צו עשה המורה לכנס בהקדם האפשרי את ועידת הליכוד לשם בחירת יו"ר הועידה, לשם בחירת חברי בית הדין של הליכוד (לנוכח התפטרותם הקולקטיבית של חבריו הקודמים), ולשם בחירת חברי המוסדות האחרים של המפלגה. התובענה הוגשה על ידי המבקש 1, ובשלב מאוחר יותר הצטרף אליה המבקש 2, אשר ביקש סעד נוסף, ולפיו יינתן צו המורה כי בחירת יו"ר ועידת המפלגה ובחירת החברים לבית הדין של המפלגה תיעשה מתוך רשימות המועמדים שפורסמו לקראת ועידת הליכוד שנערכה ביום 6.5.2012. על פי הנטען בתובענה, ועידת הליכוד הינה המוסד העליון של מפלגת הליכוד. כל צירי הועידה הנוכחית נבחרו ביום 31.1.2012. לפי ס' 52 לחוקת הליכוד, יש לכנס את הועידה הנבחרת תוך 90 יום מיום פרסומן של תוצאות הבחירות לועידה ויש לנעול אותה תוך 90 יום מיום שנפתחה, ולאחר שבחרה את יו"ר המרכז, יו"ר המזכירות ויו"ר הלשכה. לפי ס' 56(א) לחוקת הליכוד, בפתח המושב הראשון תבחר הועידה ביו"ר הועידה ובנשיאות הועידה. חרף הוראות אלה, ועידת הליכוד התכנסה לראשונה רק ביום 6.5.2012, אך לא נערכה בגדרה הצבעה לשם בחירת יו"ר נשיאות הועידה וחבריה, בנימוק שהצירים ביקשו לערוך הצבעה חשאית. בעקבות כך הוגשה עתירה לבית הדין של הליכוד, וזה קבע בהחלטה מיום 27.9.2012 כי יש להשלים את הליך הבחירה בהקדם. בית הדין הורה לכנס את ועידת הליכוד כדי לקיים הצבעה חשאית לבחירת יו"ר הועידה ונשיאות הועידה. חרף זאת, הועידה לא כונסה בשנית. עתירה שניה שהוגשה בענין זה לבית הדין, נדחתה ביום 16.10.2012 לנוכח העובדה שבינתיים הוחלט על קיום בחירות כלליות לכנסת ישראל, מה שלדעתו של בית הדין היווה נסיבות מיוחדות המצדיקות סטיה מהוראות החוקה. דא עקא, חרף העובדה שהבחירות לכנסת התקיימו קודם להגשת התובענה, לא נקבע עדיין מועד לכינוס ועידת הליכוד לשם בחירת נושאי תפקידים ומוסדות, בניגוד למתחייב מהוראות החוקה. עוד נטען בתובענה כי חברי בית הדין של הליכוד התפטרו באופן קולקטיבי נוכח התנהלותם של גורמים במפלגה, כך שלא נותר למבקשים אלא לפנות בעתירה לבית המשפט. בתגובה לתובענה טענו המשיבות כי ההצבעה שנועדה להתקיים עוד ביום 6.5.2012, מועד כינוסה הראשון של הועידה, לשם בחירתו של יו"ר הועידה, נדחתה למועד אחר לנוכח הבקשה לקיים הצבעה חשאית, שלא ניתן היה לקיים מבחינה ארגונית באותה עת. לאחר מכן חלה דחיה נוספת מחמת הקדמת הבחירות לכנסת והצורך לקיים בחירות מקדימות של מועמדי הליכוד לכנסת ה- 19. ביום 22.10.2013 צפויות להתקיים הבחירות לרשויות המקומיות ובמהלך התקופה שנותרה עד לקיומן, על התנועה לקיים פריימריז לבחירת מועמדי הליכוד בבחירות אלה. לפי חוקת הליכוד, על הועידה לבחור יו"ר ועידה, נשיאות ועידה, יושבי ראש של המרכז, המזכירות והלשכה, ועדת חוקה, מוסד לביקורת ובית דין. במקביל אמורה גם להתכנס ועידת צעירי הליכוד, שאף היא אמורה לבחור נושאי משרה שונים. לטענת המשיבות, קיום בו זמנית של הועידה והבחירות למוסדותיה השונים, ושל הבחירות המקדימות של מועמדי הליכוד לרשויות המקומיות שנועדו לחודש אוקטובר 2013, וניהול קמפיין בחירות ארצי בעשרות יישובים ברחבי הארץ, אינם עולים בקנה אחד עם