המערער סבר כי מדובר בפסק דין של רשם בית משפט המחוזי, וכי הסמכות נתונה לבית המשפט העליון. כמו כן שילם המערער שם אגרה. לאחר שהודע למערער כי הערעור לא התקבל בבית המשפט העליון וכי הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי, הגיש המערער את הערעור דנן. יחד עם הגשת הערעור הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע חלוקת הכספים המופקדים בקופת הכינוס, וכן ביקש למנוע העברת הכספים לידי בעלי תפקיד. הבקשה באה בעקבות החלטת כב' הרשמת ביום 25/2/13 להעביר את הכספים שהצטברו בקופת הכינוס לידי בעלי תפקיד בתיק. בקשות מוקדמות: 3. בתיק זה היו בין היתר בקשות חוזרות הן בנוגע למועד תשלום האגרה והן בהתייחס לבקשה לעיכוב ביצוע, לרבות שלב מיצוי הליך הערעור. לפיכך אתייחס ואפרט את סדר הדברים, ככול שנדרש כאן. 4. הבקשה לעיכוב הליכים הובאה לדיון בפניי, כמו גם הערעור עצמו, עוד קודם להסדרת נושא האגרה. המבקש עתר לדחיית מועד תשלום האגרה עד לאחר החזרת הסכום לידיו מבית המשפט העליון. 5. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 4/4/13 הוריתי על תשלום האגרה מידית (עד ליום 8/4/13), וכן על הפקדה בקופת הכינוס כתנאי לדיון בבקשת העיכוב, סכום של 60,000 ₪. יצוין כי בהחלטה מקבילה שניתנה על ידי כב' הרשמת תמר שרון-נתנאל, הדנה ככלל בבקשות לפטור מאגרה, נעתרה כב' הרשמת נתנאל-שרון לבקשת המערער לדחות את מועד תשלום האגרה (החלטה מאותו יום 4/4/13 - במקביל להחלטתי). משהובא לידיעת כב' הרשמת נתנאל-שרון כי נושא מועד תשלום האגרה הובא לדיון בפני, במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע וניתנה החלטה המורה על תשלום האגרה, ביטלה החלטתה בסמוך לאותו מועד (4/4/13). הפועל היוצא מן האמור, שכאשר חזרתי ודנתי בבקשה לעיון חוזר בשאלת הפקדת הערובה, הייתה החלטה יחידה בנושא מועד תשלום האגרה, וזו ההחלטה שניתנה על ידי. במועד בו חזר בית המשפט לדון בבקשת עיכוב הביצוע, כבר שולמה האגרה המתחייבת, ואולם הערובה לא הופקדה. מן הטעם האמור, לא חזרתי לדון בבקשת עיכוב הביצוע. 6. על ההחלטות שניתנו על ידי הוגשו בקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 2871/13), שנדחו (ראה החלטות מיום 1/5/13 ומיום 7/5/13, כב' השופט א' רובינשטיין). 7. מאחר שסברתי תחילה כי המערער העמיד את הערעור בשאלת עיכוב ביצוע חלוקת הכספים המופקדים - כספים שנדרשו למערער לצורך מימוש הצעת הסדר הנושים שביקש (ראה סעיף 4 לבקשת העיכוב) - סברתי, שעם דחיית בקשת העיכוב מתייתר הצורך לדון בערעור, ולכן הוריתי ביום 13/5/13 על סגירת התיק. לאחר שהמערער הבהיר כי הוא עומד על ערעור הרשם בנוגע לפסק הדין שניתן על ידי כב' הרשמת, גם בנוגע לעצם דחיית בקשתו כפושט רגל, נקבע