ערעור לפיו נתקבלה תביעת המשיבה לביצוע שיק על סך 92,134 ₪ שז.פ 10.12.09, ואשר נמשך ונחתם על ידי המערער מחשבונו ועל שם עסקו "אתר הקמת פרויקטים" לפקודת המשיבה (להלן: השיק), תוך שהמערער חויב לשלם את סכומו בתוספת הוצאות המשיבה ושכר טרחת עורך דינה. 2. רקע פסק הדין הינו תביעה שטרית בסדר דין מקוצר, שהוגשה על ידי המשיבה כנגד המערער, בגין שני שיקים שנמסרו לה על ידו - שיק אחד נושא ערעור זה, ושיק נוסף ע"ס 7,610 ₪ שלא נחתם על ידי המערער ואשר התביעה בגינו נדחתה והיא אינה חלק מהערעור. לטענת המשיבה, בהתאם לבקשת המערער סיפקה היא סחורה שתמורתה לא שולמה, ועל כן יש לחייבו בסכום השיקים. לטענת המערער, המדובר בשיק לבטחון, שניתן לצורך הבטחת תשלום תמורה בעד סחורה שסיפקה המשיבה לצד ג' - מר גבריאל משעלי (להלן: משעלי), בקשר לפרויקט צביעה שביצע עבור חברת דניה סיבוס וחברת א' דורי. החובות הנתבעים בגין שיק זה אינם בגין הפרויקט שהובטח בגין השיק נושא התובענה, אלא בגין פרויקט אחר שלא הובטח על ידו. המשיבה ניצלה בחוסר תום לב את העובדה שהמערער שכח לקבל את השיק בחזרה לחזקתו, מילאה את יתרת החוב של משעלי בגין הפרויקט האחר, והגישה את השיק לפרעון (ס' 17-18 לכתב ההגנה קמא מיום 5.10.10). בנסיבות אלה, כך טען המערער, דין התביעה להדחות. 3. לאחר ששמע בית המשפט קמא את עדויות הצדדים וראיותיהם וכן עיין בסיכומי באי כוחם, העדיף את גרסת המשיבה על פני גרסתו של המערער ועדיו, וכפועל יוצא מכך קיבל את התביעה. במסגרת פסק דינו, ניתח בית המשפט את עדויות הצדדים ומצא להעדיף את עדות עדת המשיבה כעקבית וברורה, על פני גרסת המערער, שלא זו בלבד שנפלו בה, כך מצא בית המשפט קמא, סתירות לא מעטות בהשוואה לגרסאות העדים מטעמו, אלא שאינה מתיישבת אף עם המסמכים שהוצגו במסגרת הראיות. כך למשל, מצא בית המשפט קמא סתירות בין עדות המערער לעדות משעלי בשאלות שונות כגון, האם היה או לא היה למערער רווח מהעסקה, האם המערער המשיך ללוות את משעלי גם במסגרת הפרויקט השני אם לאו, (החוזה נותר על שמו של המערער), לאן הועבר סכום התמורה בגין הפרויקט השני (למערער ולא למשעלי) ועוד. גם בין עדות המערער לעדות בנו של משעלי נמצאו סתירות, כגון עדותו בניגוד לתצהיר, כי לא שמע את אישור הנה"ח של המשיבה להפסקת הערבות ושחרור המערער מחבותו. חיזוק להעדפת עדות המשיבה נסמכת בין היתר גם על העובדה שעדי הגנה הינם גורמים המעוניינים בתוצאה (שכן משעלי נותר חייב למערער) ועל כן פוחת משקל עדותם. במישור העובדתי קבע עוד בית המשפט קמא, כי מערכת היחסים בין המערער למשעלי לא באה לסיום במסגרת הפרויקט הראשון שהתנהל בפ"ת, אלא המשיכה גם לפרויקט השני (פרויקט