ריכוז של 445 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף

הובא לדין בגין עבירה של נהיגה בשכרות - לפי סעיפים 62 (3), 64ב(א) ו- 39א' הכל לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961 ביחד עם תקנה 169א' לתקנות התעבורה התשכ"א- 1961. 4. בכתב האישום נטען כי ביום 02/03/11, ברחוב חלוצי התעשייה שבחיפה, נהג המערער ברכב בהיותו שיכור. המערער עוכב על ידי ניידת משטרתית עקב החשד של נהיגה בשכרות. בדיקת דגימת אויר נשוף שנתן המערער העלתה כי בגופו נמצא ריכוז של 445 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף. 5. המערער כפר בעובדות כתב האישום וטען כי הוא אכן היה שיכור, אך לא נהג ברכב כלל ועיקר. בית משפט קמא שמע את ראיות הצדדים והרשיע אותו בדין. 6. ביום 08/01/13, שמע את טענות הצדדים לעניין העונש והטיל עליו את העונשים הבאים: 26 חודשי פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, 8 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים וקנס בסך 1,000 ₪ שישולם ב- 4 תשלומים. 7. כאמור, הערעור מופנה כנגד הרשעתו של המערער בדין ולחילופין, כנגד חומרת הדין. טענות הצדדים: 8. באת כוח המערער טענה לקיומם של מחדלי חקירה וסתירות בעדויות עדי המשיבה. עם המערער היו שני נוסעים שהיה ראוי לחקור אותם ולגבות עדותם. מה גם, שאחד מאותם נוסעים הציג עצמו כמי שנהג ברכב. נוסע זה, נבדק בבדיקת הינשוף ונמצא כי הוא כשיר לנהיגה ואינו שיכור. 9. לדעת המערער, טעה בית משפט קמא משהסתמך על עדותה של השוטרת בקביעתו שהמערער נהג ברכב, זאת על יסוד העובדה כי הניחה את ידה על מכסה המנוע ובחנה את חום מנוע הרכב. השוטרת מסרה כי ראתה את המערער נוהג ברכב וכשהגיע אל המקום שבו עצר את הרכב, המנוע היה כבוי ולכן בדקה את חום המנוע. 10. לדעת באת כוח המערער, יש להסיק מהעובדה כי השוטרת בדקה את חום המנוע שהיא בעצם לא ראתה את המערער נוהג ברכב. לחילופין, סבורה באת כוח המערער שיש בהתנהלות השוטרת כדי לעורר ספק סביר, ממנו יש לתת למערער ליהנות. 11. עוד הפנתה באת כוח המערער לעדותו של המתנדב מר דודי טייב, שממנה עולה כי מנוע הרכב היה כבוי והמערער היה מחוץ לרכב עת הגיעו השוטרים למקום בו הוא עצר. על גופו של המערער לא נמצאו מפתחות הרכב. 12. באת כוח המערער מבקשת מבית המשפט להסיק כי העובדה שהשוטרת העידה כי היא ראתה את המערער נוהג ולעומת זאת, המתנדב, דודי טייב, שהגיע מספר שניות אחריה, העיד כי לא ראה אותו יושב בתא הנהג, יש לראות בכך סתירות מהותיות בין עדויות עדי המשיבה. 13. המערער הביא בפני בית משפט קמא ראיה ממנה עולה כי מי שנהג ברכב זה היה אדם אחר בשם מוראד כעביה ולא היה כל מקום לדחות גרסה זו. 14. לחילופין, טען המערער כי יש לקבל את הערעור ולהקל בדינו. עונש הפסילה שהוטל עליו הוא עונש ארוך וחמור באופן שהוא חורג ממתחם הענישה המקובל במקרים דומים. למערער אין עבר תעבורתי או הרשעות קודמות. אביו של המערער, נכה צה"ל ונזקק לטיפולים שונים ובין השאר, הצורך בהסעתו ברכב ומכאן נחיצות רישיון הנהיגה. 15. באת כוח המערער הפנתה לתיקון 113 לחוק העונשין וביקשה לתת ביטוי משמעותי יותר לעניין הנסיבות האישיות 15. בא כוח המשיבה ביקש לדחות את הערעור. לדעתו, הכרעת הדין של בית משפט קמא ברורה ומבוססת על ממצאי מהימנות. עוד ציין כי בית משפט קמא נגע בכל אחת מהנקודות אותן ציינה באת כוח המערער וקבע כי הגרסה של המערער לא אמינה בעיניו. בא כוח המשיבה הוסיף וטען כי עדי ההגנה סתרו זה את זה בנקודות מהותיות ובית משפט קמא החליט שלא לאמץ את גרסתם. 