טובת הליכוד. טובת התנועה מחייבת הגנה על האינטרס של הצלחה בבחירות לרשויות המקומיות, לצד הגנה על האינטרס של קיום בחירות דמוקרטיות למוסדות התנועה, לא כדי לצאת ידי חובה ולא כלאחר יד, אלא תוך קיום שיח ציבורי ותנועתי בנושאים המובאים בפני הועידה. לתמיכה בעמדת המשיבות הוצגה החלטתו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית של הליכוד, כב' השופט (בדימוס) יהושע גרוס, מיום 5.5.2013, לפיה לא יהיה זה לטובת התנועה לכנס את הועידה בטרם תערכנה הבחירות לרשויות המקומיות ביום 22.10.2013, וזאת לנוכח המאמץ הארגוני הכרוך בקיומה של הועידה וסדר היום העמוס שלה כמו גם החשש מפני פגיעה בהערכות של התנועה לקראת הבחירות לרשויות המקומיות ובסיכוייה של התנועה לנצח בבחירות אלה. על פי האמור באותה החלטה, תנועת הליכוד אמורה להשלים את בחירת מועמדיה לרשויות המקומיות עד ליום 22.7.2013 ולשם כך יש לקיים בחירות מקדימות במהלך החודשיים הקרובים. זוהי אופרציה ארגונית רחבת מימדים המחייבת את הנהלת התנועה להקדיש את כל משאביה לקיום הבחירות המקדימות של מועמדי הליכוד לרשויות המקומיות. לדידו של יו"ר ועדת הבחירות, ס' 53(א) לחוקת הליכוד מכיר בקיומן של נסיבות מיוחדות, שבהן בחירות לכנסת או לרשויות המקומיות דוחות את מועד הבחירה לועידה, ואותו הגיון צריך לחול גם על כינוס הועידה לשם בחירת מוסדותיה. המשיבות הוסיפו וטענו כי בית המשפט לא יתערב בהחלטות של טריבונלים פנימיים ובהליכים פנימיים של מוסדות המפלגות, למעט במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות. מטעם זה אין מקום להתערב בהחלטתו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית של הליכוד. עוד טענו המשיבות כי דחיית כינוס הועידה לא תותיר את התנועה ללא מוסדות מכהנים שכן כהונתם של אלה נמשכת עד להחלפתם. כמו כן טענו המשיבות כי המבקשים לא מיצו את ההליכים בפני בית הדין של הליכוד וכי ראשית לכל היה עליהם לפנות ליו"ר ועדת הבחירות של הליכוד, דבר שלא עשו. בהקשר זה נטען כי ישנם עדיין שישה חברים בבית הדין של הליכוד שלא התפטרו ולכן ניתן לכנס את בית הדין במידת הצורך. לבסוף טענו המשיבות כי אין מקום לקבוע שרשימת המועמדים לכהונת יו"ר הועידה היא רשימה סגורה, שכן רשימת צירי הועידה היא רשימה דינמית, ונוספו אליה מאז הבחירות לועידה צירים נוספים, שצירופם נעשה מכח כהונה ובהתאם לס' 63 ו-63א' לחוקת הליכוד. התובענה נקבעה לדיון באולם והצדדים השלימו את טיעוניהם בעל פה. בתום הדיון העלו המבקשים הצעה להסדר פשרה ולפיה ועידת הליכוד תכונס עד ליום 30.6.2013 ובמסגרתה ייבחרו יו"ר הועידה בהתאם לרשימת המועמדים שפורסמה ביום 6.5.2012 וכן חברי בית הדין של הליכוד, והכל בבחירות חשאיות. המשיבות ביקשו שהות של שבוע ימים על מנת לשקול את הצעת הפשרה. בסופו של דבר, הנסיונות להגיע להסדר של פשרה נמשכו זמן ארוך יותר ממה שהתבקש תחילה. ביום 30.5.2013 הודיעו המשיבות לבית המשפט שלא הושגה הסכמה עם המבקשים. עם זאת, המשיבות הודיעו שלצרכי פשרה הן הציעו למבקשים לכנס את ועידת הליכוד עד ליום 30.6.2013 על מנת שזו תקיים אך ורק את ההליכים