1. המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בתיק גמ"ר 2670-11-10 (בימ"ש לתעבורה בפתח תקווה) בגרימת מוות ברשלנות של רוכב קטנוע לאחר שלא נתן לו זכות קדימה בהגיעם לצומת וחסם את דרכו. הקטנוע התנגש בחלקו הקדמי בדופן האחורי-שמאלי של רכב המערער, המנוח הוטח לכביש, נפגע ונפטר באותו ערב בבית החולים. 2. המערער נידון ל-20 חודשי מאסר בפועל, לשנת מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לתשלום קנס בסכום של 10,000 ₪ ול-15 שנות פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה. 3. מלכתחילה היה הערעור מכוון גם כלפי הרשעת המערער, אך במהלך הדיון בפנינו חזר בו ב"כ המערער מהערעור כלפי הרשעת המערער והוא עותר לקבל את המלצת שירות המבחן להטיל על המערער עונש מאסר לתקופה שניתן לרצותה בעבודות שירות ולהפחית את תקופת הפסילה. תסקירי שירות המבחן 1. בתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית משפט קמא, והוצג בפנינו, נכתב שהמערער עלה ארצה עם הוריו ואחיו הצעיר בגיל 18 וחווה קשיי קליטה. לפני מספר שנים אביו עזב את הארץ והקשר עמו נותק והמערער מטפל באמו שסובלת מבעיות קשות בתפקודי כבד ונזקקת לטיפולים רפואיים. המערער סיים 12 שנות לימוד בבית ספר מקצועי, שירת שנתיים בצה"ל בשל קשיי משפחתו ומאז היותו בבית ספר תיכון הוא השתלב בעסק של אינסטלציה אצל מעבידו הנוכחי, שמשמש לו כאב. 2. המערער התקשה להסביר מדוע הוא המשיך לנסוע לצומת מבלי לתת זכות קדימה למנוח וטען שלא ראה אותו. הוא גילה אמפטיה עמוקה למנוח ולמשפחתו, תיאר תופעות פוסט טראומטיות בעקבות התאונה ותחושותיו נעו בין תחושות אשמה לחששו ממאסר בפועל בגלל הדאגה למצבם של אימו ואחיו. 3. שירות המבחן התרשם שמדובר באירוע טראומטי שמחייב עיבוד במסגרת פרטנית וייעודית לעברייני תעבורה במסגרת שירות המבחן, שהמערער יתקשה להתמודד עם מאסר מאחורי סורג ובריח ויתקשה לגייס כוחות לטפל בעצמו והמליץ להטיל עליו מאסר לריצוי בעבודות שירות במקביל להשתתפותו בקבוצה טיפולית בשירות המבחן. 4. בתסקיר המבחן שהוגש לבקשת שירות המבחן ובהסכמת ב"כ המשיבה, לצורך הדיון בערעור, נכתב שהמערער משתתף באופן סדיר במפגשי הקבוצה שנפתחה ב-22.4.13 ואמורה להסתיים במחצית חודש יוני 2013. במהלך הפגישות הוא בולט בפתיחותו וביכולתו להתייחס באופן בוגר לתאונה ולתוצאותיה, תוך שהוא מסוגל להיערך לריצוי מאסר בפועל. 5. שירות המבחן המליץ לקצר את משך מאסרו של המערער בשל מצבו המשפחתי המורכב, העובדה שמדובר במאסרו הראשון ושיתוף הפעולה המלא שלו עם שירות המבחן. כמו כן המליץ שירות המבחן לדחות את ריצויו כדי שישלים את השתתפותו בקבוצה. גזר הדין של בית משפט קמא 1. בית משפט קמא קבע, על סמך פסיקה שצוטטה בעמ' 2-3 לגזר הדין, כי מתחם הענישה בעבירה של גרם מוות ברשלנות הוא פסילה בפועל למשך שנים, מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופה של חודשים עד שנים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי, קנס של אלפי ₪, כאשר אמת המידה היא דרגת הרשלנות שמיוחסת לנאשם וככל שהיא גבוהה יותר כך תקופות הפסילה והמאסר תהיינה ממושכות יותר. 2. בית משפט קמא קבע שרמת רשלנותו של המערער אינה נמוכה כלל שכן למרות שלא היה דבר שחסם לו את שדה הראיה הוא לא הבחין במנוח, לא בדק את התנועה מכיוון נסיעתו של המנוח כשנכנס לצומת בשכונת מגורים. 