הבקשה תאושר בכפוף לאישור ל-85% הסכמי פינוי של הדיירים להנחת דעתה של הועדה המקומית. תמצית טענות העוררים העוררים הינם חברי הועדה המקומית. מדובר במתחם פינוי בינוי אשר לו מספר מבננים. במקרקעין חלה תוכנית יד/6156 אשר קובעת בסעיף 21ו' כי: "בכל מבנן פינוי ינתן היתר בניה רק כנגד הצגת לפחות 85% הסכמי פינוי של הדיירים להנחת דעתה של הועדה המקומית לפינוי עם כל המחזיקים בבניינים המיועדים לפינוי, המפורטים בטור ב' אל מול אותו מבנן פינוי, כאלה שאינם מפורטים אך הכרחיים לדעת הועדה המקומית לביצוע הבניה והתשתיות, במידה והמבנה לפינוי לא מפריע לבניה בפועל". לא עלה בידי משיבה 2 לחתום על הסכמי פינוי עם 85% מהמחזיקים, וזאת עד חודש נובמבר 2012 "ולפתע" החליטה הועדה המקומית ביום 26/12/12 כי המשיבה 2 דווקא כן הצליחה לעמוד בתנאי. בשעתו, ניסתה המשיבה לשנות את "רוע הגזירה" ע"י פניה לועדה המחוזית בבקשה להפחית את האחוז הנדרש ל-65%, אולם זו נדחתה. אך "לפתע פתאום" הציגה המשיבה 2, נתונים לפיהם בידה הסכמי פינוי ל-54 מתוך 63 מחזיקים שהם 85.7%. עפ"י הנתונים שהוצגו בפני הועדה המקומית קודם לכן, במבנן קיימים 54 מחזיקים, ובעבר דובר על כך כי קיימים בהם רק 42 מחזיקים, ולפתע צמח מספרם ל-63 מחזיקים. ארבעה נכסים משוייכים לראש העיריה ולחבר מועצת העירייה מר עוזי מאיר, חרף העובדה כי השניים הם בעלי זכויות בתשעה נכסים בלבד, הרי שלפי הרשימה הם מחזיקים ב-13 נכסים. נכס אחד (ברח' חתוכה 34) נספר פעמיים, נכס של ציון כהן כלל לא במתחם הרלבנטי, נספרו 3 נכסים הרוסים שאינם קיימים, ולפיכך מדובר בפיקציה. לא קיימים כלל הסכמי פינוי חתומים בין משיבה 2 למחזיקים, כל שהוצג הוא מסמכים חתומים חד צדדית ע"י המחזיקים. כמו שלא ניתן לכלול במסגרת הסכמי הפינוי גם "צעטאלעך" מדובר בפתקאות שאינן חוזים, הם נעדרות יסוד של מסוימות וכוונה ליצור יחסים משפטים מחייבים. כמו כן לא ניתן לספור פסקי דין כהסכמים לפינוי, קיימים לפחות שמונה כאלה ברשימה, עליה התבססה משיבה 1. כמו כן לא ניתן לספור נכס כהסכם פינוי כאשר חתמו רק חלק מבעלי הזכויות בו. המשיבות מתעלמות ממחזיקים נוספים שלא חתמו על הסכמי פינוי. כמו כן כוללת הרשימה פסקי דין לפינוי שאינם בנמצא: ביחס למר אבי גאון, ביחס למר ליאון רפאל. זאת ועוד חלפה למעלה משנה ממועד ההחלטה ליתן היתר בניה בתנאים ועפ"י תקנה 20א' ההחלטה פקעה קודם למועד ההחלטה נשוא ערר זה. בנוסף טוענים העוררים לניגודי עניינים בין ראשי העירייה בעתיד ובעבר, לבין העניין בערר זה, שכן הנ"ל הינם בעלים במתחם, וחלק מהמשתתפים בחלקם של הישיבות היה נגוע בניגוד עניינים. כך, בהיתר להקמת ביתן מכירות, נכחו רק ראש העיריה ומהנדסת העיר כרשות רישוי. העוררים לא זומנו לישיבה בה התקבלה החלטה נשוא הערר, חרף העובדה כי הוחלט בשעתו כי הם יזומנו לכל דיון