16. באשר לגזר הדין, ציין בא כוח המשיבה כי לא מדובר בעונש כבד והעונש שהוטל אינו רחוקה מעונש המינימום וזאת מאחר והמערער היה נהג חדש בעת ביצוע העבירה ועל כן יש לנקוט בענישה הולמת את הנסיבות בעיקר כשמדובר בעבירות של נהיגה בשכרות. 17. בנוסף טען בא כוח המשיבה כי ערכאת הערעור לא תתערב אלא במקרים מצומצמים בהם קיימת חריגה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. מאחר והעונש שהוטל, הינו עונש שקול בעיני ב"כ המשיבה, לדעתו אין מקום להתערב בו ועל כן ביקש לדחות את הערעור ולהשאיר את פסק דינו של בית משפט קמא על כנו. דיון והכרעה: 18. לאחר שעיינתי בהכרעת הדין, בפרוטוקול העדויות, בראיות שהוגשו לבימ"ש קמא, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור על שני חלקיו. דיון בערעור על הכרעת הדין: 19. בימ"ש קמא התייחס בהכרעת דינו לעדותה של השוטרת בת אל (עמ' 24 להכרעת הדין ש.1 ואילך), ואף קבע כי עדותה הייתה סדורה, קוהרנטית וכנה, עדות שהותירה עליו " ... רושם אמין במיוחד". בימ"ש קמא הפנה גם לדו"ח שערכה העדה ת/3 ושבו תארה את התרחשות הדברים באופן מפורט. 20. העדה בת אל שללה את טענת הסנגור שהיא לא ראתה את המערער נוהג ואף השיבה כי היא ראתה אותו "...שנסע אבל רציתי עוד הוכחה שהוא נסע ברכב ושהמנוע היה חם...". העד הוסיפה בהמשך עדותה כי היא ראתה את המערער נוהג ברכב וכי המקום מואר, הבחינה בו היטב - עמ' 10 ש. 13 - 14. 21. בימ"ש קמא מצא כי עדות המתנדב תומכת בעדות השוטרת "... ומאמתת אותה בפרטים שונים" - עמ' 24 ש. 31 להכרעת הדין. בימ"ש קמא ציין כי מעדות השוטרת והמתנדב עולה באופן ברור כי הרכב של המערער עצר במקום קרוב למקום בו הם עמדו. עוד הפנה לעדות המתנדב השני מר מוריס נויס שסימן עם הפנס למערער לעצור וזה עצר במרחק של 5 מטר מהמקום בו עמדו. 22. בימ"ש קמא לא קיבל את גרסת המערער ואת גרסת מורד, שכביכול, נהג ברכב וירד לאחר שהשוטרים סימנו לו לעצור כדי לקנות אוכל וקבע כי לגרסה זו אין כל יסוד. המערער טען כי היה ברכב רק נוסע אחד לעומת זאת השוטרת העידה כי היו ברכב 3 נוסעים נוספים וגם גרסת השוטרת הייתה עדיפה בעיני בימ"ש קמא על פני עדות המערער - ראו עמ/ 25 ש. 27 ואילך. 23. עוד נקבע כי הוכח שבגופו של המערער נמצא ריכוז גבוה של אלכוהול, ריכוז העולה על האמור בחוק והנהוג במקרים דומים, מכאן שיסודות העבירה הוכחו במידה הדרושה במשפט פלילי. בדיקת הינשוף הראתה כי בגופו נמצא ריכוז של 445 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף. עוד יש להפנות לכך שברכב נמצא בקבוק וודקה וכוס בדלת הנהג. בעניין זו אין בפיו של המערער כל טענה. עיקר הגנתו מבוססת על הטענה כי הוא לא נהג ברכב, אלא מי שנהג זה היה אדם אחר. כאמור טענה זו נדחתה על ידי בימ"ש קמא כבלתי אמינה ותכליתה לתת למערער חבל הצלה מהעבירה שיוחסה לו. 24. בימ"ש קמא לא בסס את הרשעת המערער על דחיית גרסתו, אלא גם ובעיקר על עדויות עדי המשיבה שמסרו באופן ברור כי ראו את המערער נוהג ברכב, עדויות שהיו אמינות בעיניו. לגבי עדות המערע אמר בימ"ש קמא כי היא: " ..עשתה עליי רושם של מי שמנסה להרחיק את עצמו בכל מחיר לעניין הנהיגה," (כך במקור - צ. ל. מעניין הנהיגה). 