בקשה להיתר למפעל בטיפול בפסולת הועדה המקומית דחתה את הבקשה מטעם שלא מדובר במפעל לטיפול אלא באתר למיון פסולת (תחנת מעבר), אשר לא ניתן לאשרה בהליך של היתר, וכן נוכח בעיה תנועתית של שינוע משאיות כבדות רבות בלב אזור התעשייה. הואיל והבקשה לא פורסמה הורתה ועדת הערר כדלקמן: "הבקשה נשוא הערר הוגשה כבקשה לקבלת היתר להקמת אתר טיפול בפסולת על פי סעיף 22 לתמ"א 16/4. על בקשות כגון דא חלה חובת ידוע הציבור כתנאי למתן היתר בניה על פי סעיף 24 לתמ"א. חרף הבהרותינו פעמים מספר לועדה המקומית רמלה, היא ראתה לדון בבקשה ולדחותה קודם לפרסום. מדובר בהליך שגוי אשר גורם למוסדות התכנון לקבל החלטות מבלי לשמוע את כל הצדדים הרלוונטיים. כך, עלולות להיפגע זכויות המתנגד והמבקש כאחד. ככלל יש לשאוף להגיע לדיון ממצה במעמד כל הצדדים בכל סוגיה תכנונית, ואין מניעה לעשות זאת, גם מקום בו הועדה המקומית סבורה כי לדעתה אין לאשר הבקשה. בכל מקרה של בקשה הטעונה פרסום על הועדה המקומית לספק נוסח פרסום למבקש, בהקדם האפשרי, תוך ציון העובדה כי אין בכך כדי להצביע על סיכויי קבלתה גם אם לא תוגשנה התנגדויות. בענייננו, אנו סבורים כי נוסחת האיזון הראויה מחייבת השבת הדיון למליאת הועדה המקומית לשמיעת התנגדויות ככל שתוגשנה. באופן זה, אם יהיו מתנגדים לא תפגע זכותם הדיונית לשתי ערכאות תכנון בעוד מנגד, עשוי להיגרם לעוררת עיכוב מה בלבד. לפיכך אנו קובעים כדלקמן: הפרסום יבוצע על ידי העוררת על פי הוראת סעיף 24 לתמ"א. נוסח פרסום יימסר לה עד ליום 1/5/13. הפרסום למשך 30 יום כקבוע בתמ"א, יבוצע מיד עם מסירתו ולא יאוחר מיום 3/5/13. הועדה המקומית תשמע ההתנגדויות ככל שתוגשנה ותכריע בהן עד 20/6/13. הצדדים יעדכנו את ועדת הערר בהתפתחויות. במקביל יקיימו הצדדים את החלטת ועדת הערר מיום 24/4/2013 בנוגע לתגובות המומחים. במידה והעוררת תבקש לתקן הערר בעקבות החלטה שתתקבל בועדה המקומית לאחר שמיעת ההתנגדויות, יקבעו סדרי דין ספציפיים לעניין זה בנוגע לזמני ההגשה והשמיעה. לאחר שהבקשה פורסמה הוגשו התנגדויות ונערך דיון בפני הועדה המקומית, קיבלה הועדה המקומית ההחלטה כדלקמן: "1. לא ניתנו הנחיות לתכנון בנושא הכנת תסקיר ולא התקיימו תנאי סף של קיום תאום עם המשרד לאיכה"ס טרם הגשת ההיתר. 2. נספח התנועה שגוי, או בו פרוט מרכיבי תנועה נוספים כגון הוצאה מוצר הוצאה מוצר ה - RDF, מרכיב הרכבים הפרטיים, מרכיב רכבי מבקרים, שטחי חניה, שטח המתנה למשאיות, גישה מכבישים ארציים ובנוסף, נספח התנועה כולל שימוש בדרך ציבורית לשימוש פרטי. 3. בבחינת תנאי רישוי שהוועדה המקומית מצאה לנכון לבחון משמעויותם והשלכותיהם של ההקמה, תנאי הרישוי מחייבים שמפעל מסוג זה יהיה במרחק גדול ממגורים, ממפעלי מזון ומשימושי משרדים אחרים. מפעל זה במקומו המוצע הינו בצמידות הקטנה מ 100 מ' למגורים, מבית ספר "אל עומריה", ממשרדי המטה הארצי, ממוצרי מזון ומוצרים סטריליים אחרים ברדיוס כאמור של פחות מ - 1—מ' ממנו, זוהי סטייה בלתי סבירה ומקובלת ממפעל זה. 4. לפי בדיקות אורגני העירייה, אין ביקוש למוצר ה - RDF! כיום מפעל נשר הינו המפעל היחיד המשתמש במוצר זה והם חתומים על הסכם ל - 15 שנה לאספקת RDF , מאיגוד ערים דן, ותחליפי הגז שהפכו להיות שוויקים במשק הישראלי זולים ביצירת מוצר זה והחשש שעלה בחלק מההתנגדויות שמדובר במפעל מיון פסולת ולא במפעל המייצר RDF נתמכים גם מעצם העובדה שהוועדה המקומית לוד/עיריית לוד שוללת רישיון תפעול של תחנת המעבר בלוד שבבעלות "חן המקום" וכן מעצם העובדה שכ - 50% מהשטח המיועד למפעל הינו בעצם מפעל מיון במלוא היקפו ל -600 טון ביממה. לכך הוסיפו המתנגדים פסק דין כנגד בעלי "חן המקום" העוסקים בהתחכמויות תכסיסנות בבקשות להיתר בניה ורישוי עסק וגם בקליטת פסולת מעבר למותר. 5. הקמתו של מפעל זה באזור תעשיה א' נוגדת את מדיניות התכנון של העירייה ובסתירה לה. העירייה קיבלה על עצמה את האחריות להקמת מפעל פסולת אורגנית באזור תעשייה ב', צמוד לנשר ופרסמה מכרז להקמתו על בסיס תמ"א/16/4 התואמים תהליכי התכנון שם ותוכנית האב המחוזית לטפול בפסולת. 6. מדיניות התכנון של הועדה המקומית אושרה ע"י הועדה המחוזית, בעצם אישור שינוי הייעוד והשימוש של מבנה המטה הארצי מתעשיה למשרדים. 