הערעור לדיון, בהחלטה שניתנה ביום 29/5/13. בקשת המבקש לפסילת מותב, נדחתה בהחלטה שניתנה ביום 10/6/13. הדיון בערעור התקיים ביום 19/6/13, בנוכחות ב"כ הכונס הרשמי ובהעדרו של המנהל המיוחד, עו"ד עופר גבריאלי (להלן: המנהל המיוחד), עקב צו מילואים. לאחר שנשמעו טענות בעלי הדין, בנוסף לטענותיהם בכתב (ב"כ הכונ"ר הציג בנוסף לעיקרי הטיעון, דוחות מטעם המנהל המיוחד), יש ליתן פסק דין בערעור. הערעור: 8. בהודעת הערעור טוען המערער שטעה בית משפט של פשיטת הרגל משדחה את בקשתו להכריז עליו כפושט רגל, וכמו כן טעה משהטיל עליו הוצאות בסך של 7,500 ₪. עוד טען המערער כי טעתה כב' הרשמת בכך שהורתה על הגדלת התשלום החודשי לסך של 4,000 ₪, מבלי שבדקה את מצבו הכלכלי של החייב לעומק, ועקב כך גרמה לחייב לצבור פיגורים בקופת הכינוס. עיקר הערעור התמקד בטענת המערער, שעל בית המשפט היה להורות למנהל המיוחד לקיים אסיפת נושים, במיוחד לאור הצעת ההסדר שהוצעה על ידי המערער-החייב. 9. הכונ"ר הצטרף לעמדת המנהל המיוחד ולנימוקים שניתנו על ידו במסגרת הדוחות שהוגשו. הכונ"ר חזר והדגיש כי החייב לא תמך את גרסתו לפיה חובותיו נוצרו בגין כישלון עסקי בראיות כלשהן: למעט תביעה אחת שהיא 21% מחובותיו, לא הוכח קשר עסקי. כמו כן הועלתה תמיהה חוזרת לגבי התנהלותו של החייב בהסדר חוב הבנקים לדיסקונט, והגילוי בנוגע לתשלומי המזונות החורגים מהחיוב שנפסק, תחת העברתם לנושיו. הכונ"ר ראה בטעמים אלה כמספיקים כדי לבטל את צו הכינוס. הכונ"ר הוסיף וטען כי הוא מבקש לאמץ את החלטתה של כב' הרשמת לפיה החייב אינו מבצע את החלטות בית המשפט שניתנו בהסכמת הצדדים וכי אופן התנהלותו אינה מצביעה על תום לב. ובלשונו: "מטריח מערכת שלמה ויקרה העוסקת בהליכים שנפתחו לבקשתו לשווא - לא ראוי לדון בבקשותיו". לכן, לדעת ב"כ הכונ"ר משמבקש המערער ליהנות מההטבות של פקודת פשיטת הרגל, ראשית עליו למלא מחויבותו בהליך הפש"ר ולהימנע מהתנהלות של ניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל. עוד טען הכונ"ר כי באפשרות החייב להגיש הסדר נושים לפי סע' 19א לפקודה, מבלי להידרש לצו כינוס ולמגבלותיו. דיון ומסקנות: 10. עיון בכלל ההליכים שהיו בתיק מאז פתיחת תיק פשיטת הרגל, לרבות הדיון בערעור, מובילים למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת, על כל חלקיה. אפרט נימוקיי: - תיק הפש"ר נפתח על ידי המערער בדצמבר 2009. על-פי בקשת המערער, נתן בית המשפט צו לכינוס נכסי המערער ב- 9/2/2010. כב' הרשמת דאז (כב' השופטת רבקה פוקס) הורתה לחייב להמציא הודעה על מתן צו הכולל עותק מצו הכינוס והתאריך שנקבע לאסיפת הנושים, בנוגע לכלל נושיו של החייב. כמו כן הורתה השופטת פוקס על תשלומים חודשיים של 600 ₪ לחודש החל מ- 