הבאים: בחירות חשאיות לכהונת יו"ר ועידת הליכוד מתוך רשימת המועמדים שפורסמה ביום 6.5.2012, אישור של ועדת ההיגוי העליונה שתהא אחראית למערכת הבחירות לרשויות המקומיות ובחירת נשיא לבית הדין של הליכוד, שייבחר בהצבעה גלויה. כל יתר חבריו של בית הדין ייבחרו רק לאחר הבחירות לרשויות המקומיות שאמורות להתקיים ביום 22.10.2013, והוא הדין בבחירת מוסדות נוספים של התנועה. עינינו הרואות: סלע המחלוקת שמנע את השגתו של הסדר הפשרה היה השאלה מתי ייבחרו חברי בית הדין של הליכוד וכן השאלה האם נשיאו של בית הדין ייבחר בבחירות חשאיות או גלויות. יצויין בהקשר זה כי בעתירתם לבית המשפט, לא עתרו המבקשים לקיום בחירות חשאיות, ומאידך, במסגרת הפשרה שהציעו, המבקשים היו נכונים לכך שבחירת המוסדות האחרים של הליכוד תידחה למועד אחר. משלא הושגה הסכמה בין הצדדים, הגיעה העת להכריע במחלוקת לגופו של ענין. ארבע שאלות עומדות על הפרק. השאלה הראשונה היא מהי מידת ההתערבות של בית המשפט בניהול ענייניהם הפנימיים של מוסדות המפלגות; השאלה השניה היא האם לגופו של ענין, חוקת הליכוד מאפשרת דחייה כה ממושכת של ההליך לבחירת מוסדות התנועה; השאלה השלישית היא האם יש להפנות את המבקשים לבית הדין של המפלגה או ליו"ר ועדת הבחירות שלה; השאלה הרביעית היא האם רשימת המועמדים לתפקיד יו"ר הועידה היא רשימה דינמית או שמדובר ברשימה סגורה שננעלה ביום 6.5.2012. נכריע בשאלות אלה כסדרן. מהי מידת ההתערבות של בית המשפט בניהול ענייניהם הפנימיים של מוסדות המפלגות? הכלל הוא שחוקתה של מפלגה מהווה חוזה בין המפלגה לחבריה ומכאן נובעת זכותו של כל חבר מפלגה לפנות לבית המשפט על מנת לאכוף על המפלגה את הוראות החוקה. ראה ע"א 189/76 מפלגת העבודה הישראלית נ' לוין, פ"ד לא(2) 265: "לכל הדעות, חוקת מפלגת העבודה מהווה חוזה בין המפלגה לבין חבריה. ... מחובת מוסדות המפלגה לכלכל את מעשיהם על פי החוקה, ומזכותו של חבר המפלגה לקבל מבית המשפט את הסעד הדרוש למניעת סטיה או חריגה מהוראות החוקה. ... במקרה דנן, הזכות המלאה של המשיבים לפי החוקה הקיימת של המערערת היא לבחור ולהיבחר לוועידת המפלגה. אם אין כאן שלילה טוטלית של הזכות הזאת, צמצומה יש ויש כמבואר לעיל, וגם במקרה כזה יתערב בית-המשפט למניעת הפגיעה." ראה גם את רע"א 2644/96 נתניהו נ' פארס: "הלכה פסוקה היא, שלכל חבר-מפלגה הזכות לתבוע שהוראות חוקתה (תקנונה) של המפלגה (המהווה חוזה בין המפלגה לבין חבריה) תקויימנה כלשונן וכרוחן, ופגם בחוקיות מהלכיה של המפלגה מקים לחבר עילה לקבלת הסעד הדרוש למניעת הסטיה או החריגה מהוראות החוקה ..." אכן, הכלל הוא שבית המשפט ינהג בריסון עצמי בטרם יתערב בהליכים פנימיים של מפלגות, אך כאשר עסקינן בחריגה מסמכות, שאני: "אכן, גם אצלנו נאמר לא פעם שתחומי ההתערבות של בתי-המשפט בענינים הפנימיים של גופים וולונטריים הם צרים, "בהיותם מוגבלים לעילות של חריגה מסמכות ופגיעה בעיקרי הצדק" ... דברים אלה נאמרו לגבי פעולתו ופסיקתו של טריבונל פנימי של הגוף, שהוא גוף שיפוטי, ולא לגבי המוסדות המינהליים והמוציאים-לפועל של הגוף. ולא עוד, אלא שחריגה מסמכות של כל מוסד שהוא - שיפוטי, מעין שיפוטי או לא-שיפוטי - היא לעולם עילה טובה להתערבותו של בית-המשפט למניעתה. ... כאמור, זכותו של כל חבר מפלגה שהוראות החוקה יקויימו כלשונן וכרוחן ובית-המשפט רשאי להיחלץ לעזרת החבר לאכיפת זכות זו שלו." (ע"א 189/76 הנ"ל) גם הנסיון להצדיק חריגה מסמכות באיצטלה של מחלוקת אידיאולוגית או של טובת המפלגה, לא ימנע התערבות שיפוטית במקרה הצורך: "המערערת מנסה להלביש את חילוקי-הדעות עם המשיבים במחלצות אידיאולוגיות, וטוענת שברצונם לכפות עליה את דעתם באמצעות בית-המשפט המתבקש להכריע בוויכוחים אידיאולוגיים במסגרת מפלגתית. לטענה זו אין כל יסוד. כל מה שהמשיבים מבקשים הוא להביא לקיום הוראות החוקה על-ידי מוסדות המפלגה, והמקום היחידי שבו הם יכולים כנראה להשיג זאת הוא בית-המשפט. כך ראה זאת בית-המשפט המחוזי באמרו: "אין כאן שאלה של מאבק פוליטי ואין כאן שאלה פוליטית. השאלה היא קיום החוקה של מפלגת העבודה כפי שחוקקה בשנת 1971 ותוקנה לאחר מכן" - והצדק עמו." (ע"א 189/76 הנ"ל) סיכומו של דבר, מקום שבית המשפט ימצא כי מוסדות המפלגה חרגו מסמכותם לפי חוקת המפלגה ופגעו בזכויות של חברי המפלגה, יתערב בית המשפט לשם הסרת הפגיעה. האם חוקת הליכוד מאפשרת דחייה כה ממושכת של ההליך לבחירת מוסדות התנועה? על רקע כללים אלה, נבחן את החלטתן של המשיבות לדחות את הבחירות למוסדות התנועה עד לאחר יום 22.10.2013 ונדון בשאלה האם החלטה זו נעשתה בגדרה של סמכות לפי חוקת המפלגה. ס' 52 (א) לחוקת הליכוד קובע: "ועידה נבחרת נפתחת במושב ראשון אשר יתכנס תוך 90 ימים מיום פרסומן של תוצאות הבחירות למוסד זה; היא תינעל תוך 90 ימים ולא פחות מ- 30 ימים מיום שנפתחה כאמור, ולאחר שבחרה את יו"ר המרכז, את יו"ר המזכירות ואת יו"ר הלשכה." לפי ס' 51 לחוקת הליכוד, צירי הועידה יהיו לחברי מרכז התנועה, וס' 52(ב) לחוקה קובע כי מושב ראשון של המרכז יתקיים תוך 30 יום מיום נעילתה של הועידה. ס' 56(א) לחוקה קובע: "בפתח המושב הראשון תבחר הועידה ביושב ראש הועידה ובנשיאות הועידה. ...". ס' 120 לחוקה קובע כי הועידה תבחר חבר שופטים לבית הדין של התנועה שלא יעלה על 15 חברים, מהם ייקבע חבר אחד כנשיא בית הדין ושניים ייקבעו כחברי נשיאות בית הדין. ס' 121 ו- 122 לחוקה קובעים כי נשיא בית הדין יהיה מופקד על פעילותו התקינה של בית הדין וירכיב את מותב בית הדין לשמיעת עתירות. משילובן של הוראות אלה עולה כי יש לכנס את ועידת הליכוד תוך 90 יום ממועד פרסומן של תוצאות הבחירות לועידה, וכי תוך 90 יום לאחר מכן, על הועידה להנעל. בתוך פרק הזמן שבו היא מכונסת, על הועידה לבחור יו"ר וועידה, חברי נשיאות, יו"ר מרכז, יו"ר מזכירות, יו"ר לשכה, נשיא בית הדין וחברי בית הדין. לאחר נעילת הועידה, היא חדלה להתקיים, וחבריה הופכים לחברי מרכז התנועה. כמו כן, כהונתם של נשיא בית דין וחברי נשיאות בית דין היא תנאי הכרחי לפעילותו התקינה של בית הדין. בעניננו, למרות שועידת הכינוס כונסה לראשונה עוד ביום 6.5.2012, הרי שמאז ועד היום, בחלוף פרק זמן של למעלה משנה, לא נבחרו בעלי התפקידים שפורטו לעיל ומכאן שהועידה כלל לא