7. חוק התכנון והבניה, תר על כן בג"צ 7250/97 פס"ד יוסף סולימיאני נגד שר הפנים הקובע כי הועדה המקומית חייבת בשיקול דעת נרחב, הועדה צופה את פני העתיד בשיקוליה ורואה את בעיות הרישוי הנובעות מהמפעל, הצורך בפיצוי כספי לירידת ערך כספי וודאי לנטישתם של חלק מהם וככללם צפוי שהמטה הארצי המאדיר את שמה של העיר ומוסיף לביטחון התושבים והעסקים באזור התעשיה ונזקים נוספים. 8. חוו"ד של ד"ר יוסי ענבר ששימש כמנכ"ל המשרד להגנת הסביבה ולאורך שנים בתפקידים רבים במנגנון שם, הינה חד משמעית: זהו מפעל מזהם במלא מובן המילה! בהתאם לחו"ד שלו הקמתו מחייבת בתוכנית מפורטת. יודגש גם שההבחנה בין מפעל מיון למפעל יצור כפי שועדת הערר מצאה לנכון להתייחס, אינה ברת פיקוח בשגרה וברוטינה היומיומית, עצם קיומו של מבנה בהיקף המוצע בהיתר וזאת טרם שינוי תוכנית מהיתר בניה, יוצרת את הרושם כי מדובר בצרכים של גוף פרטי לקיום תחנת מעבר. 9. ההתנגדות של עו"ד אורי נווה בשם 6 מפעלים גובלים, שבעצם הבקשה להיתר בניה שלא בדרך של תב"ע, היא ניסיון לעקוף פיצוי לנכסים גובלים בגין ירידת ערך, הועדה המקומית מוקיעה תכסיסנות מעין זו! הועדה שקלה ההתנגדויות אחת לאחת ומקבלת את הטענה של המתנגדים לצורך בתסקיר סביבתי המבוסס על הנחיות הגנת הסביבה והועדה המקומית. 10. הועדה מקבלת את כלל ההתנגדויות העוסקות בנספח התנועה ומדגישה את החוסר בדרכי גישה, היעדר התייחסות לפתרון תנועה מלא, התעלמות מוחלטת מהקמת מרכז מבקרים והמשמעויות התחבורתיות בשלו, שטחי חניה לעובדים, מבקרים ועמדות המתנה למשאיות. 11. הועדה מקבלת ומאמצת את ההתנגדות בדבר הניגוד למדיניות התכנונית של הועדה המקומית בהקשר להבחנה לאזור תעשיה קלה אזור תעשיה א' לאזור כבדה שהינו אזור תעשייה ב'. 12. הועדה מקבלת את כלל ההתנגדויות בהקשר לטענות למפגעי ריחות, רעש ופגיעה וירידה באיכות החיים. 13. הועדה מקבלת את ההתנגדות בדבר הפגיעה בערך הנכסים הגובלים במפעל והסמוכים לו." תמצית טענות העוררת במסגרת הערר המקורי נטען כי מדובר במפעל לטיפול בפסולת ולא בתחנת מעבר, כי הוא עשוי להביא לעיר מקומות עבודה ותמריצים של השקעות כספיות מהמשרד להגנת הסביבה, כי מדובר במפעל "ירוק" אשר ראוי לעודדו, כי במסגרת הליך Pre-ruling ראש העיר לא הביע התנגדות למתקן אך הביע ספק בדבר סמכות הועדה המקומית לאשרו, ולפיכך אושרה הבקשה לועדה המקומית. כן נטען כי מדובר במתקן טיפול ולא תחנת מיון, וכן כי לא צפויה כל בעיית תנועה והסדרי התנועה המוצעים על ידי העוררת מספקים וסבירים. במסגרת הערר המתוקן המתייחס גם להתנגדויות ולהחלטה החדשה (המוזכרת לעיל של הועדה המקומית), טענה העוררת עוד כי התאום עם המשרד לאיכה"ס הינו באחריות הועדה המקומית והדרישה להכנת התסקיר ניתנת לריפוי. על פי סעיף 15 ד' לתמ"א 16/4 תסקיר צריך להיערך על פי הנחיות שינתנו על ידי מוסד התכנון לאחר שיתייעץ עם נציג להגנת הסביבה. כמו כן הוסיפה העוררת לעניין זה כי במטרה לבחון את היתכנות הפרויקט בפן הסביבתי ערכה ביוזמתה על בסיס תנאים שניתנו למתקן טיפול בפסולת באזור התעשייה באשקלון סקר סביבתי. לטענת העוררת מדובר באתר לטיפול בפסולת באמצעות מחזור והשבתה לחומר גלם, כמו גם להפקת אנרגיה מהחומר החדש שייווצר. מדובר בלושה זרמי פסולת עיקריים: פסולת יבשה מופרדת במקור, מרכיבי פסולת אריזות מופרדת במקור, מרכיבי פסולת למחזור מופרדים במקור, וזרם יבש שהופרד בתחנות מעבר, אלה עתידים להיקלט במפעל אשר ערוך גם לקליטה של מרכיבי פסולת אורגנית בתוך זרמי הפסולת היבשה ככל שתגיע מבלי לגרום למפגעים ומטרדים סביבתיים. לכל אחד מזרמי הפסולת קיים אוגר קליטה שלתוכו נפרדת הפסולת ומועברת למיון, טיפול ועיבוד. חלק מהותי מהפסולת היבשה תשמש לייצור RDF, שהינו דלק "מוצק ירוק". המבנה המבוקש הינו מפעל הכולל טכנולוגיות חדשניות ראשון מסוגו בארץ הוא מתוכנן להיות אסתטי וסגור ללא ריחות לא נעימים. רק לאחר התערבותה של ועדת הערר התקבלו התנאים הנדרשים מהמשרד להגנת הסביבה. לעניין נספח התנועה - אף לא אחד מהמתנגדים הגיש לועדה המקומית דו"ח תנועה חלופי לחוות הדעת שהגישה העוררת. קיימות 2 אפשרויות גישה למתחם תוך הסתמכות על מערכת כבישים ארצית ומקומית קיימות ופועלות, כאשר הכניסה למתחם מתוכננת מרחוב היצירה בפניה ימינה, והיציאה מרחוב בעלי המלאכה. על פי התכנית התקפה ניתן לבנות במתחם מבנים תעשייתיים שונים לרבות