בנושא זה, ונודע להם על קיומה זמן קצר מאוד לפני כינוסה. לא זו אף זו לא ניתנה אפשרות לחברי הועדה לעיין בחומר ולבדוק אותו. תמצית טענות המשיבה 2 העוררים מבקשים לשרת אינטרסים אישיים, של גורמים המנסים לחבל בפרוייקט, ללא כל עילה, וחלקם נגועים בשיקולים פוליטיים. מדובר בפרויקט שהוכרז ע"י הממשלה כהתחדשות עירונית, בו הושקעו מיליונים רבים של כספים מטעם המשיבה 2, לרבות בדיקות לרשות העתיקות, הוצאות תכנון ופינוי המחזיקים בהסכמה. במסגרת הסכמי הפינוי קיבלו המחזיקים פיצויים מרחיקי לכת, העולים עשרות מונים על זכויותיהם, שכן הגם שמדובר בדיירים מוגנים או פולשים בחלקם, כולם קיבלו במצב היוצא זכויות במקרקעין. בכל הנוגע לעוררים 3 עד 8 שאינם חברי מועצה, הרי שבהעדר הקלה או שימוש חורג יש לסלק הערר על הסף. יתר על כן כנגד העוררים 3, 4, ו-5 קיימים פסקי דין חלוטים לפינוי. מאז זכייתה במכרז שקדה החברה במרץ יום יום ומשקיעה משאבים בכדי להגיע להסכמות עם המחזיקים השונים במקרקעין. החברה מעונינת לבנות בשלב א' רק 86 יח' במגרשים 14-15, פינתה בפועל את כל המחזיקים במלוא שטח המגרשים 14, 15 ולצורך זה נדרשה להציג הסכמי פינוי עם 85% מהמחזיקים במתחם 12 עד 15 כולו. כיום מגרשים 14, 15 מגודרים ופנויים מכל מחזיק וזמינים מיידית, לאחר שהתקבל אישור רשות העתיקות. עוד ביום 12/12/12 התקיים דיון בועדת המשנה והוחלט לאשר את הבקשה בכפוף להצגת הסכמי פינוי כאמור, על החלטה זו לא הוגש ערר, והיא הוארכה ליום 28/1/13. החברה עמדה בתנאי שבטאבו ובדרישות הועדה, במתחם קיימים 62 מבנים/מחזיקים שעם 41 מתוכם נחתמו הסכמי פינוי, כנגד 8 קיימים פסקי דין לפינוי, ו-5 מבנים נאטמו או נהרסו זה מכבר. מהנדסת העיריה וצוותה ערכו בדיקות, השוואות והתאמות הן מול מחלקת הגביה בארנונה, הן מול נספח הפינוים שבתב"ע, והן בדיקה פיזית בשטח והגיעו למסקנה שהוצגו בפניהם הסכמי פינוי ו/או קיימים פסקי דין לפינוי או נכסים הרוסים עם למעלה מ-85% מהמחזיקים. מלבד 2 חברי הועדה, שהינם העוררים 1 ו-2, הרי שמתוך 62 המחזיקים שבמתחם, הצטרפו לערר רק חמישה, שכנגד שלושה מהם תלויים ועומדים פסקי דין חלוטים והשישי הינו שוכר משנה. לשני חברי הועדה העוררים, אין רשות להעלות טענות שאינן תכנונית המבוססות על עובדות וטענות קנייניות של מחזיקים שכלל לא הצטרפו לערר. לא יכולה להיות מחלוקת כי פסק דין לפינוי עולה בדרגתו על הסכם פינוי. לענין "הצעטלאך" הרי שאותם מחזיקים חתמו גם על הסכמים מפורטים שהומצאו לועדה. בנוסף לתשובות הפרטניות, הרי שיש לדחות את הערר גם נוכח עמדת הממשלה לפיה יש לעודד מגורים ברחבי הארץ במיוחד שמדובר במתחם להתחדשות עירונית. תמצית עמדת הועדה המקומית בהתאם לאמור בסעיף 11 להוראות התוכנית נכללו בה מסמכים שונים ובכלל זה נספח פינוי. התוכנית מחלקת את המקרקעין לשני מתחמים: מתחם