1/4/2010, ועל הגשת דו"ח לכונ"ר על מצב עסקיו. המועד לדיון בבקשת פשיטת הרגל נקבע ל- 27/2/2011. - עובר למועד 21/12/10 ביקש עו"ד יעקב נאמן בתפקידו ככונס נכסים של פרויקט בית וגן בקרית אתא (שם רכש המערער דירת מגורים שלו ושל בני משפחתו), לאפשר לו את מכירת הנכס בגין חוב הלוואה - משכנתא בסך 750,000 ₪. בהחלטה שניתנה ביום 21/12/10 (כב' השופטת פוקס כרשמת), נמחקה הבקשה בשל המועד המוקדם בו הוגשה ובהעדר הערכה לכספים אשר ייוותרו בקופת הכינוס אם הדירה תימכר, וזאת לאור הזכויות המובטחות של הנושים המובטחים. - ביום 7/3/2010 מונה המנהל המיוחד. האחרון חקר את החייב ביום 24/11/10 וביום 22/2/2011 הגיע דו"ח מטעמו: מעיון בדו"ח המנהל המיוחד מיום 22/2/2011 עולה, כי המערער טען כי חובותיו נוצרו כתוצאה מכישלון עסקי, שלו עם עוד שני שותפים, כאשר האחרים השקיעו כספים והוא ניהל את החברה. 8 חודשים לאחר הקמת החברה ביקש לעזוב החברה ומצא עצמו כבעל חוב בשל משיכת כספים בהיקף של 70,000 ₪ על ידי אחד השותפים ולאחר מכן הפסיקה החברה לפעול. המנהל המיוחד קבע כי גרסה זו לא נתמכה באסמכתאות ועל אף שנתנה למערער הזכות להביא אחד השותפים להעיד, לא ביקש החייב לעשות כן. עוד צוין כי רוב החובות הם חובות פרטיים, לרבות חובותיו לרשויות מקומיות, חובות לבנק בחשבון פרטי וחובות בגין הלוואות משכנתא עם רכישת דירת מגורים. למעשה נמצא כי רק חוב אחד (21.6% מסך החובות הנתבעים) קשור לעסקיו. לא הוגשה כנגדו - אף לא תביעה אחת - על ידי מי מהספקים של החברה. בנוגע לחוב לבנק דיסקונט, נקבע כי בהסכם שנחתם ב-2008 קיבל על עצמו החייב האחריות לתשלום מלוא החוב וזאת בשיתוף עם חברת הילוליה אירועים בע"מ, וזאת למרות טענתו בדבר אי סדרים בחשבון. בנסיבות אלה קבע המנהל המיוחד, שהחייב לא הרים את נטל ההוכחה בנוגע לאמיתות הטענות ובדבר הסתבכות בחובות בתום לב ולכן לא הוכיח החייב שהחובות נוצרו בתום לב. המנהל המיוחד התייחס למצב הכלכלי והטענה כי תחום זה לא נבדק על ידי המנהל המיוחד, דינה להידחות. מדו"ח המנהל המיוחד עולה, כי החייב משלם מזונות לילדיו בסכום של 4,000 ₪ לחודש, וזאת על אף שעל פי הסכם הגירושין התחייב לשלם סכום נמוך מזה (סכום משוערך 3,232 ולא 4,000 ₪). עוד נמצא כי החייב ממשיך לשלם את הסכום האמור, למרות ששניים מילדיו היו לבגירים, כאשר במקביל באותה תקופה שילם לקופת הכינוס 600 ₪ לחודש. על רקע האמור טען המנהל המיוחד בדו"ח שהגיש ב-22/2/11, כי יש להורות על הפסקת תשלומי המזונות לילדים הבגירים ולהגדיל התשלום לקופת הכינוס והעמדתו על סכום של 4,600 ₪. המנהל המיוחד התנגד להכרזתו של החייב כפושט רגל, ואולם לא הייתה לו התנגדות ליתן לחייב הזדמנות נוספת להוכחת טענותיו. בנוגע לנכסי החייב, ציין