ערר לאשר הקמת בית מגורים לעוררים ולדחות את בקשתם להקמת בריכת שחייה, כל זאת במקרקעין הידועים כחלקה 419, בגשו 6582 (להלן: "המקרקעין). חלקה הרלוונטי של החלטת הועדה המקומית לענייננו הוא: "לא לאשר הקמת בריכת שחייה, לאור העובדה ששטח מגרש המבקש הינו 284.60 מ"ר, הנמוך מ - 300 מ"ר כמתבקש מתכנית הבריכות רע / מק / 400." על כך עררו העוררים בפנינו. העוררים הגישו את הערר ביום 9/9/12. החלטת הועדה המקומית הודפסה ביום 24/6/12. בידי אף לא אחד מהצדדים ראיות למועד המצאתה של אותה החלטה לידי העוררים. יחד עם זאת, כלל הערר בקשה להארכת מועד להגיש הערר. וכך הבהירו העוררים: "העוררים נמצאים כעת בשלהי בניה מתקדמים. מיעוץ שקיבלו, אם כי שגוי, נאמר להם כי פנייה ישירות לועדה תביא לשינוי בהחלטה לאור התקדימים שהוצגו. פניותיהם בע"פ לא נענו באופן ברור עד שהוצע להם לפנות בכתב, או אז תענה בקשתם בחיוב. לפיכך פנו ביום 29/8/12 במכתב וביום 3/9/12 נענתה פנייתם בשלילה במכתב ועל כן הוגש ערר זה." הועדה המקומית מצידה הגישה, יומיים לפני מועד הדיון מסמך המתקרא "תגובת הועדה המקומית לבקשה להארכת מועד להגשת ערר על החלטת הועדה המקומית מיום 7/6/2012." במסגרת זו טענה הועדה המקומית כי העוררים שהיו מיוצגים על ידי עו"ד לאורך כל הדרך היו מודעים לזכותם להגשת ערר במועד הקבוע בחוק וטענתם כי ייעצו להם לפנות לבקש דיון חוזר מעלה תמיהה כי מי שפנה בשמם ובעבורם לקיום דיון חוזר הא אותו עו"ד שמבקש היום הארכת מועד. תשובת ב"כ הועדה המקומית לאותו עו"ד, בדבר העדר זכות לדיון חוזר בועדה המקומית בעניינם, נשלחה ביום 3/9/12, והערר הוגש רק ביום 9/9/12. העוררים בחרו להשלים עם החלטת הועדה המקומית, מילאו את תנאיה, והונפק להם היתר בניה והתנהלותם כעת עושה פלסתר את הוראות החוק. בנוסף הודיעה הועדה המקומית בבוקרו של יום הדיון כי אין בכוונתה להתייצב לדיון, שכן לדידה הערר אינו קיים. דיון והכרעה אנו סבורים כי משבחר העורר להוציא ההיתר בהתאם להחלטת הועדה המקומית הוא אינו יכול לאחוז בחבל משני קצותיו, דהיינו מחד ליהנות מההיתר לאלמנט שאושר ומאידך לערער על חלקה האחר של ההחלטה, הגם שאין הדברים עולים בקנה אחד: הועדה המקומית החליטה בשעתו לאשר הקמת בית מגורים במסגרת הקלה בקווי בניין ובתנאים מסוימים, ביניהם התאמת מרתף, התאמת תכנית הגשה לתכנית פיתוח ועוד כהנה וכהנה. במצב דברים זה בו אושר פיתוח מסוים ועל פיו הוצא היתר, שינויו של הפיתוח ותוספת בריכת שחייה עשויה לחייב בחינה מחדש. לפיכך, לטעמנו על העורר להגיש בקשה חדשה הנסמכת על הפיתוח שאושר במסגרת ההיתר, ועל יתר תנאיו. נוכח האמור איננו נזקקים בשלב זה לטענות הצדדים בנוגע להארכת המועד. בשולי הדברים נעיר כי אפילו בהליכים אזרחיים, המתנהלים בלוח זמנים מרווח יותר ומחייבים כתבי תשובה, הגנה, תצהירים ועוד כהנה וכהנה הכנות, הרי שעל פי הנחיית בית המשפט העליון, יש לשמוע בקשות כגון דא, כמו כל בקשות מקדמיות אחרות, יחד עם התיק העיקרי וזאת על מנת לחסוך ולא לבטל זמן ציבורי, שיפוטי ואת זמנם של הצדדים. ראה לעניין זה רע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג ואח'. בענייננו מדובר בהליך ערר שהינו הליך תכנוני - מעין שיפוטי מהיר ויעיל ועל כן אין מקום לפצל הדיון, כך נוהגים רבים מגופי המדינה וכל ועדות הערר. לא זו אף זו, כפי שקבענו מראש, ככל שהיתה מוגשת בקשה למחיקה על הסף מבעוד מועד, ולעניין זה יוזכר כי הועדה המקומית קיבלה את הערר ביום 24/9/12, לפני כחודש ימים, היתה זו מועברת לתגובת הצדדים וייתכן והיתה מוכרעת מראש, על סמך הבקשה והתגובה, קודם למועד הדיון, ומבלי לבטל זמן כאמור. אשר על כן ולאור כל האמור הערר נדחה נוכח הנסיבות שנזכרו לעיל המחייבות, בראייתנו, עדכון הבקשה בהתאם להיתר שהוצא. העוררים יהיו רשאים להגיש בקשה חדשה ככל שימצאו לנכון לעשות זאת לועדה המקומית. בריכת שחיה / בריכת מיםערר