מרכז לוגיסטי, מחסנים, מרכזי הפצה מוסכים ועוד, כך שהשימוש המבוקש מקנה וודאות למספר כלי הרכב הצפויים בשונה מהשימושים המותרים בתכנית. לעניין הקרבה למגורים - המפעל הנדון ממוקם למעלה מ - 150 מטר מבית מגורים ולא כפי הנטען ואף אם מרחק זה היה מופחת הרי שמדובר לכל היותר בבתים שנבנו ללא היתר. לא זו אף זו, גם המגבלות הקיימות בתקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת) עניינן בתחנות מעבר ולא במפעלים, וכמו כן התקנות קובעות הפירוט הנדרש מקום בו מתקרבות תחנות המעבר לבתים ולא אוסרות אותן כליל. לעניין הביקוש ל - RDF - חברת חשמל בחנה ומצאה כי זוהי הטכנולוגיה המועדפת לטיפול בפסולת עירונית בדרך של הפקת אנרגיה. חברת החשמל הודיעה כי היא מעוניינת לקבל בין 1000 ל - 2000 טון של RDF ביום לשימוש מסחרי. הביקוש ל - RDF עתיד לגדול ואף תואם את החלטת הממשלה בעניין אנרגיות מתחדשות. העוררת פועלת בתום לב, העלאת פסקי דין בנוגע לעבירות שבוצעו בשנת 2000 ו - 2003 אינה עניינית ואינם ראויה לרשות ציבורית, קל וחומר שאותה רשות משתמשת באופן תדיר 13 שנים בשירותי העוררת בפינוי אשפה ופסולת מכל רחבי העיר. מכל מקום פסק דין אחד הינו ישן והסתיים בפשרה בהסכמת הצדדים ואילו השני עסק בשאלה טכנית בלבד (קליטה של למעלה מ - 250 טון ביום), לא היה גם בעצם הפעילות, מעבר לאמור על פסק הדין הוגש ערעור. עוד נטען כי חלק מהמשיבים פועלים שלא בתום לב, נטען כי המשיבות 11 ו - 15 ביקשו להקים את הפרויקט על מגרשן ומשלא הסתייע הגישו את ההתנגדות, מפעלי חלק מהמשיבים הינם מתקנים מסוכנים המתוחזקים ברמה נמוכה, כוללים חריגות בניה, עוסקים בחומרים מסוכנים שלא על פי דין ורובם מהווים עסקים מזהמים אשר מראם מוזנח. האזור הינו אזור של "תעשייה טהורה" המייצרת מפגעים שונים. לעניין מדיניות העירייה הרי שטענותיה בעניין זה נובעים מטענות NIMBI, מתקני טיפול בפסולת הינם מתקנים ראויים שעוזרים לסביבה. המטה הארצי, נמצא בדרך ללא מוצא בקצה אזור התעשייה, במקום שסביבו לא היה קיים כל בניין תעשייתי בפועל בזמן שאושרה התב"ע הנקודתית. מפעל העוררת יכול לעבוד בצמוד אליו ללא כל הפרעה, ולראיה הסמכתו של אולם האירועים הקיים ממול לעבוד סמוך לעוררת. העוררת הפנתה לעניין הפעילות למדיניות המשרד להגנת הסביבה כפי שהוחלט עליה במחוז ירושלים במסגרת תכנית אב למתקני קצה לפסולת לפיה המקום המועדף למתקני הקצה יהיה בשטחים המיוחדים לתעשייה לסוגיה או למתקנים הנדסיים ועוד. הקמת מתקנים בייעוד קרקע לתעשייה או תעסוקה תהיה ככל הניתן באמצעות היתר בניה ובתנאי שילווה במסמכים הסביבתיים הנדרשים. עוד טענה העוררת כי לא מתקיימת כל פגיעה בערך נכסים גובלים, כי לא צפויים מפגעי רעש, ריח ופגיעה באיכות החיים ולתמיכה בטענה זו הביאה חוות דעת. תמצית עמדת המשיבים המשיבים הינם בעלי זכויות במקרקעין המצויים בסמוכים למקרקעין נושא הערר (מי קרוב ומי רחוק) ביחס למקרקעין נושא הערר. בין המשיבים מצויים בעלי זכויות במפעלים שונים כמו למשל מפעל לאריזות, מפעלי מתכת, מוצרי צמר גפן, תעשיות אלומיניום, מוצרי קרמיקה, אביזרים סטריליים, מפעל לוופלים מן, מרכז לוגיסטי, משטרת ישראל, נכסי הדיור הממשלתי ואח'. לטענות המשיבים העובדה כי אחד השכנים הסכים לפעילות המפעל במקום אינה גוזרת גזירה שווה לגבי היתר, כי יש במפעל כדי ליצור מפגעי רעש ומפגעים בריאותיים נוספים, כי מתוקף היותו של המטה הארצי הסמוך גם מטה פיקודי נדרשת גישה מהירה של רכבי קשר ופיקוד בעת אירועי חירום ואלה יכולים להיחסם בידי המשאיות הצפויות. הסביבה מאופיינת בתעשייה קלה, בתי מגורים ומשרדים ומיקום המפעל המבוקש במקרקעין אינו משתלב. נספח התחבורה של הבקשה אכן לקוי וחסר ואף שגוי, הוא נסמך בין היתר על איסור חניה במדרכות הסמוכות אולם איסור זה חל רק ב - 12 מטר הסמוכים בצומת הרחובות ביצירה ובעלי המלאכה אשר אסורים בה חניה לכל אורך רחוב בעלי מלאכה מותרת החניה בשני צידי הדרך. בהתאם פתח היציאה למשאיות ברחוב זה יצור בוודאות הפרעה. רחוב בעלי מלאכה הינו רחוב ללא מוצא ברוחב כביש של כ - 6 מ' ויציאה של משאית אליו תיצור סתימה של 2 הנתיבים. כמו כן לאתר אין גישה ישירה מכביש 40 או כביש 44 והדרך אליו הינה באמצעות כבישים פנימיים. עוד נטען כי בהעדר תסקיר סביבתי לא ניתן לדון בבקשה, במיוחד כאשר עולה