סמכותה של ערכאת הערעור לשנות מקביעות קודמות שנקבעו בערעור (וכפי ההפניה לע"א 5610/93 זלסקי ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פ"ד נא(1) 69 (1997)). אלא שגם אם קיימת סמכות כאמור לסטות מהחלטה קודמת שניתנה על ידי ערכאת ערעור ככזו, הרי שברור שמדובר במקרים חריגים ביותר. נדרשת "זהירות מיוחדת" בכך (כב' השופט (כתוארו אז), ת' אור, בעמ' 100 לפסק הדין). אין אלו נסיבותיו של המקרה שלפנינו. נסיבות העניין שלפנינו שונות מן הנסיבות שנדונו בפרשת זלסקי (וראו שם, בעמ' 104 לפסק הדין). המערערת טענה בהרחבה את טענותיה במספר הזדמנויות והעניין הוכרע. אין מקום, בנסיבות המקרה, ל"מקצה שיפורים" בנדון לפני אותה הערכאה. לא הובא לפנינו טעם של ממש - לא כל שכן טעם מספיק - לסטייה מן העיקרון לפיו ההכרעה שהתקבלה על ידי ערכאת הערעור היא סופית כלפי דיון נוסף באותו עניין באותה הערכאה. לא חל גם כל שינוי נסיבות במהלך ההתדיינות שלפנינו ומדובר כאמור בחזרה על טיעון שכבר נטען והוכרע. 21. אכן, נדמה מהדיון שנשמע לפנינו, כמו גם מהתייצבות היועץ המשפטי לממשלה בהליך, שהגם שנפלה הכרעה בעניין חבותה של המערערת בפסק הדין בערעור השני, מתקשה המערערת, הרשות לשמירת הטבע והגנים, להשלים עם הקביעה ויש לה נגדה טענות משפטיות; טענות שחזרו גם בעמדה שהוגשה לפנינו על ידי היועץ המשפטי לממשלה. מן הטעמים שלעיל, לא מצאנו שיש מקום לברר טענות אלה שכבר נטענו בעבר, בערעור נוסף - שהוא למעשה ערעור על פסק הדין הקודם בערעור - לפני הרכב זה. עם זאת, הפנינו לצדדים את השאלה אם פסק הדין שניתן על ידי ההרכב בערעור השני הוא חלוט בעניין זה שלא ניתן להשיג עליו לפני ערכאה אחרת, ובאופן ספציפי בכל הקשור באפשרות לטעון בנדון במסגרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. הכל, מבלי הבעת עמדה של הרכב זה בטענות שנטענו לגופן בעניין החבות או המלצה להגשת הליך זה או אחר ובאיזה מועד. ובעוד שב"כ המועצה האזורית טען - בלא אסמכתא לדבר - שהדבר לא ניתן להיעשות; הודע לנו על ידי הרשות לשמירת הטבע שהם שוקלים לעשות כן ולפנות לבית המשפט הגבוה לצדק ואף מטעם בא כוח היועץ המשפטי לממשלה צוין שסוגיה זו נשקלת אך טרם הוכרעה; ושאין מדובר בפסק דין חלוט (עמ' 3 ש' 26 לפרוטוקול) (לסוגיית ההשגה על הכרעות בתי המשפט לעניינים מקומיים ראו רע"א 7665/06 לנציאנו נ' עירית אריאל (11.9.2007) ; וכן ראו בג"ץ 336/99 דלתא להשקעות ולמסחר קרני שומרון בע"מ נ' בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל, פ"ד נה(3) 246, 252 (2001)). אכן, ככל שעומדת האפשרות להשיג על פסק הדין שניתן בערעור השני, על דרך של פנייה לבית המשפט העליון, ושאין מדובר בפסק דין חלוט, יש בכך כדי להחליש את הטענה לפיה על בית משפט זה, כבעל סמכות "שווה", להיזקק לטענות בערעור ה"שלישי" שלפנינו. 22. מטעמים אלה, עמדתנו היא, כאמור, שאין מקום לברר בבית משפט זה בערעור - בוודאי שבערעור על ההחלטה מושא הערעור דנן שכלל לא התייחסה לנדון ולא היתה אמורה להתייחס לנדון על פי פסק הדין הקודם בערעור - את טענות הרשות לשמירת הטבע והגנים בערעורה, לעניין היעדר החבות. משזו מסקנתנו, אין אנו נדרשים גם להביע עמדה בטענות אלה ובכלל זה בעמדת היועץ המשפטי לממשלה. נציין עם זאת, שהגשת ההודעה על ההתייצבות בפתח יום הדיון בערעור, מעוררת קושי. היא מעוררת קושי מיוחד, שאינו רק במובן הדיוני, בכך שהעמדה שבאה במסגרת הטיעון חופפת לכל הפחות טיעונים שנשמעו על ידי ב"כ המינהל האזרחי במהלך ההתדיינות הממושכת בהליכים אלה. ונציין, שההתייצבות לפנינו נטענה על ידי אותו בא כוח שייצג את המינהל האזרחי בהליכים הקודמים. ועוד נציין, כאמור לעיל, שהמינהל האזרחי היה צד להליכים עד להחלטתו האחרונה של בית משפט קמא מושא הערעורים שלפנינו. בכלל זה היה המינהל האזרחי - על ידי אותו בא כוח - צד לפסק הדין בערעור השני שבו נקבעה כאמור באופן סופי חבותה של הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים בארנונה. ולבסוף נציין, שבטיעון שלפנינו טען בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, ש"לא מתבקש סעד לשנות את קביעות בית המשפט המחוזי בערעור השני שנדון על ידי הרכב השופטת מזרחי" (עמ' 3 ש' 23-22 לפרוטוקול). נסיבות הגשת הודעת ההתייצבות במצב דברים זה יכולות לעורר קושי שאינו רק דיוני, אלא גם מהותי. אלא שאין אנו נדרשים לקבוע מסמרות בעניין בשל עמדתנו לפיה העניין המהותי של החבות אינו יכול להתברר לפנינו. ומשזו מסקנתנו, לא מצאנו גם מקום וצורך לקיים דיון נוסף בהליך זה או לאפשר השלמת טיעון של הצדדים בסוגיות החבות כמו גם בהתייחס לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, כפי שנתבקשנו בשלהי הדיון. התוצאה 23. הנה כי כן, מן הטעמים שלעיל, מסקנתנו היא, שדין ערעורה של הרשות לשמירת הטבע והגנים להידחות. דין ערעורה של המועצה האזורית מגילות להתקבל בחלקו, כאמור בפיסקה 15 שלעיל. בנסיבות העניין הכוללות, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. ערבונות שהופקדו, ככל שהופקדו, יושבו למפקידיהם. ערעור