מילאה את התפקיד שלשמו נבחרה. היא גם לא ננעלה. אמנם, בשעתו נמצא צידוק עניני להמנעות מעריכת הבחירות על אתר, והוא העדר יכולת ארגונית לקיים את הבחירות באופן חשאי, אלא שצידוק זה איננו קיים מזה זמן רב. יתר על כן, בית הדין של הליכוד פסק עוד ביום 27.9.2012 כי נכון למועד החלטתו חלפו כבר ארבעה חודשים מאז המושב הראשון של הועידה וכי מדובר בזמן רב ביותר שבמהלכו ניתן היה להסדיר את הענינים הטכניים כדי לערוך הצבעה חשאית. על כן הורה בית הדין לכנס את המושב השני של ועידת הליכוד על מנת לבחור את בעלי התפקידים בהתאם לחוקה. הוראה זו לא קויימה על ידי המשיבות. אכן, ביום 16.10.2012 קבע בית הדין כי הבחירות הקרבות ובאות לכנסת ישראל מהוות "נסיבות מיוחדות" שבגינן ניתן לדחות פעם נוספת את כינוס הועידה, אך הוא ציין כי מדובר בדחיה של מספר חודשים "ולאחר הבחירות לכנסת ה- 19" וכי דחיה כזו "אינה הדבר הרצוי ביותר" אך אין ממנה מנוס. ברור איפוא שבית הדין אישר דחיה מוגבלת בזמן עד לאחר עריכת הבחירות לכנסת ישראל. דא עקא, גם הבחירות לכנסת חלפו עברו זה מכבר, ביום 22.1.2013, וחרף זאת, הועידה לא כונסה פעם נוספת מיד לאחר מכן. יתר על כן, המשיבות מבקשות כעת לדחות את הכינוס לפרק זמן נוסף של לא פחות מחמישה חודשים, קרי, לאחר יום 22.10.2013. הדחיות הללו עומדות בניגוד גמור להוראות הברורות והמפורשות של חוקת הליכוד. אין איפוא מנוס מקביעה כי ההחלטה שלא לכנס את הועידה מיד לאחר הבחירות לכנסת, כמו גם ההחלטה מיום 5.5.2013 שאישרה דחיה ממושכת נוספת, ניתנו תוך חריגה מסמכות. נתתי דעתי לקשיים הארגוניים והלוגיסטיים עליהם מצביעות המשיבות בבואן להסביר מדוע הן מבקשות להמנע מקיום הבחירות למוסדות המפלגה עת כה ארוכה. חרף זאת, לא מצאתי בחוקת הליכוד כי קשיים מסוג זה מצדיקים דחייה כה ממושכת בקיום הוראותיה של החוקה, תוך התעלמות גמורה מן המועדים הקבועים בס' 52(א) לחוקה. גם לא מצאתי שבשם העקרון הערטילאי של "טובת התנועה", ניתן לעשות פלסתר את הוראות החוקה. זאת ועוד, המשיבות לא עשו דבר על מנת לכנס את הועידה מיד לאחר הבחירות לכנסת ישראל, וזאת תוך הפרה ברורה של הוראות בית הדין בענין זה. ודוק: מאז נערכו הבחירות לכנסת ועד היום, חלפו להם למעלה מארבעה חודשים. מכאן שהמשיבות במו ידיהן קלעו את עצמן למצב שבו הבחירות לרשויות המקומיות קרבות ובאות, והמושב השני של הועידה טרם כונס. הן מושתקות איפוא מלהאחז כיום בטיעון שבשל הבחירות הקרבות לרשויות המקומיות, לא יהיה זה רצוי לכנס את ועידת הליכוד כעת. בהחלטתו שלא לכנס את הועידה, ציין יו"ר ועדת הבחירות של הליכוד כי ס' 53(א) לחוקה קובע שלא תתקיימנה בחירות לועידת הליכוד תוך תקופה של שנה לפני הבחירות לכנסת או לרשויות המקומיות, ומכאן הוא ביקש ללמוד גזירה שווה על כינוסה של הועידה לאחר שכבר נבחרה, בנימוק שחוקת הליכוד מכירה בקיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות סטיה מהוראות החוקה. אין בידי לקבל עמדה זו. ס' 53(א) לחוקה איננו מתייחס לכינוסה של ועידה שכבר נבחרה, אלא לדחיית מועד הבחירות לועידה עצמה. אין בחוקת הליכוד כל התייחסות למצב שבו