הרצליה), אחרי חודש 4/09. המדובר באותו קבלן כשההסכמים בין הצדדים הוארכו, וכי מדובר בהמשך פעילות מסחרית שנעשתה בהסכמתו של המערער ולא חל כל שינוי במערכת החובות והזכויות שבין הקבלן הראשי (דורי), משעלי והמערער (ס' 20 ב'+ג' לפסה"ד). כן מצא בית המשפט לקבוע, כי נשלחו למערער לכתובתו חשבוניות שנשאו את שם עסקו, ולא רק שלא החזיר אותן, אלא אף עשה בהן שימוש מסחרי והזדכה בעטיין אל מול רשויות המס, למרות שתחום עיסוקו אינו בשטח זה כלל ועיקר (ס' 20 ד'). במצב דברים זה מצא בית המשפט קמא לנכון להעדיף את גרסת מנה"ח מצד המשיבה על פני גרסת המערער, לפיה ובניגוד לטענתו, לא ניתנה הוראה שלא לאפשר יותר למשעלי למשוך סחורה על חשבון המערער (ס' 20 ו'). במישור העובדתי הועדפה גם עמדת המשיבה לפיה ההגבלה בכרטיס הלקוח היא אובליגו מבוקש, כלומר אפשרות חסימה ללא התראה, אבל אין זה אומר שהמשיבה לא יכולה להגדיל את האובליגו (ס' 19+23). כן נקבע שעל אף המצויין בגמר חשבון לסגירת שנת 2009 - זיכוי בסך 3,087 ₪, עדיין קיים חוב (ס' 24) וכן נקבע כי אין יסוד לטענה לפיה מנועה המשיבה לתבוע שכן קיבלה תגמולי ביטוח, הן בשל בהיותה הרחבת חזית אסורה והן נוכח העובדה כי לא הובאו ראיות בדבר נתונים קונקרטיים באשר לתקבולי הביטוח (ס' 25). 4. נראה כי המערער אינו מחמיץ בערעורו כל טענה אפשרית כנגד פסק הדין ומשיג על כל תג ותג בקביעותיו של בית משפט קמא. תמצית טיעוני המערער היא כי טעה בית המשפט קמא במסקנות העובדתיות והמשפטיות אליהן הגיע, וקביעותיו עומדות בניגוד לראיות ולהלכות דיני החוזים, הנזיקין, השטרות, הביטוח, ועקרונות סדר הדין. 5. לגופם של דברים תמצית טיעוני המערער הינה כדלקמן: א. דיני חוזים: סכום החוב הנטען נובע משני חשבונות - אחד בסך 59,188 ₪ שאכן נפתח ע"י המערער ואולם הגבילו עד 20,000 ₪, והשני נפתח ע"י משעלי בעצמו וסכום החוב בו 59,027 ₪. עפ"י דיני החוזים טופס פתיחת חשבון מהווה חוזה מחייב עפ"י נוסח סטנדרטי של המשיבה. סכום האובליגו הוא הסכום המקסימאלי שאליו מוכן היה להיחשף, וכל ספק בפרשנות פועל נגד המנסח קרי: המשיבה. לכן, כך טוען המערער, חייב הוא לכל היותר סך של 20,000 ₪ והסיבה שלא נרשם סכום זה על השיק מראש היא, שיתכן והחוב היה קטן מכך. בכל מקרה, המערער לא פתח את החשבון השני ולכן שגגה נפלה מלפני בית המשפט קמא לחייבו בסכומו. באשר למסמך "גמר חשבון" לשנת 2009, טוען המערער כי לא ניתן לבוא ולדרוש חוב הקודם לאותו מסמך, אחרי שלא הצליחה גבייתו מהחייב העיקרי - משעלי. ב. דיני ביטוח: המשיבה הודתה כי קיבלה תגמולי ביטוח (למעט אקסס והשתתפות עצמית). לכן עפ"י ס' 62 (א) לחוק חוזה הביטוח פקעה ממנה עילת התביעה. לעניין