החשש למפגעים בריאותיים. הדרך הנכונה להקמת מפעל בסדר גודל זה הינה באמצעות תכנית ולא באמצעות בקשה להיתר. עקרונית לפי הוראות התמ"א לא יוקם אתר פסולת אלא על פי תכנית מפורטת, אלא אם מדובר במתקן לטיפול פסולת. במקרה שלנו צוין כי מבוקש מבנה למיון ומחזור פסולת כולל משרדים ומרכז מבקרים ולפיכך יש צורך בתכנית. כמו כן מהות פעילות האתר הינם מיון והפרדה ולא הפקה של חומר בדומה לתחנת מעבר ולא למפעל. בהקשר זה נטען כי סעיף 22 לתמ"א אינו מאפשר הוצאת היתר לאתר טיפול בפסולת ככל שישנו חשש שיבוצע במקום גם שימוש נלווה אחר, ואילו במקרה דנן ברור גם לפי דברי העוררת שאין טיפול ללא מיון מקדמי, כלומר יעשה גם שימוש אחר של תחנת מעבר במסגרת השימוש המבוקש ולכן המבוקש אינו נכנס בגדר מפעל המותר בהיתר על פי תמ"א 16/4. מיון בפסולת במתקן המבוקש מגיע כדי 2300 מ"ר בקירוב ומהווה למעשה השימוש העיקרי במרבית השטח. אין ערובה לכך שהליך המיון יהיה נלווה לטיפול בפסולת ובמחזורה. זאת ועוד, המבקשת גילתה דעתה כי עשויה להגיע גם פסולת אורגנית ולפיכך חלק מפסולת זו הינה פסולת בסיכון נמוך וגם מטעם זה אין להתיר לה לצעוד בנתיב של היתר על פי התמ"א. אחת המשיבות רכשה את מקרקעיה בהסתמך על אופי האזור לא מכבר ואילו היתה יודעת שעתיד לקום בסמוך מפעל למיון ומחזור פסולת לא היתה רוכשת את מקרקעיה. על פי תקנות רישוי עסקים תחנת מעבר לפסולת גם מתקן כגון האמור יהווה תחנת מעבר ולכן חלה מגבלת המרחק. כמו כן נטען כי על פי סעיפים 15, 16 לתמ"א קודם לכל דיון בבקשה להיתר יש להיוועץ במשרד להגנת הסביבה ואילו התסקיר שהוגש נסמך על הוראות לפרויקט אחר ולכן אין כל מקום לקיים את הדיון בניגוד לאמור בדין. הבקשה כוללת שטחים שהופקעו על פי תכנית לה / 25 / 1000 משנת 2004, שטחים אלה מיועדים לדרך ולא למבני ציבור ואף בשוליהם הצפוניים של המקרקעין. חלק משטח הבקשה הופקע לטובת דרך חדשה לרבות חלק בו מתוכננת הכניסה למתקן. על פי מדיניות התכנון של עיריית רמלה קיימת אבחנה ברורה בין האזור בו מבוקש המתקן (אזור א'), לבין אזור התעשייה אותו מייעדת התמ"א להקמת מתקן דומה (אזור ב'), אזור זה הסמוך למפעל נשר אמור לקלוט את התעשייה הכבדה או בעלת סיכון למפגעים סביבתיים ואילו האזור בו מצויים המקרקעין מיועד לשמש לתעשייה קלה, מסחר ומשרדים ואולי אף מגורים ולפיכך המבוקש אינו תואם את מגמת התכנון והשימושים הקיימים בסביבתו. אזור התעשייה א' הינו אזור תעשייה מודרני נקי נגיש לתושבי העיר, פועלים בו אולמות שמחות, סופרמרקטים, חנויות סופר פארם, מאפיות וכו', המפעלים הם בעיקרם מפעלים נקיים הפועלים במתחמי עבודה פתוחים החשופים לאוויר הפתוח ולמפגעי ריח, רעש ותנועה. חן המקום (העוררת) מפעילה בין היתר באזור התעשייה הצפוני בלוד תחנת מעבר לסילוק פסולת אשר אמורה להיסגר, התחנה פועלת למעלה מ - 10 שנים ומפיצה מפגעי ריח בלתי נסבלים, ואף הגיע להליך בבית המשפט ברמלה אשר הסתיים בצו מוסכם שלא בוצע בפועל. על פי חוות דעת מומחה המתקן אינו MRF נקי אלא מתקן מיון מעורב שיש בו גם קווים לפסולת נקיה. המרכיב האורגני הרקבובי מהזרם היבש הינו בממוצע 30% ולא 10% כפי שנקבע במסמך הסביבתי של המבקש, ולפיכך אזור התעשייה ב' יהיה מתאים הרבה יותר למיקום המפעל. אישור הבקשה תגרום לעומסי תנועה קיצוניים ובלתי סבירים במיוחד שמדובר בשינוע כמויות גדולות של אשפה ממקומות שונים ובהיקף של למעלה מ - 70 משאיות. הצומת אינה ערוכה לקלוט כמות כה גדולה של כלי רכב בהתחשב בתנועה העמוסה כבר היום. בסמוך לנכס מצוי אולם אירועים דבר המקשה ומעמיס עוד יותר מבחינה תנועתית. התנגדות המשיבים תקום לכל עסק אשר לו נלווית תעבורה גבוהה במיוחד, במיוחד שמדובר במשאיות אשפה ורכבי ענק. עמדת הועדה המקומית עסקינן במתקן למיון פסולת ולא לטיפול בפסולת, אשר ישמש בעתיד, במועד לא ידוע גם כמתקן לטיפול בפסולת ולפיכך לא ניתן להתירו על פי התמ"א במסגרת היתר. המשרד להגנת הסביבה התייחס אף הוא למתקן האמור כמתקן למיון פסולת, ואף מתשריט הבקשה והמסמך שצורף אליה עולה כי עסקינן במפעל המיועד לקלוט פסולת מעורבת לאחר הפרדה במקור, מה שאומר שהמתקן יקלוט גם פסולת רטובה. ממסמכי הבקשה עולה כי עיקר התפוקה מהמפעל הינה חבוקות פסולת ממוינת ורק חלקה (26%) הינו RDF. נכון לשנים הקרובות אין ביקוש ל - RDF אלא מדובר בתקווה של העוררת כי תהיה לו ביקוש בעתיד אם וכאשר חברת החשמל תחליט לערוך פיילוט. הואיל ומדובר במתקן חדש המוקם כעת אין כל הצדקה תכנונית להקימו דווקא באזור אשר הועדה המקומית הודיעה כי בכוונתה לשנות את ייעודו בשל קרבתו לשכונות המגורים, ובפרט כאשר קיים אזור תעשייה נוסף ומרוחק המיועד גם על פי תמ"א 16/4 ולפי תכנית האב המחוזית לשימושים מסוג זה. כל טענותיה של העוררת לפיהן העירייה אינה מעוניינת בהקמת המתקן בחצר האחורית מופרכות שעה שהועדה המקומית מציעה מיקום חלופי בתחום העיר. לועדה המקומית שיקול דעת נרחב על פי התמ"א, ואין לכפות עליה הקמת המתקן באזור זה. לעוררת לא נמסר מעולם כי ניתן להקים במקום מתקן למיון פסולת. הייעוד הינו תעשייה כך גם צוין בדף המידע התכנוני שקיבלה העוררת. תחנת מעבר בה ממיינים פסולת מחייבת הכנת תכנית מפורטת. הועדה המקומית מסכימה כי הכנת RDF יכולה להיחשב כטיפול אולם עיקר הפעילות הינו מיון ויצירת אשפה ממוינת לסוגיה . האולם המרכזי הינו אולם מיון פסולת, לאורך הגדר מסומן אזור לחבוקות חומר ממוין לסוגיו. העוררת לא ביקשה מהועדה המקומית כי תפנה אל המשרד להגנת הסביבה, אלא שהחליטה על דעת עצמה להכין התסקיר הסביבתי טרם הנחיות המשרד להגנת הסביבה על סמך הנחיות עבור מתקן שיא אשקלון, אותו מתקן הוא תחנה למיון פסולת ולא לטיפול בפסולת. חלק מהשיקולים במסגרת הנחיות התסקיר הינו בחינה של מיקומים חלופיים. במקרה דנן קיימת חלופה באזור תעשייה ב' אולם זו לא נלקחה בחשבון במסגרת המסמך הסביבתי שהגישה העוררת. אתר טיפול מתאים לאזור תעשייה מעצם הווייתו ולכן אינו מצריך אישור תכנית נקודתית, להבדיל ממתקן למיון אשר מחייב תכנית מפורטת. כיום יש צרכן פוטנציאלי אחד לקליטת RDF שהוא מפעל נשר ולהם יש התקשרות עם איגוד ערים דן להקמת מתקן RDF בחירייה. צרכן פוטנציאלי נוסף הינו חברת חשמל אולם מעבר ל - RDF שם מחייב שינויים והתאמות טכניות, והשקעות לא מבוטלות. נוכח העובדה כי מרבית התחנות עוברות לגז טבעי, הכדאיות לקליטת RDF נמוכה. באשר למוצר שאמור להיות מיוצר על ידי העוררת חברת חשמל לא נתנה תשובה ברורה ואמרה שתבחן את אפשרויותיה. הועדה המקומית מחויבת להפעיל שיקול דעתה ולבחון היבטים סביבתיים וחברתיים ארוכי טווח, המיקום באזור תעשייה המיועד למסחר ומוקף שכונות מגורים תוך יצירת הפרעה תנודתית ומטרד אינו מתאים. שכונת גן חק"ל הסמוכה הינה שכונת מגורים סטטוטורית והעובדה כי חלק מהמבנים בנויים ללא היתר אינה רלוונטית שכן ניתן להכשירם. תושבי גן חק"ל הינם תושבים במצב סוציו אקונומי נמוך ועל כל יש חשיבות יתר שהועדה המקומית תדאג לשמירת זכויותיהם. אף בהתאם לחוות הדעת התנועתית המעודכנת צפויה במתקן פעילות במשך כל שעות היממה, משאית כל 6 דקות בממוצע, דהיינו מטרד רעש תדיר ומפגע סביבתי. מיקום תחנה כזו באזור תעשייה ב' נכון ומתאים מכמה סיבות, מדובר בגישה מכבישים ראשיים ללא מעבר משכונות מגורים וללא יצירה של עומס משאיות בתוך העיר סמוך למפעלים כבדים נוספים כמו נשר, וכך נקבע בתכנית האב של מחוז המרכז. העוררת צודקת כי מתוכנן במועד עתידי כלשהו שיפור תנועתי באזור אולם תכנון הדרכים הינו לפי לה / 1000 / 25 הכולל ביצוע כבישים ומחלף אשר אמורים להקל על המצב התנועתי באזור, אינו צפוי בזמן הקרוב ואינו מתוקצב לביצוע. דיון והכרעה ועדת הערר דנה בערר, שמעה בהרחבה את טענות הצדדים מספר פעמים, ואף יצאה לסיורים בשטח על מנת להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענות הצדדים. במסגרת זו נמצא כי מדובר באזור תעשייה בו קיים היום רחוב ללא מוצא. אופי המפעלים הקיים באזור מעורב, הכולל גם מובלעות מסחריות, אך כולל גם תעשייה כבדה במובנה הקלאסי. לא ניתן לומר כי מדובר באזור תעסוקה או אזור תעשייה עתירת ידע. בצמוד למקרקעין, בהמשך הרחוב, מצוי מטה המשטרה של משטרת ישראל אשר נבנה, כך הובהר לנו מכוח תכנית נקודתית. יש לציין כי רחוב בעלי המלאכה הינו רחוב ללא מוצא וכי במועדי הסיור הגם שהרחוב מסתיים ברחבת חניה (cul -de- sac), נוכחנו בעומס תנועתי הנוגע ברובו למכוניות המגיעות למטה המשטרה הנ"ל. המגרש נגיש מרחוב בעלי המלאכה (בחלקו הדרום מערבי), ומצפון לו מצוי רחוב דוכיפת, רחוב צופית, ורחוב שלדג. המגרש אינו נגיש מרחובות אלה. ככלל, התכנית החלה במקרקעין היא תכנית לה/4/312 המייעדת אותם לתעשייה. התכנית אינה מפרטת מגבלות על סוגי התעשייה ובהתאם הוצאו במהלך השנים היתרים למפעלים רבים הקיימים באזור. הבקשה שלפנינו מציעה הפיכת פסולת יבשה לחומר גלם לצורכי הפקת אנרגיה. המדובר בפסולת עירונית ממשקי בית שהופרדה במקור לפסולת יבשה מעורבת, פסולת יבשה מעורבת המגיעה לאחר מיון בתחנת טיפול בפסולת ובנוסף קבלת פסולת שכבר מוינה למיון נוסף והשבת חומרי גלם יקרים. בין היתר, אמורה להגיע למפעל פסולת המכילה מרכיבים מפוסלת ביתית, טיטולים, אריזות וניילונים, פלסטיק, קרטון, נייר, מוצרים אלקטרוניים, זכוכית וכדומה. על פי חוות דעת העוררת צפוי להגיע עד 10% חומר אורגני שמקורו בהפרדה לא מושלמת במקור. לטענת המתנגדים מדובר באחוז גבוה בהרבה של חומר אורגני המצוי בחומר הגלם שיגיע למפעל המבוקש וזאת נוכח העובדה כי הוא נסמך על פסולת שמקורה במשקי הבית. עקרונית המפעל כולל אולם עבודה, רחבת ובור קליטה, רחבת העמסה, משרדים וחדר אוכל. תהליך הייצור כולל קליטת הפסולת האמורה, טיפול בה במסגרת המתקן (שהינו מתקן M.R.F (Municipal Recycling Factory) הפרדות לפי מסה, צפיפות לצורך מיון הפסולת לסוגיה, טיפול בפסולת הזו והפיכתה ל - R.D.Fׂׂ (Refuse Derived Fuel) . המתקן כולל מבנה מרכזי ובו המכונות המרכיבות את מערכות הקדם טיפול, מסועים ומכונות ממיינות ושטחי קבלה של הפסולת וכן אזור ייצור R.D.F הכולל מייבש אוויר, גריסה ראשונית ומשנית, מיפוי ועירום. כל המכונות הינן מכונות סגורות, והמערכת כוללת מערכת שאיבת תת לחץ על מנת למנוע תקלות של פליטת מזהמי אוויר וריחות החוצה. הובאו בפנינו דוגמאות של מפעלים דומים הפועלים בחו"ל ואף משולבים בשכונות מגורים. בכך מהווה הטכנולוגיה האמורה אלטרנטיבה נכונה יותר ביחס לפתרונות האחרים לפסולת כנ"ל הכוללים הטמנה בעיקר (ולמיצער שריפה). במסמך מדיניות שהוציא המשרד להגנת הסביבה בנובמבר 2012 פורסמו הנחות היסוד שרואה המשרד לנושא הפקת אנרגיה מפסולות יבשות. במסגרת זו נקבע כי הפקת אנרגיה מפסולת יבשה תתבצע אך ורק בטכנולוגיות מתקדמות ולא כשריפת מסה, ובין היתר הובהר גם כי יש לבחון את חומרי הגלם השונים על פי מידת כדאיותן הכלכלית למחזור ולהפנות להפקת אנרגיה את הפסולות בעלות הכדאיות הנמוכה ביותר למחזור. עוד הוסבר כי אין לאפשר הפקת אנרגיה מפסולת יבשה שאינה פריקה ביולוגית דוגמת פלסטיק, וכי יש לאפשר ייצור אנרגיה על בסיס נייר, קרטון וגזם חקלאי. לאור האמור אנו סבורים כי מדובר במפעל לטיפול בפסולת (בשונה מתחנת מעבר לפסולת). איננו סבורים כי עצם קיומן של עבודות מיון בתוך המתקן המבוקש מוציאות אותו מגדר מפעל לטיפול בפסולת. תעשיות רבות כוללות מיון כשלב מקדמי וכחלק מתהליך הייצור. כך, למשל תעשיות מזון ממיינות חומרי גלם שונים (חלקם לייצור כזה או אחר, וחלקם לפסולת), כך גם לגבי תעשיות מסורתיות אחרות דוגמא תעשיות מתכת, טקסטיל ואח'. לא זו אף זו, יש לזכור כי על פי תמ"א 16 עסקינן במפעל לטפול בפסולת, הוא המפעל אשר מותר להקים בהיתר במסגרת הסמכות הקבועה באותה תמ"א. התמ"א אף לא הגבילה את אותו מפעל אשר ניתן למקם באזור תעשייה לפסולת יבשה דווקא, היפוכם של דברים מדובר בפסולת מוצקה על כל סוגיה, אורגניים ואנאורגניים כמבואר בהגדרות. למען הסדר הטוב נזכיר כי הוראות סעיף 22 לתמ"א קובעות כדלקמן: "א. על אף האמור בסעיף 8, במקום שבתכנית מפורטת יועדו מקרקעין לתעשייה לסוגיה או למתקנים הנדסיים, יהיה גם אתר טיפול במשמע, למעט אתר טיפול תרמי, אתר לטיפול בפסולת מסוכנת ואתר לטיפול בפסולת סיכון נמוך, גם אם לא נאמר כך במפורש, ככל ואין בתכנית המפורטת כוונה אחרת משתמע; ב. ... ג..." אתר טיפול: "המשמש לטיפול בפסולת באמצעות קומפוסטציה, השבתה או עיבודה בטכנולוגיה אחרת." דהיינו המועצה הארצית, וליתר דיוק גם ממשלת ישראל מאפשרות מפעלי טיפול בפסולת במסגרת אזורי תעשייה בכפוף לשיקול דעת כמפורט בסעיף. ברי כי במקרה דנן מדובר בשיטה לטיפול בפסולת על פי התיאור שקיבלנו וכמפורט לעיל מדובר בקליטת פסולת ממויינת בחלקה והפיכתה למוצר אחר בין אם סוג פסולת ממויין בדרגה גבוהה יותר ובין אם דלק (הוא המוצר שמיוצר במפעל). כמו כן אין ללמוד דבר מהוראות התכניות החלות במקרקעין שהינן תכניות ארכאיות העומדות כיום בפני חידוש, אין לקורא בהן כל הגבלה וכך אף נהגה הועדה המקומית עד כה. יש לציין כי לא מכבר פרסמה הועדה המקומית תנאים על פי סעיפים 77,78 לחוק התכנון והבניה בנוגע להכנת תכנית לייחודו של אזור התעשייה דנן לאופי שייתכן ולא יאפשר מפעלים של תעשייה מסורתית או כבדה, וזאת מתוך ראיה תכנונית חדשה של העברת אותן תעשיות לאזור תעשייה ב'. אגב אורחא נזכיר כי רעיון תכנוני זה טרם קרם עור וגידים, וכי אף במסגרת המיקרו (הבקשה נושא ערר זה) הובעו התנגדויות לעצם התפיסה התכנונית הנ"ל שכן גם באזור תעשייה ב' כך התברר קיימים מפעלים אשר רגישים לתעשייה מזהמת. כך או אחרת, עוד חזון למועד עד שתאושר תכנית כזו, ומכל מקום ההודעה שפורסמה, פורסמה הרבה לאחר שהבקשה האמורה נדונה כבר הן בפני ועדת הערר והן בפני הועדה המקומית, ומטעמים האלה הפרסום הנ"ל אינו מונע הכרעה בערר בנוגע לבקשה זו. נזכיר כי כל עוד התנאים לא פורסמו קודם לדיון בבקשה הם לא יכולים להוות חסם מפני אישורה, ולעניין זה אנו מפנים לע"א 3466/09 משקו שיווק(1995) בע"מ ואח' נ' הוועדה המקומית לתו"ב פ"ת ואח' שם נקבע: "לפיכך, במידה ובעת בה הועדה המקומית דנה בבקשה למתן היתר בניה, התנאים המגבילים טרם פורסמו, הרי שהיא לא היתה רשאית לדחות את הבקשה הראשונה שהוגשה, אשר תאמה את התכנית התקפה דאז, על סמך תנאים מגבילים מכוח סעיף 78 לחוק התכנון והבניה אשר עדין לא היו בתוקף. שכן כבר נקבע כי: "רשות התכנון אינה רשאית לדחות בקשה להיתר בנייה, התואמת תכניות קיימות, בהסתמכה על תכנית חדשה שטרם הגיעה לשלבים שבהם מאפשר החוק התחשבות בה (ראה: בג"צ 236/70 [5]; בג"צ 318/75 [3]הנ"ל, בעמ' 139). היא רשאית אמנם להתלות תכנית, ומשנתקבלה החלטה כזו ופורסמה,אין להוציא היתרים על-פיה, אך כל עוד ההתליה היא רק בגדר אפשרות הנשקלת על-ידי הרשות, אין הרשות רשאית לסרב מתן היתר, התואם את התכנית הקיימת" (בג"ץ 663/85 רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ'הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז תל-אביב, פ"ד מב (2) 133, 141 (1988); ע"א 196/90 ירמיהו עיני, חברה לבנין בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה קריות פ"ד מז(2) 111, 145 (1993); עניין כלפון, בפס' 36לפסק הדין)). מהמקובץ עולה, כי לא רק שחובה ליתן היתר בנייה בהתאם למצב הסטטוטורי הקיים בהווה, אלא שלא ניתן למנוע מתן היתר התואם תכניות מאושרות בטרם קבלת החלטות של מוסד התכנון המוסמך לפי סעיפים 77 ו 78 לחוק התכנון והבניה... " והדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי הפרסום נעשה תוך כדי הליכי הערר. סיכומם של דברים לעניין עצם היכנסו של המפעל בגדר מפעל לטיפול פסולת והמצב התכנוני התקף, אנו סבורים כי שני התנאים הנ"ל מתקיימים במקרה דנן. אשר להתנגדויות השכנים בנוגע למיקומו של המפעל סמוך (יותר מפחות) למקרקעיהם - עקרונית, קיים אינטרס ציבורי לטעמנו לעידוד מחזור פסולת, ואף הממשלה והמועצה הארצית גילו דעתם באפשרות לשלב מפעל כנ"ל באזור תעשייה. אזור התעשייה הנ"ל הינו מגוון ביותר כפי שפרטנו לעיל וכולל עסקים שונים החל ממפעלי עיבוד מתכות, מפעלי מזון, נגריות, מוסכים לציוד כבד, אך גם מטה המשטרה, מרכז של בזק, קייטרינג, מרכז קניות, סופר מרקט, סופר פארם, אולם שמחות, ועוד. כמו כן יש להביא בחשבון את מוסדות הציבור הקרובים, בתי ספר, וגני ילדים וכן בתי מגורים בשכונת גן חק"ל. המבקשת טענה ואף הביאה בפנינו ראיות לכך שעל פניו המפעל המבוקש אינו אמור לגרום למטרד ריחות, או זיהום לסביבה. אנו סבורים כי נוכח הרגישות והשימושים המפורטים לעיל הקרובים יש צורך בגושפנקא של הסמכות המקצועית (המשרד להגנת הסביבה), לצורך הבטחת פעילות המפעל מבלי לגרום נזק לאחרים. במילים אחרות, בנסיבות האמורות מחויב לדעתנו אישור קפדני מראש לכל מרכיב בפעילות המפעל וכן הבטחת פיקוח שוטף על פעילותו הכל להנחת דעת המשרד להגנת הסביבה על שלוחיו. יחד עם זאת, הצורך באישור כזה מראש ואף בביקורות קיים ויהיה קיים בכל מקום בו יהיה מדובר באזור מעורב בפועל כבענייננו, והוצאתם של רוב אזורי התעשייה (שתוכננו על פי תכניות ישנות ולא מפורטות), וכוללים תעשיות מסוגים שונים כאמור, מגדר פוטנציאל מיקומם של מפעלים כנ"ל אינו נכון ואינו ראוי. לפיכך אנו סבורים כי ניתן לאשר הקמת מפעל כנ"ל באזור תעשייה בכפוף לאישור המשרד להגנת הסביבה למסקנות התסקיר שהוגש, לאחר הטמעתן ויישומן. יחד עם זאת, קיים קושי לטעמנו במישור התנועתי. נזכיר לעניין זה כי המומחה מטעם ועדת הערר נתן דעתו על סוגיית תנועת המשאיות הצפויה כתוצאה מהקמת מפעל כנ"ל בתשתית הרחובות הקיימת. לאחר שערך אף סיור בשטח ולמד את כלל החומר בתיק הערר הביע המומחה את דעתו כדלקמן: "מלמוד כלל החומר שהוגש בשלבי הדיון השונים לנדון, סיורים בשטח בשעות שיא בוקר ואחריהם לרבות הסיור המסכם עם ועדת הערר בשטח, התרשמותי כדלהלן: המגרש המדובר, הנשען על רחובות היצירה/בעלי מלאכה מצידו האחד ורחובות סיקס ק ופשוש מצידו האחר מקושרים לכביש 434(תל חי) מצמתי רחובות דרור ועמל- ולדרך 40 מצומת אחיסמך ודרך הרמ"א. שני החיבורים הראשיים הללו - דרך 40 ודרך 434 - ברמה גבוהה יחסית ויכולים לספק מלוא הביקושים החזויים למתחם, כולל גמישות לתפעול המתקן במשאיות קטנות יותר שידרשו מעט יותר כניסות ויציאות משך שעות היממה. צמתי החיבור הראשיים לרחובות אלה מוסדרים ומרומזרים באופן מספק. מערך הרחובות הפנימיים באזור התעשייה המדובר, במגוון הרחובות הניתן לשימוש לצורכי ההגעה אליו וממנו, הינו מערך עירוני הכולל בחלקו קטעי דרך דו מסלוליים ודו נתיביים ובחלן רחובות במסעה של 7.0 מטר ועם חניות במקומות מסוימים הצמודים להם ושאינם חודרים להם. על פי בחינתי ובמספר פעמים ושעות, אינו מתאפיין בגודש ביקושים מיוחד ועל כן, הצפי לתפעולו בהקשר לתוספת התנועות למתקן וממנו החזוי - אינו צפוי שישבש תפקודם ובהחלט ניתן להניח שרמת השרות בהם תהיה ברמה טובה לכלל הביקושים הקיימים והעתידיים - בהקשר לתפעול מתקן זה. במהלך הסיור עם ועדת הערר, הוצגה לי סכמת התנועה המתוכננת כיום למתחם המדובר. מסתמן, שמתוכננת כניסה מרחוב היצירה אך קיים נתק בין המגרש והמשך רחוב הפשוש, שם - בעורף מטה המשטרה, בהחלט ניתן להוסיף חיבור למגרש על פי הקיים והמתוכנן לאזור. ברמה העקרונית, ראוי לבחון מערך תפעולי תנועתי באופן שיאפשר כניסות ויציאות משני צידיו, בשמור מעבר פנימי במגרש עצמו - ברוחב המספק לתנועת משאיות דו סטרית בתוכו, שתאפשר פיצול הכניסות/יציאות לשני הכיוונים ולשתי דרכי ההנגשה הראשיות: דרך 40 ודרך 434 - ועל ידי כך ליצור הקלה משמעותית ואי העמסת צומת אחת ומערך כבישי פנימי אחד בכלל התנועות החזויות אלא בפיצולו למספר דרכים וצמתים. בהחלט ניתן גם לתכנן הכניסה מכיוון אחד ויציאה בשני, שגם אז יפוצלו התנועות לשני קצות המגרש ולא יועמסו כולם על אחד מהרחובות הללו." על מנת להבהיר את הדברים יש לציין כי תב"עית אמורה להיות למגרש יציאה בחלקו הצפוני (לכיוון רחובות פשוש, סיקסק, שלדג), אלא שיציאה זו אינה קיימת בפועל וסלולה בחלקה בלבד באופן שאינו מגיע עד המגרש נושא הערר. פתרון התנועה המוצע גם בחוות הדעת התנועתית של העוררת נסמך על 2 הכניסות והיציאות לחלקה, האחת מרחוב בעלי המלאכה והאחרת מצפון למגרש (לכיוון רחוב פשוש). פתרון תנועה כזה עשוי להיות אידיאלי שכן הוא מאפשר כניסה מכיוון אחד (מצפון באופן המונגש לדרך 40) ויציאה לכיוון רחוב בעלי מלאכה והיצירה (בנגישות לדרך תל חי). באופן זה לא נפגע מטה המשטרה מבחינה תנועתית ממיקום המפעל האמור ודומה כי מדובר בפתרון ראוי. דא עקא שמדובר בפתרון שאינו קיים בפועל ובהעדרו אנו סבורים כי לא ניתן לסמוך עליו. על פי תחזיות המפעל צפויה כניסה של 5 עד 9 משאיות בשעה וכל עוד הכניסה מצפון אינה קיימת בפועל הרי שהדברים אינם אפשריים שכן המשמעות היא כניסה ויציאה מרחוב בעלי המלאכה שהינו כפי שהבהרנו עמוס וללא מוצא וזאת תוך הפרעה לפעילות מטה המשטרה. לפיכך אנו סבורים כי מבחינה תנועתית ניתן יהיה לאשר המפעל רק לאחר חיבור של רחוב בעלי מלאכה לרחוב סיקסק ופשוש ולכביש 434 ודרך 40. סיכומם של דברים מבחינה תכנונית אנו סבורים כי במישור העקרוני יש לקבל את הערר ולהתנות את המבוקש באישור פרטני של המשרד להגנת הסביבה למלוא הפעילות המתוכננת במפעל ולהעדר מטרדים כתוצאה ממנו לסביבה, בכפוף ליצירת גישה מהמפעל צפונה דרך רחוב פשוש וסיקסק כך שהן הכניסה והן היציאה לא יגיעו להמשך רחוב בעלי המלאכה בואך מטה המשטרה. ככל שהעוררת תציג פתרונות כנ"ל יש לאפשר הוצאת ההיתר בתנאים, וביניהם קבלת אישור כנ"ל מהמשרד להגנת הסביבה, ודרישה לאישור חוזר כזה מידי שנה גם כחלק מתנאי היתר הבניה ולא רק כחלק ממנגנון החוק לרישוי עסקים. פסולתמפעל