יידחה כינוסה של ועידה שכבר נבחרה, וכאשר עסקינן בנשמת אפו של ההליך הדמוקרטי הפנימי בתוך המפלגה, אין מקום לפגוע בהליך הדמוקרטי מכוחם של היקש או גזירה שווה, ושלא על פי סמכות מפורשת. הדבר דומה במידת מה למצב תיאורטי שבו לאחר עריכת בחירות לכנסת ישראל, הכנסת לא תתכנס לשם השבעתה של ממשלה חדשה, והממשלה הקודמת תמשיך לכהן עד בלי די, בשם עקרון היעילות והנוחות. גם ס' 146 לחוקה, עליו הסתמך יו"ר ועדת הבחירות של הליכוד כמקור אפשרי לסמכותו שלא לכנס את הועידה לאחר שזו נבחרה, איננו מקנה לו את הסמכות האמורה. ס' 146 לחוקה קובע כי "גוף נבחר יכונס לראשונה וינוהל בישיבתו הראשונה ועד לבחירת יושב ראש, לפי החוקה, על ידי יו"ר התנועה או יושב ראש הגוף שבחרו, ובהעדר גוף כזה על ידי יושב ראש ועדת הבחירות שקיימה את הבחירות לאותו מוסד". פשיטא שמדובר בהוראה שלא נועדה אלא לקבוע את זהותו של מי שיכנס וינהל את הישיבה הראשונה של הגוף הנבחר, אך אין בכך כדי להקנות לו את הסמכות מרחיקת הלכת שלא לכנס כלל את הגוף הנבחר או לכנסו רק בחלוף למעלה משנה וחצי מאז נבחר, כמו בעניננו, בניגוד למועד שנקבע בס' 52(א) לחוקה. טענתן של המשיבות לפיה מוסדות התנועה שרירים וקיימים עד להחלפתם ולכן אין חשש כי תפקודה של התנועה ייפגע מחמת אי כינוס הועידה, אינה יכולה להתקבל. החובה לקיים בחירות למוסדות התנועה במועדן אינה נובעת מפני חשש לחוסר תפקוד של המוסדות הקיימים (הגם שלגבי בית הדין, זה בדיוק המצב שנוצר), אלא היא פועל יוצא של עקרון היסוד הדמוקרטי לפיו החברים במוסדות אלה צריכים לעמוד לבחירה אחת לארבע שנים. סיכומו של דבר, המנעותם של הגורמים המוסמכים לכך במשיבות מכינוס המושב השני של ועידת הליכוד לשם בחירת בעלי תפקידים למוסדות המפלגה, מהווה חריגה מסמכות והפרה ברורה של חוקת הליכוד, באופן שמצדיק ואף מחייב התערבות של בית המשפט לשם הסרת הפגיעה במבקשים. האם יש להפנות את המבקשים לבית הדין של התנועה או ליו"ר ועדת הבחירות שלה? המשיבות טענו שהמבקשים לא מיצו את ההליכים בפני מוסדות התנועה, בכך שלא פנו תחילה ליו"ר ועדת הבחירות של הליכוד, וגם לא הגישו עתירה לבית הדין של התנועה. אינני מקבל טענות אלה. ראשית לכל, הפניה ליו"ר ועדת הבחירות של הליכוד התייתרה בעליל לאחר שזה האחרון כתב, לאחר הגשת התובענה ולקראת הדיון בה, החלטה מנומקת ומפורטת שצורפה לתשובת המשיבות, ובה קבע שיש לדחות את מועד הכינוס של ועידת הליכוד עד לאחר הבחירות לרשויות המקומיות. מה טעם יש איפוא לפנות אליו בענין זה שבו כבר הכריע לחובתם של המבקשים? באשר לבית הדין, הרי שאין מקום לכפות על המבקשים לפנות אליו בעתירה, מחמת שלושה טעמים. הטעם הראשון הוא שספק רב אם בית הדין של הליכוד עודנו קיים כיום. מתוך 15 חברים שאמורים לכהן בו על פי החוקה, נותרו כיום בפועל שישה חברים בלבד. נשיאו של בית הדין נפטר לפני מספר שנים וטרם מונה לו מחליף. נזכיר כי לפי ס' 120- 122 לחוקת הליכוד, נשיא בית הדין יהיה מופקד על פעילותו התקינה של בית הדין ואף ירכיב את המותב לשמיעת עתירה שהוגשה. ולא רק נשיא אין בנמצא, אלא גם שני חברי נשיאות שאמורים לכהן לצידו