א' ומתחם ב', הוצגו בפני הועדה המקומית 54 הסכמי פינוי, מתוך 63 קיימים המהווים 85.7% וסמוך לשעת הישיבה, המציאה המשיבה הסכם פינוי נוסף והגדילה את המספר ל-55 מתוך 63. לטענת הועדה המקומית העוררים 1 ו-2 אינם יכולים להגיש ערר, שכן רשות זו ניתנת רק לגבי החלטה לתת היתר ואילו כאן מדובר בהחלטת המשך לאותה החלטה. לא זו אף זו הערר הוגש באיחור ההחלטה התקבלה ב-26/12/12 ואילו הערר הוגש ב-24/1/13. העוררים 3-8 אינם רשאים לערור על ההחלטה שאינה נסבה על מתן היתר, קל וחומר על סירובו או דחיית התנגדות לפי סעיף 149 לחוק. העוררים לא המציאו כל ראיה לענין מעמדם כבעלי זכויות במקרקעין. הזימון לישיבת מליאת המשיבה נשלח מבעוד מועד, כמו כן כל החומר שהמציאה המשיבה לצורך הדיון, הועמד לרשות ולעיון כל חברי המשיבה ובכלל זה העוררים 1 ו-2 ולמשרד מהנדס העיר, טרם ובמהלך הדיון בבקשה, והם אף עיינו בו ושאלו שאלות. טענות העוררים בדבר העדפת המשיבה 2 ריקות מתוכן ומופרכות, שכן לא מכבר דחתה המשיבה בקשה קודמת של המשיבה 2 שנסמכה על 29 הסכמי פינוי תוך טענה שמבנה 50 בו מספר מחזיקים יש לחשב כנכס אחד, כן, דחתה המשיבה בקשה אחרת לשנות את הרף הקבוע בתוכנית ולהעמידו על 65% בלבד. המשיבה רואה במימוש התוכנית ביצועה ויישומה, צורך אורבני, מקומי, תכנוני ואנושי מן המעלה הראשונה. בפני המשיבה הוצגו חוזים חתומים ולא פתקאות או צעטאלך, הדברים נכונים גם בהתייחס לראש העיריה המכהן ולקודמו בתפקיד, נכסיהם של אלה רשומים בספרי העירייה. המשיבה אינה זכאית או רשאית להתערב בתוכנם של חוזים בין 2 צדדים בגירים. את פסקי הדין לפינוי יש להחשיב לפחות כהסכמי פינוי. לצורך עמידה קפדנית בהתאם לדרישות סעיף 21 ו' להוראות התוכנית היה מחובתה של המשיבה להביא את כל הנכסים הנמצאים במניין חישוביה הן נטושים, הן הרוסים והן מוחזקים, אם ניתנו אודותיהם פסקי דין או אם לאו. אלא גם אלא מצויים ומנויים בנספח הפינוי של התוכנית. למעלה מכך, ספירתם מעלה את היחס בין מספר הסכמים שהושגו ביניהם הסכמי פינוי, לבין מספר הנכסים בתחום המתחם, דבר המגדיל את האחוז הנדרש. פסק דין לפינוי מבנה נטוש או מבנה אטום מהווים ומגלמים את מטרתו של הסכם הפינוי - אבטחת פינוי הנכס, על מנת לבצע התוכנית. מהלך הדיון ועדת הערר דנה בערר ובמסגרת זו התקבלה החלטת ביניים, לפיה: ”עניינו של הערר שבנדון בפרויקט פינוי בינוי ביהוד. עיון בטענות הצדדים מעלה כי לא צורפו לערר כמשיבים אותם דיירים שחתמו על הסכמי פינוי. אנו סבורים כי מדובר בצדדים דרושים אשר עלולים להיפגע כתוצאה מקבלת הערר, ולפיכך על העוררים להמציא לאותם דיירים אשר נטען כי חתמו על הסכמי פינוי על פי הרשימה שנערכה על ידי המשיבים את פרוטוקול הדיון מהיום בצירוף החלטה זו. הדיירים יוכלו להגיב על האמור בפרוטוקול ובערר תוך 7 ימים. העוררים ימציאו למזכירות