תובענה למתו צו הצהרתי, ביטול צו עיקול מקרקעין, מתן צו עשה, צו פיצול סעדים ו/או מתן הוראות ביצוע מתאימות לטובת קיום צו קיום צוואה, צו ירושה והסכם חלוקת עזבון, כפי שיפורט להלן. רקע: הוריו המנוחים של המבקש, יונה ושלום יעקבי ז"ל היו בעלי הזכויות בשני נכסים: בית ברחוב יהודה הלוי 80 בראש העין, הידוע כחלקה 19/2 בגוש 4272, וחנות (ומגרש הצמוד אליה) ברחוב ג'ון קנדי בראש העין, הידועה כחלקה 217 בגוש 4274 (להלן: -"הנכס"). ביום 17.06.88 נפטרה האם יונה יעקבי ז"ל. מאחר שלא השאירה צוואה, הוצא ביום 28.02.00 צו ירושה שלפיו בעלה ירש מחצית מעיזבונה וילדיה ירשו את המחצית השנייה, כך שכל אחד מששת הילדים (להלן: -"האחים"), ובהם המבקש, ירש 1/12 מהעיזבון. צו הירושה נרשם במינהל ביום 22.03.11. ביום 01.09.96 נפטר האב שלום יעקבי ז"ל והשאיר אחריו צוואה בה ציווה מפורשות כי כל זכויותיו בנכס יעברו אל המבקש בלבד. ביום 15.11.99 ניתן צו קיום צוואה, ובכך הפך המבקש לבעל 19/24 מהזכויות בנכס, כאשר יתר הזכויות נמצאו בחלקים שווים בידי חמשת אחיו (1/24 לכל אחד מהאחים). לטענת המבקש, החל משנת 1997 הוא נקט הליכים שונים מול המשיב 2 (להלן: -"המינהל") ומול חברת עמידר (החברה המשכנת) להעברת הזכויות על שמו. הליך הגשת המסמכים הדרושים למינהל לשם העברת הזכויות על שם המבקש התעכב ונמשך זמן רב. בשנת 2002 נחתמו שני תצהירים נוטריונים בהם הודיעו אחיו של המבקש כי הם מודעים לעובדה שהמבקש הוא יורש בלעדי בנכס וכי אין להם ולא תהיה להם כל תביעה ו/או דרישה כלפי המבקש בכל הקשור לנכס. התצהיר הראשון מיום 07.11.02 נחתם על ידי שניים מתוך חמשת האחים (יוסף יעקבי ושמואל יעקבי) והתצהיר השני מיום 13.12.02 נחתם על ידי שלושת האחים הנותרים (בוני שרה, כהן בתיה ותלמה מני יעקבי). ביום 29.11.05 הגיש המשיב (להלן: -"המשיב") תביעה ע"ס 150,000 ₪ בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, נגד אחיו של המבקש שמואל יעקבי (להלן: -"החייב") ונגד יתר היורשים (ובהם המבקש). המשיב זכה בתביעתו זו. ביום 29.12.05 נחתם הסכם לחלוקת עיזבון בין כלל היורשים, אשר בו הוסכם כי הזכויות בנכס תועברנה בשלמותן אל המבקש (להלן: -"הסכם חלוקת העיזבון"). ביום 27.06.12 ניגש בנו של המבקש למינהל בשם אביו, והתברר לו כי באותו היום בדיוק נרשמה הבקשה לצו עיקול נכסי החייב שבידי צד שלישי על סך 369,142 ₪. העיקול נרשם ביום 02.07.12 לטובת המשיב. עיקול זה מונע את ביצוע העברת כלל הזכויות בנכס על שם המבקש. יצוין כי המינהל מהווה משיב פורמאלי ואינו מתנגד לסעדים המבוקשים בתובענה, ובלבד שהרישומים ייערכו עם הצגת ייפוי כוח תקף מטעם המבקש ולאחר תשלום חוב דמי החכירה בגין הנכס. לפיכך, ניתן למינהל פטור מהתצייבות. בא כוח המבקש פנה לבא כוח המשיב בדרישה לביטול העיקול, לנוכח העובדה שלחייב אין כל זכויות בנכס, אך בא כוח