הרקע לדחיית התביעה היה הפרסום באתר האינטרנט של משרדו של המערער, שם מובאים פרטים אודות המשרד ועל אודות המערער עצמו. בדף האתר שכותרתו "אודותינו" (נ/1) נאמר באותיות מודגשות "הכירו את הצוות שלנו" ומתחת לשורה זו נאמר "המשרד מונה כיום 17 איש. אנו גאים להציג בפניכם את ראשי המשרד" לאחר מכן מופיעים פרטיהם של חמישה רואי חשבון. הראשון שפרטיו מופיעים הוא המערער, שם צוין בין היתר כדלקמן: "עד לסוף שנת 2000 שותף ביקורת במשרד ברייטמן אלמגור ושות' ואחראי על הביקורת של גופים ציבוריים וממשלתיים גדולים כגון רשות הדואר... משמש כיועץ מיוחד למספר גופים ממשלתיים וציבוריים גדולים כגון: יועץ של רשות הדואר לעניין מערך השליחים הארצי..." בערעורו חזר המערער על הטענה שהעלה בבית המשפט קמא לפיה מדובר באתר אינטרנט ישן, אשר לא עודכן ואולם, בצדק, קבע בית המשפט קמא, כי כל המעיין באתר יגיע למסקנה, כי מדובר בהווה ולא בעבר. אין גם ממש בטענה של המערער לפיה את שירותיו נתן לגוף אחר ("רשות הדואר"). העובדה שהמערער לא טרח לתקן את אתר האינטרנט אינה יכולה להועיל לו, אלא, דווקא להחמיר עימו על כך שלא מצא לנכון לתקן את הרשום באתר ובכך גרם, אולי, להטעיית הציבור. הדוגמא שהביא בא כוח המערער בפניי לפיה בנק המזרחי ובנק לאומי אינם אותו גוף, אינה לעניין. שכן, ככל הידוע, העובדים ברשות הדואר ובחברת הדואר הינם אותם עובדים. גם מקום העבודה (מבחינה פיזית) הינו אותו מקום עבודה. מן הראוי לציין, כי המכרז אותו פרסמה חברת הדואר בשנת 2007 היה לרכישת מסופונים לשליחים ולרכישת מסופונים לממיינים שבבתי המיון ובמוקדי דואר שליחים וכזכור, באתר האינטרנט שלו, ציין המערער את היותו יועץ של רשות הדואר לעניין מערך השליחים הארצי. המערער לא טרח לעדכן את אתר האינטרנט שלו, גם לא בנוגע למספר רואי החשבון העובדים עמו, וגם בכך אל לו לבוא בטרוניה אלא אל עצמו בלבד. כפי שציין בית המשפט קמא, די היה בכך כדי לדחות את התביעה ואולם גם בעניין ההגנה לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, נחה דעתי, כי צדק בית המשפט קמא בקביעתו. המשיב טרח לציין פעמיים במכתבו אל הגורמים הרלוונטיים בחברת הדואר (כגון עורך דין יעקב סופר, אשר שימש כיועץ המשפטי של ועדת המכרזים), כי מדובר במשוא פנים "לכאורה". בנוסף, המכתב ששלח המשיב מס' 2 בשם המשיבה מס' 1, היה מכתב אשר קדם לעתירה המנהלית אשר הגישה המשיבה מס' 1 ואין כל משמעות לכך שהעתירה המנהלית נדחתה בסופו של דבר. כפי שקבע בית המשפט קמא, משלוח המכתב היה מחויב בנסיבות העניין בטרם פנייה לערכאות. בית המשפט קמא הסתמך על פסיקה ענפה ובמיוחד ראויים הדברים שנקבעו בעניין זה בע"פ 364/73 שלמה זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כ"ח(2) 620 בעמ' 624. אשר על כן, אני דוחה את הערעור, ומחייב את המערער בהוצאות הערעור ובשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪. סכום זה ישולם מהפיקדון שהופקד על ידי המערער. מחשבים ואינטרנטפרסום באינטרנטפרסום