ועדת הערר אישורי מסירת החלטה זו לדיירים". לאחר עוד חילופי דברים בין הצדדים, בנוגע לזהות הממציאים, העיון בחוזים וכיוצ"ב, התקבלו תגובות ענייניות מטעמם כדלקמן: העוררים טענו כי ביצעו מסירות, וכי כתוצאה מהליך זה התברר כי כמה מהמחזיקים הם בעד קבלת הערר, חרף העובדה כי נטען שחתמו על הסכמי פינוי. בטענתם זו כיוונו לה"ה: חיים איינשפרוך, שטען כי חתם על הסכם אולם טרם קיבל את העתקו או פיצוי כספי כפי שסוכם; שלמה ששון שטען שחתם על הסכם "תחת לחץ בלי עו"ד מצידי"; גב' רות ששון שטענה כי חברת לוגאנו מסרבת להכיר בה כבעלים, למרות צו ירושה קיים לנכס של קפויה; שמעון מאיר שנטען כי חתם על הסכם פינוי, הכין מכתב לפיו למיטב ידיעתו כלל לא חתם על הסכם פינוי ונדרש לחתום על מסמכים תחת לחץ, ללא הבנה, ללא נוכחות עו"ד מצידו וניצול לרעה של חולשתו; מן האמור עולה לענין שמעון מאיר, כי בעל הזכויות בארבעת הנכסים ברח' חתוכה הינו מר שמעון מאיר, וכי בנוגע לכל הנכסים הללו אין הסכם פינוי; לכך הגיבה החברה: לענין חיים איינשפרוך הרי שהוא מודה שחתם על הסכם והמשיבה 3 צירפה עותק מהסכם זה, שעל פניו נחתם ביום 3/6/12 והחתימה אומתה ע"י עו"ד ינון שי, עוד הוסיפה החברה לענין הנכס של איינשפרוך כי ביום 25/1/04 ניתן פס"ד של פינוי נגד אביו וכי פס"ד יפה גם כנגד בנו ואלמנתו. לענין מר שלמה ששון הגישה החברה תצהיר של הנ"ל, לפיו הובא לעיונו מסמך החלטת הביניים, כי מעולם לא כתב על גבי ההחלטה כי החתימו אותו ללא עו"ד מצידו והוא מבקש לקבל את הערר כי הוא דוחה את כל האמור במשפט זה, כי חתם על הסכם פינוי בנוגע לנכס ברח' חתוכה 27 וכי החתימה התבצעה באופן חופשי, וכן כי קיבל את מלוא התמורה שהובטחה בהסכם. גם תצהיר זה אומת ע"י עו"ד ינון שי. לענין גב' רות ששון, החברה חתמה על הסכם עם אחותה הגב' ארדיטי שכן לאחרונה היא המחזיקה בנכס, לגב' רות ששון אין זכויות של מחזיק, שכן דיירות מוגנת ופלישה לא עוברים בירושה. במסגרת ההסכם עם הגב' ארדיטי נחתם גם נספח המתייחס לסכסוך בין הגב' ארדיטי לגב' ששון, לפיו ידוע למשיבה כי מתנהל הליך משפטי בין הגב' ארדיטי לגב' ששון ואם תוגש תביעה בענין הנכס, הגב' ארדיטי תסייע ליזם והשיפוי שהיא מתחייבת לשלם לא יעלה על 700,000 ₪. לענין ה"ה עוזי וצחי מאיר, במכתבו של שמעון מאיר עליו נסמכים העוררים, הוא כותב: "חתמנו תחת לחץ על מסמך ויתור לטובת אחי עוזי מאיר", מערכת היחסים בין השניים אינה רלבנטית לעניינינו ומנגד לא צורף שום מסמך המעיד כי מר שמעון מאיר הינו מחזיק בנכסים. המסקנות שמסיקים העוררים מתצהירו של עוזי מאיר אינן נכונות, כמו כן צרפה המשיבה כתב סילוק החתומים ע"י ה"ה שמעון מאיר ונטלי מאיר ואחרים המאשרים התקשרות המחזיק בהסכם זה עם היזם מיום 19/12/12 לענין מלוא זכויות בנכסים, כמו כן הצהירו כי מעולם לא היו להם זכויות