סעיף 149 לחוק התכנון והבניה מחייב הליך מקדמי של פרסום קודם להתרת שימוש חורג ו/או הקלה ובין היתר פרסום בעיתון, אשר נעשה במקרה דנן; הודעה בחזית הקרקע או הבניין (על כך יש מחלוקת); מסירת הודעה מפרטת את מהות הבקשה והמועד לבקשת התנגדויות לכל הבעלים או המחזיקים בקרקע או בבניין שלגביהם הוגשה הבקשה; לכל הבעלים המחזיקים בקרקע או בבניין הגובלים בקרקע או בבניין שלגביהם הוגשה הבקשה; ולכל הבעלים או המחזיקים בקרקע או בבניין אשר לדעת הוועדה יפגעו או עלולים להיפגע מאישור הבקשה. דומה כי אין מחלוקת כי לא כל הבעלים של אותה חלקה קיבלו הודעות ולראיה, התנגדותה של העוררת 1, לה התגלה דבר הבקשה באיחור. הרציונל העומד בבסיס ההוראות הנ"ל הינו ידוע אישי של העלולים להיפגע ובעלי אינטרסים במקרקעין על הבקשה לחרוג מהמשטר התכנוני התקף באותם מקרקעין. על אודות תוצאותיו של פגם בפרסום נפסק כבר כי מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין וכלשון ביהמ"ש בנושא עת"מ 1034/09 בצלאל נגד הועדה המחוזית ירושלים למשל - "טענת משיבים 6-8 לפיה יש להחיל בנסיבות דנן את דוקטרינת הבטלות היחסית, אף היא דינה להידחות. אין חולק כי אי מילוי אחר דרישת החוק בדבר פרסום הפקדתה של תכנית, הנו פגם חמור היורד לשורש העניין. כמו כן, עניינה של העתירה בתקיפה ישירה על ידי עותרים שנפגעו במישרין מן ההחלטה לאשר את התכנית חרף הפגמים בפרסומה. זאת ועוד, ביטול ההחלטה להפקיד ולאשר את התכנית לא יגרום נזק המצדיק התעלמות מן הפגמים האמורים. וכדברי בית המשפט העליון: "לפי התיאוריה של הבטלות היחסית, יש מקום להתאים את נפקות ההפרה (לרבות הסעד הניתן על ידי בית המשפט) לנסיבות המקרה. והעניין מסור לשיקול הדעת של בית המשפט בכל מקרה. בין היתר עשוי בית המשפט לשקול את חומרת ההפרה; אם מדובר בתקיפה ישירה או בתקיפה עקיפה של ההחלטה; האם ההחלטה מותקפת על ידי אדם שנפגע במישרין מן ההחלטה או על ידי אדם אחר; מתי מותקפת ההחלטה; מה הנזק שנגרם לאדם משום שנמנע ממנו שימוע מוקדם ומה הנזק שעלול להיגרם לציבור אם תבוטל ההחלטה; ומה הסיכוי לתקן את המעוות בדרך של שימוע מאוחר" בג"צ2911/94 באקי נ' משרד הפנים, פ"ד מח(5), 291,306) . אכן, עיקר התנגדותם של העותרים היא קניינית ומשיבה 1 אינה מוסמכת לדון בה. עם זאת, אין לשלול כי משיבה1 תבחר שלא לקיים דיון בתכנית, כל עוד לא הוכרע נושא זה על ידי בית משפט מוסמך (ר'בג"צ 1578/90אייזן נ' הועדה המקומית לתכנון לבניה ת"א, מיום24.10.90). 17. עוד לעניין החלת הדוקטרינה, יש לייחס חשיבות לשאלה, אם ידעו העותרים על דבר הפקדת התכנית ממקור אחר, אם לאו. בהקשר זה ציין כב' השופט ברנזון בבג"צ 527/04חנה ח'לף נ' הועדה המחוזית מחוז צפון, פ"ד כט(2) 319): "...אילו הוכח כי בפועל ידעו העותרים על דבר ההפקדה במועד, אם מתוך קריאת הידיעה שפורסמה ברשומות או בעיתונים בשפה העברית ואם ממקור אחר, ועל כן לו רצו יכלו להגיש התנגדות במועד החוקי, לא הייתי רואה צידוק להושיט להם הסעד המבוקש". בענייננו לא הוכח כי בפועל ידעו העותרים על דבר ההפקדה במועד ממקור אחר. יתרה מכך, העובדה שההודעות על התכנית פורסמו בעיתונים אשר הציבור החרדי אינו קורא, אך מחזקת את ההנחה כי העותרים לא ידעו על דבר ההפקדה ממקור אחר." לאור האמור ועל מנת לקיים את דרישות הדין והאינטרסים העומדים בבסיסו אנו רואים לנכון להחזיר הדיון לוועדה המקומית שתדאג לפרסום האמור. ככל שתוגשנה התנגדויות בפרק הזמן שייקצב באותו פרסום תדון הוועדה שנית בבקשה. הודעות תימסרנה לכל בעלי הזכויות במקרקעין וכן לבעלי זכויות במקרקעין גובלים על פי מבחן מרחיב. בניהחוק התכנון והבניהפרסוםשימוש חורגתכנון ובניה