בתור נשיאות בית הדין, אינם בנמצא. מי שהיו חברי הנשיאות, עו"ד נורמן פלאט ועו"ד מנשה שני, התפטרו מכהונתם. מכאן שבית הדין קיים למעשה על הנייר בלבד. כך גם נמסר למבקשים על ידי מזכירת בית הדין, גב' רות לב. נציין בהקשר זה כי המשיבות עצמן, במסגרת תשובה שהגישו בשנת 2012 לעתירה שהגיש חבר בשם שבח שטרן לבית הדין של התנועה, ציינו כי תפקידו של נשיא בית הדין הוא חשוב לפעילותו התקינה של בית הדין וכי משהתפנתה המשרה, ראוי לאייש אותה בהקדם. אגב, באותה תגובה נטען כי נותרו ארבעה חברים בלבד בבית הדין ולכן לא ברור כיצד זה נטען כיום כי ישנם שישה חברים בבית הדין; הטעם השני הוא שגם כאשר בית הדין התכנס בעבר והורה את אשר הורה בנוגע לכינוס ועידת הליכוד, הרי שבפועל, הוראתו לא קויימה. כך, כאשר בית הדין הורה עוד ביום 27.9.2012 כי יש לכנס את המושב השני של ועידת הליכוד, ההוראה לא קויימה, וכך, כאשר הורה ביום 16.10.2012 כי יש לכנס את הועידה לאחר הבחירות לכנסת ההוראה לא קויימה. דומה איפוא שהוראתו של בית הדין נתפסת אצל המשיבות כהמלצה בלבד; הטעם השלישי הוא שאין זה ראוי כי מי שיכריעו בשאלת כינוסה של הועידה הם אותם חברי בית דין שהחלפתם בדיינים אחרים או בחירתם מחדש היא שעומדת על הפרק באותה ועידה ממש. סיכומו של דבר, בנסיבות שתוארו לעיל, אין מקום להפנות את המבקשים אל בית הדין של התנועה או אל יו"ר ועדת הבחירות של הליכוד, ותרופתם היחידה היא באמצעות עתירה לבית המשפט. האם רשימת המועמדים לתפקיד יו"ר הועידה וחברי בית הדין צריכה להיות רשימה דינמית או שזו הרשימה שננעלה ביום 6.5.2012? נותרה על הפרק השאלה האחרונה הטעונה הכרעה, היא השאלה האם בחירת יו"ר הועידה וחברי בית הדין תהיה מתוך רשימת המועמדים הספציפית שפרסם יו"ר ועדת הבחירות המרכזית של הליכוד לקראת המושב שכונס ביום 6.5.2012 או שמא מדובר ברשימה דינמית שניתן לעדכנה עד למועד ההצבעה. בענין זה טענו המשיבות כי אין מקום לקבוע שרשימת המועמדים לכהונת יו"ר הועידה היא רשימה סגורה, שכן רשימת צירי הועידה היא רשימה דינמית, ונוספו אליה מאז הבחירות לועידה צירים נוספים, שצירופם נעשה מכח כהונה ובהתאם לס' 63 ו-63א' לחוקת ליכוד. לדידן של המשיבות, נעילת הרשימה אינה מתיישבת עם הזכות לבחור ולהבחר המוקנית לחברי התנועה לפי ס' 18 ו- 18א' לחוקת הליכוד. מנגד, המבקש גדעון אריאל טען כי יש להמשיך את התהליך הדמוקרטי בדיוק מאותה נקודה בה נפסק, באמצעות הצבעה לפי רשימת מועמדים שנסגרה עובר לכינוס המושב הראשון של הועידה, שאם לא כן, הדבר עלול לפתוח פתח למניפולציות שונות ולגרור מרוץ בלתי הוגן בין המתמודדים. לדבריו, פתיחת הרשימה למתמודדים נוספים תהווה בזבוז משווע של משאבים שהושקעו בקמפיין בחירות מקיף ותובעני שבמסגרתו קוימו כנסים בכל רחבי הארץ במשך למעלה מחצי שנה ונשלחו מכתבים ומסרים לבוחרים. במחלוקת זו, יש ממש בטענותיו של המבקש גדעון אריאל בכל הנוגע לבחירתו של יו"ר הועידה, אך לא בנוגע לבחירת חברי בית הדין. באשר לחברי בית הדין, עיון בנספח 1 להודעתו של המבקש גדעון אריאל מגלה כי בשונה מרשימת המועמדים לתפקיד יו"ר הועידה, לתפקיד חברי