העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 1. המערערת, רמי טרבלסי בע"מ (להלן: "המערערת"), תבעה בבית משפט קמא את המשיבה, פריץ קומפניס ישראל טי בע"מ (להלן: "המשיבה"), לקבלת פיצוי בגין איחור בשליחת שני משלוחי ירקות טריים שנשלחו על ידי המערערת לייצוא ברוסיה, באמצעות המשיבה, שהיא חברה לשילוח בינלאומית. 2. בית משפט קמא קבע, כי לאחר שהוכנו מסמכי המשלוח הראשון על ידי המערערת, ורק לאחר חלוף מספר ימים, התברר כי מסמכי השחרור לא הגיעו אל הלקוח בחו"ל. עוד קבע בית המשפט כי אי הגעת המסמכים ליעדם נובע ממחדלה של המשיבה, וכי המערערת נאלצה להכין מסמכים חלופיים, על מנת שניתן יהיה לשחרר את המשלוח ברוסיה. וכך קבע בית המשפט: "הנתבעת לא פעלה באופן סביר ומקצועי למסור את המסמכים לנמל היעד בפרק זמן סביר והפרה את התחייבותה לעשות כן, ברי הוא בעיני כי על הנתבעת היה לצפות כי האיחור במסירת המסמכים יגרור עיכוב בשחרור המכולות" (סעיף 4.9 לפסק הדין). עוד קבע בית המשפט כי "גם אם אקבל את גרסת הנתבעת לפיה הכתובת היחידה שעמדה לנגד עיניה מתוך המסמכים, הינה כתובתו של הנשגר במוסקבה, הרי שהובהר לה כבר ביום 5.5.10 כי עליה להמציא את המסמכים בכתובת שנמסרה לה בנמל היעד", כאשר בפועל המסמכים נמסרו לנמל היעד רק מס' ימים לאחר מכן, ככל הנראה ביום 12.5.10. עוד קבע בית המשפט, כי "... הנתבעת הייתה מודעת לתכולת המכולות, שכן זו פורטה הן בתעודת המשלוח והן בשטר המטען...". 3. המערערת טענה בתביעתה, בהסתמך על דו"ח שמאי שצורף לתביעה, כי כתוצאה ממחדליה של המשיבה, נגרם נזק לסחורה והירקות נרקבו, וכי היא זכאית על כן לפיצוי. 4. מנגד, טענה המשיבה בפני בית משפט קמא, כי לא עודכנה בדבר תוחלת החיים הקצרה של המשלוח, וכי היא סיפקה שירותי שילוח בינלאומי בלבד, ללא עמילות מכס בנמל היעד, וכן כי על פי שטר המטען ההתקשרות היא עם צים ולא עימה. עוד טענה המשיבה כי המשלוחים הגיעו במועד, וכי המערערת היא האחראית לעיכוב בשחרור לאחר שמסרה כתובת שגויה למסירת המסמכים. 5. בסופו של דבר, על אף שנקבע כי המשיבה התרשלה, קבע בית המשפט שלא הוכח הקשר הסיבתי בין רשלנות המשיבה לבין הנזק שנגרם לסחורה, ודחה את התביעה, וכלשונו: "משצירפה התובעת את דוחות השמאי לתביעתה והסתמכה עליהם, היא כבולה לכל הממצאים שנקבעו בה, ובכלל אלו גם לגבי ממצאים שיש בהם למצער כדי להטיל ספק של ממש בטענתה הבסיסית לפיה, פרק הזמן שחלף בין מועד פריקת המשלוחים מזה ובין שחרורם מזה, הוא שגרם לנזק. ודוק; אין לשלול את האפשרות לפיה מעבר הזמן הנ"ל האיץ תהליך ריקבון שפגע במשלוחים בשל אריזתם והמכלתם הלקויה. אולם, אין בחומר הראיות שבפני כדי למתוח 'קו פרשת מים' המבחין בין שיעור הנזק נגרם בשל אריזה והמכלה הלקויים מזה, לבין הנזק הכרוך בעיכוב בשחרור הסחורה". ובהמשך: "... למיצער חלק מן הנזק נגרם בשל אריזה והמכלה לקויים ואין בחוות הדעת של השמאי נקיטת עמדה ברורה לפיה העיכוב בשחרור המשלוחים הוא שגרם לנזק, משכם, לא עלה בידי התובעת להוכיח