זה טוען המערער כי בניגוד לקביעת בית המשפט, אין המדובר בהרחבת חזית. ג. דיני נזיקין: - המשיבה חרגה מנהליה היא, באפשרה משיכת סחורה באשראי לאחר ששיק שנמסר בחשבון לא כובד בהעדר כיסוי. ד. דיני ראיות: טעות בהעדפת עדות יחידה מטעם המשיבה, על פני שלש עדויות מטעם המערער. ה. כן מעלה המערער טענות בדבר טעויות ביהמ"ש בעניינים הנוגעים לסדרי הדין (העברת נטל הראיה למערער ועוד). 6. המשיבה עותרת לדחיית הערעור. תמצית טענותיה היא, כי הערעור נסב על ממצאים עובדתיים והתרשמות בית המשפט מעדויות, כשהכלל הוא אי התערבות ערכאת הערעור בממצאים אלה. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי המערער הוא שחתם על חוזה הקבלנות עם המזמינים, הוא שהתחייב כלפיהם לבצוע העבודות, והוא שלקח על עצמו לשמש כיסוי למשעלי כנגד תמורה שקיבל. כן הוכח שהמערער הסכים לרכוש גם ב - 9/09 סחורה, זאת לאחר שנחסם הכרטיס והוא אף שילם עבורה בכרטיס אשראי מראש. באשר לטענת הפרשנות המשפטית שמבקש המערער ליתן למגבלת האשראי הרי שהמדובר בהגבלת התחייבות המשיבה שאיננה מתחייבת לתת אשראי בסכום העולה על 20,000 ₪, אבל רשאית לעשות כן, ככל שמוצאת היא לנכון. יתרה מכך טוענת המשיבה, גם אם היתה מגבלה, הרי היא שונתה בהתנהגות הצדדים, דבר שאין מחלוקת שהדבר אפשרי, ועל כן יש לראות במערער, אשר בחר לקיים את החוזה, כמי שהסכים לשינוי בעצם התנהגותו. בכל מקרה, המגבלה הנקובה היא 20,000 ₪ לחודש, בתנאי שוטף + 90, כך שגם לפי גרסת המערער עצמו יכול החוב להגיע ל - 80,000 ₪. המשיבה חוזרת ומזכירה כי החשבוניות שהוצאו על ידה נקלטו בהנה"ח של המערער והוא אף הזדכה כנגדן מול שלטונות המס. טענת המערער כי למרות שקלט את החשבוניות והזדכה מולן, אינו חייב, היא טענה בחוסר תום לב. עוד טוענת המשיבה כנגד טענותיו הנזיקיות וסדרי דין של המערער, ומזכירה כי כידוע, ניתן להשלים את השיק החלק שנמסר, והנטל על מושכו להראות שלא היתה זכאית לכך. 7. אחר עיון בפסק הדין לרבות בתיק בית המשפט קמא, ולאחר שעיינתי בהודעת הערעור, עיקרי הטיעון מטעם הצדדים וכן בהשלמות טיעוני הצדדים בכתב על נספחיהם, כפי שנתבקש הדבר ע"י ב"כ המערער בישיבת 13.5.13, לא מצאתי יסוד לערעור. 8. בית המשפט קמא, סקר בהרחבה ובפירוט, את הרקע העובדתי, טענות הצדדים והראיות שבאו לפניו, ולאחר מכן נפנה להידרש להם, לנתחם ולקבוע קביעותיו העובדתיות ומסקנותיו המשפטיות העולות מהם. במסגרת זו וכמפורט לעיל, נתן בית המשפט קמא אמון בגרסת המשיבה ומצאה "כעקבית וברורה" (עמ' 54 לפסה"ד ס' 17), תוך שהעדיפה על פני גרסת המערער "שנפלו בה סתירות לא מעטות בהשוואה לגרסאות מר גבריאל משעלי ומר אלעד משעלי"...