המשיב סרב לכך - ובשל כך הוגשה התובענה דנן. ביום 06.06.13 התקיימה ישיבת קדם משפט לפני ובה הודיעו באי כוח הצדדים כי הוסכם עליהם שיוגשו סיכומים בכתב. באי כוח הצדדים אכן הגישו סיכומים בכתב והגיעה העת ליתן פסק דין. טיעוני צדדים: טענות המבקש: המבקש גורס כי הוא בעל הזכויות הבלעדי בנכס. לחייב, אחיו, לא היה מעולם חלק בנכס ובהתאם נחתמו התצהיר הנוטריוני והסכם חלוקת עזבון בו צוין מפורשות כי החייב ויתר על חלקו בנכס לטובת המבקש, כפי שרצו הוריהם. המבקש עצמו אינו חב כל חוב כלפי המשיב, ולכן דין העיקול להתבטל. עוד טוען המבקש כי זכאותו לרישום הזכויות טרם מומשה מסיבות טכניות בלבד, ועל כן הוא בעל זכות שביושר, היא זכות מעין-קניינית. זכות זו גוברת על זכות העיקול הדיונית של המשיב, בה הוא מנסה להשתמש כדי להעניש את המבקש ולהפעיל עליו לחץ. כמענה לטענות אודות חוקיות הסכם העיזבון, טוען המבקש כי עפ"י סעיפים 6 ,110 לחוק הירושה התשכ"ה-1965 (להלן: -"חוק הירושה") ניתן לערוך הסכם בין יורשים לגבי חלוקת נכסי העיזבון גם ללא צורך באישור בית המשפט ובכל דרך אשר היורשים רואים לנכון. כמו כן, ניתן לערכו לאחר קבלת צו ירושה וכל עוד לא חולק העיזבון בפועל. בענייננו, מדובר ברישום הנכסים בלשכת המקרקעין, כפי שנעשה ביום 22.03.11). חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) תשכ"ג-1963 (להלן: -"חוק מיסוי מקרקעין") מתיר אף הוא ליורשים לערוך הסכם ירושה כל עוד לא חולק העיזבון. טענות המשיב: טענות המשיב נכללות הן בתשובה שהגיש, הן בסיכומיו. בקליפת אגוז, טוען המשיב כי זכויותיו עדיפות על זכויות המבקש. לטענתו, זכויות האם המנוחה נרשמו במינהל על שם יורשיה על-פי דין, ובכך למעשה הסתיימה חלוקת העיזבון. לתצהירים הנחתמים על-ידי יורשים לאחר מתן צו הירושה, ואשר לפיהם הם מוותרים על חלק בעיזבון אין משמעות מעשית, שכן הסתלקות של יורש מחלקו בעיזבון יכולה להיעשות רק טרם מתן הצו. עוד טוען המשיב כי הסכם חלוקת העיזבון אינו עונה על דרישות סעיף 110 לחוק הירושה ועל הגדרת חלוקה ראשונה עפ"י חוק מיסוי מקרקעין ומהווה ניסיון כושל להעברת הזכויות במקרקעין ללא דיווח לשלטונות המס. לדבריו, כלל המהלכים להעברת הזכויות בנכס נעשו כדי להבריח נכסים ולרוקן את האחים מנכסיהם, ובמיוחד את החייב. סמיכות מועד חתימת הסכם חלוקת העיזבון לזכייה בתביעה נגד החייב מחזקת טענה זו. בכך מפרים האחים את תום הלב הנדרש בנקיטת הליך וברכישת זכויות. לטובת המשיב קיים פסק דין חלוט נגד החייב, וסכומו עומד כיום על כ-370,000 ₪, אך המשיב נקלע למבוי סתום שכן החייב נמלט לחו"ל ואין שום נכס אחר הרשום על שמו מלבד הנכס שעוקל במינהל נושא תובענה זו. אם העיקול יבוטל, המשיב לא יוכל לגבות את חובו כלל. המשיב טוען כי האחים ובכללם המבקש השתהו בהתנהלותם מול המינהל עד כדי התרשלות. בעת הטלת העיקול היו רשומות במינהל זכויות בנכס של החייב ואין למבקש להלין על עצם הטלת העיקול או על לחץ שכופה עליו המשיב. יתרה מזאת, משנרשם הנכס על שם החייב, מדובר ברישום מלא שהסתיים ולא בזכויות שביושר. 