את הרכיב החיוני הנוגע להתקיימות הקשר הסיבתי". בסופו של דבר דחה ביהמ"ש את התביעה, ומכאן הערעור. טענות הצדדים בערעור 6. בערעורה, טענה המערערת כי שגה בית משפט קמא כאשר דחה את התביעה, וכשקבע כי אין קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק. לטענתה, בית משפט קמא טעה בפרשנות חוות הדעת שהגישה, כאשר תרגם בטעות את חוות דעת השמאי, שנערכה באנגלית, ברוסיה, עם הגעת הסחורה. מדובר בתרגום חופשי ממנו הסיק ביהמ"ש כי כל הקרטונים נארזו בצפיפות והיו פגועים, ושעה שלטענתה, בחוות הדעת צויין בפירוש, שבעת פתיחת המכולה נמצא כי רק בחלק מהמשטחים (PALLETS) היו קרטונים מעוכים, SOME PALLETS GOT SQUEEZED CARTONS"". המערערת טוענת, כי ריקבון הסחורה אינו נובע כולו מצורת האריזה אלא מהעיכוב במסירת הירקות הטריים ללקוח, שכן לא מדובר בכך שכל הקרטונים נארזו שלא כראוי, אלא רק קרטונים מסויימים, בחלק מהמשטחים, ובכל מקרה התעלם בית המשפט מהטבלה המפורטת שצורפה לחוות הדעת, והמפרטת אחד לאחד את כל הנזקים והממצאים, כאשר בהתאם לטבלה המצורפת אחוז הירקות הרקובים עולה בממוצע על 70% מהסחורה, כאשר יש הפרדה בין הירקות הרקובים לירקות הפגועים מבחינה חיצונית . עוד טענה המערערת, כי ככל שהמשיבה כופרת בחוות הדעת שהוגשה, מצופה היה שתגיש חוות דעת מטעמה, דבר שלא נעשה, ויש לפרשו לחובתה. 7. מנגד, טוענת המשיבה, כי אין להתערב בקביעתו העובדתית של בית משפט קמא לפיה לא הוכח קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק. לטענתה, המערערת לא הביאה כל ראיה להוכחת הנזק ולא העידה את עורך חוות הדעת השמאית. ד י ו ן 8. בית משפט קבע, כאמור, שהייתה רשלנות מצד המשיבה, בכך שהמסמכים לשחרור הסחורות נשלחו ברשלנות, לא הגיעו ליעדם בזמן, דבר שגרם לעיכוב בשחרור הסחורות ביעד ברוסיה. חרף קביעה זו, בסופו של יום נקבע כי הנזק לא הוכח, ולא הוכח קשר סיבתי בין העיכוב בשחרור הסחורות (בשל האיחור בהגעת המסמכים), לבין הריקבון, כאשר בית המשפט הסתמך על כך שבחוות הדעת נקבע שחלק מהקרטונים נארזו שלא כראוי. 9. אין חולק, שמדובר בירקות טריים שנשלחו במכולה מקוררת, שפרק הזמן להגעת המשלוח הוא נתון קריטי לשמירה על טריותם של הירקות, כאשר המכולה הכילה עגבניות, מלפפונים, פלפלים וחצילים, שבהתאם לחוות הדעת שצורפה על ידי המערערת לתביעתה, והייתה בפני בית משפט כחלק מהראיות, חלק מהירקות הגיעו במצב של ריקבון ("rotten"). 10. על אף שבית המשפט ציין בפסק דינו שאין לשלול את העובדה שחלק מהנזק נגרם אולי מחמת האיחור בשחרור המכולות, הוא קבע, שלא עלה בידי התובעת (המערערת) להפריד בין שני מחוללי הנזק, וכי אין בחוות הדעת שהוגשה מטעמה של המערערת בסיס לחישוב סכום הנזק, שניתן לייחס להפרת חובת הנתבעת (המשיבה) לפעול לשחרור המכולות בהקדם, במובחן מגובה הנזק שיש לייחס לחובת התובעת לארוז ולהמכיל את התוצרת החקלאית כראוי. 