בקשה להוספת גשר גישה לנכים מפלדה במרווח הקדמי במקרקעין הוועדה המקומית החליטה כדלקמן: יובא אישור קונסטרוקטור בצירוף חשובים סטטיים לתכנית המוצעת. החשוב ייערך גם לפי תקן ישראלי 413 בפני רעידות אדמה. המעקה בצידי הגשר יותקן כמעקה שקוף ובגובה תיקני ובטיחותי. יתר התנאים הסטנדרטיים ינתנו ע"י מפקחת רישוי. הועדה משיבה למתנגדת כי לדעתה הגשר המוצע אינו מהווה פגיעה ו/או הפרעה תכנונית במתנגדת. עם זאת, הוועדה משהה את הוצאת ההיתר למשך 30 יום ממועד משלוח מכתבנו זה על מנת לאפשר לשכן/ים המתנגד/ים שלא חתם/ו על דבר הבקשה לפנות לערכאה השיפוטית המוסמכת (כל ערכאה על פי סמכותה בחוק, לרבות המפקחת על רישום המקרקעין), באם ימצא/ו לעשות זאת. העוררת, בעלת זכויות בדירה בקומה השניה, מתנגדת למבוקש שכן הגשר ייפגע לדעתה באופן משמעותי באיכות חייה, ייבנה מול חדר השינה שלה ועלול להקל על הפריצה לביתה. כמו כן, לא נשקלו חלופות אחרות הפוגעות במידה פחותה ומידתית יותר בזכויותיה. המשיבים השיבו כי מדובר בבקשה תואמת תכנית (חפ/1400 י"ב/1) וכי יש לסלק הערר על הסף על רקע זה. כמו כן, נטען כי מאחר ובמקביל תלויה ועומדת תביעת העוררת נגד המשיבים בפני המפקחת, הרי שטענותיה קנייניות ידונו בפני המוטב המוסמך ואין זה בסמכותן של וועדות התכנון לדון בטעונות אלה. הוועדה המקומית הצטרפה לטענה כאילו המדובר בבקשה תואמת תכנית. דיון והכרעה: אין חולק כי ההתנגדות של העוררת הוגשה לפי תקנה 2 ב- ו -ג' לתקנות התו"ב (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל - 1970. והיא אינה התנגדות לפי סעיף 149 לחוק התו"ב. במצב דברים זה לא חל סעיף 152 לחוק ועל כן על דחיית התנגדות העורר אין זכות ערר לועדת הערר. (ר' ד"ר שמואל רויטל דיני התו"ב מהדורה 22, כרך ראשון עמ' 402 ) המקור והבסיס החוקי לזכות הערר לועדת הערר, על החלטה של הועדה המקומית בנושא היתרי בניה, מצוי בסעיף 152 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 בו נאמר: "(א) (1) הרואה עצמו נפגע מהחלטה של ועדה המקומית או של רשות רישוי מקומית לסרב לתת היתר לפי פרק זה או לדחות התנגדות לפי סעיף 149 (3) רשאי לערור בפני ועדת הערר תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו החלטה בדבר הסירוב או הדחייה." בבג"צ 594/89, מועצה אזורית ערבה תיכונה ואח' נ. המועצה הארצית לתכנון ולבניה ואח' פד"י מד (1) 565, מול האות ג', נאמר: "הלכה היא שכשמתכוון המחוקק להעניק זכות ערר, קובע הוא זאת בדבר חקיקה... בענייננו לא הוקנתה זכות כזו לגבי החלטות המועצה. באותם המקרים בחוק התכנון והבנייה, כשרצה המחוקק ליתן זכות להתנגד או לערור, קבע זאת במפורש, ומכאן שבאותם מקרים, כמו בענייננו, כשלא העניק זכות כזו - זכות זו אינה קיימת". לעניין היקפה של זכות הערר לפי