עבירה של ייצוא, ייבוא, מסחר והספקת סמים מסוכנים לפי סעיף 13 + 19 א' לפקודת הסמים, נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, חוסר פוליסה לפי סעיף 2 לפקודת הביטוח, וכן נהיגת רכב מנועי ללא רשיון לפי סעיף 10 (א) של פקודת התעבורה. האישום השלישי - בתאריך 16.8.12 סמוך לשעה 16:50 סחר המשיב בסם מסוכן מסוג חשיש, במשקל של כ-181.37 גרם נטו, בכך שמסר את הסם הנ"ל לסוכן ובתמורה מסר לו הסוכן 3,500 ₪ . כמו כן הגיע המשיב למקום ביצוע העיסקה כשהוא נוהג באופנוע, הגם שידע כי נפסל מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה, כשאין לו באותו מועד רשיון נהיגה תקף ולא ביטוח תקף. המערערת ייחסה למשיב באישום השלישי עבירות של ייצוא, ייבוא, מסחר והספקת סמים מסוכנים לפי סעיף 13 + 19 א' של פקודת הסמים, נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 של פקודת התעבורה, חוסר פוליסה לפי סעיף 2 של פקודת הביטוח, ונהיגת רכב מנועי ללא רשיון, לפי סעיף 10 (א) של פקודת התעבורה. ג. ב-ת.פ. 23995-09-12 של בית משפט השלום בחדרה נטען בכתב האישום המתוקן שבתאריך 3.9.12 הבחינו שוטרים במשיב כשהוא נוהג בקטנוע השייך לאחר, ואשר נגנב (במועד מדוייק שאינו ידוע למערערת) שעה שחנה בסמוך לביתו של הבעלים. המשיב היה באותה עת פסול מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה לפי גזר דין של בית המשפט לתעבורה. השוטרים כרזו למשיב לעצור, אך הלה המשיך בנסיעתו בניגוד להוראה עד שעצר, נטש את הקטנוע, והחל להימלט רגלית. במהלך הנסיעה אף נכנס המשיב לצומת וחצה אותה באור אדום, וכן נסע בניגוד לכיוון התנועה כשהוא מסכן את התנועה שבאה ממול. בכתב אישום זה ייחסה המערערת למשיב עבירות של: שימוש ברכב ללא רשות ונטישה במקום אחר, לפי סעיף 413 ג' סיפא של חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 של פקודת התעבורה, נהיגת רכב מנועי ללא רשיון לפי סעיף 10 א' לפקודת התעבורה, נהיגה פוחזת של רכב לפי סעיף 338 (1) של חוק העונשין, וחוסר פוליסת ביטוח לפי סעיף 2 של פקודת הביטוח. ד. בישיבת בית משפט קמא מיום 13.1.13, חזר בו המשיב מכפירתו בעובדות כתבי האישום המתוקנים אשר אוחדו, והורשע בהתאם. ה. בנוסף ביקש המשיב לצרף את תיק תעבורה פל"א 7618-03-12 של בית משפט שלום חדרה, שם הואשם המשיב בכך שבתאריך 27.3.12 נהג בקטנוע כשהוא פסול לנהיגה, ללא רשיון נהיגה תקף, ללא רשיון רכב תקף, וללא ביטוח בר תוקף, ויוחסו לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 של פקודת התעבורה, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה, נהיגה ברכב על ידי בלתי מורשה לנהיגת רכב מאותו סוג, לפי סעיף 10 (א) בקשר עם סעיף 38 (1) של פקודת התעבורה, שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת הביטוח, ונהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62 (2) של פקודת התעבורה. המשיב הורשע לפי הודאתו גם בעבירות אלה. ו. בהמשך, ביום 4.2.13, ביקש המשיב לצרף גם את ת.פ. 36011-12-12 של בית משפט השלום בחדרה שהוגש נגד המשיב הואיל וביום 10.7.12, בשעה 00:35, כשהגיעו שוטרים לבית אמו של המשיב, שם היה עליו לשהות אותה עת במעצר בית, נמצא כי המשיב הפר הוראה שניתנה על ידי בית המשפט ולא נמצא בו מקום, ובכך ביצע המשיב עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 (א) של חוק העונשין. המשיב הודה והורשע גם בגין עבירה זו. ז. לחובת המשיב שלוש הרשעות קודמות: ביום 18.9.05 נדון המשיב בבית המשפט לנוער בגין החזקה ושימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, וכן החזקת אגרופן או סכין שלא למטרה כשרה, והוטל עליו מאסר מותנה. ביום 23.2.09 נדון המשיב בגין הפרת הוראה חוקית, החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, החזקת נכס חשוד כגנוב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר במילוי תפקידו, וגניבת רכב והוטל עליו מאסר בפועל לתקופה של 16 חודשים, וכן מאסר מותנה. ביום 21.10.10 נדון המשיב בבית המשפט המחוזי בחיפה בגין סחיטה בכח, וכן תקיפה סתם, על ידי שניים או יותר, והוטל עליו מאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים וכן מאסר מותנה. ח. בנוסף, לחובת המשיב 11 הרשעות קודמות בתחום התעבורה ובהן, בין היתר, גם נהיגה באור אדום (שלוש עבירות), חוסר ביטוח, נהיגת רכב שניתן עליו איסור שימוש, נהיגה בזמן פסילה, ומהירות מופרזת. ט. לאחר שמיעת הטיעונים לעונש ניתן גזר דינו של בית-משפט קמא שציין: "אין ספק שממה שציינתי די לומר שמדובר בנאשם שהוא פגע רע אשר לא בוחל לחזור ולבצע עבירות מגוונות המצביעות על כך שהוא נמצא עמוק בתוך העולם העברייני, ובכך אין ספק שהוא מהווה סיכון של ממש לכלל החברה בהיבטים שונים.....". י. בית משפט קמא עמד בגזר דינו על החומרה שבעבירת הסחר בסם מסוכן, וזאת גם כשמדובר בסחר בהיקף שאינני גדול, אך הדבר מוסיף חומרה לכל הקשור במעגל הסמים המסוכנים. כמו כן, העובדה שהמשיב ביצע את הסחר בסם מסוכן כשהוא נוהג בזמן פסילה: "מוסיפה לזלזול הבוטה של הנאשם בהחלטות שיפוטיות ומנהליות, וגם העובדה שלחובתו מאסר על תנאי בן 6 חודשים בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה לא היוותה הרתעה כלשהיא והוא חזר שוב ושוב לסורו". י"א. בית משפט קמא עמד על מגוון העבירות בעברו הפלילי של המשיב, המתנהל על-פי ערכים וקודים עברייניים, ציין "שהנאשם מהווה סכנה של ממש לחברה", והוסיף שנסיבות אישיות אינן יכולות להוות לא תשתית ולא הצדקה לפגיעה באחרים. י"ב. בהמשך, נתן בית משפט קמא את דעתו למתחמי הענישה באשר לעבירות הרלוונטיות, אך הוסיף שלא ניתן להתעלם מכך שהמשיב הודה והורשע במספר תיקים, בחר ליטול אחריות מיידית, ובכך חסך זמן שיפוטי ניכר וגם זמנם של עדים. בצד ההודייה והחרטה שהביע המשיב, עמד בית משפט קמא על כך שאין כל