בקשר עם הנכסים או כל זכות אחרת במקרקעין. בתגובה טענו העוררים, כי המשיבה 2 החתימה את מר שלמה ששון על תצהיר שקרי, תוך איום כי אם לא יעשה כן - לא יקבל את הכסף, ושילמה לו רק במועד חתימתו על התצהיר על-ידו. כן המליצו העוררים לועדת הערר למנות מומחה להשוואת כתבי יד על מנת לבחון את חתימתו המקורית של מר ששון. כמו כן נטען לעניין איינשפרוך כי כל עוד לא מילאו כלפיו את ההתחייבות לא ניתן לראות בו כמסכים; ולענין הגב' ששון כי מאחר וקיים סכסוך בשאלה מי בעל הזכויות, אין די בהחתמת הגב' ארדיטי; בענין שמעון מאיר הוגש כתב תביעה של המשיבה נגד שמעון מאיר שבו היא טוענת כי הוא מחזיק במבנה, אישור המועצה המקומית על רכישת הזכויות על-ידו, מכתבים מאת ראש העירייה בו נטען כי שמעון מאיר מתגורר ברח' חתוכה 27 ושוברי תשלום מופנים אליו. לענין כתב הויתור שצורף, זו דוגמא לאופן בה מחתימה משיבה 2 אנשים חלשים המצויים במצוקה על מסמכים שאינם מבינים. דיון והכרעה תוכנית יד/6156 הינה תוכנית איחוד וחלוקה ללא הסכמת בעלים ותוספת זכויות. התוכנית קובעת שורה של תנאים להוצאת היתר, וביניהם אישור תוכנית מפורטת לאיחוד וחלוקה הכוללת טבלאות איזון, אישור תוכנית פיתוח, ובמסגרת תנאים אלה נקבע התנאי נשוא ערר זה, אשר ענייננו בזיקה בין שלב ההיתר לבין הסטטוס החוזי/קנייני, וזאת על מנת ליצור מצב בו הרוב המכריע של הדיירים מעונין בפינוי ובבינוי. יש לציין כי המדובר במאטריה זרה לדיני התכנון והבניה, ועניינה בהסכמים וקניין, כי התוכנית אושרה ב-4/1/2006, עובר לחוק פינוי ובינוי (פיצויים התשס"ב-2006), אשר מטפל בנושא זה כיום תוך קביעה והגדרה של רוב מיוחס: 4/5 מכלל הדירות שבמקבץ אשר צמודים אליהם 3/4 מן הרכוש המשותף, כן נקבע: "רוב מיוחס מבין בעלי הדירות לגבי כדאיות כלכלית" שהם 2/3 מכלל הדירות שבמקבץ ו-2/3 מהרכוש המשותף ובבעלותם למעלה ממחצית הדירות בכל בית משותף ולמעלה ממחצית הרכוש המשותף בכל בית משותף. איננו סבורים כי מוסדות התכנון המקומיים, הם אלה שצריכים לדון בנושאים אלה, ולראיה בחוק פינוי-בינוי נקבע מנגנון שאינו כולל מוסדות אלה, אלא ועדה לענין מתחמי פינוי ובינוי, שמאי פינוי ובינוי ובית המשפט. יחד עם זאת הואיל ומדובר בתוכנית שאושרה עובר לחוק זה, וכנראה אושרה קודם לחקיקתו ולפיכך קבעה מנגנון עצמאי, אנו סבורים כי נכון פעלה הועדה כאשר קבעה כי תנאי להיתר הינו עמידה על התנאים המפורטים בתוכנית, לרבות התנאי בדבר הפינוי. נספח פינויים שמצ"ב לתוכנית כוללת טבלת בניינים ולעניינו במבנן פינוי מס' 12-15 הבניינים הינם כדלקמן: 8, 8א', 46א', 45א', 45-47, 59, 59א', 53א', 49-53, 48, 40-43. הועדה המקומית ערכה הצלבה בין המתגוררים באותן כתובות עפ"י נתוני הרשות המקומית, נספח הפינויים ובדיקה בשטח. לדבריה מדובר ב-62 נכסים אשר כוללים גם נכסים שנהרסו