סעיף 152 (א)(1) ראוי להפנות לפסק דינו של כב' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה דר' ביין, בעת"מ 136/00 צומת האלופים נ' ועדת הערר: "אינני חולק שזכות הערר ניתנת רק בנושאים שסעיף 149 דן בהם, דהיינו הקלה, שימוש חורג וחלוקה בסטייה מתכנית. כל מה שאני אומר הוא שסעיף 149(3) המדבר על החלטת הועדה בהתנגדות של בעל קרקע או בניין או מחזיק בהם כשהוא מאוזכר בסעיף 152 (א)(1), אינו יכול להתפרש פרשנות מילולית טכנית שאינה מתקבלת על הדעת, לפיה אם עמדה הועדה על המשמר וגילתה סטייה מתכנית ובהמשך מילאה חובתה ועשתה פרסום ובעקבות פרסום זה באה התנגדות ונדחתה, הרי רק אז תינתן לנפגע זכות ערר, ואילו אם הועדה טעתה או אולי הוטעתה לחשוב שאין סטייה כזו, או שהיא אמנם הייתה ערה לצורך בהקלה אך על אף זאת נמנעה מפרסום, או אז, "ייענש" הנפגע בכך שהוא יאלץ לפתוח בהליך בבית המשפט שהוא יקר, מסורבל, ממושך ופחות יעיל מאשר ההליך בפני ועדת ערר." וראה גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בעתירה מנהלית 8/97 קרבסי נעמי ואח' נ. ועדת הערר לתכנון ובנייה מחוז ירושלים ואח' בו נאמר: "למשיבים אין מעמד בהליכי מתן היתר שלא נלוות אליו בקשה לשימוש חורג, הקלה או סטייה, זולת על פי הוראות תקנה 2 ב' ו - ג' לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970 ואם לא קוימו הוראות תקנות אלו... זכותם לפנות במישרין לבית משפט זה..." כן נפסק בעניין עת"מ (חי) 391/08 תיאטרון הצפון מרכז אומניות הבמה בית העם נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה כדלקמן: "הכרה בזכות ערר על החלטה למתן היתר לוועדת הערר גם מעבר למסגרת הקבועה בסעיף 152 לחוק התכנון והבנייה, עלולה ליצור קשיים רבים. בהיעדר הוראה המקנה זכות ערר, ומגדירה את הזכאים, העילות וסדרי הדין, עלולות ועדות הערר להיות מוצפות על-ידי עוררים למיניהם המונָעים מאינטרסים שונים ולאו דווקא ענייניים. הקביעה כי סעיף 12ב(א)(2) לחוק התכנון והבנייה מקנה זכות ערר לכל המעוניין פותחת פתח רחב שעלול לפגוע בהליכי התכנון. יתרה מזו, ועדת הערר היא גוף מקצועי האמון על בדיקת טענות מקצועיות בתחום התכנון והבנייה ובירורן. ועדת הערר אינה אמונה על בירור זכויות להגשת ערר, על הגדרת היקף הנפגעים, על בירור טענות שיהוי, על איזון בין האינטרסים המנוגדים בשאלת זכות הערעור וכדומה. אלו שיקולים לבר-תכנוניים שראוי כי ייבחנו על-ידי בתי משפט ולא על-ידי ועדת הערר. 21.צריך לזכור כי כאשר שוללים את זכות הערר לוועדת הערר, אין פירושו של דבר כי נחסמת דרכו של מי שנפגע או של מי שטוען לאינטרס לגיטימי, לפנות לערכאות שיפוטיות. הדרך להגשת עתירה מינהלית פתוחה, ובית המשפט לעניינים מינהליים ידון בכל עתירה על-פי כללי המשפט המינהלי. 22.