המנהל המיוחד בדוח הנ"ל כי למערער זכויות בדירת המגורים בפרויקט בית וגן בקרית אתא, וכי נכון יהיה לפעול למכירת דירת המגורים כנאמן, אם יוכרז החייב כפושט רגל. - ב-27/2/11 בעקבות דוח המנהל המיוחד ניתן צו תשלומים חדש על סך 4,000 ₪ לחודש. בפועל, המשיך המערער לשלם סכום של 600 ₪ לחודש, לטענתו מאחר שהיה לו קשה לגייס סכום זה. בקשתו להקטין את הסכום, נדחתה. יחד עם זאת נעשה בירור בנוגע לאפשרות לבצע תשלום על חשבון החוב בקופת הכינוס (החלטה מיום 17/1/12). בנוגע לאופן התנהלות המערער יש עוד להפנות להחלטת כב' הרשמת גירון מיום 17/2/12. - ביום 7/5/2012 ניתנה החלטה הדוחה בקשת המערער להקטנת התשלום החודשי וכן נדרשו בעלי התפקיד להמציא אישורים בנוגע להתנהלות המערער בהליך. מתגובה שהוגשה בשם הכונ"ר עלה כי המערער חייב לקופת הכינוס סכום של 59,200 ₪, וכן חייב בדוחות חודשיים לשנת 2012. בהסתמך על הנתונים הנ"ל חזר הכונ"ר על עמדתו כי הוא מתנגד להכרזת המערער כפושט רגל. - ב- 26/8/12 חזר המערער והתייחס לדו"ח הכונ"ר בנוגע לחוב לקופת הכונס. תגובתו הועברה לבעלי התפקיד. - ביום 8/11/12 חתם המערער על מסמך אשר אפשר את כניסתו לדירה, למרות שהצ'קים שניתנו לא נפרעו כולם. 11. בתאריך הנ"ל (8/11/12) במסגרת דיון שהתקיים בבית המשפט של פשיטת הרגל, הגיעו הצדדים להסדר לפיו החייב יפקיד סכום של 10,000 ₪ בקופת הכינוס בתוך 10 ימים, וסך נוסף של 49,000 ₪ בתוך 90 ימים, ביחד עם הצעת הסדר נושים שתוגש על ידו בתוך אותו מועד. ב-14/11/12 הגיש המערער בקשה לאישור הסדר נושים לפני פשיטת רגל. ואולם המערער לא עמד בהסדר שהיה להחלטת בית המשפט. ביום 16/4/12 התקיים דיון בו טען המערער כי אינו יכול לשלם את הסכום ל-4,000 ₪. ביום 17/11/12 ניתנה החלטה לפיה הצעת הסדר אינה פוטרת את המבקש לפעול בהתאם להחלטה מיום 8/11/12. ביום 18/11/12 הגיש המערער בקשה דחופה לעיכוב החלטת בית המשפט מיום 8/11/12 וכן החלטה מיום 17/11/12, בטענה כי אין בידי המבקש סכומי הכסף אשר עליהם הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 8/11/12, וכי הוא מבקש לסיים את המחלוקת בהתאם להצעה במסגרת הסדר נושים. 12. ביום 28/1/13 הוגשה בקשה לקיום אסיפת נושים בהצעת ההסדר שהוגשה. על פי אותה הצעה הצליחה משפחת החייב לגייס סכום של 120,000 ₪ ולהציעם בהצעת הסדר לטובת הנושים. לטענת המערער בעלי התפקידים דחו את ההצעה להסדר על הסף, מבלי שנבחנה לגופה. ואולם עיון בהצעה מורה, כי מדובר היה בהצעה מותנית. הובהר באותה הצעה, כי: "משפחתו הסכימה לגייס את הכסף תוך התנייה כי סכום זה יסיים את כל ההליך ויפטור אותו מחובותיו" (ההדגשה אינה במקור - ש' ו'). 