בינתיים, אך מופיעים בנספח הפינויים. הומצאה לוועדת הערר רשימה של 62 הדיירים הרלבנטיים לשיטת הועדה המקומית, וכן לאחר החלטה מתאימה ניתנו העתקי הסכמים עם הדיירים. כעולה מפירוט ההתפלגות שהמציאה הועדה המקומית במבנה מס' 8 - דייר אחד; במבנה מס' 8א' - דייר נוסף; במבנה מס' 40 - דייר אחד; במבנה מס' 41 - 5 דיירים; במבנה מס' 42 - 3 דיירים; במבנה מס' 43 - 6 דיירים; במבנה מס' 45+45א' - דייר אחד; במבנה מס' 46+46א' - דייר אחד; במבנה מס' 47 - 5 דיירים; במבנה מס' 48 - 10 דיירים; במבנה מס' 49 - 2 דיירים; במבנה מס' 50 - 12 דיירים; במבנה מס' 51 - 9 דירות ובהם מחזיקים 4; במבנה מס' 52 - דייר אחד; במבנה מס' 53 - 4 דירות, 3 מחזיקים בלבד. אי התאימות בין מספר הדיירים ומספר הנכסים נובע מבעלויות כפולות ומשולשות בחלק מהמבנים, ברובן בבעלותו של מר יוסי בן דוד ובמיעוטן בבעלות משפחת מאיר. נטענו בפנינו טענות בנוגע לנסיבות רכישתם של אותם נכסים ע"י אותם בעלים. אנו סבורים כי בדיקה או שמיעת טענות בנוגע לנסיבות הרכישה צריכות להישמע בפני ביהמ"ש המוסמך ככל שיש בהן ממש. לגופן של טענות, נבהיר כי ברי כי מקום בו ניתן פס"ד לפינוי ו/או הנכס פונה ו/או נהרס ו/או נאטם כדין, אזי אותם נכסים אמורים לבוא במנין ובהגדרה הן לענין מספר הנכסים הכולל והן לענין מספר הנכסים לגביהם הושג הסדר. הדברים מתחייבים הן כפועל יוצא של תכלית התב"ע אשר ביקשה לוודא כי מדובר בפרויקט בעל ישימות גבוהה, קודם אישורו וכתנאי לאישורו, ולצורך זה קבעה אחוז פינוי כתנאי מקדים, והן כפועל יוצא מן הדין שכן ברי, כי פסקי דין המחייבים פינוי מחייבים פינוי על פי הדין, ומדובר בפינויים "כשרים". עוד ברי, כי התב"ע אינה יכולה וממילא גם לא התכוונה לחייב הסכמים כדרך בלעדית לפינוי הנכסים, ולבטל את עילות הפינוי הקיימות עפ"י חוק. העוררים לא טענו זאת באופן ברור, אולם זו המסקנה המתחייבת מקבלת עמדתם לפיה הסכם הפינוי הינו דרך בלעדית שהוכתבה בתב"ע להשגת פינוי, אנו סבורים כי מדובר במסקנה מרחיקת לכת ואף שגויה עפ"י דין. כך או אחרת, אם סברו הדיירים כי יש בכוחה של התב"ע לעשות זאת, וכי זה הפירוש הנכון לפועלה, המקום הנכון לברר זאת הוא בבית המשפט המוסמך, קודם למתן פסק דין של פינוי ו/או איטום ו/או הריסה. זאת ועוד, אחרת: פסקי דין הינם השלב "המתפתח" של הסכמי הפינוי, לאמור: מקום בו מופר הסכם כזה, הרי שהסעד הניתן בבית המשפט כנגד הפרתו ע"י הדייר, הינו פסק דין של פינוי. אשר לסוגיית הנכסים ההרוסים/האטומים, הרי שיש למנותם במניין הנכסים הכללי, שכן התב"ע קבעה את שקבעה, על בסיס מסד נתונים שהיה קיים עובר לאישורה, ובהתחשב בו. מסד נתונים זה הוא זה שצריך לשמש גם ביישומה של התוכנית. בחינה לכאורית של מידת ההסכמות שהושגו ביחס למספר הנכסים הנ"ל מעלה כי קיימת הסכמה של 57 מתוך 62 נכסים שהם 