25. בימ"ש קמא הפנה לסתירות בין עדות המערער בפני השוטרים לבין גרסתו שהעלה בפניו ועקב כך, גם כן, הוא לא נתן כל אימון בעדות המערער. עוד צוין כי יש לבחון את עדות עד ההגנה מוראד בזהירות הנדרשת משום שמדובר בחברו של המערער וניתן להניח כי הוא מבקש לסייע בידו. 26. בימ"ש קמא שב וקבע בעמ' 27 להכרעת הדין ש. 21 ואילך, כי הוא מצא שעדות השוטרת מהימנה ועל פיה קבע כי המערער נהג ברכב ומכאן שגרסתו שנדחתה כבלתי אמינה, אין בה כדי לסייע בידו. על קביעות מהימנות נאמר רבות. בכגון דא, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב למעט מקרים מיוחדים שבהם היא תתערב ובין היתר, כאשר נפלה טעות של ממש במסקנותיה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית - ע"פ 10586/05 ערן נגד מ"י (ניתן ביום 5.1.09), ע"פ 4286/08 אלהואשלה נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 14.1.09), רע"פ 1978/09 בני גלבוע נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.3.09), רע"פ 735/11 שי מזור נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 26.1.11) ורע"פ 6867/11 בהיל ג'בארין נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 27.9.11). עניינו של המערער אינו נימנה עם אותם מקרים חריגים. 27. אשר על כן, ועל יסוד האמור לעיל אני דוחה את הערעור על הכרעת הדין. דיון לעניין חומרת העונש: 28. ראשית כל יש לומר כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בגזר הדין של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים בהם נפלה טעות בגזר הדין או שהעונש שהוטל חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים - ראו ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29/1/09), ע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10), ע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.4.09), עפ"ת (חי') 23021-07-09 מדינת ישראל נ' חאדר אסוואד (ניתן ביום 24.11.09), ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/3/09), ע"פ 5236/05 עמאשה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/3/09) וע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3/7/06). ע"פ 4594/11 עלא עדס נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 29.1.13), ע"פ 8589/12 חאלד ביאטרה נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 28.1.13) ולאחרונה ע"פ 9074/12, 9096 מדינת ישראל נגד מחמוד אבו אחמד, (ניתן ביום 13.6.13). 29. העונש שהוטל על המערער אינו רחוק מעונש המנימום, ועל כך לא ניתן לומר שהוא חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. המדובר במערער שנהג בשכרות בהיותו נהג חדש. 30. בנסיבות העניין לא מצאתי כי נפלה טעות מלפני בימ"ש קמא שיש בה כדי להצדיק הערבות ערכאת הערעור, ועל כן, אני דוחה את הערעור על חומרת העונש. עוד יש לומר כי אין ליחס כל משקל לעובדה כי המשיבה הונחתה לנהוג בדרך מקילה במקרים דומים לזה של המערער ונוהגת להגיע להסדרי טיעון, כי הרי המערער ניהל את ההליך עד תום, לא הודה, לא נטל אחריות וכמובן שאינו יכול לאחוז במקל משני קצוותיו. המערער לא ביקש להגיע להסדר מקל עם המשיבה ולכן אין לו להלין אלא על עצמו. סוף דבר: 31. אני מחליט ללדחות את הערעור על שני חלקיו. 32. על המערער לקיים את גזרר הדין של בימ"ש קמא ובין השאר להפקיד את רישיונו, וכן לשלם את הקנס בהתאם לגזר הדין, היה וטרם עשה כן, כשמניין הזמן יהיה מיום מתן פסק דין זה. בדיקת שכרות (אלכוהול)משקאות משכרים / אלכוהולשכרותמשפט תעבורה