ששלושתם "עדים המעוניינים בתוצאה", וכי גרסת המערער "אינה מתיישבת עם קבלת חשבוניות המס אצל הנתבע והשימוש שעשה בהם כלפי שלטונות המס...וביחס לנספח ב 1 לתצהיר גב' מימון" (עמ' 55 ס' 20 ו'). כידוע, משמדובר בקביעות עובדתיות המבוססות בין היתר על התרשמות הערכאה הדיונית והאמון שמצאה בראיות אלה ואחרות, הרי שהכלל הוא הימנעות ערכאת הערעור מהתערבות בממצאים אלה, אלא במקרה חריג, שאינו מתקיים בענייננו. משנה תוקף לאמור, משטרח ופירט בית המשפט קמא בהרחבה את קביעותיו אלה, תוך ציון היסוד והאסמכתא לקביעותיו. לפיכך וכבר מטעם זה, דין הערעור להדחות. 9. למעלה מן הצורך ועל מנת שלא להותיר את הדף חלק אציין, כי עיון בפסק הדין מלמד, שגם לגופו של עניין לא נפלה שגגה מלפניו בקביעותיו ובמסקנותיו. ראשית במישור סדר הדין, משהמדובר בתביעה שטרית, ברי שנטל ההוכחה מוטל על הנתבע - המערער, ולא על המשיבה, והוא זה שאף פותח, כפי שהורה בית המשפט קמא בצדק, בהבאת ראיותיו. שנית, מעדותו של עד שהובא מטעמו של המערער עצמו (גבריאל משעלי) עולה בפירוש, כי בניגוד לגרסת המערער, הרי שהמערער המשיך ללוותו גם בפרויקט השני (פרויקט הרצליה), החוזה נותר על שמו והוא אף קיבל את הכספים מהקבלן (עמ' 14 לפרוט' ביהמ"ש קמא מיום 11.11.12 ש' 13-16 ועמ' 16 ש' 4-7). חיזוק למסקנה זו לפיה לא נסתיימו קשריו המסחריים של המערער עם משעלי אל מול המשיבה, ניתן ללמוד גם מחתימתו של המערער על נספח ב' 1 מיום 2.9.09 לתצהיר המשיבה, לפיו חתם המערער לאחר המועד שהוא טוען לו, על אישור לביצוע קניות לזכות משעלי. גם מעדות בנו של העד הנ"ל - אלעד משעלי עולה, כי לא שמע אישור מהמשיבה על הפסקת האשראי (עמ' 17 לפרוט' הנ"ל ש' 5-9). העובדה שמערער מצא לנכון להזדכות מול רשות המס בגין החשבוניות שקיבל מהמשיבה, על אף שאין ספק כי עסקיו אינם בתחום הבניה אלא בתחום ההי-טק, מדברת בעד עצמה ומלמדת כי ראה עצמו, "דה יורה" ו"דה פקטו" ובניגוד לטענותיו עתה, כחייב עפ"י חשבון המשיבה. במצב דברים זה אני מתקשה לקבל את טענות המערער לפיהן אינו מחוייב כביכול לחשבון. 10. לא מצאתי ממש גם באשר לפרשנות החוזית לה טוען המערער ביחס לאובליגו המפורט בהתחייבותו. מעבר לעובדה כי הפרשנות שנתקבלה על דעתו של בית המשפט קמא סבירה והגיונית בנסיבות העניין, הרי שאף התנהגות הצדדים מלמדת כי הסכימו לה, ועל כן אין ממש אף בטענה זו. 11. במכלול האמור, לא מצאתי כאמור כי נפלה שגגה כלשהי מלפני בית המשפט קמא המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. הערעור נדחה. המערער ישלם הוצאות המשיבה בסך של 15,000 ₪, אשר יועברו למשיבה באמצעות בא כוחה מהפקדון שהופקד מזכירות בית המשפט. ערעורשיקיםביצוע שטר