בקשת רשות ערעור על החלטת ועדת הערר לאשר תכנית נקודתית החלה במקרקעין הידועים כחלקה 298,ב גוש 6373 בפ"ת (להלן: "המקרקעין"). עניינה של התכנית בשינוי קווי בניין והגדת מספר יחידותה דיור. המבקש, הוא העורר סבור כי נכון לאפשר לו רשות ערעור (ערכאה תכנונית שלישית על פי סעיף 111 לחוק) וזאת מטעם שמעלה שאלות משפטיות מהותיות בנוגע לסמכות הועדה המקומית, שטח מגרש מינימאלי לבניה, שינוי ייעוד ועוד. עוד נטען כי מדובר בשאלות חשובות המתעוררות בדבר סמכות הועדה המקומית. הועדה המקומית טענה כי הבקשה מהווה חזרה על טענותיו של העורר בכתב בערר, אשר הוכרעו אחת לאחת בהחלטת ועדת הערר. עוד נטען כי חלקן נסמך על נושאים טכניים שאף הם הובהרו בהחלטת ועדת הערר, כמו למשל השלכות, נוהל מבא"ת וכו'. עוד טענה הועדה המקומית כי אף אם תתקבל עמדת העורר לפיה יש לפרש בהרחבה את האפשרות לערור בהתאם לסעיף 111 לחוק הרי שגם כך מדובר בתכנית נקודתית ספציפית ומצומצמת כאשר השאלות הן טכניות כאמור ואינן משליכות על עניינים ציבוריים, ואין טעם להעבירה לערכאה תכנונית נוספת. המסגרת הנורמטיבית על בקשות כגון דא חולש סעיף 111 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965 (להלן: החוק) הקובע כדלקמן: 111. (א) על החלטת ועדת ערר לפי סעיף 112 רשאים לערור בפני הועדה המחוזית ברשות יושב ראש ועדת הערר: (1) מי שהיה צד להליך בפני ועדת הערר; (2) מגיש התכנית; (3) מגיש התנגדות; (4) מי שהשמיע את טענותיו לפי סעיף 106(ב); (5) חבר ועדת הערר; (6) נציג בעל דעה מייעצת כאמור בסעיף 18(ב); (7) יושב ראש הועדה המקומית או ועדת המשנה שלה לתכנון ולבניה; (8) מהנדס הועדה המקומית; (9) מהנדס הרשות המקומית. (ב) בקשת רשות לערור תוגש ליושב ראש ועדת הערר, תוך שבעה ימים מהיום שבו הומצאה לצדדים בערר החלטה של ועדת הערר, והוא יתן החלטתו תוך חמישה עשר ימים מיום קבלתה. (ג) התקבלה רשות כאמור, יוגש הערר לועדה המחוזית, תוך שבעה ימים מיום קבלת הרשות; הועדה המחוזית תיתן החלטתה בערר תוך שלושים ימים מהיום שהוגש הערר והחלטתה תהיה סופית. (ד) הודעה על ההחלטה בערר תינתן לצדדים תוך שבעה ימים מיום מתן ההחלטה. החוק אינו קובע קריטריונים למתן רשות ערעור כנ"ל והפסיקה אף היא אינה חד משמעית. מחד נפסק כי בעניין מתן רשות לערור נקבע כי יש להקל במתן רשות הערעור (כדלקמן) "אין דינה של רשות ערעור לוועדה המחוזית כדין רשות ערעור למועצה הארצית, או כדין רשות ערעור על החלטות משפטיות. הועדה המחוזית ממילא דנה במרבית התכניות אשר מאושרות במחוזה, ואינה מוגבלת לדון בתכניות בעלות חשיבות מיוחדת בלבד. אכן רשות ערעור היא עדיין החריג אולם כאשר עסקינן ברשות ערעור לוועדה המחוזית הרי שנראה שאין להקפיד וליתן רשות ערעור בחריגי חריגים בלבד, ויש לבחון בקשת רשות הערעור לוועדה המחוזית בצורה מקלה יותר" . (עת"מ י-ם 608/03 אשדר חב' לבניין בע"מ נ' יו"ר ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז ירושלים) אך מאידך ערכו בתי המשפט אנאלוגיה ברורה במקרים אחרים לסעיף 110 לחוק התכנון והבניה. ר' עת"מ 1102/05 עומרי עאהב חברה לבניין בע"מ נ' ועדת הערר המחוזית צפון וכן עת"מ 387/01 ציפחה בע"מ נ' ועדת