13. המערער חזר וטען כי המנהל המיוחד והכונ"ר התבקשו פעמים מספר להתייחס למצבו הכלכלי ולדוחות שהגיש בנוגע לבקשתו להקטנת צו החיוב בתשלומים, והייתה התעלמות של אלה מבקשותיו. ב-29/1/13 חזר המערער וביקש לקיים אסיפת נושים, וציין את מצבו הבריאותי. בהחלטה שניתנה על ידי כב' הרשמת גירון ביום 3/2/13, הועברה הבקשה לבעלי התפקיד, ומשלא החליטו בעלי התפקיד לקיים את אסיפת הנושים, התקיים הדיון במעמד הצדדים ביום 11/2/13. 14. בדיון שנקבע ליום 11/2/13 לא התייצב המערער, ומטעמו הוצגה תעודת הפנייה מרופא מטפל לבית חולים בכרמל. המנהל המיוחד ציין שהתעודה הרפואית נשלחה בפקס ממשרד הרופא עוד בטרם פנה החייב לטיפול רפואי. ב"כ המערער הודה שעד לאותו מועד, לא ביצע החייב את שנדרש לעשות על פי החלטות קודמות שניתנו בתיק, וכי קרובי המשפחה מוכנים לבצע הפקדת הכספים על פי ההצעה שפורטה על ידם, ולכן חזר ועמד על קיום אסיפת הנושים. במסגרת אותה אסיפה יכול שיסכימו הקרובים אף להגדיל את הצעת החייב להסדר הנושים. ב"כ הכונ"ר התנגדה לקבוע אסיפת נושים, כל עוד החייב לא עומד בהחלטות בית המשפט, וכן טענה כי יש לבטל את הליך הכרזתו כפושט רגל והצטרפה אף לבקשת המנהל המיוחד, למאסר החייב. 14. המנהל המיוחד טען באותו הליך, כי הצהרת החייב בדבר היקף הכנסותיו (4,000 ₪ כמי שעובד במסעדה כטבח), אינה הצהרה מלאה, ועל פי חקירתו, נמצא כי החייב הוא בעלים במשותף של אולם אירועים "לבן" בקרית אתא, השייך לחב' "איביזה בר". בנושא זה הוצג דף שהורד מאתר האינטרנט של אולם האירועים. ב"כ החייב לא ידע לטענתו להשיב לטענות האמורות שהועלו לראשונה במהלך הדיון, וטען כי יש מקום לתת ארכה לבדוק את הנושא. ואולם גם במועד מאוחר יותר לא הובאו ראיות, אשר היה בהן כדי לסתור את ממצאי המנהל המיוחד. בהסתמך על העובדות הנ"ל, קבעה כב' הרשמת גירון בפסק הדין שניתן על ידה כי למעשה הייתה הודאה בפניה שהחייב אינו מקיים את החלטות בית המשפט, לא ביצע את הנדרש בהחלטה מיום 8/11/12, החלטה שנתנה למעשה תוקף להסכמת הצדדים, וכי למרות ההסכמה האמורה, לא שילם המערער דבר על חשבון חובותיו לקופת הכינוס. בשל ההתנהלות האמורה אף הגיש המנהל המיוחד בקשה להוצאת צו מאסר, כאשר החוב של החייב לקופת הכינוס עומד על 87,000 ₪, וכן קיימת אי בהירות למצב התעסוקתי של החייב ולהשתכרויותיו. בנסיבות אלה קבעה כב' הרשמת גירון שהחייב מתנהל שלא בתום לב, ואין מקום להמשיך בהליך בתיק זה. גם בקשותיו של המערער כנגד אופן פעילותו של המנהל המיוחד, נדחו, ובנסיבות אלה נדחתה אף הבקשה לכינוס הסדר נושים - בקשה שנמחקה. 