נטען כי שגה בימ"ש קמא בכך שסטה באורח קיצוני מהמלצת שירות המבחן, המלצה מקצועית אשר נסמכה על נסיבות חייו של המערער, ובעיקר על השיקום שעבר. משקל יתר ביקשה ב"כ המערער ליתן להוראות סעיפים 85 ו- 86 לחוק העונשין, העוסקים בטיפול במבצעי עבירה המשתמשים בסמים ובעוברי חוק המבצעים עבירות אלימות במשפחה. לטענתה, לא בכדי קבע המחוקק את סעיף 85 לחוק כי בנסיבות של ביצוע עבירות על רקע שימוש בסמים, ניתן להאריך מאסר מותנה אף יותר מפעם אחת. ב"כ המערער הטעימה את הדרך הארוכה והקשה שעבר המערער, את התסקירים החיוביים שניתנו, את ההליך הטיפולי שצלח, ואת הסכנה הצפויה למערער אם יישלח למאסר בשלב זה כי אז ייגדע הרצף הטיפולי ומצבו עלול להידרדר. את דבריה סמכה על מאסר קודם שריצה המערער ואשר לדבריה גרם לנסיגה במצבו ולחזרה לשימוש סמים ובאלכוהול. עוד ציינה ב"כ המערער כי ביהמ"ש לא נתן את המשקל הראוי לגילו הצעיר של המערער, כבן 23, אשר חווה בחייו הצעירים טראומות קשות, החל מאלימות וטרור רגשי מצד אביו, וכלה במצוקה ומשבר לאחר שהאחרון נידון לתקופת מאסר ממושכת בגין ביצוע עבירות בתוך המשפחה. בדיון שהתקיים ביום 5.5.13 סברנו כי בטרם יינתן פסק דין בערעור זה, ראוי לקבל תסקיר משלים אודות המערער. בתסקיר מיום 4.7.13, שב שירות המבחן והדגיש את השינוי המהותי שחל באורחות חייו של המערער. בין היתר, ציין כי המערער עבר תהליך משמעותי, למד על עצמו מבחינה רגשית והתנהגותית, התמודד עם סדר יום נוקשה, למד לקחת אחריות ולהציב גבול לעצמו ולסביבה. עוד ציין כי המערער ויתר בהדרגה על דפוסי התנהגות ישנים וגילה נכונות ומוטיבציה לסגל לעצמו דרכי התמודדות יעילות המשרתות את החלמתו. שירות המבחן מתרשם כי המערער הוכיח לצוות המטפל ובייחוד לעצמו שהשינוי שעבר בזמן הטיפול הינו אמיתי ויש ביכולתו להתנהל בצורה עצמאית ואחראית גם מחוץ למסגרת הטיפולית. בהתייחסו ליחסיו עם גרושתו, ציין שירות המבחן כי גרושתו ביטאה את החשיבות הרבה שהיא רואה בחיזוק הקשר של המערער עם בנם וכי יש לה עניין שהמערער יהיה שותף ומעורב בחינוך ובגידול הילד. להערכתה, השניים בנו נכון לעת הזו קשר חברי, בוגר ושקול סביב צרכי בנם. עוד הדגישה כי אין היא חווה כל חשש או איום מהמערער וכי אם יחזור להפגין כלפיה אלימות, כי אז לא תהסס לפנות שוב למשטרה. בנסיבות האמורות, לנוכח התהליך השיקומי המשמעותי שעבר המערער ובהינתן משך המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו (12 חודשים) שב שירות המבחן על עמדתו להאריך את תקופת המאסר המותנה, להשית על המערער צו מבחן לתקופה של 24 חודשים. ב"כ המשיבה טען בחום להשאיר את גזר-הדין על כנו, שכן לא נפלה בו כל טעות. ב"כ המשיבה הדגיש כי המערער מעד בעבר ועל כן אין ליתן אמון כי לא ישוב וימעד פעם נוספת. עוד הוסיף כי בימ"ש קמא התייחס לכל השיקולים והטיעונים שהועלו וכי גזר-הדין שהשית על המערער מאוזן בכך שהמאסר שהושת על המערער היה בחופף להפעלת המאסר המותנה. בנסיבות אלו, לשיטתו, לא קמה עילה להתערב בגזר-דינו של בימ"ש קמא. הסוגיה שהונחה לפתחנו אינה קלה כלל ועיקר. אכן, אין להתעלם מהעבירות בהן הורשע המערער כמו גם מעברו, מהעובדה שעבר הליך שיקומי ומעד פעם נוספת. עם זאת, עומדת בעינה השאלה איזו משתי החלופות המונחות בפנינו תשרת באורח טוב יותר את האינטרס הציבורי? האם שליחתו של המערער למאסר תוך הפעלת המאסר המותנה לפרק זמן ממושך, זאת בתום תקופת שיקום ממושכת אשר נכון לעת הזאת הוכיחה את עצמה, או שמא לאפשר למערער להמשיך במהלך חייו כאשר הוא מצוי בדרך המלך ובדרך זו לסייע בידו להפוך לאזרח מועיל לחברה. לא בלי התלבטות, החלטנו לקבל את הערעור ולאפשר למערער להוכיח לעצמו ולחברה כי יש להמשיך ולתת בו אמון. החלטתנו נסמכת, בין השאר, על התסקיר המשלים אשר למדנו כי המערער ממשיך בדרך הנכונה לאורך תקופה ממושכת, כי יחסיו עם המתלוננת מאוזנים, כי השניים התגרשו ברוח טובה וכי על פני הדברים המערער אכן הפיק את הלקחים הראויים מעברו ונחוש בדעתו לקיים אורח חיים תקין. בנסיבות אלו, השבת המערער לבין כותלי בית הסוהר לתקופה ממושכת, זאת בשל המאסר המותנה הארוך התלוי ועומד נגדו - עלולה לטעמנו לגרום לנסיגה של ממש במצבו. מנגד, הארכת המאסר המותנה תשמש כחרב מעל ראשו, ואם ישוב וימעד כי אז יש להניח כי ימוצה עמו הדין. אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את גזר הדין ומורים על הארכת המאסר המותנה שהוטל על המערער בת"פ 8286-08-08 לתקופה של 12 חודשים לפרק זמן של שנתיים. כמו כן, אנו מטילים על המערער צו מבחן לתקופה של 24 חודשים. בנוסף ועל מנת שלצד כל אלו יעמוד עונש חינוכי ומוחשי, ישלם המערער פיצוי למתלוננת בסכום של 4,000 ₪, אשר ישולם ב-4 תשלומים שווים ורצופים, החל מתאריך 1.8.13. משפט פלילישירות המבחן