3. בית משפט קמא קבע שעברו התעבורתי של המערער מכביד ביותר ומעיד שלא הפנים את חומרת מעשיו שכן מאז הוציא רישיון נהיגה בשנת 2004 הוא הורשע בנהיגה בשכרות ברמות של 415 מק"ג כשבמהלך נהיגתו גרם לתאונה בה נחבלו 2 נוסעים וניזוקו כלי הרכב והוא נידון ל-18 חודשי פסילה. כמו כן, הורשע המערער בכך ש-5 חודשים לאחר מכן נהג בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח והוא נידון לפסילה למשך 5 חודשים ולמאסר על תנאי. 4. בית משפט קמא קבע שאין בנסיבותיו האישיות של המערער, כפי שתוארו בתסקיר שירות המבחן שהיה בפניו, כדי להימנע מהשתת מאסר בפועל. בסיפא גזר הדין נכתב: "לאחר ששקלתי את כל נסיבות התאונה, תוצאותיה הטראגיות, הצורך בענישה מחמירה בעבירות של גרימת מוות עקב נהיגה רשלנית, עברו התעבורתי של הנאשם, נסיבותיו האישיות, מדיניות הענישה והאינטרס הציבורי ולאחר שעיינתי באסמכתאות שהגישו הצדדים, לא מצאתי כי המקרה שלפני נופל במסגרת אותם מקרים חריגים ומיוחדים בהם ראוי לתת משקל מכריע לנסיבותיו האישיות של הנאשם". נימוקי הערעור 1. בית משפט קמא התעלם מנסיבותיו האישיות של המערער, שמנהל אורח חיים נורמטיבי, עובד זמן רב ומפרנס את משפחתו, נטול עבר פלילי וחווה תופעות פוסט טראומטיות לאחר התאונה. 2. בית משפט קמא שגה כשלא אימץ את המלצת שירות המבחן להטיל על המערער עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות ולהעמידו למבחן. 3. בית משפט קמא שגה כאשר קבע שעברו התעבורתי של המערער מכביד ביותר שכן הוא נוהג משנת 2004 וצבר לחובתו שתי הרשעות בלבד. 4. במהלך הדיון בפנינו טען ב"כ המערער שמידת רשלנותו של המערער נמוכה ובאשר לעבירה של נהיגה בזמן פסילה שעבר המערער בעבר, טען שמדובר בתוצאה של קושי ראייתי. תגובת המשיבה 1. אמנם עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער איננו קל אך הוא לא חורג ממדיניות הענישה ולא מצדיק התערבות ערכאת ערעור. 2. המערער לא לקח אחריות לקרות התאונה והקלה בעונש תעביר מסר לא נכון לציבור הנהגים. 3. מותו של המנוח נגרם בשל נהיגתו הרשלנית של המערער, שלא הבחין במנוח ולא נתן לו זכות קדימה, ולמנוח לא היתה תרומת רשלנות לקרות התאונה. דיון והכרעה 1. אף אנו סבורים כמו בימ"ש קמא שרשלנותו של המערער איננה ברף הנמוך שכן הוא לא הבחין במנוח שנכנס לצומת ולא נתן לו זכות קדימה כחוק. עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער מתקרב לרף העליון של מתחם הענישה ומביא בחשבון, בצדק, את דברי אימו של המנוח בבית משפט קמא באשר לאובדן בנה, ואשר גם אנו לא מתעלמים מהם. 2. בית משפט קמא זקף לחובתו של המערער, ובצדק, את עברו התעבורתי וגם אנו איננו מתעלמים במיוחד מהרשעת המערער בעבירה של נהיגה בשכרות שגרמה לתאונה. יש בעבר התעבורתי של המערער, בצירוף לנהיגתו הרשלנית באירוע נושא גזר הדין, כדי להצדיק את עונש הפסילה מלנהוג שהוטל על המערער לתקופה ארוכה. 3. אמנם נסיבותיו האישיות של המערער, כמתואר בתסקיר שירות המבחן, אינן חריגות באופן שמצדיק העדפתן על ההגנה על הערך המוגן של קדושת החיים והצורך להילחם בנגע תאונות הדרכים עד כדי הטלת מאסר בעבודות שירות או לתקופה שמתקרבת לכך, כפי שהוטלה על המערערת בדנ"פ 1391/12 מזרחי נ. מדינת ישראל, שאוזכר על ידי בית משפט קמא. 4. עם זאת, יש בנסיבותיו האישיות של המערער, ובמיוחד בשינוי שחל בו בכל הקשור לתובנה באשר לאחריותו לקרות התאונה בעקבות השתתפותו המוצלחת בקבוצה הטיפולית בשירות המבחן, כמתואר בתסקיר שהוגש לצורך הדיון בערעור, כדי להקל במידה מסוימת בתקופת המאסר בפועל, גם אם לא עד כדי מתן אפשרות לרצותו בעבודות שירות. כמו כן אנו מתחשבים לקולת העונש גם בעובדה שהמערער לא ריצה בעבר עונש מאסר מאחורי סורג ובריח ובעובדה שאין לו עבר פלילי. 5. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור על הרשעת המערער ומקבלים בחלקו את הערעור כלפי גזר הדין כך שהמערער ירצה 15 חודשי מאסר בפועל. יתר חלקי גזר הדין בתיק גמ"ר 2670-11-10 (בית משפט לתעבורה בפתח תקווה) יעמדו בתוקפם. מקרי מוותמשפט תעבורהגרימת מוות ברשלנותזכות קדימהקטנוע