15. בערעור בפניי חזר המערער וביקש לאפשר את כינוס הנושים, תוך שחזר על ההצעה שניתנה. לא הייתה כול התייחסות לחוב המצטבר בקופת הכינוס וכמו כן לא הובאו ראיות בנוגע לטענת המנהל המיוחד כי הצהרת המערער בקשר להכנסתו כטבח במסעדה, אינה הצהרה מלאה, ועל פי חקירתו, נמצא כי החייב הוא בעלים במשותף של אולם אירועים "לבן" בקרית אתא, השייך לחב' "איביזה בר". ועוד, מעיון בהצעה להסדר נושים עולה, כאמור, כי מדובר למעשה בהצעה מותנית, כאשר הנכונות של קרובי המשפחה - ככל שהיא קיימת - (ובנושא זה לא הוצג תצהיר או אסמכתא אחרת אשר יש בה כדי לבסס הסכמה כזו), מותנית בהסכמה מוקדמת של כלל הנושים להסתפק בסכום כולל של 120,000 ₪, ועוד, שלא תהא כל הפקדה מוקדמת, קודם לקבלת ההתחייבות של הנושים. הצעה כזו להסדר נושים, מבלי להפקיד אף חלק מהסכום המוצע, אין בה לבסס הצעה מעשית, וזאת מעבר לעובדה שלא הייתה כול התייחסות להסדר המוסכם שקיבל תוקף של החלטת בית המשפט, ושהמערער לא עמד בו. נזכיר עוד, שהצעת המערער להסדר נושים הסתמכה כאמור, גם על העובדה שבקופת הכינוס הצטברו כספים נוספים. בכספים אלה ביקש המערער לראות כחלק בלתי נפרד מהצעתו לקיים אסיפת נושים. משהועברו אלה לבעלי התפקיד היה על המערער לתת לכך מענה בהצעה מעודכנת, לרבות ראשית ראייה כי חלק מסכום ההצעה בהסדר יופקד כבר בשלב זה בקופת הכינוס. 16. המערער לא נקט בשום צעד ממשי שהיה בו כדי להצביע על רצינות הצעתו. במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, ובהסתמך על הצעת הסדר שהוצעה, תוך התחשבות בחוב בקופת הכונס (87,000 ₪, נכון למועד מתן פסק הדין ע"י כב' הרשמת גירון - 11/2/13), ניתנה החלטה על ידי אשר דרשה הפקדה מוקדמת של 60,000 ₪. משהתקיים הדיון בפניי במעמד הצדדים ביום 19/6/13, תוך התחשבות מסוימת במצבו של המערער, אך תוך הדגשה כי יש לשים לב לאופן התנהלותו במהלך כל הליך פשיטת הרגל, לרבות אי עמידה בהסדר שאושר על ידי בית המשפט ואשר הסתמך על הסכמת הצדדים לפיו היה על המערער להפקיד סכום של 10,000 ₪ כסכום ראשוני בקופת הכונס - הסדר שהופר על ידי המערער - הוצע על ידי בית המשפט כי המערער יפקיד סכום של 30,000 ₪ לקופת הכינוס כדי להורות על אסיפת נושים. בהודעה שנתקבלה לתיק בית המשפט ביום הודע, כי בני המשפחה (אמו ואחיו של המערער) לא הסכימו להושיט יד לעזרת המערער ולכן הודיע המערער כי אין ביכולתו להפקיד את סך 30,000 ₪ כתנאי לקיום אסיפת נושים. לאור ההודעה האמורה, ועל אף שהמערער הודיע באמצעות בא-כוחו כי לא נשאר לו אלא התקווה, בערעור עצמו, דין הערעור להידחות על כול חלקיו. 17. הערעור בפניי הוא למעשה על החלטת כב' הרשמת (שנשאה כותרת "פסק דין") אשר דחתה את בקשת המערער ליתן צו פשיטת רגל, כאשר טיעוני המערער, כפי שצוין על ידי הכונ"ר התמקדו בהליך כינוס נכסי פושט הרגל ואופן חלוקתם בין הנושים, כאשר המטרה היא לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו. ואולם, כדי לאפשר נקיטה בהליך מתקן, על החייב להוכיח כי עקרון תום