11. אין דעתי כדעתו של בית משפט קמא. אני סבורה שעיון בדו"ח השמאי מלמד כי אכן היו מספר קרטונים על חלק מהמשטחים (SOME PALLETS), שנפגעו כתוצאה מצפיפות יתר של הקרטונים על המשטח - "SOME PALLETS GOT SQUEESED CARTONS", אולם בנוסף הוכח שקיים חלק נכבד של הסחורה שנרקב, ללא קשר לאריזה. מעיון בטבלה שצורפה לדו"ח השמאי עולה בברור, כי מדובר בדו"ח יסודי ומפורט, הכולל פירוט של כל אחד מהמשטחים, פירוט תכולתו לפי סוג הירקות, סוג הנזק, דהיינו האם מדובר בנזק (DAMAGE), או בריקבון, כאשר השמאי הפריד בטבלה בין קרטונים בהם נמצאה סחורה פגומה לבין קרטונים שהתגלתה בהם הסחורה הרקובה, כל זאת תוך פרוט הכמויות ואחוז הפגיעה. הטבלה מפרידה בין סוגי הירקות (לכל משלוח בנפרד), כאשר מהטבלה המתייחס למשלוח הראשון עולה, שממוצע הריקבון בקרטונים של העגבניות הגיע לכדי 73.2%, כאשר ישנם קרטונים שכלל לא מופיעה בהם פגיעה של סחורה שנמעכה; ממוצע הריקבון של החצילים הגיע ל-64.95%; ממוצע הריקבון של הפלפלים - 68.80%; ממוצע הריקבון של עגבניות השרי - 78%; וממוצע הריקבון של המלפפונים - 32.5%. מהטבלה המתייחסת למשלוח השני, עולה כי ממוצע הריקבון ביחס לעגבניות עמד על 72.74%, ביחס לחצילים - 81.30%, ביחס לפלפלים - 71.10%, ביחס לעגבניות השרי - 50.20%, וביחס למלפפונים - 60.00%. 12. מסכימה אני עם בית משפט קמא שהשמאי לא ציין אומנם ב"רחל בתך הקטנה" באיזו מידה הריקבון שנמצא בירקות נגרם כתוצאה מהעיכוב בהגעת הסחורה. נראה, שהדו"ח הוכן על ידי שמאים מקומיים ברוסיה, שבהתאם לאשר מצויין בחוות הדעת, מתפקידם היה לפרט את הנזקים שנמצאו בסחורה ולאו דווקא את הגורם לנזקים השונים. אומנם השמאי ציין כי חלק מהקרטונים לא נארזו כראוי, ומשכך ובהעדר הוכחה אחרת, ככל שבקרטונים אלה נמצא ריקבון יתכן ואין מקום לפצות בגין נזקים אלה. ואולם, מתוך חוות הדעת עולה, שנמצאו נזקי ריקבון גם בקרטונים שנארזו כראוי, ולא נגרם להם נזק, ולפחות לגבי אלה מגיע למערערת פיצוי. 13. המערערת טענה שכתוצאה ישירה מעיכוב הגעת המסמכים ושחרור הסחורות נגרם לה נזק כלכלי, וכי על פי הממצאים שבחוות הדעת עולה כי המשלוח הראשון ניזוק בשיעור של 90%, בעוד ששיעור הנזק למשלוח השני נקבע ל-65%. לטענתה, הגם שהשיעור הממוצע של הנזק הישיר הסתכם ב-75%, יש לזקוף לחובת המשיבה נזק בשיעור של 100% המסתכם בסך של 46,936 $ (176,434 ₪), שכן ברור שהלקוח לא היה מעוניין ברכישת תוצרת ששיעור הפגיעה בה כה גבוה. בנוסף, טענה המערערת שנגרמו לה נזקים עקיפים והוצאות נוספות בסכום של 28,568 ₪, כאשר שערוך כל הסכומים הנ"ל למועד הגשת התביעה עמד על 216,585 ₪. המערערת טענה, כי המשלוח הראשון כלל 9,766 ק"ג עגבניות, כשהמחיר נע בין 1.4$ לק"ג לבין 1.8$ לק"ג; 1,050 ק"ג חצילים במחיר של 1.8$; 1,940 ק"ג פלפל ירוק במחיר של 2.7 $ לק"ג עד 3.03$ לק"ג; ו- 1,140 ק"ג מלפפונים במחיר של 1.25$ לק"ג. במשלוח השני נשלחו 11,063 ק"ג עגבניות במחיר של 1.2$ עד 2.7$ לק"ג; 470.06 ק"ג חצילים במחיר של 1.25$ לק"ג; 2,859 לק"ג פלפלים במחיר של 2.1$ לק"ג; ו- 991 '"ג מלפפונים במחיר 1.25$ לק"ג. 14. המשיבה מצידה כפרה בנזק הנתבע וטענה להעדר קשר סיבתי בין העיכוב בקבלת המשלוח לבין הנזקים הנטענים, ועתרה לדחיית התביעה, אם כי כפי שפורט לעיל לא הביאה כל ראיות. 