אינדיקציה לכך שהמשיב סוגר פרק בחייו ומשקם את חייו בהליכי שיקום מקצועיים, ולכן בחר בית משפט קמא שלא ליתן משקל בגזר הדין לטענות בדבר שיקום עתידי. י"ג. בסופו של דבר איזן בית משפט קמא בגזר דינו בין האינטרס הציבורי, היות המשיב מסוכן לחברה בהיבטים שונים, במצטבר לעברו הפלילי, לבין האינטרס האישי שבא לידי ביטוי בקבלת אחריות מידיית, הבעת חרטה, וחסכון בזמן שיפוטי. על יסוד כל אלה דן בית משפט קמא את המשיב ל-24 חודשי מאסר בפועל (מיום מעצרו 4.9.12) והפעיל במצטבר עונש מאסר מותנה בן 6 חודשים, ובסך הכל 30 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר מותנה, קנס, ופסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה, הכל כמפורט בפתח דברינו. י"ד. מונח בפנינו ערעור המדינה הסבורה כי עונש המאסר בפועל נמוך משמעותית מרף הענישה הנוהג במקרים מסוג זה. המדינה עומדת בערעורה על חומרת עבירות הסמים, נזקיהן הקשים וארוכי הטווח לחברה וליחידיה, ולכן, כך לטענת המדינה, על הנסיבות האישיות לסגת מפני חומרת העבירות, ויש ליתן דגש לשיקולי ההרתעה, גמול ומניעה, מה גם שהעונש המירבי בגין עבירה של סחר וסמים מגיע לכדי 20 שנות מאסר, וזאת נוכח הפגיעה של עבירה מסוג זה בציבור רחב, ובמיוחד כשמדובר בכמות גדולה של סם כבמקרה שבפנינו. ט"ו. בנוסף עומדת המדינה בערעורה על החומרה במעשי המשיב שהורשע גם בעבירה של שבל"ר ונטישה שעונשה המירבי הוא עד 5 שנות מאסר. המדינה הצביעה בערעורה על הנזקים הכלכליים והחברתיים הנגרמים מחמת עבירות הקשורות לגניבות רכב. לטענתה, היה על בית משפט קמא להחמיר עם המשיב גם בגין הרשעתו זו, ועל כך הוסיף המשיב עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה פוחזת ברכב כשהוא רוכב על קטנוע גנוב, התעלם מהוראות השוטרים לעצור, המשיך בנסיעה, חצה אור אדום ונסע בניגוד לכיוון התנועה. במעשים אלה עלול היה המשיב לגרום נזק רב וטמון בכך פוטנציאל עצום של סיכון. ט"ז. עוד הוסיפה המדינה בערעורה, שהמשיב ביצע מגוון רחב של עבירות תנועה כמפורט בכתבי האישום. כל אלה אמורים היו להיות נר לרגליו של בית המשפט בשיקוליו להחמרה בענישתו של המשיב, ובמיוחד נוכח עברו הפלילי העשיר של המשיב (למרות גילו הצעיר) והעובדה שריצה כבר שני מאסרים בפועל. על כך נוסף עברו התעבורתי במגוון רחב של עבירות. י"ז. המדינה סבורה, שבית משפט קמא שגה בכך שהקל עם המשיב, מה גם שאין כל אינדיקציה לכך שהמשיב אמור להתחיל בהליכי שיקום. עוד טוענת המדינה, שבמקרה זה לא היה טעם לגזור על המשיב עונש כולל לכלל העבירות באופן חופף וראוי היה לקבוע, לפי תיקון 113 של חוק העונשין, מתחם עונשי נפרד לכל אחת מן העבירות, תוך התחשבות בתדירותן ובזיקתן של העבירות אותן ביצע המשיב, ולא היה מקום לבכר את אינטרס הפרט על פני שיקולי הלימה אחרים. המדינה עותרת להחמרה בעונשו של המשיב. י"ח. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 9.6.13 חזרה ב"כ המדינה על תמצית הטענות שבערעור, ואילו הסניגור עמד בטיעונו על כך שהמשיב הודה וחסך זמן שיפוטי ניכר, וכן חסך מזמנו של בית המשפט ומזמנם של עדי התביעה הרבים. המשיב, כך טען הסניגור, נטל אחריות מלאה על האירועים נשוא כתבי האישום המתוקנים. הסניגור הוסיף, שהמשיב כבן 26 ושוהה מזה 9 חודשים מאחורי סורג ובריח. המשיב, כך ציין הסניגור, הגיע לסיטואציה הנוכחית מאחר ואמו, המתגוררת בגפה, חולה מאד, ושנים רבות היה על המשיב לשאת בעול הפרנסה ולפרנס הן את אמו והן את שני אחיו. י"ט. הסניגור הוסיף וטען, שגם לא נגרם נזק במעשיו של המשיב, שהרי באמצעות הסוכן נתפסו הסמים, ואין המדובר בכמויות גדולות. הסניגור אף טען, שכתב האישום תוקן לקולא מחמת קשיים ראייתיים מהותיים ומחדלי חקירה. הסניגור הדגיש, שבתחום הסמים, שהם לב לבו של התיק, לא היה לחובת המשיב עונש מאסר מותנה, והעונש הכולל שהוטל על המשיב הוא משמעותי. כ. לדעת הסניגור לא היתה כוונת המחוקק בתיקון 113 של חוק העונשין, לגזור ענישה נפרדת לכל עבירה (כטענת המדינה), אלא במאוחד. הסניגור גם היפנה לעקרון הענישה האינדיווידואלית, וציין שמדובר בצעיר, העומד להתחתן, מכה על חטא ומביע חרטה, ויהא עליו לרצות את המאסר שהוטל עליו במלואו, וסיכוייו לזכות בשליש כמעט אפסיים הואיל ובעברו הופקע לו השליש. כ"א. כיום, כך מציין הסניגור, שהמשיב מרצה את עונשו בבית המעצר קישון כאסיר עבודה. לדברי הסניגור, התנהלות המשיב היא לשביעות רצון הממונים עליו, ובמהלך מאסרו גם עבר קורסים שונים, כגון, לשליטה בכעסים, אין לחובתו עבירות משמעת, והוא מוסר בדיקות שתן המעידות על ניקיון מסמים. הסניגור ביקש שלא להחמיר בענישתו של המשיב. כ"ב. מטעם המשיב הוגש לעיוננו מכתב בו הוא עותר כי בית משפט יחוס עליו ולא יחמיר בעונשו. לטענת המשיב, במאסרו הנוכחי ניתנה לו הזדמנות להוכיח את עצמו, בזכות התנהגותו החיובית, ולתפקד כאסיר עבודה אחראי ובוגר, והוא נוטל חלק בקבוצות טיפוליות. כמו כן כותב המשיב שהוא התארס עוד לפני מאסרו ובדעתו להתחתן במהרה, והוא מקווה לצאת ממעגל הפשע. עוד הוסיף שהוריו גרושים, אמו נכה, ועליו לסייע לאמו ולאחיו. הצדדים הפנו אותנו לפסיקה רלוונטית. כ"ג. לאחר שנתנו דעתנו לכתבי האישום שבעובדותיהם הודה המשיב ועל בסיסם הורשע, לרבות עברו הפלילי והתעבורתי המכביד של המשיב, וכן לאמור בגזר דינו של בית משפט קמא, לטענות שהועלו בערעור, וטיעוניהם של באי כח שני הצדדים בפנינו, החלטנו, לא בלי היסוס, שלא להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא. כ"ד. בית משפט קמא עמד על חומרת העבירות בהן הורשע המשיב והדגיש במיוחד את החומרה שבעבירת הסחר בסם מסוכן (גם אם ההיקפים בהם סחר המשיב לא היו ניכרים), לרבות העובדה שמדובר בעבירה שעונשה המקסימלי הוא 20 שנות מאסר. בצדק עמד בית משפט קמא על כך שהשילוב של ביצוע עבירת סחר בסם מסוכן, בעוד המשיב נוהג בזמן פסילה, מוסיף לזלזול הבוטה של המשיב בהחלטות שיפוטיות ומנהליות. לחובת המשיב היה תלוי ועומד עונש של 6 חודשי מאסר מותנה בגין נהיגה בזמן פסילה, אך הדבר לא הרתיעו. עברו הפלילי כמו גם התעבורתי של המשיב (לרבות עונשי המאסר בפועל שהספיק לרצות), יש בהם כדי להעיד על כך שאין מורא החוק עליו. כ"ה. מגזר הדין עולה כי נקודת המוצא של שופטת קמא היתה: "שמדובר בנאשם שהוא פגע רע אשר לא בוחל לחזור ולבצע עבירות מגוונות המצביעות על כך שהוא נמצא עמוק בתוך העולם העברייני, ובכך אין ספק שהוא מהווה סיכון של ממש לכלל החברה בהיבטים שונים". בהמשך חזר וציין בית משפט קמא: "שהנאשם מהווה סכנה של ממש לחברה". כ"ו. כב' השופטת פ' ארגמן סברה שבנסיבות אלה אין להתייחס לטענה לפיה בכוונת המשיב לשקם את חייו בהעדר כל אינדיקציה לכך, וסבורים אנו שהצדק עימה. בפנינו נטען אמנם, שהמשיב מתפקד כיום כאסיר עבודה לשביעות רצון הממונים עליו, נוטל חלק בקבוצות טיפוליות, ומתכוון להתחתן במהרה, אך גם אם יש לאחל ולקוות שהמשיב יצליח להיחלץ ממעגל הפשע (כמשאלתו במכתב שהונח בפנינו) הרי נכון יהיה, בהתחשב בחומרת העבירות נשוא הדיון, ונוכח עברו המכביד של המשיב, להתייחס לתקוות ומשאלות אלה בקב חומטין. כ"ז. יחד עם כל זאת סברה כב' השופטת פ' ארגמן שאין להתעלם מן העובדה שהמשיב הודה והורשע במספר תיקים, ובחר ליטול אחריות מיידית ובכך חסך זמן שיפוטי ניכר וגם את זמנם של העדים, ועל יסוד כך סברה שופטת קמא: "ובנסיבות של המכלול כולו יש ליתן לכך ביטוי בגזר הדין..... " (ההדגשה שלנו). כ"ח. לא מן הנמנע כי היה מקום להחמיר עם המשיב, בשים לב לחומרת העבירות בהן הורשע והשילוב של ביצוע עבירות המצביעות על זלזול בוטה מצד המשיב ברשויות החוק, ועברו המכביד, אך מקובל עלינו שיקולו של בית משפט קמא שראה לנכון להביא לידי ביטוי בגזר הדין את העובדה שהמשיב הודה והורשע במספר תיקים, ובחר ליטול אחריות מיידית, ובכך חסך זמן שיפוטי ניכר, וכן מזמנם של העדים. סעיף 40 ג' (ב) של חוק העונשין קובע כי : "בתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40 יא..... ". סעיף 40 יא' של חוק העונשין שעניינו כאמור: "נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה", מונה, בין היתר, במסגרת השיקולים אותם יש להביא בחשבון: "נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו.... " (ס"ק 4). וכן השיקול אשר בס"ק 6: "שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק....". כ"ט. על יסוד כל האמור לעיל החלטנו, כאמור, לא בלי היסוס, שלא להתערב בגזר הדין ולא להחמיר בעונשו של המשיב, ולפיכך אנו דוחים את ערעור המדינה. ניתן היום, ה' תמוז תשע"ג, 13 יוני 2013, במעמד ב"כ המערערת וב"כ המשיב. (שימוע פסק הדין נעשה בהעדר המשיב וזאת נוכח בקשתו המפורשת בפנינו כי נימנע מלהורות על הבאתו לצורך השימוע. אנו מורים לסניגור להמציא למשיב את העתק פסק הדין עוד היום). סמיםסחר בסמים