3. דיון והכרעה: לאחר שסקרתי את טענות הצדדים, ובהתבסס על הראיות והתצהירים שהובאו לפני, החלטתי לקבל את התובענה. אנמק להלן את הכרעתי: תוקף הסכם העיזבון נקודת הפתיחה לדיון היא כי על-פי צו הירושה של האם - זכו האב וכל אחד מהאחים בחלק. האב ציווה את מלוא זכויותיו בנכס למבקש, כך שהמחלוקת נוגעת אך ורק לחלקו של החייב בעיזבון האם. החייב לא הסתלק לטובת המבקש עובר להוצאת צו הירושה, ולכן נרשמו גם זכויותיו במינהל - עם ביצוע הרישום בפועל בשנת 2011. אלא שעוד בשנת 2002, זמן רב לפני שהמשיב הגיש את תביעתו נגד החייב, הצהירו כל האחים, לרבות החייב, שהם מוותרים על כל זכויותיהם בנכס לטובת המבקש. הצהרות אלו ככל הנראה לא דווחו לרשויות מיסוי מקרקעין, אך אין כל ספק באמיתותן ובכוונה המלאה של האחים למלא את רצון ההורים להעביר את הנכס בשלמותו למבקש. שאלה אחרת היא מה נפקות אי-הרישום בתחרות בין זכויות המבקש לזכויות המשיב המעקל, ולכך אתייחס בהמשך. בנוסף, נחתם בין האחים הסכם לחלוקת העיזבון. הסכם זה נחתם ביום 29.12.05. מאחר שחלוקתו המעשית של העיזבון ורישומו במינהל נעשו כאמור רק בשנת 2011, היו האחים רשאים להסתלק ממנו קודם לכן, בהתאם לסעיף 6 לחוק הירושה, אשר קובע כי: "לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון רשאי יורש, בהודעה בכתב לרשם לענייני ירושה, או לבית המשפט כאשר העניין הועבר אליו לפי סעיף 67א, להסתלק מחלקו בעיזבון, כולו או מקצתו או ממנה שהוא זכאי לה על פי צוואה, כולה או מקצתה." (ההדגשה שלי - ה.ג) חלוקת נכסי העיזבון יכולה להיעשות בהתאם לאחת החלופות שבסעיף 110(א) לחוק, כלומר על פי הסכם בין היורשים או על פי צו בית המשפט. אמנם חלקה של האם בנכס כבר רשום כיום בספרי המינהל על-שם היורשים ועיזבונה חולק, ולכן לכאורה אינו בר חלוקה בהסכם מאוחר יותר. אך הסכם חלוקת העיזבון נערך טרם הרישום שעפ"י צו הירושה, ולכן, נעשה במועד. ואמנם אכן עולה בעייתיות מכך שטרם נרשמו במינהל מלוא זכויותיו של המבקש והנכס לא מופיע כרשום על שמו בלבד. הצדק עם המשיב בטענתו כי הדרך הנכונה הייתה לרשום בו-זמנית את שני הצווים, צו הירושה של האם וצו קיום הצוואה של האב, ביחד עם הסכם חלוקת העיזבון. אך למרות שהמבקש לא נקט בדרך זו, מאחר שהן התצהירים הן הסתלקות האחים במסגרת ההסכם נעשתה טרם חלוקת העיזבון במינהל, לא אוכל לקבל את טענת המשיב שלפיה ההסתלקות אינה כדין וההסכם נוגד את הוראות החוק. יודגש כי במסגרת הסכם חלוקת העיזבון, זכה החייב לחלק גדול יותר בנכס האחר שהיה שייך להוריו המנוחים, שכן עפ"י סעיף 2 להסכם הועברו הזכויות באותו נכס רק ליתר היורשים ולא למבקש, כך שכל אחד מהם הגדיל את חלקו