91%. והוצגו בפנינו ראיות לגבי כל אותם נכסים. הנושאים שהועלו על ידי העוררים בנוגע לכשרות ההסכמים, הינם כפי שציינו לעיל נושאים בהם בית המשפט המוסמך צריך להכריע. יחד עם זאת פטור בלא כלום לא ניתן, ולפיכך נבהיר כי לענין "החתמתו של מר ששון על תצהיר שקרי", הרי שאנו סבורים כי יש מקום לבדיקת הענין בערכאות המוסמכות, וודאי שלוועדת הערר אין כל סמכות לבחון את הצהרותיו של מר ששון והמצב הנפשי בו היה נתון עת מסר את אותם הצהרות, ואולם לענין זה יש לציין כי קודם למתן התצהיר, חתם מר ששון על כתב ויתור וסילוק בלתי חוזר מנכס מקרקעין, אישר שהתפנה מהנכס ובכך אישר גם שקיבל את מרבית התמורה עבור אותו פינוי וכי חלקו האחר ישולם עד 13/3/13. לענין מר איינשפרוך, הרי שהוצג פסק דין של פינוי שניתן נגד אביו ביום 25/1/04, וכן ההסכם שנחתם עימו ב-3/6/12 שאומת ע"י עו"ד. עפ"י אותו הסכם ובעקבות פס"ד שניתן בשעתו ונוכח אחזקתו בנכס התחייב מר איינשפרוך למלא את פסק הדין ותמורת זאת הסכימה החברה כי ישכיר עד למועד הפינוי את החנות. לענין הגב' רות ששון, הוצג הסכם שנחתם עם הגב' ארדיטי - אחותה, בנוגע לנכס שבמחלוקת, חנות טבע ברח' סעדיה חתוכה 24. לטענתה של הגב' ארדיטי היא המחזיקה בנכס והיא זו שזכאית להחזיק בו, לאור אחזקתה המשותפת עם הוריה שהיו הדיירים המוגנים. מכל מקום הנושא תלוי ועומד בערכאות, וככל שימצא ממש בטענותיה של הגב' ששון, היא תוכל להפרע זכויותיה מאחותה. על מנת לסבר את האוזן נבהיר כי, גם אם ננטרל את חתימותיהם של ראש העירייה המכהן וקודמו בתפקיד, וכן בהתאמה את נכסיהם נגיע ל-89.5% פינויים/הסכמי פינוי, ולמעלה מכך, גם אם נפחית את נכסיהם של מר ששון, ה"ה ארדיטי ומר איינשפרוך נגיע לאחוז פינוי של 85% כדרישת התוכנית. יש לציין כי הבדיקות שערכנו וקביעותינו בענין הזכויות ככל שנקבעו לעיל, הינן לכאוריות בלבד ואין בהן כדי להוות מעשה בי-דין ו/או השתק כזה או אחר כלפי מי מהצדדים בכל הנוגע אליהן. חלקן של הסוגיות, דומנו שראוי כי יבחנו ע"י הערכאות המוסמכות וגורמי המדינה המוסמכים. העולה מן הדברים כי לכאורה עומד היזם בתנאי התוכנית לענין הפינויים. אשר לנושא הארכת ההיתר, הרי שזו לא התבקשה ע"י היזם, אלא מה שהתבקש הינו בחינת קיום סעיף 2 לתנאים, כפי שנקבעו בתוכנית יד/6156 נוכח מורכבות ההליך והגלגולים החוקיים שעבר, דוגמת פניה לועדה המחוזית לשינוי האחוז המבוקש, פניה לועדת הערר בבקשה להקלה, הרי שמניין השנה בין מתן ההחלטה המקורית לבין ההחלטה בנוגע לתנאי אינו רציף, ולפיכך ברי כי לא הושלם, כך שהבקשה עדיין עומדת במניין השנה. מעבר לצורך יוזכר כי במקום בו מתבקשת הארכת החלטה להוציא היתר בדיעבד, בתוך התקופה אותה ניתן להאריך, הרי שעומד למוסד התכנון שיקול דעת אם להאריכה אם לאו. אשר על כן ולאור כל האמור, הערר נדחה. חוזהבניהפינוי בינויפינוי