נשיאות הועידה ולכהונה כנשיא בית הדין, לא פורסמה רשימת מועמדים לכהונה כדיינים בבית הדין. משכך, לא ניתן לקבוע כי ישנה רשימה סגורה שאין לסטות ממנה של מועמדים לכהונה בבית הדין. לעומת זאת, באשר לרשימת המועמדים לתפקיד יו"ר הועידה, מקובלת עלי טענתו של גדעון אריאל, לפיה משעה שהוגשה רשימה של מועמדים לבחירות, אין לבצע בה שינויים לאחר חלוף המועד לסגירת הרשימה. יפים לעניננו הדברים שנקבעו בע"א 10596/02 נס נ' תנועת הליכוד, פ"ד נז(1) 769, 774- 776: "משהוגשה רשימת המועמדים, וחלף המועד האחרון להגשת הרשימה לוועדת הבחירות המרכזית, כלום ניתן לשנות אותה או לתקן אותה? ... תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. ... אכן, חוקי הבחירות באים להגשים, בין היתר, הליך בחירות תקין והוגן שאינו מאפשר - ככל שניתן - מניפולציות ושינויים היכולים לפגוע בזכות היסוד של הפרט לבחור ולהיבחר במסגרת ההליך הדמוקרטי. חוקי הבחירות אמורים להבטיח ככל האפשר הגשמה אפקטיבית של רצון הבוחר, על-כן מסגרת בחירות, בייחוד כלליות וארציות, מחייבת עמידה בלוחות זמנים ומועדים נוקשים וקביעת סוף פסוק לדיונים ולשינויים ... בלא כך לא יהיה ניתן להבטיח כי הבחירה תהיה אפקטיבית וברורה. קביעת כללים ברורים ומתוחמים באה להסדיר גם את התחרות במסגרת הבחירות ולקבוע מסגרת שוויונית לפעולתה ... משעה שהוגשה רשימת המועמדים לוועדת הבחירות המרכזית במועד הקבוע לכך בחוק, אין לאפשר עוד - במצב החוקי הקיים - לשנות את הרכב הרשימה על-פי החלטותיה הפנימיות של המפלגה. פרשנות אחרת של סמכויות ועדת הבחירות המרכזית - כפי שמציעות המערערות - הייתה מגשימה אולי את צורכי המפלגה על מוסדותיה, אך לא היתה נותנת משקל ראוי לחשיבות הכללים שבחוק הבחירות לעניין המועדים שנקבעו, תקינות הבחירות, טוהר הבחירות והשוויון." ראה גם את פסק הדין בענין בג"ץ 686/78 אבן נ' פקיד הבחירות לפתח-תקוה פ"ד לב(3) 584, בעמ' 588-587: "חייב להיות מועד קובע אשר החל ממנו מוקפאת כל התרוצצות ונהיר לקהל הבוחרים מי הם האנשים אשר מבקשים את אמונו ומה הם סיכוייהם היחסיים לייצגו. הווה אומר, משהוגשה רשימת מועמדים, תם כוחה של הרשימה בכל הנוגע לטיפול בשמות המועמדים." על כן, "נעילת" הרשימה של המועמדים לתפקיד יו"ר הועידה, כפי שפורסמה לקראת המושב שכונס ביום 6.5.2012, בפניהם של מי שהפכו לצירים מכח כהונה רק לאחר אותו מועד, היא הכרח בל יגונה לשם שמירה על כללי הגינות ושוויון. זאת ועוד, מלכתחילה, הבחירות היו אמורות להערך ביום 6.5.2012 כך שמי שהפך להיות ציר ועידה רק לאחר אותו מועד, לא יכול היה לפתח ביום 6.5.2012 ציפיה להבחר לתפקיד יו"ר הועידה. גם מטעם זה לא ניתן לקבל את הטענה כי נפגעה זכותו של ציר מכח כהונה להבחר לתפקיד יו"ר הועידה. סיכום סוף דבר, מן הטעמים שפורטו לעיל התובענה מתקבלת. על המשיבות לכנס בהקדם האפשרי ולא יאוחר מיום 30.6.2013 את ועידת הליכוד לשם בחירת יו"ר הועידה, בחירת חברי בית הדין של הליכוד ובחירת חברי המוסדות האחרים. בחירת יו"ר הועידה תהיה מתוך רשימת המועמדים שפורסמו לקראת ועידת הליכוד שנערכה ביום 6.5.2012. צו עשהצווים