קמעא. המשיב העלה טענה נוספת נגד חוקיות ההסכם, בהקשרי חוק מיסוי מקרקעין. כזכור, האם המנוחה נפטרה בשנת 1988 וצו הירושה ניתן בשנת 2000, טרם תיקון מספר 50 לחוק מיסוי מקרקעין (אשר נכנס לתוקפו החל מיום 07.11.01) בעוד החלוקה המעשית נעשתה בשנת 2011, כעשר שנים לאחר החלת תיקון החוק. לאחר תיקון מספר 50 לחוק מיסוי מקרקעין, קובע סעיף 5(ג)(4) לחוק כי: "לעניין סעיף קטן זה, חלוקת נכסי עיזבון בין יורשים, לא יראוה כמכירה, ובלבד שאם במסגרת החלוקה ניתנה תמורה בכסף, או בשווה כסף שאינו נכס הנמנה עם נכסי העיזבון, יראו את חלק העיזבון שבשלו ניתנה התמורה כאילו נמכר. לעניין זה, "חלוקת נכסי עיזבון בין יורשים" - החלוקה הראשונה של נכסי העיזבון בין היורשים לאחר ההורשה, בין אם נעשתה לפני רישום צו ירושה או צו קיום צוואה, כמשמעותם בחוק הירושה, תשכ"ה- 1965, ובין אם נעשתה לאחר רישום כאמור, ויראו עיזבון של שני מורישים כעיזבון אחד אם התקיימו כל אלה: (א) לפני פטירתם היו המורישים בני זוג או שהיו ילד והורהו; (ב) טרם הסתיימה חלוקת העיזבונות" (ההדגשות שלי - ה.ג) תיקון זה שינה ההלכה הנהוגה, שלפיה אם היורשים החליטו לחלק מחדש את העיזבון ביניהם לאחר שנרשמו הזכויות על שמם בפנקסי המקרקעין, אזי הליך ההורשה הסתיים והחלוקה מחדש היוותה עסקה במקרקעין. כיום "הליך ההורשה מסתיים רק לאחר החלוקה הראשונה של נכסי העזבון בין היורשים. כלומר אין לראות ברישום זכויות היורשים בפנקסי המקרקעין את סיום הליך ההורשה ובלבד שמדובר בחלקה ראשונה של ההורשה" (להרחבה ראו ת.א. 2539/03 (בימ"ש השלום קריות) עו"ד חנוך פוגל ואח' נ' לשכת רישום מקרקעין ואח' ( 01.09.04)). יפים לנושא זה גם דבריה של כב' השופטת וסרקרוג בע"מ 849/06 (מחוזי חיפה) ישראלה טולצ'ינסקי נ' פקיד שומה חיפה ( 12.02.13) כפי שהביאם המבקש: " ... לעניין זה, כפי שפורט לעיל, הליך ההורשה ייחשב כבא לסיומו רק לאחר שהחלוקה הראשונה של נכסי העיזבון בין היורשים הסתיימה, וכאשר אין לראות ברישום המקרקעין על שם היורשים כמביא את הליך ההורשה לסיומו, כל זמן שמדובר בחלוקה ראשונה של ההורשה בין היורשים... המועד הרלוונטי לבחון אם מדובר בהעברת זכויות מכוח הורשה או מכירה רגילה, אינו המועד עובר לכריתת הסכם הפשרה במסגרת תיק העיזבונות ב-11/11/03, אלא במועד אותו הסכם, אשר הוא הסכם חלוקת עיזבון בהסכמה, וככל שניתן, אין לתת כל משקל לרישום הזכויות של החלוקה על פי צו הירושה." (ההדגשה שלי - ה.