אוסיף גם כי הענקת זכות פנייה לוועדת הערר גם למי שאינו זכאי לכך מכוח הוראת סעיף 152 לחוק התכנון והבנייה יוצרת מצב אבסורדי שבו מי שנפגע ישירות מההחלטה, ועל כן עומדת לו זכות ערר על-פי חוק, חייב להגיש עת עררו בתוך המועד הקבוע בחוק (30 יום). לעומתו מי שאינו בין הנפגעים הישירים על-פי סעיף 152 לחוק, רשאי לפנות לוועדה ללא כל מגבלת זמן, ופנייתו כפופה רק למגבלות השיהוי המסורות לשיקול דעת הוועדה. הדבר מעניק לכאורה יתרון דיוני ניכר למי שאינו נמנה מפורשות עם הזכאים להגשת ערר, על פני הזכאים. איני סבור גם כי לשון סעיף 12ב לחוק מחייבת מסקנה שונה. אמנם סעיף 12ב(א)(1) לחוק קובע כי לוועדה סמכות לדון בכל עניין שבו הוענקה זכות על-פי חוק, ואילו סעיף 12ב(א)(2) אינו מפנה לזכות להגשת ערר נפרדת, אולם מכך אין להסיק הענקת זכות ערר רחבה ללא כל מגבלה. ייתכן שניסוח הסעיף אינו משביע רצון, ויש בהוראת סעיף 12ב(א)(2) משום חזרה מיותרת, אולם אין בכך כדי להעניק זכות כשהדבר אינו נאמר ברורות." זכות הערר למתנגד ניתנה בחוק רק על החלטה הדוחה התנגדות. אין זכות ערר על עצם ההחלטה לתת היתר, אלא אם מוכח כי אישור הבקשה להיתר כולל סטייה מהוראות התכנית. טוען ב"כ ה עוררת כי ההיתר אינו תואם את תכנית חפ/מק/1400 י"ב/1 הואיל ואותה תכנית קובעת בסעיף 5.6 גישרי גישה לבניין ולא לדירה ולכן אין להתיר את בניית הגשר במקרה דנן. סעיף 5.6 לתכנית קובע כדלקמן: "במרווח קידמי ובמרווח צידי, במגרשים בצד הנמוך של הדרך יותרו גשרי גישה להולכי רגל, מן הדרך אל הבניין, בתנאים שלהלן: המרחק בין הגשר לבין הגבול עם מגרש בנייה גובל לא יפחת מ-2/3 המרווח הצידי המותר. כאשר רוחב המרווח הצידי המותר הוא 3 מ' או פחות, לא יפחת המרחק בין הגשר לבין הגבול מ-1.7 מ'. מפלס הגשר במגרשים כנ"ל, במרווח צידי, לא יעלה על 3 מ' מפני הקרקע הטבעית, ובמרווח קדמי לא יעלה על 1 מ' ממפלס הרחוב. " הבקשה שלפנינו תואמת הוראות אלה. אין אנו סבורים כי הפרשנות שהוצגה ע"י ב"כ העוררת לפיה המילים "מן הדרך אל הבניין" שוללות הגשר במקרה דנן: מדובר במבנה ובו שתי קומות על עמודים על קומת עמודים, כאשר הגשר מקשר לקומה א' שהיא במפלס רחוב. בכל קומה דירה אחת ואין אפשרות על פי תנאי התכנית ליצור גשר ישירות לקומה ב'. מכאן שהאפשרות ליישם את התכנית הינה לדירה בקומה א' בלבד. משלא מצאנו כי הבקשה סותרת או לא תואמת להוראות התכנית החלה במקרקעין, הרי שאישורה אינו מקנה זכות ערר לוועדת הערר. יחד עם זאת, המלצנו לצדדים להגיע להסדר הדדי לפיו הגשר המבוקש יאושר מחד, ואילו המשיבים יסכימו להקמתה של מעלית לשירות קומה ב' מאידך. אנו סבורים כי יש לכלול תנאי בהיתר הגשר אפשרות להתאימו למעלית לכשתוגש בקשה מתאימה שתאושר ע"י הועדה המקומית. בכפוף לאמור, הערר נדחה. גשרנכותמקרקעיןגישה לנכים