הלב התממש הלכה למעשה, על ידו (ע"א 6416/01 בנבנשתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197). ועוד כפי שציין הכונ"ר בעיקרי הטיעון, מימושו של עקרון תום הלב "אינו נעצר". על החייב לנקוט בתום לב בתקופה שקדמה להליכי פשיטת הרגל ואף על פני התקופה המאוחרת יותר ממועד מתן צו הכינוס ועד להכרזתו כפושט רגל. גם אז העיקרון ממשיך לרחף מעל ראשו של החייב לאורך כל הליך פשיטת הרגל עד לסיום ההליך בהסדר או בהפטר (ראה ע"א 307/12 ישראל בלום נ' כונס הנכס הרשמי, תק-על 2012(3), 6266 (2012). לאור הנתונים העובדתיים שהובאו במסגרת תיק הפש"ר ובהעדר נתונים אחרים, יש לחזור ולאשר את החלטת כב' הרשמת גירון. הפירוט שהובא בנוגע להחלטות שניתנו, יש בו כדי להוכיח, כי נעשו הבדיקות הנדרשות מבלי שהובאו ראיות סותרות מטעם המערער. 18. הליכי פשיטת הרגל מיועדים להשיג שתי מטרות שאינן לכאורה עולות בקנה אחד: מצד אחד, לכנס את נכסי החייב ולחלקם בין נושיו בדרך זולה, מהירה, יעילה ובאופן שווה; ומצד שני, לאפשר לחייב שאינו מסוגל עוד לשלם את חובותיו, לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. התכליות האמורות מבטאות שני אינטרסים מנוגדים של החייב והנושים, וכאשר ההליך של פשיטת הרגל יכול להיפתח על ידי החייב עצמו או על ידי הנושים. במקרה דנן יוזם ההליך הוא החייב, שהאינטרס שלו לקבל הפטר על דרך של מחיקת חובות, ואילו האינטרס של הנושים לקבל כיסוי מלא לחובות שצבר החייב. משמוגשת בקשה על ידי החייב, הרי שלו התכלית היחידה - לנסות ולפתוח "דף-חדש" על דרך של מילוט מנושיו והשגת שמיטת חובות, באמצעות הפטר. במקרה כזה יש להבחין בין חייב שנקלע למצבו בצורה הוגנת וישרה לבין החייב שפעל בחוסר תום לב הסתיר נכסים או נקט מהלכים שאינם מתיישבים עם דרישת תום הלב (שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 107 (2010-2009)). 19. בנוגע לשאלת תום הלב, הן לגבי התקופה בה נוצרו החובות והן בהתנהלותו של החייב לאחר יצירת חובותיו, לרבות אופן התנהלותו במהלך הליך פשיטת הרגל יש לחזור ולהפנות לפירוט ההחלטות שניתנו. אלה מובילות למסקנה כי אין להתערב בממצא שנקבע על ידי כב' הרשמת כי עקרון תום הלב לא יושם על ידי המערער בכל מהלך הליכי פשיטת הרגל. הסדר נושים במסגרת הליך פשיטת רגל, מחייב יישום בפועל של התנהלות מתמשכת של תום לב. 20. אין גם להתעלם מסעיף 19א לפקודת פשיטת רגל המאפשר לחייב לפנות להסדר נושים שלא במסגרת הליך פשיטת רגל, במיוחד לאור הנתונים של תיק זה, גם על בסיס טענות המערער. 21. אין גם מקום להתערב בהחלטה של בית משפט לפשיטת רגל, בנושא הוצאות בהן חוייב המערער. התוצאה: 22. אשר על כן אני מורה על דחיית הערעור. בנסיבות העניין, ללא צו להוצאות נוספות. רשםערעור