הערר המחוזית חיפה, ושם נפסק כדלקמן: אולם , בסופו של דבר, עדיין מדובר בהליך ערעור שני, הטעון רשות. המחוקק לא היה מתנה את הזכות להגיש ערעור כזה ברשות, אלמלא חפץ לתת להחלטת מעניק הרשות, שיקול דעת וסמכות להחליט בקשר לכך. ככל שמדובר בהליך שהשפעתו נרחבת על אזורו ועל האוכלוסייה המושפעת ממנו, כך נוטה הכף להענקת רשות ערעור. אם להחלטת ועדת הערר, כבמקרה שבענייננו, השפעה מצומצמת יותר, סביר שלא תינתן רשות הערעור." דעתי כדעת הערכאות המחזיקות בדעה השנייה על שום ארבעה: ראשית, נכון כי הועדה המחוזית דנה במרבית התכניות המתוכננת בתחומה. ואולם אין בכך כדי לבטל ההפרדה הקיימת עפ"י תיקון 43 לחוק בין תכנית בסמכות ועדה מקומית לבין תכנית בסמכות ועדה מחוזית. "יד קלה על הדק הרשות" עלולה לגרום להיצף בוועדה המחוזית העמוסה ממילא ועומדת להבנתי בניגוד לכוונת המחוקק בתיקון 43 לחוק. יש לזכור כי ממילא ועדה זו (המחוזית) נטרדת לפרקים בתכניות ובקשות שאינן בסמכותה מלכתחילה, וזאת למשל מכח התוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה המחייב אישור ועדה מחוזית גם לשימושים חורגים בקרקע חקלאית. אילו ביקש המחוקק לפתוח בכל מקרה ערעור על תכנית בסמכות ועדה מקומית בוועדה מחוזית כערכאה תכנונית היה קובע זאת מפורשות. שנית, פועלה של הודאות התכנונית וההרמוניה המשפטית הינו בהשוואת הקריטריונים לערר ולא בבידולם. שלישית, בית המשפט העליון לא מצא לנכון עדיין ובמודע, לגבש רשימת קריטריונים סגורה למתן רשות ערעור במועצה הארצית מכח סעיף 110, כך שמדובר במבחן גמיש אשר ראוי לדעתי לאמצו גם בענייננו. ההחלטה המנחה לעניין ערר למועצה הארצית מצויה כיום בהלכת עע"מ 3663/02 ועד שכונות עין כרם נ' הועדה המחוזית י-ם אשר קובע כי אין לקבוע אמות מידה נוקשות או רשימה סגורה של עניינים אשר בהם מן הראוי ליתן רשות ערעור למועצה הארצית, והיא מסתפקת בקביעת התכלית כי יש לבחון לעניין זה את חשיבותה של התכנית הנדונה בין היתר לאור השלכותיה, אופיה העקרוני והרגישות או המחלוקת הציבורית שהיא מעוררת (ר' עע"מ 2418/05 מילגרום ואח' נ' הועדה המחוזית לתו"ב י-ם). ורביעית, קיימת גישה הגורסת כי מאחר והחלטות ועדת הערר בשונה מהחלטות הועדה המחוזית עברו כבר בכור מחצבתן של 2 ערכאות תכנוניות יש דווקא למעט בהרשאת מתן ערעור לערכאה תכנונית נוספת. מן הכלל אל הפרט בענייננו מדובר בתכנית נקודתית אשר באה לפתור את עניינו של מגרש ספציפי שעבר אי אילו הפקעות באופן שניתן יהיה לנצל בו את זכויות הבניה. הערר אינו מעלה שאלות תכנוניות בעלות השלכות רוחב כלשהן. אשר לנושא המשפטי, הרי שהמוסד האמון על בירור שאלות כגון דא הינו בית המשפט המוסמך ולא מוסדות התכנון ועצם סיווגן של המחלוקות כמשפטיות עומדות תרתי דסתריי לבקשתו של העורר לערכאה תכנונית נוספת. מעבר לצורך נזכיר כי הגם שמדובר בשאלות משפטיות אשר המקום לבררן הינו בית המשפט, הרי שאותן שאלות נבחנות על ידי השר וליתר דיוק על ידי נציגיו מכוח סעיף 109 לחוק, וכי אישור כזה ניתן במקרה דנן כעולה מפרוטוקול הדיון. לפיכך איני רואה לנכון ליתן בעניין זה רשות ערעור לוועדה המחוזית. ערעורמקרקעיןרשות ערעור (בזכות או ברשות)עררועדת ערר