש לנו אישור משלוח הודעה לאדון סאמי אבו חוסין שמייצג את המתנגדים. אני מגיש את האישורים שהדואר נמסר לו לחברי הוועדה. עו"ד ביאדסה: באישור כתוב מוחמד סאמי אבו חוסין ולא סאמי אבו חוסין והוא לא מייצג את המתנגדים נוספים. אף אחד מהמתנגדים לא קיבל הודעה, אני, ב"כ המתנגדים, לא קיבלתי את הזימון גם. לא ראינו את התכניות. הוועדה הסתמכה בעריכת התשריט בנסח רישום, אבל יש לנו טענות לגבי צו הירושה. זה משנה את מצב הזכויות הקנייניות של יזם התכנית בחצי פחות מזה וזה משנה את כל המצב .שתי הטענות האלה, אי קבלת הודעות ולאור המצב, סיכויים להצלחה להביא שינוי בצו הירושה הוא גדול, יש ויתור מסבתא של העוררים לאבא. לכן החלקים של מגישי התכנית יורד בחצי. מר מוחמד אבו חוסין: סאמר אבו חוסין לא מציג את אף אחד. עו"ד דקה: פורסמה תב"ע ונשלחו הודעות לכולם והעוררים הגישו התנגדות. עו"ד ביאדסה: אני הגשתי את התנגדויות באפון אישי ולא זומנתי. עו"ד דקה: לעו"ד אין לי זימון. אבל מי שמופיע בערר כנציג העוררים, אליו נשלחו הודעות גם בהליך של התנגדויות. אני מפנה להודעת הערר, כותבת (מצטט) . הטענה היחידה היא לגבי צו הירושה. אילו היה משהו תכנוני בהתנגדות, היינו מבינים בזה ווועדת הערר יכלה להכריע בטענות שלהם. אין להם טענות תכנוניות, טענה יחידה היא צו ירושה שגוי. התייחסנו לזה בהחלטה ודחינו את ההתנגדות. היה וצו הירושה יתוקן, הם ייכנסו לנעליו של הבעלים ולא יהיה שום נזק. עו"ד ביאדסה: היינו ברשם הירושות, שבוע הבא מגישים את הבקשה והיא תאושר. אני מפנה לסעיף 14 להתנגדות שכן כתוב שיש בעיה תכנונית, וגם לסעיף 16 (מצטט). עו"ד דקה: אם כל הטענות של העוררים נכונות, ונדון בזה בסוף דצמבר ולא יהיה לו צו ירושה, מה זה יועיל לו? אני מפנה לסעיף 125 לחוק המקרקעין. אנו לא יכולים להסתמך על כוונות עתידתיות של המתנגדים שיתקנו את צו הירושה והתיקון ישפיע על החלוקה. עו"ד ביאדסה: בשבוע הבא אנו מגישים בקשה לרשום, זה ייקח לא יותר מחודש. אם היינו מופיעים בהתנגדות, היינו מעלים טענות תכנוניות. אני יכול לפנות לבית המשפט ותוך שבוע להפסיק את התכנית. אני מבקשת לא להתעלם מהעניין של זימונים. אני לא קיבלתי את הזימון. מעבר לעוררים, יש עוד 30 יורשים. המסמכים שנמסרו לועדה מוכחשים ע"י העוררים. מר ג'מיל אבו חוסין: לא אכפת לי שהעוררים יעכבו את צו הירושה. אבל היה דיון, הם לא באו. אם רוצים לתקן, עושים זאת דרך ביהמ"ש. הניסיון הוא רק להרוויח זמן. סעיד אבו חוסין: אף אחד לא קיבל זימון לדיון. עו"ד שלנו לא קיבל, יש פה 30 אנשים, אף אחד לא קיבל. מר ג'מיל אבו חוסין: הם כל פעם מחליפים שם אחר. יורשי אחמד קיבלו ויורשי סאמי קיבלו הזמנות. עו"ד דקה: אם התיק יוחזר לדיון, נזמין אותם לסוף דצמבר, מה ישתנה? מר ג'מיל אבו חוסין: יש להם טענה נגד התכנית? אם צוי ירושה שילכו לביהמ"ש. עו"ד דקה: ניתן זימון הן לעוררים, למתנגדים ולבאי כוחם. הוועדה פטורה מלשלוח זימון בפעם הבא. אני אשלח לחברי הזמנה לגבי המועד של הדיון והוא יפיץ את זה לכולם. הצדדים: הגענו להסדר כדלקמן: לאור הטענה לפיה לא זומנו כל המתנגדים לישיבת הוועדה המקומית תיערך ישיבה חוזרת בעניין זה. ב"כ הועדה המקומית ימסור לב"כ העוררים את המועד הישיבה שיתקיים וב"כ העוררים אחראי לזמן את כל המתנגדים לאותה ישיבה. שמורה זכות ערר על כל החלטה. החלטה אנו נותנים תוקף של החלטה להסכמת הצדדים. ולנטינה גלמן עו"ד מיכל גלקין-גולן מזכירת ועדת הערר מ"מ יו"ר ועדת הערר ועדת ערר מחוז חיפה - שד' פל-ים 2 בניין אורן, קומה 5 חיפה מיקוד 33095 טלפון: 04-8512345, פקס: 04-8522111, קבלת קהל: ימים א', ב', ג', ה' 14:00-08:00, יום ד' 08:00-16:00 ערר מס' 254/12 כתובת בניה: רח' ויצמן 20,קרית מוצקין ישיבת ועדת ערר מס': 052 מיום: 29.11.2012 ספדי אמל והיבא העוררים - נגד - ועדה מקומית לתכנון ובניה קריות המשיבה חברים נוכחים: עו"ד מיכל גלקין-גולן - מ"מ יו"ר ועדת הערר אדריכל שמחה אפק - נציג לשכת האדריכלים גב' אורית חפר רוגובין - נציגת מתכנן המחוז עו"ד חנה קציר - נציגת ציבור עו"ד יגאל נויפלד - נציג ציבור נוכחים נוספים: פלג גרינברג - עורך הבקשה ספדי אמל והיבא - העוררים עו"ד מיכאל סיגל - ב"כ הוועדה המקומית פרוטוקול דיון עו"ד סיגל: מדובר בבניין רכבת ישן, דירות שני חדרים ישנות. מבוקש לפתוח דלת בחזית חיצונית בצמוד לכניסה ראשית של הבניין, כאשר קיימת כניסה לדירת נכה. לדירה של העוררים אין יציאה נוספת, אך יש רמפת נכה אצל השכן וזה אושר רק למשך הזמן שאותו נכה גר בדירה. מר גרינברג: העוררים נכנסים כיום דרך חדר מגורים והם רוצים יציאה לחצר. עו"ד סיגל: זה לא מחליף כניסה מחדר המדרגות, זה בנוסף. בתים כאלה יש להם חזות וברגע שנפרוץ את זה, כולם ירצו פתחים ואז אי אפשר לעצור את זה. אם כולם היו באים ועושים משהו אחיד, זה דבר אחד. אבל יש פה עניין של הסכמות שכנים. כאן לשכן יש פתח זמני כנכה, זה אילוץ עקב מצב הפיזי שלו. לא מדובר כאן בפתח נפרד, אלא הנמיכו מעקה של המרפסת, של הסלון למעשה. יש כאן מרפסות סגורות למעשה. השכן לא פתח את הקיר החיצוני ויצר דלת נוספת. אם יעשו העוררים באותה מתכונת, זה פחות גרוע, אבל אני לא יודע אם זה מה שהם רוצים. מר גרינברג: יש הסכמות של כלל השכנים ולא הוגשו התנגדויות. מר ספדי: הבית משמש למגורים. עו"ד סיגל: הוא לא עושה מחלון דלת, הוא עושה שני חלונות. מר ספדי: אם זה מפריע, אני יכול בלי חלונות. הצענו שתי חלונות קטנים בצידי הדלת. עו"ד סיגל: הדבר היחיד שמנה את מראה של הבניין זה אותו נכה. אני מציע שהוועדה תצא לראות את המבנה. מר ספדי: אנו הולכים לגור בבניין ובשלב סופי של השיפוצים. אני מבקש לזרז את ההליכים כמה שאפשר. החלטה בנסיבות תיק זה, בהם נוכחנו כי החזית של הבניין נשוא הערר שונתה ממילא, איננו רואים מניעה לאפשר דלת יציאה לגינה, חלף חלון קיים לצורך שיפור הדיור, וזאת בהתבסס על הצהרת העוררים לפיה הדירה עומדת לשמש למגוריהם בלבד, וכי יתר הדיירים בבניין מסכימים לשינוי המבוקש. יש לציין כי הוועדה המקומית לא ביססה את סירובה על כל הוראות בינוי כאלו ואחרות בתכניות החלות במקרקעין, והסירוב מבוסס על עקרון כללי שלא להתיר שינויים פרטניים בחזות הבניין. דא עקא, שנוכחנו בדיון בפנינו וכך אף הצדדים כי מדובר בבניין שחזותו אינה אחידה ובסביבה שיש מקום לטפחה ולפתחה והיא אינה "שמורה". לצורך שמירה על שפה עיצובית אחידה הדלת מומלץ לתכנן את הדלת מחומר שקוף, אולם אין באמור כדי למנוע תריס או סגירה פנימית אחרת. יחד עם זאת, איננו רואים לנכון לאשר החלונות המבוקשים בשני צידי הדלת שכן די בשינוי האמור ע"מ להגשים את אותה תכלית של שיפור הדיור ואין צורך בשינוי נוסף בחזות הבניין. גזוזטרה