ג) כאמור, במקרה דנן, היורשים החליטו לחלק את העיזבון ביניהם בהסכם חלוקת העיזבון עוד בשנת 2005, טרם רישום זכויות הנובעות מצו הירושה של האם המנוחה במינהל. צו הירושה ניתן טרם תיקון החוק המדובר, אז היה ניתן לראות ברישום כסיום הליך ההורשה. אך בין אם נראה בהסכם כעסקה במקרקעין (כנהוג טרם התיקון) ובין אם לאו, משמעות הדבר היא בדרישה לתשלום המס בלבד ואין לכך כל השפעה על זכותו הקניינית של המבקש בנכס. המשיב טען כי חלוקת עיזבונה של האם כבר הסתיימה ואין לצרפה לחלוקת עיזבונו של האב המנוח. ואכן, סעיף 5(ג)(4)(ב) קובע כאמור כי ניתן לראות בשני העיזבונות כאחד רק אם טרם הסתיימה חלוקתם. אך זה אכן היה המצב בעת החתימה על ההסכם, שנעשתה כאמור טרם הרישום במינהל של עיזבון האם. אין הכרח לראות בשני העיזבונות כאחד כדי לאפשר את העברת כלל הזכויות בנכס אל המבקש בהתאם להסכם חלוקת העיזבון, ובלבד שההסכם אכן נעשה ונחתם טרם הרישום. לפיכך, מהות הדברים זהה גם טרם תיקון 50 האמור, מכוחו נוסף סעיף חוק זה. קביעה זו אף עולה בקנה אחד עם טענת המשיב עצמו, כי היה על המבקש לרשום בו-זמנית את שני הצווים, צו הירושה של האם וצו הצוואה של האב, ביחד עם הסכם חלוקת העיזבון. טענה נוספת העולה סביב הסכם חלוקת העיזבון היא סמיכות הזמנים בין חתימת ההסכם לבין זכיית המשיב בפסק הדין. ואמנם, אכן קיימת סמיכות זמנים שכזו, אך אין בכך כדי להועיל למשיב. ההסכם מאשר חלוקה אליה התכוונו האחים בעבר ולטובתה חתמו על התצהירים הנוטריונים כבר בשנת 2002. ייתכן שההסכם אכן נחתם לטובת אישרור נוסף של החלוקה, לנוכח הזכייה וכדי לוודא שההסתלקות אכן תבוצע. אך מאחר שלפי התצהירים הנוטריוניים, ברור כי האחים התכוונו לאותה חלוקה בדיוק שנים קודם לכן, אין לייחס זאת למניעים זרים. לכל היותר, נעשה כדי להבטיח למבקש את זכויותיו מול אחיו, כפי שביקשו לעשות כבר שנים קודם לכן וטרם הצליחו, וכעת ראו דחיפות מחודשת לכך נוכח הזכייה. אעיר עוד כי לא הונחה לי כל תשתית עובדתית שיש בה כדי להצביע על האפשרות שהמהלכים שננקטו - מטרתם הייתה הברחת נכסים. כאמור, במועד חתימת התצהירים, הובהרה כוונת כל האחים שהזכויות בנכס ישתייכו למבקשים ובמועד זה לא היה כל חשש לתביעה כלשהי של המשיב נגד החייב. לסיכום פרק זה, ניתן לומר כי לא נפל כל פגם בזכות המבקש. הפעולות נעשו בתום לב ולא מתוך רצון להבריח נכסים, והשאלה הנשאלת כעת: זכותו של מי עדיפה: זכותו הבלתי-רשומה של המבקש או זכות העיקול של המשיב. זכות קניינית למול זכות דיונית בית המשפט העליון, מפי כבוד הנשיא לשעבר ברק, עמד על סוגיה זו בע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' מזל אהרונוב, נג(4) 199: "הפרופוזיציה שאותה אבקש לבסס היא זו: כאשר מוכר מתחייב להקנות בעלות במקרקעין או במיטלטלין לקונה, משתכללת אצל הקונה זכות שביושר. זוהי זכות "מעין-קניינית". היא פועלת כלפי צדדים שלישיים. מכוחה של זכות זו ניתן לומר כי יש לקונה "זכויות מהותיות בנכס מסוים". כתוצאה מכך נשלל מנושה - בין נושה מכוח עיסקה נוגדת ובין נושה מכוח נשייה שאינה קשורה כלל לנכס - הכוח לממש את זכותו כלפי החייב-המוכר באמצעות הנכס הנמכר. על-כן, מתגבר הקונה על נושה של המוכר, המטיל עיקול על הנכס. לעניין זה, אין כל נפקות לרישום העיקול במרשם המקרקעין. וכן "... דיני העיסקאות הנוגדות קובעים הסדר, שיש לו השלכות רוחב בכל שדה הקניין. אכן, מדיני העיסקאות הנוגדות אנו למדים כי התחייבות להקניית זכות בנכס מעניקה לקונה זכות שביושר בנכס. התחייבות להקניית נכס חדלה מלהיות התחייבות אובליגטורית גרידא. היא התחייבות אובליגטורית המצמיחה זכות מעין-קניינית. מכאן אני למד כי עיקול אין בכוחו "להתגבר" על זכות זו. ... רישום העיקול במרשם המקרקעין בלא לדעת על זכותו של הקונה אינו מעלה ואינו מוריד. אם לעיקול אין תוקף קנייני לפני הרישום, אין לו תוקף קנייני לאחר הרישום. הרישום מהווה אך דרך להגשמת התפיסה של הנכס במקרקעין". ... ולבסוף "...הנושה המעקל חייב להצביע על דין מהותי הנותן לו עדיפות על פני זכותו של הקונה. דין מהותי שכזה אינו קיים. נהפוך הוא: קיים דין מהותי - אלה הם דיני העיסקאות הנוגדות - שמהם ניתן להסיק כי הקניין המלא בנכס שאותו מבקשים לעקל שוב אינו של המוכר, וכי לקונה קניין שביושר באותו נכס, המזכה אותו להירשם כבעל הנכס. על-כן, אין לנושה (בין מנשייה הקשורה לנכס שלא נרשמה או מנשייה שאינה קשורה לנכס) כל זכות לרדת לנכס שהבעלות שביושר בו הינה של הקונה. ממילא אין לו זכות לעקל הנכס. עיקול זה עומד בניגוד לזכותו של הקונה לאכיפת זכותו, ובניגוד לזכותו להירשם כבעל הנכס". (ההדגשות שלי - ה.ג) פירושו של דבר כי מי שזכאי להרשם כבעל הזכויות במקרקעין אך טרם מימש את זכותו זו ברישום, הינו בעל זכות שביושר. זכות מעין-קניינית זו גוברת על זכות העיקול הדיונית ואין ברישומה או אי-רישומה של הבעלות כדי להקנות או לשלול בעלות או עדיפות קניינית בכנס. בענייננו, אין ברישום העיקול, המהווה זכותו הדיונית של המשיב כדי לפגוע בזכותו המעין-קניינית של המבקש כבעל הזכויות הבלעדי בנכס, זכות שביושר אשר הוקנתה לו מכוח התצהירים והסכם חלוקת העיזבון. יקשה המשיב ויטען כי המבקש ואחיו אינם מקיימים את דרישת תום הלב ברכישת זכויות וכי העדרו של תום הלב עשוי לאיין את הזכות הנטענת או לכל הפחות להפחית מערכה בתחרות הזכויות. אני סבורה כי על אף שהמבקש התעכב והשתהה זמן רב מאוד ברישום זכותו בנכס בהתאם להסכם חלוקת העיזבון, אין לראות בכך חוסר תום לב או אף התרשלות מצידו. נוכח הראיות שהובאו לפניי, השתכנעתי כי המבקש עשה מאמצים מצידו כדי לקדם רישום זה, אף אם לא מדובר במאמצים מספיקים. לפיכך, אין לראות בהתנהגותו כרשלנית או כהתנהגות שאינה תמת-לב. אין בפסיקה זו כל התייחסות לצורך, ככל שקיים, לדווח על העברות אלו לרשויות מיסוי מקרקעין. 4. סוף דבר: מכל האמור לעיל אני מקבלת את התובענה ומורה על מחיקת העיקול ורישום מלוא זכויותיו של המבקש בנכס על-שמו במינהל. ניתן היתר פיצול סעדים כמבוקש, ככל שהדבר נדרש. המשיב יישא בהוצאות המבקש וכן בשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪. פיצול סעדיםמקרקעיןצו הצהרתיצוויםעיקולצו עשה