נטען כי החלטת ועדת המשנה מאשרת סימוני חניות בשביל המעבר בניגוד להחלטת המפקחת לבתים משותפים, המפקחת לא קבעה את המקומות המסומנים כחניות עתידיות והחלטת הועדה נותנת עדיפות למשפחת עמוס ומחייבת את העורר או מי שיבוא בנעליו לנקוט הליך, כאשר החלטת כב' המפקחת הינה הפוכה. זאת ועוד זכות המעבר ניתנה רק להולכי רגל, ויש לקבעה ככזו. אין לקבוע פילרים למשיבים בשטח העורר. תמצית טענות המשיבים בקלו זכאי שלא יופרע השימוש שלו בשטח עד לאריכות ימיו, ולאחר מכן תחדל הרשות ותפקע זכות השימוש. מיקום שעוני המים ופילר האשפה המשותפים לשתי החלקות ניתן עפ"י החלטת הועדה המקומית. תמצית טענות הועדה המקומית החלטת הועדה מאפשרת סימון חניות עתידיות בגבול הצפוני של מגרש 227 נשענת על דרישות הועדה, בהסתמך על תקני חניה נדרשים לשני מקומות חניה בתחום המגרש לכל יחידת דיור באזורי מגורים א' ו-א' מיוחד. סימון החניה בעתיד מתייחס במפורש לקביעת המפקחת על הבתים המשותפים כי החזקה בחלק החצר הצפונית תחול עד לאריכות ימיו של העורר. וזו הדרך היחידה בה ניתן להתיר את בקשת המבקש מבלי לסתור את פסיקת המפקחת. לאחר הדיון, ביום 31/12/12 התקבלה החלטת ועדת הערר לפיה הוצעה לצדדים הצעת פשרה כדלקמן: "בטרם תנתן החלטת ועדת הערר, מוצע לצדדים הסדר מוסכם, לפיו החניות המבוקשות תוסטנה לחלקו המזרחי של המגרש (על החלק של המשיבים) מדובר בחניות עתידיות, אשר ביצוען עשוי לחייב ממילא בקשה חדשה, ולפיכך אין מקום, לטעמנו, למקמן בשטח המריבה דווקא." ביום 4/3/13 לאחר אורכות ודחיות הודיע ב"כ העורר כי היא מתנגדת להצעה שכן לשיטתה היא תגרום לכך שלא יהיה תכנון שיקח בחשבון גם את שטחו של העורר לחניות ויפגע בזכויות עתידיות וזאת בניגוד לפסק דינה של המפקחת. דיון והכרעה אנו סבורים כי בהתחשב בעובדה כי המדובר בתוספת בניה לבניה קיימת מזה כבר, אשר לא כללה בשעתו חובת הסדרת חניה בתחום המגרש, ניתן במקרה דנן לאפשר הדרך בה הלכה הועדה המקומית ולפיה בנסיבותיו הספציפיות בתיק זה לפיהן: כאמור מדובר בתוספת בניה ולא בתכנון בניה חדשה; קיים פס"ד מחייב של הערכאה המוסמכת בנוגע לגישה לעומק החלקה, לפיה גישה זו מוגבלת עד 120 של העורר באופן שאינו מאפשר הסדרת חניה עכשוית, אך אינו שולל ניצול זכויות הבניה של בעלי הזכויות בחלקה; בהתחשב בכל האמור ניתן להסתפק במקרה דנן בסימון חניות עתידיות, רק לאחר שתמוצה האפשרות לתשלום חלופי לקרן חניה עפ"י תקנות התכנון והבניה (התקנת מקומות חניה) התשמ"ג-1983. המפקחת קבעה במסגרת פסק הדין, כי עד ל-120 של העורר, קיימת לעורר חזקה ושימוש בלעדית בחלק החצר בצד הצפוני של דירתו, ולפיכך לא ניתן לתכנן שם היום חניות ו/או מעבר לחניה בעומק החלקה. כמו כן קבעה המפקחת כי לאחר 120, יש לבחון את מיקום החניה בחלקה בכללה. כפועל יוצא מכך, לטעמנו, העולה מפסק דינה של המפקחת הוא כי: כל האפשרות לתכנון חניות לאחר 120 של העורר, יהיו פתוחות. פסק הדין של המפקחת אינו שולל ולא התכוון לשלול זכויות בניה תקפות הקיימות למשיבים, ודומה כי הצדדים לא הביאו בפני המפקחת את דרישות דיני התכנון הבניה להתקנת מקומות חניה כחלק מתנאי ההיתר. יחד עם זאת, מאחר והועדה המקומית ראתה לנכון לתכנן חניות עתידיות, איננו רואים מניעה לכך שהן תתוכננה בשטח אחר שאינו שנוי במחלוקת כיום בין הצדדים: כך למשל, אין מניעה לתכנן את החניות הנדרשות בעומק החלקה בחלק הצפון-מזרחי שלה סמוך לבית המבקשים. אמת, נכון כי כיום, בהתאם לפס"ד של המפקחת לא ניתן להכניס לאותו מיקום מכונית ואולם, לכל הפחות מדובר בשטח אשר החזקה בו למשיבים ונושא זה אינו שנוי במחלוקת. לפיכך אנו מקבלים את הערר במובן זה שהחניה הנדרשת תתוכנן בעומק החלקה בחלק המזרחי וזאת כחניה עתידית. לענין הפילרים לא מצאנו ממש בטענת העורר, ברי כי הגישה לפילר אשפה ולמים צריכה להיות מהרחוב, ועל כן יש לבצע את הפילרים של שני הבתים בקידמת החלקה. לפיכך הערר מתקבל בחלקו. בתים משותפיםאשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםחניה