בקשה להרחבת בית קיים המשמש בתקופה האחרונה כמעון חוסים. במסגרת הבקשה הוצעה תוספת שטח של 42 מ"ר עיקרי בקומת הקרקע, 35 מ"ר עיקרי בקומה א', ו - 127 מ"ר בעליית הגג. ההקלה נוגעת לשטח מקורה בקומת הכניסה אשר מבוקש לסגור אותו בקירות ולהפכו כחלק מהבית וזאת בהיקף של 42 מ"ר עיקרי. המבוקש עולה בכ- 30 מ"ר על האפשרי ללא הקלה כמותית. החלטת ועדה מקומית כעולה מפרוטוקול הדיון בה התקבלה מהטעמים המפורטים להלן: "ש.שר - יו"ר הועדה: אתה יכול לנמק שאתה לא מאשר לו את זה, למה אתה מאשר? מפני שאם אתה לא מאשר לו הקלות, אז אין בקשה השימוש במקום הוא לא למגורים אלא שימוש לחוסים. תנמק למה אתה לא מאשר. ש. רוזווסר - חבר ועדה: הנימוק, הייעוד העתידי משנה את פני הסביבה. ש. שר - יו"ר הועדה: תכתבו לפרוטוקול משנה את הסביבה." הועדה המקומית לא הוסיפה בפנינו על האמור בהחלטתה. המשיבה 2 הגב' טופולנסקי המתגוררת בבית הסמוך ממזרח כאשר בגבול החלקה, בשטח מגרש המתנגדת בנוי מחסן. המשיבה 2 טענה כדלקמן: מדובר בבית מחסה לאוכלוסייה חריגה; המבנה עבר שיפוץ כללי והכנה לתוספות; באמצעות היתר לתוספות הבניה יוכל משכיר הנכס לאכלס בבית חוסים רבים יותר. המשיבה אינה מתנגדת לאוכלוסייה כזו ואף עובדת עימה, אולם נכון להיום בסביבת הבית למעלה מ - 10 בתי חוסים, מפעל תעסוקה שיקומי, וכל זאת בשכונה המוגדרת כשכונת יוקרה בה נגבים מיסים עירוניים מירביים ולא ניתן לממש את הנכס עקב כך. המשיבה הבהירה מפורשות כי אין לה כל התנגדות לתוספות המבוקשות מבחינה תכנונית. דיון והכרעה סעיף 63 א' לחוק התכנון והבניה אשר תוקן בשנת 2002, מבטא את מגמת המחוקק לשלב מעונות ביעוד למגורים, מתוך הבנה והכרה בהיותם של אותם חוסים חלק בלתי נפרד מהאוכלוסייה אשר אמור, צריך ורצוי להשתלב בה. כך, אמורים החוסים להשתלב מבחינה תעסוקתית וקהילתית באזורי המגורים. וכך קובע סעיף 63א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן - "החוק") קובע כדלקמן: - 63א. (א) יועדה בתכנית מיתאר או בתכנית מפורטת קרקע למטרת מגורים, יראו ייעוד כאמור כאילו הוא כולל גם היתר למגורי חוסים שמשרד העבודה והרווחה אישר להם לגור במעון, או למגורי נכי נפש שמשרד הבריאות אישר להם לגור במסגרת מגורים עצמאית או מוגנת, ובלבד שבבנין מגורים מאוכלס לא יגורו יותר מששה חוסים; הגבלה זו לא תחול לגבי בנין מגורים שאינו מאוכלס; אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכותה של ועדה מקומית לכלול בתכנית מיתאר או בתכנית מפורטת, קרקע שיועדה בתכניות כאמור למטרת מוסדות, מעונות או טיפול בנזקקים, בכל מספר שהוא." סעיף 63 א' לחוק קובע בהאי לישנא הן את האפשרות לעשות שימוש למגורי חוסים במבנה מגורים קיים -או אז קיימת הגבלה על מספר החוסים, והן את האפשרות להקים מעון כזה באזור המיועד למגורים, אז לא תחול המגבלה המספרית ובלשון הסעיף מפורשות: "הגבלה זו לא תחול לגבי בניין מגורים שאינו מאוכלס". ראוי לציין בהקשר זה את פסיקת בתי המשפט אשר קראו תנאים אלה כפשוטם ובלשונם "על פי פשוטם של דברים, ההגבלה אודות המספר המקסימלי של חוסים שיכולים לגור בבניין מגורים מבלי שהדבר יהווה שימוש החורג ממגורים אינה חלה אלא בבית דירות מאוכלס להבדיל מבית בודד פרטי כגון זה ששכרה העמותה כאן".... בש"א(י-ם 1628/98 קטורזה ואח' נ' עמותת מרפא לנפש. ת"א (הרצ)102/03 טורנר מאיר ואח' נ' אקים עמותה לקידום מפגרים. על רקע זה תמוהה במיוחד החלטת הועדה המקומית. כזכור, עסקינן בבקשה הכוללת הקלה כמותית, שהינה מטיבה וטבעה הקלה שאינה מצריכה הצדקה תכנונית מיוחדת וניתנת כדבר שבשגרה אלא אם קיימים טעמים תכנוניים של ממש לשלול אותה. כפי שכבר נקבע בעבר: האפשרות לאישור הקלות לתוספת אחוזי בנייה לאלה הקבועים בתוכנית (6% משטח המגרש ל"שיפור דיור", 2.5% בגין כל קומה נוספת ולא יותר מ- 5%, ו 5% בגין מעלית) בבקשות להיתר בנייה המוגשות על פי תכנית שהופקדה לפני 1.8.89 הינן יוצאות דופן ביחס ליתר ההקלות אותן ניתן לאשר במגבלות שנקבעו בתקנות התכנון והבנייה (סטיה ניכרת מתוכנית)התשס"ב 2002. הקלות אלה לא נועדו לאפשר את התאמת התוכנית שחלה למגרש הספציפי העומד לתכנון שכן, אין כל קשר בין הצורך בהתאמה זו לבין האפשרות לאשר את התוספות האחוזיות המפורטות לעיל בדרך של הקלה. עיננו הרואות, כי האפשרות לאשר הוספת אחוזי בנייה בדרך של אישור הקלה,ובעיקר התוספת האחוזית של 6%, מקורה בסיבות הסטוריות, ולפיכך האפשרות להעניק הקלות אלה הוגבלה להיתרי בנייה אשר מוצאים לפי תוכניות שהופקדו עד 1.8.89, מועד בו נקבע בחוק התכנון והבנייה כי מעתה ואילך לא יהיה ניתן לאשר תוספת אחוזי בנייה מעבר למה שנקבע בתוכנית. לנוכח האמור, אין מקום לדרוש הוכחת הצדקה תכנונית לאישור התוספות האחוזיות אותן ניתן לאשר, ובאותם מקרים בהם ניתן לאשר אותן, שכן כאמור, במקור הן לא נועדו לפתור בעיה אפשרית ביישום הוראת התוכנית שחלה על מגרש ספציפי, כיתר ההקלות. ניתן לאמר כי ההצדקה התכנונית לאישור ההקלה האחוזית הינה העובדה כי היתר הבנייה מוצא מכח תוכנית ישנה. (ר' ערר (ת"א) 5247/09‏ ‏ אלה אלמגור נ' הועדה מקומית לתכנון ובנייה - תל-אביב). וכך אף נוהגת הועדה המקומית נתניה במסגרת התיקים שנדונו בפנינו, אלא שבמקרה דנן ראתה לחרוג ממנהגה, וכל כך על שום השימוש המבוקש, אשר הותר מפורשות על ידי המחוקק עם תיקונו של חוק התכנון והבניה כמפורט לעיל. מעבר לצורך נעיר כי ועדה זו רואה חשיבות משמעותית לאינטרס הציבורי לשילוב נכים וחוסים בקהילה. על מוסדות התכנון לעודד מגמה זו ולאפשר פיתוחה. כמו כל ייעוד וכל שילוב גם שילובם של חוסים צריך להיעשות בשום שכל, ובאופן בו הסביבה והחוסים יצאו נשכרים כולל ריכוז ופיזור בקהילה. במקרה דנן, מעבר לעובדה כי מדובר בשימוש תואם תב"ע ותכנית כמפורט לעיל אין בהקלה עצמה כדי לשנות מהשימוש המותר המתבצע גם היום באותו בית, וכל שיש בו הוא לאפשר את חייהם של החוסים ברווחה גדולה יותר. אשר לטענות המשיבה - המשיבה, המתנגדת הרי שגם באלה לא מצאנו ממש מעבר להיותן נוגדות את לשון החוק כמוסבר לעיל, לא ראינו כל משמעות פרקטית בתוספת של 30 מ"ר, סגירה של שטח שהינו מקורה ממילא היום על המטרד הנטען לעוררת. היפוכם של דברים דווקא סגירתו של הקיר מבודדת רעשים, ככל שאלה מהווים מקור מטרד לעוררת. זאת ועוד, נזכיר כי בקו בניין 0 קיים מחסן בנוי, בשטחה של המשיבה, כך שקיים חיץ נוסף בין הבתים. כך או אחרת, הן מהטעמים הפרקטיים ובעיקר מהטעמים הרעיוניים העומדים בבסיס השינוי אותו נקט המחוקק, איננו רואים כי נכון ו/או רצוי לקבל איזה מטענות המשיבה לעניין זה. אשר על כן ולאור כל האמור הערר מתקבל. חוסים