פרשנות תב"ע

##פרשנות תב"ע (תכנית בניה עירונית)## אין ספק כי תכנית מהווה דין לכל דבר ועניין, ועל כן חלות עליה ההוראות הפרשניות הנוגעות לדברי חקיקה. לעניין זה נקבע, כי הפרשנות חייבת להיות תכליתית, דהיינו, להתחשב במטרת התכנית אותה מפרשים. כך קבע בית המשפט העליון בע"א 482/99 בלפוריה וכו' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה - יזרעאלים, פ"ד נו (1) 895, 910: "כבר נאמר לא פעם בפסיקתנו, כי פרשנות של מונח בדבר חקיקה או בתכנית מיתאר צריכה להתפרש בהתאם לתכלית דבר החקיקה או התכנית לפי העניין, ובהתאם להקשרם של הדברים" וכך נקבע בע"א 8797/99 אנדרמן ואח' נ' ועדת הערר המחוזית, פ"ד נו (2) 466, 471: "פרשנות הוראות תכנית, כמוה כפרשנות חיקוק, יוצאת אמנם מנקודת המוצא של הפרשנות הטבעית של מילות החוק, אך אין היא נעצרת בפרשנות המילולית. הפרשנות חייבת להביא בחשבון את תכלית ההוראה התכנונית" לעניין זה ראוי להפנות לעת"מ 1317/06 בראל ואחרים נגד הועדה המקומית לתכנון בניה ת"א ואחרים שם נפסק כדלקמן: "בעניין פרשנות הוראות התב"ע עלי לתת את משפט הבכורה לרשות התיכנונית הפרשנות שלה עדיפה על הפרשנות של העוררים. עמד על כך פרופ' זמיר: במתן הפירוש בימ"ש מייחס משקל לפרוש שנתנה הרשות המנהלית הוא לוקח חשבון שהחוק הפקיד את הפרשנות בידי הרשות כחלק מהרשות המבצעת והטיל עליה את האחריות להפעלת הסמכות. הוא מודע לכך שהרשות היא בעלת כישורים להפעלת הסמכות לעיתים אפילו בעלת מומחיות מיוחדת, והיא מתבססת על נסיון מעשי הוא מעריך את העובדה כי הרשות פועלת מתוך הכרות קרובה לשטח... כל אלה יש בהם כדי להקנות משקל רב לדעתה ....".תוכנית בניהבניהתב"ע (תוכנית בניין עיר)