15. אומנם המערערת לא השכילה להפריד ולהציג חישוב מדוייק של נזקי הריקבון הנטענים, והנובעים במישרין מהעיכוב בהגעת הסחורה, ולא המציאה חוות דעת אגרונומית שקובעת שעיכוב כזה במשלוח הוא שגרם לריקבון, דבר שלא היה מותיר עוד ספק לגבי הקשר הסיבתי בין העיכוב בשחרור לבין נזקי הריקבון. מנגד, אני סבורה שמדובר במסקנה מתבקשת לגבי קיומו של קשר סיבתי, ושדי היה בהצגת חוות הדעת המפורטת מטעם המערערת כדי להעביר הנטל למשיבה, ושהימנעות המשיבה מהבאת חוות דעת וראיות בעניין זה מטעמה, צריכה לפעול לחובתה, שהרי המערערת הרימה את נטל ההוכחה הראשוני המוטל עליה לכך שנגרמו נזקים, ולכך שהייתה רשלנות ועיכוב בשחרור המשלוח, וככל שסברה המשיבה שיש מקום להתגונן בטענה של העדר קשר סיבתי, בין העיכוב לבין הריקבון של הירקות הטריים, מצופה היה שתוכיח זאת. לא צריך להיות שמאי מומחה כדי לקבוע שעגבניות טריות מטבען, עם חלוף הזמן, נרקבות ומאבדות מטריותן. מדובר ביצוא של סחורה חקלאית, שהמטרה היא שתגיע בהקדם לחנויות בחו"ל כדי שתהיה במיטב הטריות. מרגע שנקבע שהמשיבה התרשלה וכתוצאה מכך חל עיכוב של כ-12 יום במשלוח הראשון ושל כ-6 ימים במשלוח השני - אין ספק שהמשיבה ברשלנותה תרמה תרומה רבה ורצינית לכך שהסחורה נרקבה, די לראות שגם כעבור שישה ימים נמצאה כמות לא מבוטלת של ירקות רקובים. 16. בנסיבות אלה ולאור כל האמור, אני סבורה שלא היה מקום לפטור את המשיבה לחלוטין מפיצוי בגין הנזק, והיה מקום, למצער, לקבוע את הפיצוי על דרך האומדנה, בהתחשב בכל הטענות ובהתבסס על הנתונים שהוכחו לגבי כמות הירקות שנפגעו מחד, ושנרקבו מאידך. 17. לפיכך, ותוך שקלול כל טענות הצדדים, כאשר מחד המערערת לא הצליחה להפריד באופן ברור בין הירקות שנפגעו מהאריזה לבין אלה שנרקבו, ולא הביאה חוות דעת אגרונומית לגבי השלכות עיכוב המשלוח של ירקות טריים על ריקבונם, אותה לא הייתה מניעה להביא, ואילו מאידך המשיבה מצידה לא הוכיחה גם היא טענותיה, אני סבורה שיש מקום, כאמור, לפיצוי המערערת על דרך של אומדנה. בשקלול כל הסכומים והטענות אני מעריכה את הנזק המוכח בסך 45,000 ₪, נכון למועד הגשת התביעה, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. סוף דבר 16. לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל. פסק דינו של בית משפט קמא בטל, והנני מורה על קבלת התביעה באופן חלקי, באופן שהמשיבה חייבת לשלם למערערת סך של 45,000 ₪ נכון למועד הגשת התביעה, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. ככל ששולמו ההוצאות שנפסקו על ידי בית משפט קמא, הן תוחזרנה למערערת, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום התשלום. הנני מחייבת את המשיבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. הפיקדון שהפקידה המערערת יוחזר לה, באמצעות ב"כ. פיצוייםמשלוחרשלנות